מחאות קשות ורחבות היקף עברו על מספר מחוזות בירדן בשלהי שנת 2022. הפרות סדר ואף פעולות טרור בוצעו בשולי האירועים על ידי גורמים רדיקליים הקשורים לג׳יהאדיסטים ירדנים. מה שהצית את האירועים הן העלייה במחירים של מוצרי הנפט והחרפת המשבר הכלכלי המכביד על רוב האוכלוסייה בירדן. במקביל לכך, שב נתניהו לתפקיד ראש ממשלה הנחשבת לקיצונית ביותר בתולדות ישראל, מה שמשקף בבהירות היסחפות החברה הישראלית לכיוון הימני מבחינה דתית ופוליטית. בתגובה שיגר המלך עבדאללה השני מסר מקדים לעולם המערבי שבו הזהיר מפני מדיניות ממשלה זו.
האם השנה החדשה העומדת בפתח תהיה טובה יותר לירדן ולאזרחיה?
מבחינה כלכלית נראה שלא. הממשלה תתקשה להוציא לפועל את התוכנית הכלכלית שהתוותה הוועדה לרענון המשק, המכוונת לשיעור צמיחה של חמישה אחוזים. נתון זה נתפס בעיני הממשלה ובעיני כלכלנים רבים כלא־מציאותי וכלא־הגיוני, ותקציב הממשלה אכן מבוסס על תחזית צמיחה של שני אחוזים וחצי. הממשלה אומנם מחזיקה במספר קלפים כלכליים, במיוחד מיזמים גדולים כעיר הבירה החדשה, מסילת הברזל בין עקבה למעאן ועוד. אולם ביצועם תלוי במימון, בתוכניות ובהשלכות הנוגעות לייצור, לייצוא ולהשקעות. בינתיים, כלכלנים אינם צופים פתרונות שורש לשיעור האבטלה מרקיע השחקים בקרב הדור הצעיר. זהו מקור האיום העיקרי על המצב הפנימי במישורים – הכלכלי, הפוליטי, החברתי והתרבותי.
התוכנית של קרן המטבע הבין־לאומית, שיש להניח כי ירדן תמשיך להיות מחויבת לה, תובעת קיצוץ בסובסידיות ותביא לעליית מחירים. התוצאה עלולה להיות גלי מחאה חמורים נוספים בצל השחיקה באמינות הממשלה ובאמון הציבור במוסדות המדינה, ובצל הטון המחריף של הקריאות ברחוב. ייתכנו אובדן שליטה ביטחונית באזורים רבים או התרחבות של תופעת המרי האזרחי ששטפה בהצלחה את מחוזות מעאן וכרכ. ירדן לא חוותה כדבר הזה ב־52 השנים האחרונות, מאז השביתה הכללית של אש"ף וועדת המעקב הלאומית ב־30 ביולי 1970 במחאה על תוכנית השלום של רוג'רס.
משולש המודרניזציה שהוכרז לרגל מאה שנה לקום המדינה – כלכלה, בירוקרטיה ופוליטיקה, כולל גם רפורמה פוליטית וחיזוק החיים המפלגתיים לקראת בחירות כלליות תחרותיות שתיערכנה בשנת 2024. ברור כי למרות המאמצים שהושקעו וצעדי החקיקה והמדיניות שננקטו, האליטות ודעת הקהל עדיין ספקניות מאוד. המחאות האחרונות הבליטו את העובדה כי השבט החליף את התשתית הפוליטית ואת האליטות הפוליטיות כמסגרת הקושרת בין הפרט לבין החברה והמדינה. במצב העניינים הנוכחי, גורלה של הרפורמה הפוליטית עגום, והמשבר הפוליטי יעמיק. הטענה הרווחת כי מדיניות הפנים הירדנית תועה, פגומה ומבולבלת תוכח. אין צורך באופוזיציה כדי להתרשם מקיומן של גישות סותרות במעגלי קבלת ההחלטות; הדבר גלוי ומוצהר מתוך מוסדות המדינה.
במישור יחסי חוץ, נראה כי הישראלים אינם מייחסים חשיבות יתרה למסריו של המלך ולאזהרותיו. הריאיון שהעניק ל־CNN לפני ימים ספורים נענה בתגובות קשות באמצעי תקשורת שונים ומצד פוליטיקאים ישראלים. מקורה של האדישות הישראלית כלפי ירדן הוא התמורות העמוקות באזור והנהירה הערבית לנורמליזציה עם ישראל והקריסה המהדהדת של המרחב הערבי המקיף את ישראל. היא אינה חוששת עוד מהעולם הערבי אלא מאיראן מחוץ ומהפצצה הדמוגרפית הפלסטינית מבית.
שחיקת הערך האסטרטגי של ירדן בביטחון הלאומי הישראלי לצד עליית הימין הקיצוני הרואה בירדן מדינה חלופית לפלסטינים וחותר לייהוד ירושלים במהירות הבזק, מציבות את האליטות הפוליטיות בעמאן בדילמה קשה
שחיקת הערך האסטרטגי של ירדן בביטחון הלאומי הישראלי לצד עליית הימין הקיצוני הרואה בירדן מדינה חלופית לפלסטינים וחותר לייהוד ירושלים במהירות הבזק, מציבות את האליטות הפוליטיות בעמאן בפני שאלה חשובה. מצבו של הנשיא מחמוד עבאס מחמיר, המאבק על ירושתו מחריף. כיצד תשפיע ירידתו מהבמה על מצבה הרופף ממילא של הרשות הפלסטינית?
