המתווה המוצע להלן מבוסס על תובנות על אודות אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה העקובה מדם שהכריזה ישראל כנגד תנועת חמאס בעקבותיהם בד בבד עם הסלמה חסרת תקדים בגדה המערבית. הכול מתחולל כמובן בצילו של כישלון תהליך השלום שהחל עם החתימה על הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית.
אין ספק שהאירועים בשבעה באוקטובר מסמנים נקודת מפנה במאבק הפלסטיני-ישראלי שכן המצב הגיע לנקודת אל־חזור מבחינתם של הפלסטינים והישראלים גם יחד.
מאמר זה לא יעסוק באופן שבו תוכרע המערכה בעזה אולם כדאי לציין שההצהרות של קברניטי המלחמה בישראל ובראשם בנימין נתניהו על חיסול חמאס הן כמו רתימת העגלה לפני הסוסים. בחטף ניתן לומר שהרצון העז של ישראל להרוג את סינוואר ואת מוחמד דף כאילו הדבר יעניק לה תמונת ניצחון, מראה שישראל לא למדה דבר מהעבר.
כל מי שמכיר את המצב בעזה לאשורו, במיוחד את האופי האנושי של האוכלוסייה היושבת שם – היצירתיות, העקשנות והיכולת להתמודד עם אתגרים כמעט על־אנושיים, יודע שכל הרעיונות ההזויים שמוצגים באשר למצבה של עזה ביום שאחרי נידונים לכישלון מראש. חמאס לא תיעלם ולא נראה שיש גוף ערבי או בין־לאומי שייכנס לקלחת העזתית.
אל מול הסיטואציה החדשה שנוצרה בעקבות השבעה באוקטובר והמלחמה על עזה, מן הראוי לחשוב מחוץ לקופסה ולנקוט יוזמה נועזת. כדי שיוזמה זו תתממש חייבים להתקיים מספר תנאים במגרש הישראלי ובמגרש הפלסטיני.
לגבי ישראל, אין כל סיכוי שבצל הממשלה הנוכחית יחול כל שינוי במדיניותה כלפי הפלסטינים והשטחים הכבושים. אולם, על פי כל הסימנים, ממשלה זו לא תאריך ימים. כישלון בהשגת מטרות המלחמה בשוך התותחים כפי שהצהיר עליהן נתניהו או אירוע חריג ובלתי־צפוי במהלך המלחמה, עלולים לקצר את ימיה של הממשלה. במקרה של עריכת בחירות מוקדמות בישראל, יספוג הימין מכה קשה ותקום ממשלה חדשה בישראל כפי שרוב הסקרים מנבאים. ממשלה חדשה בישראל שפניה יהיו לעשיית שלום אמיתי עם הפלסטינים ולנכונות לסיים את הכיבוש היא תנאי הכרחי לעצירת הדהירה של העגלה לתהום.
באשר לזירה הפלסטינית, למרות נהרות הדם שנשפך ברחובות עזה והסבל הבל יתואר שגרמה מכונת המלחמה הישראלית לתושביה, על הפלסטינים להתעלות מעל מחלוקותיהם ולנקוט יוזמה שיש בה כדי למנף את הרגע ההיסטורי ולאחד את שורותיהם לקראת מימוש שאיפותיהם הלאומיות, לבל ירדו הקרבותיהם לטמיון. ניתן לתמצת יוזמה זו בנקודות כדלקמן:
לשם הצגת חזית אחידה ומאוחדת, על החמאס והג'יהאד האסלאמי להכריז על נכונותן לקבל את התוכנית של אש"ף המבוססת על פתרון שתי המדינות, קרי מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967 לצד מדינת ישראל
ראשית, על אבו מאזן ויתר דובריו לחדול ממצג השווא כאילו אש"ף הוא הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני. אומנם אש"ף כארגון הוא אכן כזה, אולם בתוכן ובמהות הוא רחוק מלהיות כך: ליותר ממחצית העם הפלסטיני, ובתוך כך ארגונים, קבוצות ועצמאיים, ובמיוחד החמאס והג'יהאד האסלאמי, אין ייצוג במוסדותיו. הוועד הפועל, המועצה המרכזית והמועצה הלאומית הן מסגרות שאבד עליהן הקלח ויש לפרקן ולעצב אותן מחדש ולהכניס אליהן את חמאס והג'יהאד האסלאמי ואישים ידועים בטוהר מידותיהם, תחילה בהסכמה הדדית ואחר כך בבחירות.
