המשבר ההומניטרי שנגרם בשל המלחמה הבלתי־נגמרת בעזה הולך ומחמיר. אחת האוכלוסיות המרכזיות שנפגעות ממשבר זה היא קבוצת הנשים בהיריון והיולדות. בעזה יש בכל רגע נתון כ־60-50 אלף נשים בהיריון, ובכל יום כ־180 מהן נאלצות ללדת בתנאים קשים, בין אם במחנות העקורים באזור ח'אן יונס ורפיח, בין אם בצפון הרצועה שנחרב כמעט כולו או במחנות הפליטים של מרכז הרצועה ובאל־מוואסי.
נשים אלו סובלות לעיתים קרובות מתת־תזונה חמורה שפוגעת בהן ובעובר, ממחסור בחלב ובתרופות, והטיפול הרפואי שהן זקוקות לו לרוב מועט עד לא קיים. בתחקיר מקיף שפרסם העיתונאי הפלסטיני מוחמד אל־ג'מל באתר אל־ערבי אל־ג'דיד במאי 2024, הוא סוקר את ההשפעה של המלחמה ושל המשבר ההומניטרי על נשים בהיריון, לידות ותינוקות בעזה, ומתמקד בהחרפה של מצוקת הטיפול הרפואי באוכלוסיות אלו.
אל־ג'מל פותח בתיאור סיפורה של יסמין עבד א־רחמן, אישה בת 30 שברחה בחודש מרס לדרום הרצועה כמה ימים לאחר מות תינוקה. בהריונה סבלה יסמין מרעב חמור, כשבשלב מתקדם של ההיריון ידעה 30 שעות רצופות ללא מזון. תינוקה שקל בלידתו כ־1.2 ק"ג בלבד. הוא סבל מהתייבשות חמורה ונזקק למעקב רפואי צמוד בבית החולים כמאל עדואן שבצפון הרצועה. התינוק מת לאחר 11 יום בסך הכול, שכן לא היו חלב להזינו ולא תרופות מתאימות למצבו. לדברי יסמין, היא ראתה תינוקות רבים במצבים דומים שמתו באותה סיטואציה.
ואכן זה אינו מקרה בודד. אל־ג'מל מצטט את ד"ר אשרף אל־קדרה, דובר משרד הבריאות בעזה, שלפיו בשל תת־תזונה, מתו כ־30 תינוקות בבתי החולים בצפון הרצועה (רובם הגדול בכמאל עדואן) עד תחילת חודש אפריל, ועשרה נוספים בבתי החולים בדרום, וזאת מבלי לספור את אלו שמתו בבתים, באוהלים או במרפאות בשכונות המגורים.
בכל יום כ־183 נשים בממוצע יולדות בעזה, רובן אינן מסוגלות להגיע למתקן רפואי. כמות הנשים שסובלות מלידות מוקדמות או מאבדות את עובריהן הוכפלה פי שלושה מאז תחילת המלחמה
זינוק במקרי ההפלות והלידות המוקדמות
אל־ג'מל מביא נתון נוסף מאת ד"ר אל־קדרה, שלפיו יש עלייה מובהקת במספר ההפלות הטבעיות ובלידות המוקדמות בקרב נשים הריוניות. כמו כן בחודשים ינואר-מרס דיווחו רופאי נשים בבתי חולים ברפיח על עלייה של 25% בתדירות של מקרי דימום והיפרדות שלייה. לפי תיאורו של אל־ג'מל, אלפי נשים בהיריון נאלצו לצעוד מרחקים ארוכים כשהן נושאות משאות כבדים, ללא מנוחה, כדי לברוח מהפצצות הצבא, ללא טיפול רפואי מספק ותחת מתח נפשי עצום. מדובר באחד הגורמים החשובים לסיבוכים, ללידות מוקדמות ולריבוי ההפלות.
