קבוצת אנסאר אללה – המכונה בישראל "החות'ים" – השתלטה בכוח על מוסדות השלטון של תימן ושולטת משנת 2014 בחלקים נרחבים במדינה, ובמיוחד בבירה צנעא, במחוז אל־חודיידה, בערי הנמל החשובות ששוכנות בשטחו ובחלקים מהמחוזות מארב ושבווה העשירים בנפט ובמחצבים.
לישראלי המתבונן מהצד נדמה שהם שולטים במדינה ללא עוררין, במיוחד לאור התבססותה הצבאית של קבוצה חמושה זו באזורים שונים של המדינה, ובמיוחד בצפונה באזור חופיה המערביים, משם הם פושטים על אוניות סוחר ומשגרים כטב"מים וטילים לעבר ישראל.
אלא שתימן היא מדינה מפולגת ופצועה מעשור של מלחמת אזרחים, ושטחים רבים שלה נמצאים מחוץ לתחום שלטונם של החות'ים, כי אם תחת שליטתם של גורמים אחרים, כמו למשל ממשלת תימן היושבת בעיר עדן וזוכה להכרה בין־לאומית. כמו כן תהום פעורה בין חלקים נרחבים של הציבור התימני, הסוני ברובו, לבין קבוצת החות'ים השיעית, הסובלת מהיעדר לגיטימציה שלטונית לאחר שעלתה לשלטון בכוח הזרוע.
דיכוי התנגדות מבפנים
אפראח נאסר, עיתונאית תימנייה עצמאית, פרסמה מאמר בתחילת חודש אוגוסט במגזין דרג', זמן קצר לאחר שתקפה ישראל בתימן בסוף חודש יולי, לראשונה מאז תחילת המלחמה בעזה, ולאחר עשרות כטב"מים וטילים ששיגרו החות'ים לעבר ישראל.
במאמרה, נאסר מבקשת לעמוד על מצבו העגום של הציבור התימני תחת שלטונם של החות'ים, שהעם התימני לא בחר בהם להנהיגו, ושכעת נוספה לרשימת צרותיו גם ההרפתקה הצבאית הנוכחית שאליה החות'ים גוררים את תימן עם הצטרפותם ללחימה נגד ישראל ונגד הקואליציה הבין־לאומית המתגבשת נגדם.
לחות'ים אין לגיטימציה שלטונית נרחבת בתימן, ולמעשה תהום פעורה בינם לבין חלקים נרחבים בציבור התימני שעליו הם שולטים בכוח הזרוע
בפתח מאמרה נאסר מביאה את סיפורו של אזרח תימני בשם הבדוי יוסף, שעבד באחת מסוכנויות האו"ם לסיוע לנזקקים הפועלות במדינה. בוקר אחד בחודש יולי, כשיצא יוסף מביתו, הוא גילה להפתעתו שכוח חמוש של החות'ים ארב לו מחוץ לדלת ועצר אותו. הסיבה למעצרו: חשד לריגול. אלא שכמוהו נעצרו עוד עשרים ושבעה אזרחים תימנים נוספים ממספר ערים תחת שלטון החות'ים, שגם הם מועסקים על ידי סוכנויות של האו"ם וארגוני חברה אזרחית, שנחשדו על ידי החות'ים כמרגלים, ונחקרו בנוקשות על ידם.
נאסר מציינת שזוהי רק דוגמה אקטואלית אחת למאות מקרים שבהם נעצרו אזרחים תימנים ונחקרו באכזריות בידי החות'ים באשמת ריגול פיקטיבית מאז אלה השתלטו על עיר הבירה צנעא בשנת 2014. עשרות עצורים אלה עלולים לסיים על חבל התלייה בשל ההאשמות נגדם, אלא שנאסר טוענת שמעצרם הוא לא יותר מאמצעי הפחדה שהחות'ים נוקטים כדי לדכא ולהפחיד את מתנגדיהם.
