"אדאפאת", כתב עת שמפרסם צוות החשיבה הלבנוני "המרכז למחקרי אחדות ערבית", פרסם בקיץ 2016 ראיון שערך החוקר והמתרגם נור א–דין עלוש עם הסוציולוגית אסמאא בנעדאדה, מומחית בחקר סוגיות בסוציולוגיה של נשים, שניהם ממוצא מרוקאי. הריאיון בגרסה דיגיטלית מופיע באתר המרכז.
לבקשת עלוש מציגה בנעדאדה את עצמה: אשת העיר פאס, ד"ר בסוציולוגיה, מרצה וחוקרת שתחום עיסוקה האקדמי הוא זכויות נשים ושורשי אי השוויון בין המינים בחברה המרוקנית והערבית. היא מפרסמת מחקרים בתחום עיסוקה ומתבטאת בנושא בשיח הציבורי ובקבוצות מחקריות שונות. כאקטיביסטית פמיניסטית היא הייתה חברת סגל של מספר אגודות לזכויות האישה ואף ניהלה את חלקן. היא נטלה חלק במאבקים ציבוריים שונים שלדעתה היו מכריעים בתולדות תנועת זכויות האישה במרוקו: קמפיין לשינוי דיני המשפחה ותוכנית לשילוב נשים בכלכלה. לדבריה הביטוי האקדמי והאקטיביזם הפוליטי משולבים בפועלה. בנוסף היא מתארת את עצמה כאישה קוראת ששולחת ידה גם בכתיבה שנעה בין הסוגות השונות: פרוזה, שירה וטקסט.
לא לחייב אישה להינשא למי שאנס אותה
משם ממשיכים השניים ללב תחום העיסוק שלה. לשאלתו של עלוש על מצב זכויות האישה במרוקו לאחר אימוץ קובץ חוקי המעמד האישי במדינה ב-2004, המכונה המֻדַוַּנַה, היא משיבה תחילה במניית יתרונותיו של הקובץ שמגדיר משפחה כ"גבר ואישה שיחסי אהבה ושוויון מחברים ביניהם ולשניהם יש זכויות וחובות". באמצעות החוקים שבו הקובץ הביא, לדבריה, להעצמת מעמד האישה במרחב הפרטי–משפחתי שנעשה למרחב שוויוני. הדבר ישפיע לדבריה על המרחב הציבורי ועל ייצוג נשים בו – ובנוסף, הקובץ מסייע בביעור תופעות שליליות כמו נישואי קטינות וריבוי נשים.
למרות התמורה החיובית שחולל הקובץ שאומץ, ממשיכה בנעדאדה, ולצד תהליכים שנועדו להבטיח את שלומן וביטחונן של הנשים במרוקו, למנוע הטרדות מיניות, ולשנות את החקיקה הפלילית כך שלא תחייב אישה שנאנסה לשאת את מי שאנס אותה – תהליך חשוב נוסף שצריך להיעשות בתחום זכויות הנשים הוא הגברת ייצוגן במרחב הציבורי. היא סבורה שניתן לבצע זאת באמצעות קביעת מכסות ייצוג לנשים בתפקידים פוליטיים בכירים ובמפלגות פוליטיות, לפי הניסיון שהוכיח את עצמו במדינות אחרות בעולם, וכן באמצעות שיפור תדמיתן של נשים שפועלות בזירה הציבורית.
מגמה נוספת שיכולה לסייע בהגשמת המטרה היא החלשת התפקידים המגדריים המסורתיים. כיום נשים עסוקות בביתן במה שנחשב לתפקידיהן המסורתיים והדבר מונע מהן לשאת בתפקידים ציבוריים. בהקשר זה היא קובעת ש"דמוקרטזציה של המרחב הציבורי לא תתבצע בלי דמוקרטיזציה של המרחב המגדרי". דרישה כזאת לשוויון מגדרי מלא, היא מזכירה, מובעת בחוקה שאומצה במרוקו בשנת 2011, בעקבות מחאות האביב הערבי.
