השיח הפומבי של הציבור הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה בקשר ליום שאחרי אבו מאזן מסויג במידת מה, ודברים נאמרים בלחש מלבד התעמולה המפלגתית, בעיקר של פתח ושל חמאס. העיסוק בשאלה זו באמצעי התקשורת הפלסטיניים השונים לוקה בחסר בין מפאת צנזורה עצמית ובין בשל הגבלות שנכפות על ידי השלטונות ברמאללה ובעזה.
לעומת זאת, בצד הישראלי מכוני מחקר, כלי תקשורת והדרגים המדיניים-ביטחוניים הרלוונטיים מגלים עניין רב בשאלה זו. שכן התגשמותו של תרחיש זה או של אחר תשפיע באופן ודאי על טיבה של מערכת היחסים העתידית בין ישראל לפלסטינים. בין היתר, המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) פרסם בחודש ספטמבר 2022 מסמך מקיף שהוא פרי עטם של אודי דקל ושל נועה שוסטרמן בסיוע מומחים לענייני היחסים בין ישראל והפלסטינים שעובדים במכון. המסמך הוקדש לדיון במצבה של הרשות הפלסטינית ולתרחישים האפשריים ליום שאחרי אבו מאזן. המחברים הציגו שישה תרחישים אפשריים ליום זה. הם שרטטו תמונה מפורטת להשלכות הפוטנציאליות והמליצו על המענה ההולם לכל תרחיש אשר יבוא בהתאם לאינטרס הביטחוני-מדיני של ישראל מנקודת ראותם הם כמובן. לזכותם של המחברים ייאמר כאן שהם השקיעו מאמץ רב בחיבור מסמך זה בהסתמך על מידע רב שברשותם מתוקף התפקידים שמילאו בעבר ומתוך ניסיונם האישי שהצטבר במשך שנים ארוכות שבהן היו במגע ישיר עם האוכלוסייה הפלסטינית – הן אישים בעלי מעמד רשמי ברשות והן אנשים מן השורה.
במסמך האמור בחנו המחברים שישה תרחישים אפשריים:
1. עבאס יטפח וימנה יורש מוסכם שייכנס לשלושת תפקידיו.
2. יתרחש פיצול בין שלושת התפקידים – נשיאות הרשות הפלסטינית, יו״ר אש״ף ויו״ר תנועת פתח – בין אישים שונים, ותתגבש הנהגה קולקטיבית.
3. יתקיימו בחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית.
4. לא תהיה הסכמה לגבי היורש או לגבי היורשים של אבו מאזן, ויתנהלו מאבקי ירושה ממושכים בין המתמודדים על ההנהגה.
5. חמאס תנסה לנצל את ההזדמנות להשתלט על הרשות הפלסטינית וכן להשתלב באש״ף ולהשתלט עליו בהמשך.
6. המערכת הפלסטינית תישאב לכאוס, לאי־יציבות ולחוסר תפקוד, שיובילו להתפוררות הרשות הפלסטינית ולעלייתם של גורמים העוינים את ישראל.
בראייה אובייקטיבית, כל התרחישים שצוינו לעיל אפשריים בדרגה זו או אחרת של סבירות. אולם המחברים, מסיבות השמורות עמם, בחרו שלא להכליל בתוך הערכתם תרחיש נוסף שאינו נופל מבחינת היתכנותו וסבירותו מיתר התרחישים שצוינו – קרי, היווצרות מצב שיאפשר חפיפה מסוימת בין האינטרס הביטחוני-מדיני של ישראל לבין התיאבון השלטוני של חמאס השואפת להרחיב את שליטתה מעזה לגדה המערבית. תרחיש זה עשוי להיות הרע במיעוטו מבחינת ישראל אם תשרור אנרכיה רבתי בגדה המערבית וישראל לא תמצא כלים מתאימים להשלטת סדר בשטח. תרחיש כזה אינו דמיוני בהתחשב בעובדות אלה:
א) אומנם שוררים יחסי עוינות גלויים ומרים בין חמאס לבין ישראל, אך אלה לא יהיו לרועץ במפגש אינטרסים בין שני הצדדים. תהליך כזה לא ייתקע בשל סוגיות עקרוניות שיושבו כאשר אש״ף וישראל הצהירו על הכרה הדדית בזמן החתימה על הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית. במילים אחרות, מפגש כזה יכול להתבסס על המשכיות של תהליך אוסלו בלבוש חדש. כלומר, אותה גברת בשינוי אדרת.
