בעקבות החתימה על הסכם הפסקת האש עם חזבאללה, ולאור היחלשות האיום הרקטי מעזה, נותר ירי הטילים מתימן אחד האיומים העיקריים על העורף הישראלי. בשבועות האחרונים נרשמה עלייה חדה בהיקף המתקפות ההדדיות, והעניין בחות'ים הלך וגדל. ואולם כבר לפני כשנה הבחין שמואל לדרמן כי השיח הישראלי נותר ממוקד בקשר בין החות'ים לטהראן תוך התעלמות מסוגיות מעניינות נוספות: התועלת שהחות'ים עצמם משיגים מההשתתפות במערכה ומרוץ החימוש הבין־לאומי שמתרחש בים האדום בצל העימות. בחלוף הזמן, הבחנה זו עומדת בעינה.
במאמר שחיבר לאחרונה החוקר התימני עלי א־ד'הב (علي الذهب) עבור המרכז הערבי למחקר ומדיניות הממוקם בדוחא, הוצגו מספר תובנות שבכוחן להרחיב את גבולות הדיון.
א־ד'הב הוא קצין לשעבר בדרגת עמיד (תא"ל) המתגורר במצרים. בשנים האחרונות פרסם מספר טקסטים מחקריים על האינטרסים של גורמים בין־לאומיים במלחמה בתימן ועל פעולותיהם בשטח הימי שסביבה. במאמר המצורף סקר את הסיבות להצטרפות החות'ים למלחמה והצביע על תופעה מדאיגה של מרוץ חימוש בים האדום, המערער את יציבות האזור כולו ואת ביטחונה של תימן בפרט.
מה כללה המעורבות החות'ית במלחמה
מעורבותם של החות'ים במלחמה התחלקה לשלבים, בהתאם להצהרות הדובר יחיא סריע ומנהיג הארגון עבד אל־מלכ אל־חות'י. הראשון נפתח ב־18 באוקטובר 2023 במתקפת פתע על העיר אילת, והמשיך בשיגורי טילים וכטב"מים לדרום הארץ. הם התנו את סיום המתקפות בסיום המלחמה בעזה, והקפידו מאז, ולכל אורך המלחמה, לקרוא לטילים בשמות המדגישים את תמיכתם במאבק הפלסטיני: "פלסטין 2", "ירושלים 4", "יפו" ועוד.
ב־19 בנובמבר 2023 חטפו החות'ים את הספינה Galaxy Leader ובכך פתחו במערכה ימית, שהוגדרה כשלב השני. מאז תקפו כ־193 ספינות מסחריות בטענה שהן סוחרות עם ישראל, ודחפו רבות לזנוח את נתיב הים האדום לטובת עיקוף ארוך דרך כף התקווה הטובה. השלב השלישי, לפי סוכנות הידיעות הטורקית אנאדולו, התבטא בתקיפת ספינות מסחריות אמריקאיות ובריטיות מאז תחילת שנת 2024. מלבד זאת תקפו התימנים ספינות מלחמה רבות של חילות הים האמריקאיים והבריטיים, אך לא הצליחו לספק ראיות לפגיעה בהן.
א־ד'הב מציין שהשלבים הנזכרים לעיל הם חלוקה אנכרוניסטית. לדבריו, החות'ים הגדירו את שלושת השלבים הראשונים רק בדיעבד, לאחר ההכרזה על השלב הרביעי. ואכן, ההכרזה על פתיחת השלב הרביעי הייתה אירוע חריג וחגיגי. דובר החות'ים עשה זאת ב־3 במאי 2024 אל מול רבבות במהלך הפגנת הזדהות עם הפלסטינים שהתקיימה בצנעא. הוא מסר שלאור ההכנות הישראליות למבצע צבאי ברפיח, החליטו החות'ים להסלים את המאבק ולתקוף כל ספינה מסחרית שיש לה קשר, ולו הקלוש ביותר, לישראל.
השלב החמישי כולל החרפה של ירי הטילים, המכוונים כעת בעיקר אל תל אביב, נתב"ג והנמלים שלחופי הים התיכון. הטילים משוגרים לרוב בשעות הלילה באופן שמדגיש את הממד הפסיכולוגי של המתקפה
לאורך השנה הראשונה למלחמה עמלו החות'ים על בניית האמינות של מנהיגם עבד אל־מלכ אל־חות'י. לטענת החוקר, הם הקפידו למלא בדייקנות אחר כל האיומים ששיגר לעבר ישראל, וכך הפכו את איומיו למשמעותיים יותר. הם אף הקפידו לפעול בקבועי זמן קרובים. מדי שבוע שיגרו מתקפה (לאו דווקא מוצלחת), וכך בנו את עצמם כאיום עקבי.