שנית, הרשות הפלסטינית תחת אבו מאזן חייבת להפנים שרוב הציבור הפלסטיני נקעה נפשו מתפקודה ומהשחיתות שהיא נגועה בה. רשות רופסת ומושחתת כזו אינה מסוגלת לבנות מוסדות למדינה שבדרך ולהוביל את המאבק הפלסטיני. על כן, אין מנוס מהכנסת שינויים מרחיקי לכת בכל המסגרות האזרחיות והביטחוניות של הרשות על בסיס שותפות ולא מונופול של ארגון פתח.
שלישית, לשם הצגת חזית אחידה ומאוחדת, על החמאס והג'יהאד האסלאמי להכריז על נכונותן לקבל את התוכנית של אש"ף המבוססת על פתרון שתי המדינות, קרי מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967 לצד מדינת ישראל. איש אינו יכול להתנבא מה צופן העתיד לשתי מדינות אלה. אחת האפשרויות שהן יתמזגו בישות פוליטית אחת במתכונת זו או אחרת או יישארו כמדינות נפרדות, אך הכול ייעשה בדרכי שלום וללא אלימות. מהלך כזה יהיה בצמוד להבעת נכונות ומחויבות לקבל את מרותה של רשות פלסטינית מאוחדת שתהיה הגורם היחיד המוסמך להחליט על שלום או מלחמה ולא ארגון כזה או אחר.
רביעית, כדי למנוע מצב שבו ישראל תנסה לסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית או תפעל לפירוק הרשות, המהלכים הנ"ל ילוו בהכרזה פלסטינית חד־משמעית שלפיה אש"ף יבטל את הכרתו בישראל אם היא תמשיך להתכחש לזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים ולהתנגד להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. על ההנהגה הפלסטינית להבטיח שהנזק שייגרם לישראל יהיה כפול ומכופל אם תעשה כן.
חמישית, הכרזה על נכונות להודנה ארוכה טווח יחסית שתאפשר לתנאים בתוך ישראל להבשיל לכדי חילופי שלטון, ובלבד שהפלסטינים לא יהיו משועבדים למאבקי הכוח הפנימיים בישראל. בתוך כך יש לסיים את המלחמה בעזה, לערוך עסקת חילופין ולשחרר את בני הערובה והשבויים הישראלים ואת האסירים והעצורים הפלסטינים.
שישית, למרות ההתנגדות הצפויה של ישראל למהלך כזה, על הפלסטינים להכריז על הסכמתם להקמת ועדת חקירה בין־לאומית שתחקור את אירועי השבעה באוקטובר ואת פעולות הצבא הישראלי ברצועת עזה במהלך המלחמה הנוכחית ותמצא את האשמים בביצוע מעשי זוועה הן ביישובי עוטף עזה והן פשעי מלחמה בערים ובמחנות הפליטים של עזה.
שביעית, הסרת המצור מעל עזה ופתיחה בפרויקט שיקומי אינטנסיבי שיאפשר חזרה של מיליוני תושביה העקורים לחיים נורמליים וריפוי פצעיהם. זהו אתגר עצום שחייבים להירתם לו כוחות אזוריים ובין־לאומיים.
הפתרון לסכסוך צריך לנבוע קודם כול בין שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני – ולא מגורם חיצוני בדמות הקהילה הבין־לאומית או המשטרים הערביים.