לדברי "ועדת ההצלה הבין־לאומית", בכל יום כ־183 נשים בממוצע יולדות בעזה, רובן אינן מסוגלות להגיע למתקן רפואי. כמו כן, לפי דו"ח של אותו גוף מ־2 באפריל, כמות הנשים שסובלות מלידות מוקדמות או מאבדות את עובריהן הוכפלה פי שלושה מאז תחילת המלחמה.
בדומה לתינוקה של יסמין עבד א־רחמן, מרבית התינוקות שנולדים סובלים מתת־תזונה, משקל נמוך ביותר, אנמיה וחולשה קיצונית של מערכת החיסון – השלכות של הרעב והתשישות של האימהות והן מאומתות בדיווחים של רופאים בבתי החולים כמאל עדואן ובבית החולים של האמירויות ברפיח. לדברי אל־קדרה, שג'מל מרבה לצטט לאורך המאמר, יש גם עלייה חמורה במקרים של זיהום חיידקי סמוי במערכת הדם של תינוקות כתוצאה מהזיהום הסביבתי העצום והמחסור הקשה בחומרי חיטוי.
אל־ג'מל מתאר את המצב הקשה של מערכת הבריאות העזתית במלחמה. בעת פרסום המאמר ברצועה היו ארבע יחידות לטיפול נמרץ בתינוקות שזה עתה נולדו ובפגים באזורים שונים ברצועת עזה, ובכל אחת מהן מקום לכ־50 תינוקות. להערכת אל־ג'מל, כל אחת מהן פועלת בתפוסה של יותר מ־500 אחוזים, כך שהרופאים נאלצים להכניס חמישה ושישה פגים לאינקובטור אחד.
בהקשר זה, כדאי להזכיר את הכניסה הראשונה של חיילי הצבא ב־13 בנובמבר לבית החולים א־שיפאא הגדול ברצועה, שמאז יצא ברובו מכלל שימוש. באירוע זה הציע צה"ל לספק אינקובטורים ניידים לצורך פינוי בטוח של פגים מבית החולים, אם כי דווח שהבעיה בבית החולים הייתה מחסור בדלק דווקא ולא באינקובטורים עצמם. אך מאז לא דווחו מקרים של סיוע ישראלי לפגים, ובדצמבר אף דווח על פגים שמתו באינקובטורים בבית החולים א־נסר לאחר שננטש מחשש לתקיפות. וכעת, בצפון רצועת עזה נותרה רק יחידה אחת עם אינקובטורים פעילים – בבית החולים כמאל עדואן – לאחר שבתי החולים שיפא ורנתיסי נהרסו ויצאו מכלל שימוש.
ברצועה היו ארבע יחידות לטיפול נמרץ בתינוקות שזה עתה נולדו ובפגים, ובכל אחת מהן מקום לכ־50 תינוקות. כל אחת מהן פועלת בתפוסה של יותר מ־500 אחוזים, כך שרופאים נאלצים להכניס חמישה ושישה פגים לאינקובטור אחד
אל־ג'מל מביא דוגמאות להשלכות הנוראיות של הרס מערכת הבריאות על התושבים. הוא מביא את סיפורו של עבדאללה חמאד, צעיר עזתי בשנות העשרים לחייו, שבנו הראשון שוהה במחלקת הטיפול בפגים בבית החולים של האמירויות ברפיח כשהוא סובל מתת־משקל קיצוני, התייבשות ובעיות בריאות שונות. זאת כתוצאה מכך שאימו מרווה נאלצה לעקור ממקום למקום שש פעמים במהלך הריונה וגרה באוהל ברפיח כשהיא סובלת מרעב ומתת־תזונה עד שילדה בתחילת אפריל.
האם מספרת שעל תינוקה לעבור בדיקות מתקדמות רבות כדי לאתר מחלות שעשויות להופיע אצלו כעת ובעתיד ואף לסכן את חייו, אך הבדיקות הללו אינן זמינות בעזה בשל המלחמה. כך גם הטיפול התומך הנשימתי שפגים רבים זקוקים לו ושדורש ציוד שאינו נמצא בבתי החולים ברצועה, וכך אין אפשרות למעקב ולטיפול המתמיד שחיוני לחיי הפג.