האמינות והיוקרה שצברו החות'ים ב"ציר ההתנגדות", א־ד'הב גורס, סייעו להם להתחמש תוך כדי המלחמה, וכך להגביר את מעורבותם לאורך הזמן וגם לנצל את הנשק שצברו למטרות אחרות, פנימיות ואזוריות. עדות להתעצמות החות'ית מצא החוקר בכך שבמלאת שנה למלחמה, חרף מאמציהן של ישראל, ארצות הברית ובעלות בריתן, מתקפות החות'ים רק הסלימו ותדירותן גברה.
השלב החמישי אם כן נפתח באוקטובר. הוא כולל החרפה של ירי הטילים, המכוונים כעת בעיקר אל תל אביב, נתב"ג והנמלים שלחופי הים התיכון. הטילים משוגרים לרוב בשעות הלילה באופן שמדגיש את הממד הפסיכולוגי של המתקפה. לכך מצטרפות טענות תכופות על כך שהטילים המשוגרים הם טילים היפר־סוניים (فرط صوتية), אולם צה"ל הכחיש בתוקף את האפשרות שהחות'ים מחזיקים בנשק מתקדם זה, וסוכנויות ידיעות בין־לאומיות מפקפקות בכך אף הן.
מנגד, ישראל נוטלת חלק אקטיבי הולך וגדל במאבק נגד החות'ים. חיל האוויר הישראלי תקף מספר פעמים ערים, נמלים ותשתיות אזרחיות בתימן, ובכירים ישראלים משגרים איומים לעבר החות'ים ושותפיהם. ערוץ סקיי ניוז בערבית העלה סברה שההסלמה האחרונה מתרחשת משום ששני הצדדים מנסים לשפר עמדות ולהפגין כוח לקראת תחילת הכהונה של נשיא ארצות הברית הנבחר דונלד טראמפ, אך קיימים גם הסברים נוספים שוודאי יתבררו עם הזמן.
האינטרס של החות'ים להילחם
אופי השלטון הדכאני בתימן ותנאי החיים הקשים במדינה הם כר פורה למחאות. לאורך שנותם בשלטון, הסתייעו החות'ים באיום החיצוני של המלחמה נגד הקואליציה הערבית (בראשות סעודיה ואיחוד האמירויות) כדי לדחוק הצידה דיון על המצב הפנימי בתימן. ואולם הסכם הפסקת האש שנחתם מול הקואליציה הערבית באפריל 2022 התגלה כיציב, והחות'ים נאלצו לפנות לפתרונות אחרים. אחד הבולטים שבהם, לדברי א־ד'הב, הוא המעורבות במלחמה בעזה.
בחסות המלחמה שוב מצאו החות'ים מפלט מהזעם הציבורי, ואף הרשו לעצמם לפתוח במבצע מעצרים נגד פעילי זכויות אדם (ראו עמוד 37 בדו"ח מועצת הביטחון של האו"ם בנושא).
ההשתתפות במלחמה הניבה לחות'ים גם ערך כלכלי לא־מבוטל. הם גובים דמי חסות מחברות ספנות בתמורה למעבר בטוח בים האדום, ומפיקים מכך, לפי הערכות האו"ם, כ־180 מיליון דולר בחודש (ראו עמודים 31-30 בדו"ח האו"ם לעיל).
ואולם קשה לדחוק הצידה את הממד האידאולוגי בבחירת החות'ים להתייצב לצד עזה. הסנטימנט הציבורי בתימן מבטא הזדהות עמוקה עם המאבק הפלסטיני, והחות'ים רואים את עצמם כמייצגי הציבור בהקשר זה. יתרה מכך, התמיכה בפלסטינים תרמה רבות לפופולריות של החות'ים, כפי שהדבר מתבטא בעצרות תמיכה מדי יום שישי ובימי חג. התמיכה העממית במעורבות במלחמה כה ברורה, שגורמים בממשלת תימן פועלים ללא לאות כדי להסביר לציבור שגם הממשלה פועלת למען עזה, אם כי כמובן בדרכים דיפלומטיות ולא־צבאיות.