גוררים את תימן למלחמה
בתוך כך, נאסר מוסיפה שתימנים המתנגדים לשלטון החות'ים השיקו לאחרונה ממש קמפיין נרחב ברשתות החברתיות שמגנה את פסקי הדין שפרסמו החות'ים נגד עשרות אסירים דוגמת הנ"ל ממחוזות שונים של המדינה ושגזרו נגדם דין מוות.
כל הצוהלים למול המסכים ברחבי המזרח התיכון למראה החות'ים המשתלטים על ספינות סוחר או משגרים טילים וכטב"מים לעבר ישראל אינם מודעים כנראה לקולות מחאה כמו קמפיין זה, נאסר מציינת, של תימנים רבים הסובלים מנחת זרועם הדכאנית של החות'ים, וכעת גם מתגובותיה של ישראל למתקפותיהם.
נאסר טוענת במאמרה שלחות'ים אין לגיטימציה שלטונית נרחבת בתימן, ולמעשה תהום פעורה בינם לבין חלקים נרחבים בציבור התימני שעליו הם שולטים בכוח הזרוע. היא אף טוענת שבצד קולות של תימנים שגינו את המתקפה הישראלית על אדמתם, נשמעו גם קולות מפתיעים של תימנים שגינו את מתקפות החות'ים על ישראל לצד גינוי המתקפה הישראלית בתגובה להן, שכן כעת הם מוצאים את עצמם תקועים בין הפטיש החות'י, בדמות שלטונם הדכאני, לסדן הישראלי.
נאסר מציינת כי המתקפה של ישראל בעיר החוף אל־חודיידה גרמה לפגיעה במתקני אחסון נפט ובתחנת כוח במחוז אל־חודיידה, ויש לה השלכות סביבתיות ובריאותיות ארוכות טווח. העשן של שריפת הענק שפרצה בעקבות המתקפה היתמר לשמי אל־חודיידה במשך קרוב ליומיים, ולמעלה מ־50 אלף חביות נפט נשפכו למי הים בסמוך לחוף וגרמו לזיהום כביר בחופיה המערביים של תימן, שממנו הולכים לסבול הדייגים והחקלאים עוד תקופה ארוכה, נאסר מוסיפה, במדינה שרבים מתושביה סובלים מרעב, וכשמונים אחוזים זקוקים לסיוע הומניטרי כדי לשרוד.
השלטון החות'י פועל לקדם ולהנחיל לוח חגים שנתי ששם דגש על הזהות הדתית המוסלמית ועל הזהות הזיידית-שיעית בפרט – דתו של המיעוט השיעי בתימן, ששיעורו בקרב תושבי המדינה הוא כ־35% בלבד
מאבקי כוח על גבי לוח השנה
נקודת מבט נוספת על הפער בין החות'ים לבין חלקים נרחבים בציבור התימני מספק ריאן א־שיבאני, פובליציסט, סופר וצייר תימני שכתבה פרי עטו פורסמה בא־ספיר אל־ערבי, ובה הוא עומד על הפער הנ"ל דרך החגים הלאומיים בתימן, ששובשו לגמרי על ידי המלחמה והמשבר הזהותי העמוק שבו תימן מצויה.
עד מלחמת האזרחים שפרצה בתימן, הונהגו בה שישה ימי חג רשמיים בלבד: ראש השנה המוסלמית; חג הפועלים ב־1 במאי; וארבעה מועדים היסטוריים חשובים בתולדות הרפובליקה של תימן – יום המהפכה של 26 בספטמבר 1962 שבו פרצה מלחמת האזרחים בצפון תימן שסימלה את קץ השלטון המלוכני השיעי בה; יום המהפכה של 14 באוקטובר 1963, שבו נסוג אחרון החיילים הבריטים משטחה של העיר עדן שהייתה תחת שליטה בריטית; יום העצמאות של תימן, שנחוג ביום שבו הכריזה דרום תימן על עצמאותה ב־30 בנובמבר 1967; ויום האחדות הלאומית – היום שבו אוחדו צפון תימן ודרום תימן בשנת 1990.
