בעת כתיבת שורות אלה, כל העיניים מופנות לסופה הממשמשת ובאה העלולה לשנות את פני המלחמה המתנהלת בעזה ואת מערכת ההתשה המתחוללת בצפון בין חזבאללה לישראל זה עשרה חודשים. נראה שהתגובה האיראנית היא בלתי־נמנעת כפי שמבשרים איומי הנקמה של גורמי ציר ההתנגדות ובראשם איראן בעקבות ההתנקשות באסמאעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, ובבכיר חזבאללה פואד שוכר.
מוקדם להתנבא אם תהיה זו הישורת האחרונה של המלחמה, שלאחריה תגיע הסדרה כלשהי, או שייפתחו שערי הגיהינום למלחמה כוללת רב־זירתית שתימשך זמן רב, תזרע חורבן ותגרום לאבדות כבדות בנפש בקרב כל הצדדים הנלחמים.
ההתנקשות בהנייה מתווספת לשורת התנקשויות שביצעה ישראל בעשורים האחרונים, שקורבנותיהן היו מנהיגים פלסטינים מן השורה הראשונה (אחמד יאסין, אבו עלי מוסטפא, פתחי א־שקאקי, אבו ג'יהאד ועוד) או פעילים פוליטיים וצבאיים בדרגה נמוכה יותר.
מאמר זה לא ידון באפקטיביות של מדיניות החיסולים הנהוגה בידי ישראל שנים רבות ושעדיין יש לה חסידים בממסד הביטחוני והמדיני, על אף שהניסיון ההיסטורי מלמד שמדיניות זו פשטה רגל והביאה ברוב המקרים לתוצאות הפוכות. אולם, בניגוד למקרים קודמים, ההתנקשות באסמאעיל הנייה התרחשה בנסיבות יוצאות דופן, שכן היא קרתה בעיצומה של מלחמה בעזה ובוצעה בלב טהראן. היא הייתה מעין תקיעת אצבע בעין של המשטר באיראן. היא התרחשה בצל מאמצים להפסיק את המלחמה בעזה ולהביא לעסקת חילופי שבויים, על אף שסימני שאלה רבים מרחפים באוויר לגבי רצינותה של ממשלת ישראל ושל העומד בראשה להגיע להסכם שישים קץ לטרגדיה המתחוללת בעזה וייענה לזעקתן של משפחות החטופים והשבויים בישראל.
האם נתניהו סבור שהנסיבות הקיימות לאחר ההתנקשות בהנייה בטהראן והתגובה האיראנית שתבוא קרוב לוודאי, עשויות לייצר את התנאים לפתוח במלחמה נגד איראן שאליה תיגרר ארה"ב?
השאלה המתבקשת כאן: האם נתניהו העריך נכונה לאן התנקשות זו וההתנקשות באיש חזבאללה עלולה להוביל, או שזו הייתה תגובה מהבטן ללא מחשבה מקדימה ומעמיקה? סבורני כי אף שידע שיהיו השלכות כבדות משקל לשני החיסולים הללו, החליט נתניהו ללכת על כל הקופה. הוא ביקש קודם כול להשיג את מה שנדמה לו כתמונת ניצחון ולספק את תאוות הנקם של הציבור בישראל, שעדיין לא ידע שובע למרות כל ההרס והאובדן שגרמה המלחמה בעזה.
אולם מעבר למטרה משנית זו, נתניהו חותר להשיג שתי מטרות עיקריות דרך חיסולים אלה: הבערת האזור עד כדי מלחמה כוללת שבה תהיה ארה"ב מעורבת בעל כורחה והארכת המלחמה בעזה, שטומנת בחובה סיכון של ממש לחיי החטופים והשבויים ועשויה להביא לסיום טרגי של פרשה זו, קרי הקרבתם על מזבח מאווייו האישיים של האיש היחיד בישראל כיום שרק על פיו יישק דבר.
