חמאס קיבל בשבוע שעבר איתות רשמי לכך שירח הדבש החלומי שממנו נהנה עד כה בסודאן הגיע לקיצו. בצעד חסר תקדים הודיעה ממשלת סודאן על פעולה רחבת היקף להחרמת רכוש וכספים של אנשי חמאס בשטחה. לפי ההודעה, הרשויות בסודאן פשטו על שורה של נכסים, חברות, בית מלון, תחנת טלוויזיה ושטחים חקלאיים, והשתלטו על רשת השקעות ונכסים הקשורים לחמאס ולאנשיה על אדמת סודאן.
אף שההודעה הרשמית לא עוררה תשומת לב תקשורתית רבה מדי, היא מבשרת על שינוי דרמטי ביחסים שבין חמאס לסודאן. היקף הכספים וההשקעות של חמאס בסודאן אמנם אינו ידוע, אך הוא אינו בסדר גודל כזה שיביא לקריסתו של הארגון.
שתי תפניות עיקריות דחפו למהלך זה. הראשונה, הדחתו של עומר אל־בשיר בשנת 2019, השליט הסודאני שבחסותו פעל חמאס ללא כל הגבלה על אדמת סודאן. התפנית השנייה התחוללה עם הצטרפות סודאן להסכמי אברהם, שבמסגרתם הוצאה מרשימת המדינות המוגדרות תומכות טרור במקביל ללחץ ישראלי להגבלת פעילותו של ארגון חמאס בשטחה.
חמאס נהנה מחופש פעולה נרחב בסודאן בשנים האחרונות. ח'רטום סיפקה להנהגת חמאס כר פורה לגיוס ולהעברת כספים, לפיתוח תשתיות כלכליות, רשתות קשרים ולחיזוק המערך הצבאי והלוגיסטי של הארגון. אין ספק שהנהגת חמאס איבדה את אחת הזירות המרכזיות של פעילותה בחו"ל וספגה גם מכה מוראלית, זמנית ככל שתהיה.
עם זאת, המהלומה האמיתית אינה מצויה בהכרח במישור הכלכלי והצבאי, כי אם בבידוד הגובר של חמאס בעולם הערבי. הארגון כבר איבד מדינות ערביות חשובות. היחסים עם סעודיה ממשיכים להיות מתוחים מאוד בעקבות מעצרים ופסקי דין נגד אנשי חמאס בממלכה. היריבות עם ירדן לא שככה מאז גירוש הנהגת חמאס וסגירת משרד הארגון בעמאן לפני יותר מ־20 שנה. בתקופה האחרונה היו ניסיונות מצד חמאס להתקרב לירדן, אך לא נראה כי המלך עבדאללה מעוניין בכך. עם מצרים היחסים מורכבים ומאופיינים בעליות ומורדות, לרבות מתיחות מחודשת על רקע השיחות בעניין הייצוב של הפסקת האש בעזה והעסקה לחילופי שבויים עם ישראל. סודאן מבחינה זאת היא חוליה נוספת בשרשרת הבידוד האזורי החונקת את חמאס.
סטירה נוספת לחמאס היא ההיחלשות הכללית בכוחה של תנועת האחים המוסלמים במרחב הערבי. אחרי הדחתו של הנשיא מורסי, איש תנועת האחים המוסלמים, בהפיכה צבאית במצרים ב־2013, נרשמה נסיגה נוספת במעמדן של התנועות האסלאמיות – ראשית בתוניסיה ולאחרונה גם במרוקו, בעקבות המפלה הפוליטית הצורבת שנחלה המפלגה האסלאמית בבחירות שנערכו במדינה. לכל אלה אפשר כמובן להוסיף את הרדיפה ואת הסנקציות הכלכליות המתמשכות של הרשות הפלסטינית על חמאס בגדה ובעזה.
למרות כל זאת, קשה לומר שהארגון קורס. קטאר עדיין תומכת בחמאס ומארחת את חברי הנהגת הלשכה המדינית שלו בשטחה, וכך גם איראן. מרכז פיקוד ושליטה יש גם בלבנון, משם פועל סאלח אל־עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס בחו"ל. גם הפעילות של חמאס משטח טורקיה נמשכת. במישור הכלכלי, חמאס נשען על תרומות מיחידים וממוסדות פרטיים במדינות הערביות והאסלאמיות, מה שאומר שהארגון נהנה ממקורות מימון שיסייעו לו להחזיק את הראש מעל המים בטווח הזמן הקרוב.
מעבר לכך, גם לאחר 15 שנה של מצור על הרצועה, מבצעים צבאיים ומשבר כלכלי איום, סקרי דעת קהל מעידים כי חמאס עדיין זוכה לפופולאריות גדולה בהשוואה ליריביה מתנועת פתח. המהלך הסודאני עלול דווקא להגביר את הפופולאריות של הארגון משום שייתפס כקנוניה בין הישות הציונית לבין המשטר הסודאני, שנרמל את יחסיו עם ישראל בתמיכת ארצות הברית.
ההחלטה של סודאן נוגעת להחרמת רכוש וכספים של אנשי חמאס ושל מקורבים לארגון. האם זו יריית פתיחה שבעקבותיה יבואו צעדים נוספים כמו גירוש פעילי חמאס משטח המדינה? קשה לדעת, אולם באופן אירוני ניכרת כבר עתה מתיחות בין סודאן לבין הרשות הפלסטינית, לאחר שהשר חוסין א־שיח' דרש מסודאן להעביר את הכספים המוחרמים לרשות הפלסטינית עצמה (תביעה שעוררה גינוי ציבורי חריף בשטחים).
חמאס זקוק להישגים. פעילותו מרצועת עזה מוגבלת בשל בקשתם של המצרים לשמור על השקט במטרה לתת הזדמנות לשיחות ההודנה ולחילופי השבויים. בגדה, לעומת זאת, יותר נוח לו לפעול. חמשת החמושים הפלסטינים שנהרגו השבוע בפעילות צה"ל בכפרים בידו ובורקין מספקים לארגון את ההילה שלה הוא זקוק: בעוד שהארגון מגן על העם הפלסטיני ונלחם בכיבוש, הרשות מפקירה את עמה ומשתפת פעולה עם ישראל.