אלא שמאז עלו החות'ים לשלטון הם מתערבים בלוח החגים השנתי כדי לשנות את צביונה של המדינה מצד אחד, ומצד שני, הפכו החגים הלאומיים לאמצעי מחאה בידי מתנגדיהם. א־שיבאני מסביר שמבין ימי החג ההיסטוריים הנזכרים לעיל, החות'ים חולקים כבוד במיוחד ליום המהפכה של 14 באוקטובר 1963, המסמל את קץ השליטה הבריטית על העיר עדן, שכן הוא עולה בקנה אחד עם ערכי החות'ים, המתנגדים למערב.
מאידך גיסא, א־שייבאני טוען שניכר כי השלטון החות'י סולד מיום המהפכה של ה־26 בספטמבר המסמל את קץ שלטונה של שושלת האימאמים השיעים הזיידים שמשלה בצפון תימן עד שנת 1962 (אולם הם אינם מעיזים לבטלו לפי שעה).
במקביל לכך, השלטון החות'י פועל לקדם ולהנחיל לוח חגים שנתי ששם דגש על הזהות הדתית המוסלמית ועל הזהות הזיידית-שיעית בפרט – דתו של המיעוט השיעי בתימן, ששיעורו בקרב תושבי המדינה הוא כ־35% בלבד. בין החגים שהוסיפו החות'ים ללוח השנה התימני ניתן למצוא את יום הולדתו של הנביא מוחמד לצד שני חגים שיעיים מובהקים: "יום הנאמנות", המציין את היום שבו מינה הנביא מוחמד את עלי ליורשו על פי האמונה השיעית (ומקביל לחג אל־ע'דיר השיעי), ויום ירושלים העולמי, יום חג שהנהיגה הרפובליקה האסלאמית של איראן ושנועד לבטא מחאה והתנגדות לישראל ולציונות. החות'ים אף הוסיפו יום חג היסטורי נוסף – יום המהפכה של ה־21 בספטמבר, אותו יום שבו הם השתלטו על עיר הבירה צנעא.
א־שיבאני מסביר שמכיוון שהחות'ים עודם נאבקים על השלטון במדינה ועל לגיטימציה ציבורית, ניכר כי הם מנסים לנצל את ימי החג הלאומיים הללו כדי לגייס לגיטימציה ואהדה מצד ההמונים, לא פחות משהם מנסים להשתמש בהם כדי לחזק את הצביון העדתי השיעי שהם מבקשים להנחיל למדינה. הם עושים זאת באמצעות פעילויות לגיוס המונים, קמפיינים נרחבים, הפגנות המונים במרחב הציבורי ועוד.
בין החגים החדשים שהכריזו עליהם מתנגדי החות'ים, א־שייבאני מונה את יום "השירה התימנית", שנועד להעלות על נס את השירה העממית התימנית לגווניה… או "יום הקפה התימני" שהושק כדי לעודד את גידול הקפה באזוריה השונים של תימן כמוצר חשוב לכלכלתה
מנגד, א־שיבאני משתף בצעד מחאתי שקט ומעניין למדי שיריביהם של החות'ים נוקטים בתגובה: אלה מקפידים בשנים האחרונות לציין ביתר שאת את חגיגות יום ההפיכה של ה־26 בספטמבר, שממנו החות'ים סולדים, באזורי שליטתם של החות'ים. ובשנתיים האחרונות, החגיגות אף הסתיימו בעימותים בין כוחות הביטחון של החות'ים לבין צעירים וצעירות עולזים שיצאו לחגוג ברחובות עם דגלים ושרו שירים לאומיים.
נוסף על כך, מתנגדי החות'ים וכן הממשלה התימנית היושבת בעדן וזוכה להכרה בין־לאומית הכריזו על מספר ימי חג לאומיים חדשים – צעד שהוא קריאת תיגר על פרויקט שינוי הזהות שהחות'ים מנסים להוביל במדינה, בין היתר באמצעות החגים החדשים שהם הכניסו ללוח השנה.