ידוע שישראל לבדה אינה יכולה לצאת למלחמה נגד איראן. נתניהו פעל ללא לאות ובמשך שנים כדי לסבך את ארה"ב במלחמה כזו. אולם שני הממשלים, הרפובליקני תחת דונלד טראמפ והדמוקרטי של ביידן, לא נענו לשידוליו של נתניהו. השאלה הנשאלת כאן: האם נתניהו סבור שהנסיבות הקיימות לאחר ההתנקשות בהנייה בטהראן והתגובה האיראנית שתבוא קרוב לוודאי, עשויות לייצר את התנאים לפתוח במלחמה נגד איראן שאליה תיגרר ארה"ב? תוך ימים ספורים תתברר התשובה על שאלה זו.
בהקשר של החטופים והשבויים בעזה, מספר גדול של פרשנים בישראל – אנשי ביטחון לשעבר ואחרים – ובני משפחותיהם של החטופים והשבויים ואף ראשי מערכת הביטחון המעורבים במסע העקר והאין־סופי של משא ומתן מול המדינות המתווכות, החלו להפנות אצבע מאשימה כלפי נתניהו על כך שעניין השבת החטופים והשבויים לבתיהם אינו עומד בראש סדר העדיפויות שלו. הוא מטרפד כל סיכוי להגיע לעסקה על ידי הצבת תנאים חדשים שהוא יודע בוודאות שחמאס לעולם לא יסכים להם.
מנקודת מבטו של נתניהו הסכמה למתווה המונח על השולחן לשחרור החטופים והשבויים והפסקת המלחמה בעזה תהיה בחזקת תבוסה לישראל וניצחון לחמאס
כל הגורמים הללו צודקים ברמיזותיהם על כך שסיבות פוליטיות הקשורות להישרדות ממשלתו ולהישרדותו האישית עומדות מאחורי גישתו זו. אולם מנקודת מבטו של נתניהו הסכמה למתווה המונח על השולחן לשחרור החטופים והשבויים והפסקת המלחמה בעזה תהיה בחזקת תבוסה לישראל וניצחון לחמאס. במיוחד כשאחת המטרות העיקריות של מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר הייתה להביא לשחרורם של האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בישראל.
אין ספק שנתניהו רוצה לשחרר את החטופים ואת השבויים, אבל בלי להיאלץ לשלם מחיר. הוא אינו מוכן לשחרר מאות אסירים פלסטינים "כבדים", ובאותה עת שואף להמשיך את מלחמתו בעזה עד להשגת "ניצחון מוחלט" מדומה. הוא מוכן לבצע פעולות צבאיות אגרסיביות כדי להציל חטופים ושבויים, חיים או מתים, דוגמת המבצע הצבאי בנוסיראת שבמהלכו חולצו ארבעה חטופים ושהסתיים בהריגתם ובפציעתם של פלסטינים רבים, מרביתם קורבנות חפים מפשע. נתניהו לא חסך במילים כדי להרעיף שבחים על החיילים שהשתתפו במבצע, אולם הוא לא השמיע מילה אחת על מותם של מאות אזרחים פלסטינים במהלך פעולה זו.
בהיבט זה, האמת המרה צריכה להיאמר, נתניהו יעדיף שכל החטופים והשבויים בעזה יהפכו לרון ארדים על פני עסקה שתכניס שמחה לבתים רבים בישראל ובפלסטין. הוא מבקש לסתום את הגולל על סוגיה שגורמת לו כאבי ראש, אך אינה מביאה לו נקיפות מצפון.
ישראל של ימינו, אשר נמצאת תחת שלטון נתניהו והכנופיה הקיצונית שאוחזת בצווארו, אינה ישראל של פעם, שהייתה מוכנה לקבל ויתורים מרחיקי לכת כדי להביא לשחרורם של שבוייה, כולל עסקת שליט שהתבצעה במשמרתו של נתניהו ובה שוחררו 1,027 אסירים פלסטינים.
אנו עומדים בפתח תקופה הרת גורל שעשויה לעצב את המציאות המזרח־תיכונית לטוב או לרע למשך דורות רבים.