הפיתוי של תפיסת מקומה של הרשות הפלסטינית בגדה, פתיחת שעריהן של מדינות רבות בעולם בפני חמאס והכרה בה כגורם מייצג של העם הפלסטיני – יאפיל על הקו הנוקשה של הג׳יהאד. ייתכן שהיא אף תיענה לדרישות ישראל להפסיק את פעילות ההתנגדות מעזה
ב) המצב החדש יהיה בבחינת עליית מדרגה במערכת היחסים בין חמאס לישראל בהשוואה למה שקיים כיום בין חמאס-עזה לבין ישראל כאשר כל צד ימשיך לטעון שהוא דבק בעמדותיו העקרוניות, והקיפאון המדיני יימשך לתקופה ארוכה. מה שלא הושג בזמן ממשלותיהם של ברק ואולמרט כאשר הנושאים ונותנים בצד הפלסטיני השתייכו לזרם הלאומי, לא יושג בצל ממשלה ימנית מובהקת בראשות נתניהו מול גורם אסלאמי בדמותה של תנועת חמאס. לכן, המשחק ימשיך להתנהל בכפוף למציאות דה פקטו שנוצרה בעקבות אוסלו. חמאס שתשב תחת הרשות לא תידרש להכיר בישראל, והאחרונה לא תנהל מו״מ מדיני עם חמאס.
ג) למרות השקפותיהן הידועות של מפלגות הקואליציה, לא תוכל הממשלה הישראלית הנוכחית לשנות באופן ניכר את הסטטוס קוו ולהרחיק לכת ביישום מדיניות מאתגרת מדי מול הפלסטינים כי הדבר עלול לעורר תגובות לא־רצויות לישראל במישורים האזורי והבין־לאומי, ואלה יגרמו לפגיעה קשה באינטרסים של ישראל. ידוע ברבים כי בניסיונותיו של נתניהו להקים ממשלה בעבר הוא זה שסלל את הדרך לשלב את מנסור עבאס בקואליציה למרות ההבדלים האידאולוגיים המהותיים. אזי, מה הפלא שממשלת ימין בישראל תשווק סוג של עסקה עם חמאס המשתייכת לאותו זרם?
ד) להערכתם של מחברי המסמך, התפרקות הרשות הפלסטינית שתלווה בכאוס יכולה להעמיד את ישראל בפני שתי אלטרנטיבות: מדינה אחת או השלטת ממשל צבאי בגדה. הממשלה הנוכחית או כל ממשלה אחרת תדחה על הסף את האופציה של מדינה אחת, ואילו השלטת ממשל צבאי בגדה לא תהיה אופציה רצויה משום שהיא תטיל על ישראל מחדש את המעמסה של ניהול חיי האוכלוסייה הפלסטינית ותחריף את המצב עוד יותר. לכן, מציאת שותף שמסוגל לשאת בעול הזה תהיה הברירה המועדפת על ישראל.
ה) מנהיגי הרשות הפלסטינית והממונים על מנגנוני הביטחון לא יילחמו עד טיפת דמם האחרונה כדי לשמר את ההגמוניה שלהם. מה שקרה ברצועת עזה בשנת 2007 כאשר השתלטה חמאס על עזה וסילקה את הרשות משם עלול לחזור על עצמו בגדה המערבית במיוחד אם השתלטות חמאס תבוצע תוך הסכמה שבשתיקה של ישראל.
ו) הפיתוי של תפיסת מקומה של הרשות הפלסטינית בגדה, פתיחת שעריהן של מדינות רבות בעולם בפני חמאס והכרה בה כגורם מייצג של העם הפלסטיני – יאפיל על הקו הנוקשה של הג׳יהאד. ייתכן שהיא אף תיענה לדרישות ישראל להפסיק את פעילות ההתנגדות מעזה ותפעל לרסן את הקבוצות הפועלות בגדה המערבית. מה גם שתרחיש זה תואם את החזון של חמאס להודנה ארוכת טווח, כפי שהצהירו בעבר כמה ממנהיגיה. אין גבולות לפרגמטיזם של האחים המוסלמים. ממרוקו דרך תוניסיה ועד מנסור עבאס יש דוגמאות למכביר הממחישות את המוכנות של האחים המוסלמים להתגמש ולהתאים את עצמם לתנאים המשתנים. דברי האחים המוסלמים ונאומיהם על האסלאם ועל ערכיו לא ידירו שינה מעיני הממשלה בישראל. חמאס והאחים המוסלמים יוכלו לתת גושפנקה ולהצדיק את מעשיהם על ידי הוצאת פתוות (פסקי הלכה מוסלמים).
ז) החלפת הכתובת מרשות פלסטינית בראש פתח והזרם הלאומי לרשות תחת חמאס תשמור את האופציה הירדנית, שהיא בעיני ישראל האופציה המועדפת. המלך הירדני לא ייפול מכיסאו אם חמאס תשתלט על הרשות ברמאללה. ירדן הצליחה במשך עשורים להכיל את האחים המוסלמים ולקצץ את כנפיהם כך שלא היוו כל סכנה ליציבות הממלכה. מה שירדן הצליחה לעשות בעבר הנהר המזרחי היא תצליח לעשותו גם מעברו השני. מדינות כמו טורקיה וקטר, שהן בנות־בריתה של חמאס, לא ישבו על הגדר אלא ישתלבו בתהליך זה בצורה זו או אחרת.
לבסוף, סיכויי התממשותו של תרחיש זה יגברו ככל שהזרם הלאומי ובראשו ארגון פתח יאבד שליטה, מה שיגרום לקריסת הרשות ולהיווצרות ואקום שלטוני; אז ישראל תמצא את עצמה בתוך דילמה סבוכה זו ללא מרחב תמרון גדול.