קיים גם מחסור חמור בסטרואידים המשמשים להאצת התפתחות הריאות בפגים. ולבסוף, גם מחלקות הטיפול בפגים שעוד מתפקדות פועלות על גנרטור קטן שתלוי באספקת סולר, שאיננה סדירה עקב המצור וההגבלות הישראליות. בשל מחסור זה בחשמל ובאינקובטורים מתפקדים, הפגים מסתכנים בכל פעם מחדש במוות, כפי שאירע בבית החולים א־נסר.
בהמשך לכך, אל־ג'מל מספר על סקר שנערך בקרב 12 נשים בהיריון ברצועה, מתוכן 4 הביעו רצון לבצע הפלה מחשש שתינוקן ייוולד עם מומים או עם מחלות כתוצאה מרעב וזיהום או מחשש לעתידן ומפחד שלא יוכלו לספק לתינוק את הטיפול הנדרש. כמו כן, רובן דיווחו על היריון קשה ביותר בצל התנאים הקשים וההשפעות הנפשיות של המלחמה והאובדן.
החשש ממומים עלה במאמר קודם שפורסם בפוליטיקלי קוראת, שבו נסקר ריאיון עם רופאה ירדנית שעבדה בעזה והסבירה שבשל התנאים כמעט שאין אפשרות לבצע מעקב ובדיקות סדירות לנשים במהלך ההיריון, כך שלעיתים קרובות רק בלידה יתגלה כי העובר בעל מום או סובל מחלה קשה.
הזנה והנקה
בעיה קשה אחרת שהתינוקות והפגים בעזה סובלים ממנה היא שאין אפשרות להזין אותם כראוי. סוגי מזון ותוספים מיוחדים שניתנים בהזנה לווריד אינם קיימים כמעט ברצועה; חלב לתינוקות על סוגיו השונים גם הוא נדיר ויקר, ואימהות רבות כאמור בעצמן סובלות מתת־תזונה קיצונית שבאופן טבעי מונע מהן להניק.
אל־ג'מל מצטט את ד"ר חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדואן, שלפיו תינוקות ופגים שמגיעים גם שבועות לאחר לידתם לבית החולים סובלים מסימנים מובהקים של תת־תזונה – אנמיה, חולשה של מערכת החיסון, נפיחות, סימנים בעור ומחסור בחלבון, שהם אמורים לקבל בחלב האם או בתחליפי חלב. לדברי אבו ספיה, בית החולים סובל ממחסור חמור בחומרי הזנה ובתרופות ומקבל כ־50 ילדים מדי יום שסובלים מתסמיני תת־תזונה ואף מרעב, והדבר נתמך בעדותה של מרגרט האריס, דוברת ארגון הבריאות העולמי, שבחודש אפריל ביקרה בבית החולים.
למעשה, כ־90% מהפעוטות שמתחת לגיל שנתיים ו־95% מהנשים ההרות והמניקות ברצועה סובלים ממחסור חמור במזון שמשמעותו היא שהם זכו לאכול פעמיים או פחות מכך ביום הקודם, נתון גבוה בצורה בלתי־נתפסת. כך לפי דו"ח משותף של יוניסף וארגון הבריאות העולמי מחודש אפריל.
הוא מתאר אישה בהיריון שנפגעה בהפצצה והחל אצלה דימום, אך היא נאלצה לעבור מבית החולים שוהדא אל־אקצא לאל־עודה בשל העומס והמתינה שעות לטיפול לצד נשים מכל רחבי הרצועה, שזה המקום היחיד שבו הן היו יכולות לקבל טיפול כלשהו
אחד הגורמים המרכזיים לחוסר הטיפול בנשים הרות ולמחסור במזון הוא חוסר הפעילות של אונר"א בצפון רצועת עזה מאז אוקטובר. זה מה שמנע מאלפי נשים שלא עברו או שלא יכלו לעבור לדרום הרצועה, שם המצב היה טוב יותר בחלק מהמלחמה, לקבל את הסיוע הנדרש, לעבור בדיקות או לקבל מספיק מזון. זה גם מה שתרם להחרפת משבר הלידות המוקדמות, לסיבוכי ההיריון וההפלות שתוארו בפירוט לעיל, כך לדברי אסמאעיל א־ת'ואבתה, מנכ"ל לשכת התקשורת של ממשלת חמאס ברצועה.