בגבול הצפון החורף בפתח. מאפיות מתארגנות וסחר הסמים משגשג בגבול הירדני-סורי בשירות אינטרסים של סוריה, איראן וחזבאללה בלבנון. תפקידה של רוסיה בגבול ירדן-סוריה נחלש. בכל הנוגע לחזית המזרחית, אירחה ירדן בדצמבר את הוועידה הבין־לאומית של בגדד, והימרה על ראש הממשלה הקודם מוסטפא אל־כאזמי. ההימור כשל, ואף שירדן מנסה לחמם את יחסיה עם הממשלה החדשה בראשות מוחמד שיאע א־סודאני, זו ממשלה הקרובה יותר לאיראן. ירדן לא תוכל לשפר את יחסיה עם עיראק מבחינה כלכלית ומסחרית מבלי לחמם את יחסיה עם איראן.
אם כן, ירדן עומדת בפני שנה קשה מאוד של חילופי פרדיגמה בכל המישורים. מקבלי ההחלטות נדרשים לתכנון צלול ואסטרטגי, לקביעת סדרי עדיפויות של אתגרי הפנים והחוץ ולהכנת תרחישים הולמים. כיצד תיראה גישה אלטרנטיבית לגבי העניינים השונים?
מכיוון שמקורות האיום החיצוניים התעצמו והם משבשים את הביטחון הלאומי הירדני, יש להחשיב את מדיניות החוץ כשוות ערך למדיניות הפנים. האסטרטגיה הירדנית המסורתית, דהיינו דיפלומטיה של איזונים, מתאימה לעידן הנוכחי, ואינטרסים כלכליים, למשל בנוגע לעיראק ולסוריה, קשורים הדוקות למדיניות חוץ. במילים אחרות: חובה לחמם את היחסים עם איראן ולהיכנס לדיאלוג אסטרטגי איתה, שיוביל להגדרה ברורה של האינטרסים החיוניים לירדן.
יש לשוב גם לגישה המסורתית הרואה בעיראק עומק אסטרטגי של ירדן, לשפר את היחסים עימה ולפתח את האינטרסים המסחריים, מה שישפר מאוד את המצב הכלכלי של ציבור גדול בירדן. בקצרה, אין תועלת בשיטה של ממשלת הטכנוקרטים בעידן שבו נדרשת הממשלה לשילוב היבטים פוליטיים וכלכליים ולהתמקדות במדיניות חוץ לצד אתגרי הפנים.
בכל הנוגע לבעיה הפלסטינית וליחסים עם ישראל, דרוש שינוי מהותי וחזרה למדיניות המסורתית במספר מישורים, ביניהם חיזוק היחסים עם שחקנים פלסטינים שונים, לרבות חמאס, והחזקה במגוון קלפים פוליטיים בזירה הפלסטינית.
בשני העשורים האחרונים התרחקה ירדן מהנושא הפלסטיני ואף הפקידה אותו בידי מצרים, ששרטטה את חלוקת התפקידים בין השחקנים הפלסטינים. זו הייתה שגיאה אסטרטגית עצומה משום שהבעיה הפלסטינית היא ירדנית באופן מובהק, במיוחד בכל הקשור לירושלים, לפליטים ולגדה המערבית. ירדן נדרשת עתה למלא תפקיד מכריע בהגדרת היורש של מחמוד עבאס, בהסדרת הפוליטיקה הפלסטינית ובבניית יחסים יציבים של כבוד עם שחקנים ועם אישים פלסטינים. אחרת נהיה המפסיד הגדול בעניין זה.
מדיניות הפנים חייבת להיות משולבת במדיניות החוץ, והציבור חייב להיות מגויס להגנה על האינטרסים הלאומיים של ירדן. אנו זקוקים לאווירה דמוקרטית, לחירות ולזכויות אדם ולצמצום התסיסה בשטח כפי שארע במשבר של שנת 1989. חובה לחזק את הצוות הפוליטי בצמרת המדינה – סביב המלך, בממשלה ובמוקדי כוח פוליטיים אחרים – ולסיים את עידן הממשלות החלשות והאליטות המתפוגגות בעיתות משבר. האחריות למצב זה מוטלת על המדיניות שריסקה את האליטה הפוליטית, החריפה את המשבר הפנימי ופערה חלל פוליטי פנימי חמור.
התקופה הקרובה תדרוש מירדן מדיניות וגישה חדשות שיוכלו להתמודד עם אתגרי החוץ והפנים חסרי התקדים. לא נוכל לעשות זאת בהעדר חזית פנימית מלוכדת. כפי שאמר לי ראש ממשלה לשעבר, שועל פוליטי מנוסה: ירדן לא ידעה רגע קריטי כזה בחמישים השנים האחרונות. לצמרת מקבלי ההחלטות לא נותרו עוד שפנים בכובע.
ד"ר מוחמד אבו רומאן הוא חוקר ואינטלקטואל ערבי חשוב ושר לשעבר בממשלת ירדן. מאמרו התפרסם באתר אל־ערבי אל־ג'דיד ב־3 בינואר 2023. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגם מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