אין מספיק מחקר שטח
את חלקו השני של הראיון מקדישים עלוש ובנעדאדה לדיון במצב חקר הסוציולוגיה במרוקו. במענה לשאלתו של עלוש מציגה בנעדאדה את מצב התחום עד להווה: בהיבט הוראת התחום המצב השתפר מאוד לאחר רפורמה בהשכלה הגבוהה בשנת 2003 שבעקבותיה הורשו כל האוניברסיטאות ללמד סוציולוגיה ומאז נראית צמיחה עקבית במספר הסטודנטים. למרות זאת תכני הלימוד לא משביעים את רצונה של בנעדאדה. הסטודנטים לומדים תיאוריות בלבד, ולא חומר שמבוסס על עבודת שטח ועל בחינת העובדות. הדבר, לדבריה, נובע מהעובדה שמספר החוקרים בתחום במרוקו מועט והמחקרים שהם מפרסמים אף אינם מגרדים את פני השטח של השאלות לדיון, מפני שאותם חוקרים, כמו החומר שהם מלמדים, עוסקים בתאוריה ולא במחקר שטח.
בתגובה, עלוש מנסה לטעון שהדבר נובע מכך שהסוציולוגיה במרוקו, קולוניה צרפתית לשעבר, מושפעת יתר על המידה מהאסכולה הצרפתית בתחום שממקדת את עיסוקה בתאוריה ולא במחקר שטח. בנעדאדה חולקת עליו: תחילה, היא טוענת, ולמרות ההקשר ההיסטורי, המחקר במרוקו בהווה מושפע מהעולם דובר האנגלית לא פחות משהוא מושפע מהמסורת הפרנקופונית. שנית, היא מסבירה, גם באסכולה הצרפתית בסוציולוגיה יש חשיבות למחקר שטח. בנעדאדה מסבירה כי הסיבה לכך שבמרוקו התחום האחרון איננו מפותח היא שמחקר שטח הוא יקר כלכלית, ואילו הממסד האקדמי מעדיף להשקיע את משאביו ביעדים שאינם דווקא אינטלקטואליים, כמו כנסים (בנקודה זו היא מייצגת תפיסה לדומה לזו שמייצג הפובליציסט חמיד אלכפאא'י במאמרו העוסק במחקר מדעי בעולם הערבי). גורם אחר שיכול היה לסייע במימון מחקרי שטח איכותיים במרוקו הם גופים פוליטיים וציבוריים, ממשלתיים ובינלאומיים, אלא שהאחרונים נוטים להזמין מחקרים לשימוש פנימי שאינם מתפרסמים לציבור ולקהילה המדעית – ובשל כך לעיתים גם אינם מצטיינים במתודולוגיה מספקת.
הריאיון נחתם בדיון על אודות תרגום חיבורים סוציולוגיים לערבית. בנעדאדה מדגישה כמה נחוץ מפעל של תרגום הקאנון הסוציולוגי לערבית עבור התפתחות התחום במדינות ערב, יצירת טרמינולוגיה ערבית וייבוא רעיונות זרים למרחב הלשוני הערבי. למרות שקיימים בעולם הערבי מספר מוסדות לתרגום הגות מדעית לערבית, היקף המאמץ מגיע רק לאחוזים בודדים ממה שקיים בעולם המערבי. למעט צמיחה בהיקף התרגומים, מציינת בנעדאדה עוד גורם שדרוש להצלחתו של מפעל תרגום כזה: פריחה אינטלקטואלית שתצמיח מצע של חוקרים מתחומים שונים שדרושים עבור תרגום איכותי. בנעדאדה הייתה מייחלת לראות את הפריחה הזו מתגבשת לכדי ממסד שיכווין את התרגום לפי קריטריונים מוסדרים ויקבע אילו ספרים יתורגמו, וכן יבסס את התרגום כמתודולוגיה של העברה מדויקת ונאמנה של רעיונות משפות שונות לערבית שיכולה להיות מובנת על הקורא ולהשפיע עליו. כך, היא חותמת, הסוציולוגיה תוכל לפרוח בעולם הערבי.