במאמר אחר שפורסם ב־25 ביולי באתר אל־ערבי אל־ג'דיד, מתואר המצב הקשה בבתי החולים במרכז הרצועה – אל־עודה שבמחנה הפליטים נוסייראת ושוהדא אל־אקצא שבדיר אל־בלח. במאמר, שפרסם העיתונאי העזתי אמג'ד יארי, מתוארים מקרים רבים של קושי בטיפול בנשים בהיריון וביולדות בשני בתי החולים.
למשל, אישה בחודש התשיעי להריונה שנהרגה בהפצצה ועוברה חולץ בחיים, אך היה צורך להעבירו מבית חולים אחד לאחר בשל התנאים הקשים והחשש להפסקות חשמל פתאומיות. במקרה אחר הוא מתאר אישה בהיריון שנפגעה בהפצצה והחל אצלה דימום, אך היא נאלצה לעבור מבית החולים שוהדא אל־אקצא לאל־עודה בשל העומס והמתינה שעות לטיפול לצד נשים מכל רחבי הרצועה, שזה המקום היחיד שבו הן היו יכולות לקבל טיפול כלשהו.
יארי גם מספר שהצבא אינו מאפשר הכנסת אספקה של גזים שמשמשים לטיפול רפואי כמו חמצן וחנקן, ומתאר כיצד תקף הצבא באזור בית החולים, למשל באירוע החילוץ של ארבעת החטופים מנוסייראת בחודש יוני.
החוק ההומניטרי הבין־לאומי
אל־ג'מל מצטט את סלאח עבד אל־עאטי, מומחה לזכויות אדם, שקובע כי כל הקשיים שתוארו, שנובעים ברובם מההתנהלות הישראלית במלחמה, הם הפרה של החוק הבין־לאומי ההומניטרי שמציב הגנות מיוחדות לנשים ולילדים עקב הקלות שבה הם יכולים להיפגע ועקב הנזקים שהם – בשונה מאוכלוסיות אחרות – חשופים להם, לדוגמה: קיימים איסורים לתקוף נשים וילדים במכוון, להתייחס אליהם באופן בלתי־אנושי, לגרשם, לפגוע בכבודם או להשתמש בהם כבמגן אנושי.
"חשד" – ארגונו של עבד אל־עאטי – תיעד את ההשפעה של הרעב על ילודים וכן תיעד עשרות מקרים של תינוקות שנולדו בתת־משקל רק בחודשים פברואר-אפריל (מתוך כמה אלפים שכאמור נולדו בתקופה זו), והראה כי מתוך כ־70 שתועדו בחודשים מרץ ואפריל 2024, מתו 20. לטענת עבד אל־עאטי עצמו, ישראל מבצעת פשעי מלחמה ומפירה את הנחיות אמנת ז'נבה הרביעית בכך שהיא תוקפת, לטענתו במכוון, נשים בהיריון, ילדים ואף תינוקות ועוברים.
המאמרים והעדויות שהובאו כאן מצביעים על מציאות מזעזעת ובלתי־אפשרית שנשים בהיריון ויולדות נתונות בה ברצועת עזה. רעב, קשיי החיים תוך כדי הלחימה, מערכת בריאות לא מתפקדת ברובה ומאמצי־על פיזיים ונפשיים תוך כדי היריון – יוצרים ביחד טראומה שתימשך ותשפיע לשנים ואף לדורות קדימה, גם אם המלחמה תיגמר מחר.