בין החגים החדשים שהכריזו עליהם מתנגדי החות'ים, א־שייבאני מונה את יום "השירה התימנית", שנועד להעלות על נס את השירה העממית התימנית לגווניה, שהחות'ים אסרו לשיר אותה, או חגים השואבים השראה מההיסטוריה ומהתרבות העתיקה של תימן, כמו "יום היעל התימני", שנועד להעלות על נס סמל לאומי תימני עתיק זה המזוהה עם התרבות הקדם־מוסלמית של תימן; "יום כתב המוּסְנַד", שהוא הכתב הדרום־ערבי העתיק שהיה בשימוש בתימן בעת העתיקה, ושכיום מתנגדים לחות'ים שבים להשתמש בו בשלטי דרכים או בשמם ברשתות החברתיות לאות מחאה; או "יום הקפה התימני", המכונה גם "היום הלאומי לגידול הקפה", שהושק כדי לעודד את גידול הקפה באזוריה השונים של תימן בתור מוצר חשוב לכלכלתה.
מכתבתו של א־שיבאני ניכר כי שני הצדדים משתמשים בחגים כחלק ממאבקם הזהותי זה בזה – ומאבק זה ממחיש את הפערים הקיימים בין החות'ים ותומכיהם מצד אחד, לבין מתנגדיהם וחלקים נרחבים בחברה התימנית מצד שני. מאבק זה ממחיש למעשה שמחלוקות זהותיות ישנות בתוך החברה התימנית עוד מהימים שבהם נחלקה תימן לשתי מדינות – צפונית ודרומית – עדיין רוחשות מתחת לפני השטח במובנים מסוימים.
במאבקם הנוכחי בישראל הם מנצלים בעיני נאסר את התמיכה של הציבור התימני הרחב בסוגיה הפלסטינית כדי לנסות לזכות באהדתו ובלגיטימציה לשלטונם
"המשחק האזורי" כמקפצה לשלטון הדיכוי
מנגד, נאסר מסכמת את מאמרה בטענה שלפי שעה נראה כי החות'ים מתעקשים לשמור על מעמדם כשחקן אזורי ובין־לאומי משמעותי, שהתחזק משמעותית בעקבות מאבקם המתמשך בישראל במהלך השנה האחרונה, הגם שהם חסרי ניסיון פוליטי ומדיני מספק בעיניה כדי להעריך נכונה את המצב ואת השלכותיו. מכאן גם נובעת הבטחתם להגיב בבוא הזמן על המתקפה הישראלית על אל־חודיידה.
מסיבה זו נאסר סבורה שהחות'ים בחרו גם להקשיח את תנאיהם בתהליך המשא ומתן למול ערב הסעודית והממשלה התימנית היושבת בעדן – צעד שגרם גם לסעודים לנקוט משנה זהירות למולם ולהקשיח את עמדותיהם במשא ומתן. נאסר מביעה חשש שמא לאור המצב הקיים יבחרו החות'ים לנצל את המשא ומתן המתנהל בין הצדדים כדי לחזק אף יותר את מעמדם בִמקום לחתור לפתרון צודק, כולל ולא־אלים למשבר הקיים, כזה שיטיב עם כל התימנים.
החות'ים גוררים את תימן הקרועה והמדממת ממילא לעימות אזורי נרחב, וזאת בהעדר לגיטימציה שלטונית רחבה דיה בתוך המדינה. במאבקם הנוכחי בישראל הם מנצלים בעיני נאסר את התמיכה של הציבור התימני הרחב בסוגיה הפלסטינית כדי לנסות לזכות באהדתו ובלגיטימציה לשלטונם, והיא מסכמת את מאמרה בתהייה:
האם לא כדאי ונכון יותר שהעם התימני ידאג קודם לעצמו ולאינטרסים הלאומיים שלו?