לבסוף, המעורבות של ישראל סייעה לחות'ים למצב את עצמם ככוח צבאי בעל מעמד בין־לאומי. ברמה האזורית, החוקר מוצא עדות לכך בהתנערות של סעודיה ושל ג'יבוטי מהכוחות הבין־לאומיים שקמו לאבטחת הסחר בים האדום, מחשש להיתפס כמשתפות פעולה עם המתקפות בתימן. ברמה העל־אזורית, קיימות אינדיקציות לכך שרוסיה וסין מחמשות את החות'ים. א־ד'הב מעריך שהרוסים התחילו לספק לחות'ים טילים היפר־סוניים באוגוסט 2024, לאחר המתקפה האוקראינית במחוז קורסק. הסינים מצידם נחשבים לספק מרכזי של טכנולוגיות צבאיות עבור החות'ים.
במהלך המלחמה עלה מעמדם של החות'ים בציר הודות להישגיהם במערכה הימית. בפרט, לטענת א־ד'הב, הם זכו לתהילה עקב השבתת הפעילות המסחרית בנמל אילת
מקום בציר ההתנגדות – והתקווה לנקודת יציאה
עיון בשלל המישורים שבהם החות'ים מרוויחים מהמלחמה מייצר תמונת מצב פסימית לגבי הסיכויים שתסתיים. ואכן, בכל הנוגע לאינטרסים המיידיים, אין לחות'ים סיבה מהותית לעצור את המתקפות. התקווה לעצירת המלחמה, לפי א־ד'הב, טמונה דווקא בהשתייכותם של החות'ים ל"ציר ההתנגדות", הכולל בין היתר את חזבאללה הלבנוני ואת ארגון ההתנגדות האסלאמית בעיראק.
במהלך המלחמה עלה מעמדם של החות'ים בציר הודות להישגיהם במערכה הימית. בפרט, לטענת א־ד'הב, הם זכו לתהילה עקב השבתת הפעילות המסחרית בנמל אילת. הכותב גורס שמעמדם של החות'ים בקרב ציר ההתנגדות יקר להם יותר מהרווחים שהם מניבים מההשתתפות במלחמה, ולכן ניתן לצפות שאם תסתיים הלחימה בעזה, יעמדו החות'ים בהתחייבותו של ציר ההתנגדות להפסיק את המערכה.
משוואות התגובה והמיליטריזציה של הים האדום
בחודשי המלחמה הראשונים הייתה ההתמודדות עם מתקפות החות'ים באחריות ארצות הברית. על המלאכה הופקד כוח המשימה הימי המשותף CFT-153, יחד עם המשחתות האמריקאיות USS Carney ו־USS Laboon ונושאת המטוסים USS Dwight D. Eisenhower.
האמריקאים הסתפקו תחילה בפעולות הגנה ואיסוף מודיעין בתיאום עם מנגנוני המודיעין של ממשלת תימן, אך מהר מאוד הסלימו העניינים. האמריקאים הקימו כוח בין־לאומי בשם "שומר השגשוג" שפעל בהובלת ארה"ב ובריטניה ותקף בעומק תימן, ובפרט בערים חודידה, צנעא ותעז. ב־20 ביולי 2024 תקפו לראשונה מטוסי חיל האוויר הישראלי בחודידה. מאז אירעו עוד מספר אירועי תקיפה ישראליים בודדים, בעיקר כתגובה לתקיפות תימניות.
הדינמיקה המתוארת לעיל של משוואות התגובה שימשה כזרז לתופעה שא־ד'הב מתאר כ"מיליטרזציה של הים האדום" (عسكرة البحر الأحمر). התופעה התקיימה עוד לפני פרוץ המלחמה, והיא קשורה למאבקי כוחות בין מעצמות המעוניינות בהשפעה על עורק מסחרי מרכזי זה. לדוגמה, לא פחות משש מדינות מחזיקות בסיס בג'יבוטי שמצידו השני של הנתיב – צרפת, ארצות הברית, סין, יפן, איטליה וספרד.
א־ד'הב טוען שהמלחמה הביאה את כל הכוחות הבין־לאומיים הפועלים בים האדום להזרים כוחות נוספים לאזור, ומן הצד השני דחפה את החות'ים לשתף פעולה עם תנועת א־שבאב אל־מוג'אהדין (الشباب المجاهدين) מסומליה ולהתגבר על המחלוקות האידאולוגיות עם הארגון התימני אנסאר א־שריעה (انصار الشريعة) המסונף לאל־קאעידה. מרוץ חימוש זה, א־ד'הב טוען, אינו מבשר טובות עבור יציבות האזור, ובפרט הכותב חושש שהוא יביא להתלקחות מחודשת של מלחמת האזרחים בתימן.
