הצעת התיקון לחוק המעמד האישי בעיראק עברה בקריאה ראשונה ופתחה שוב את תיבת הפנדורה העיראקית. עיראקים רבים חשים שהמפלגות השיעיות הדתיות לוקחות את המדינה לאחור, פוגעות בזכויות הנשים והילדים ומפרקות את המדינה לכיתותיה. אלא שגם בקרב אנשי הדת השיעים לא שוררת תמימות דעים באשר לחוק.
חוק המעמד האישי, אשר חוקק בימי עבד אל־כרים קאסם (נשיא עיראק בין 1963-1958), נחשב בשעתו למתקדם ביותר באזור. הוא התייחס באופן שוויוני לכל העיראקים ללא הבדלים של דת, עדה או מוצא אתני ועיגן את זכויות האישה והילד באופן שסייע ללכידות החברה.
ב־4 באוגוסט האחרון העביר הפרלמנט העיראקי בקריאה ראשונה את התיקון לחוק המעמד האישי שמאפשר לכל מוסלמי לבחור אם הוא כפוף לחוק המעמד האישי האזרחי חילוני או אם ברצונו להירשם כמוסלמי ובכך להיות נתון לדיני המעמד האישי הנהוגים בעדתו.
על אף שהדברים לא נאמרו מפורשות, לאזרחים העיראקים לא קשה לדמיין מה המשמעות המעשית של תיקון זה. ההלכה השיעית מתירה נישואי קטינים מגיל 9, בניגוד לחוק האזרחי הנוכחי המגביל זאת לגיל 18 (15 בהסכמת ההורים). זאת ועוד, היישום של המשפט השרעי השיעי עשוי לגרוע מהאם את זכויותיה למשמורת על הילדים המשותפים מגיל שנתיים במקרה של גירושים ואף לשלול ממנה את דמי המזונות וכן לגרוע מאלמנה את ירושת בעלה המנוח.
התיקון לחוק הקים עליו מתנגדים רבים בחברה האזרחית העיראקית, אך באותה נשימה הצליח להפיח רוח חדשה בתנועת המחאה העיראקית ולזמן מאמרים רבים בגנותו
כדי לתלות את הצעת התיקון לחוק באילנות הלכתיים גבוהים, נקבע בתיקון כי הסמכות העליונה לקביעת המעמד האישי היא פסיקתו של איש הדת הבכיר ביותר – האייתוללה אל־עוזמא (آية الله العظمى, הדרגה הגבוהה ביותר בהיררכיה השיעית) עלי סיסתאני, אשר מקום מושבו בנג'ף שבעיראק. באשר לציבור הסוני, ששיעורו באוכלוסיית המדינה הוא כ־35%, הסוגיה מורכבת עוד יותר כיוון שאין סמכות בלעדית שיכולה לקבוע מסמרות.
בהינתן שמי שאינו מוסלמי ממשיך להישפט תחת חוק המעמד האישי האזרחי, הרי לנו שלוש מערכות חוק במדינה אחת. התיקון לחוק הקים עליו מתנגדים רבים בחברה האזרחית העיראקית, אך באותה נשימה הצליח להפיח רוח חדשה בתנועת המחאה העיראקית ולזמן מאמרים רבים בגנותו. מאמרים אלו נותנים סימנים ברגרסיה שעיראק עוברת ומבכים על כך ש"ארצם שינתה את פניה".
א־סעדי: מחזירים את עיראק דורות אחורנית
העיתונאי העיראקי הוותיק עבד א־לטיף א־סעדי רואה בחוק מהלך נמהר ונפשע של אנשי המפלגות האסלאמיות השיעיות. במאמרו באל־ערבי אל־ג'דיד הוא טוען כי מזימותיהם תמיד היו גלויות לעיני כול, אך המשבר הגדול הוא שמאז הפלישה האמריקאית לעיראק ועיצובו מחדש של המבנה הפוליטי, גם ניתן בידיהם כוח שלא היה כדוגמתו בעבר. בעזרת הרוח הגבית שניתנת להם בהרכב הפרלמנט הנוכחי, הם גוררים את תומכיהם למאבק אשר מטרתו היא מחיקת הסממן האזרחי האחרון המגולם ב"חוק המעמד האישי".
א־סעדי סבור שהם מבקשים להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר את עיראק דורות אחורנית. "תומכי ההדתה המזויפים", כפי שא־סעדי מכנה אותם, מוצאים לנכון לתרגם לחקיקה את פסק ההלכה של מנהיג הדת עלי סיסתאני, על אף שמדובר בפסיקה הנוגדת את רוח הזמן הנוכחית, המעלה על נס את זכויות האדם ובכלל זאת את זכויות האישה.
דו"ח של האו"ם הראה כי אנשי דת עיראקים כבר מימשו בעבר נישואי קטינים שגילם לא עלה על 9 טרם הצעת התיקון לחוק. נישואים אלו, המחקר מראה, מסתיימים במקרים רבים בגירושין והם אחוז משמעותי מ־73,000 תיקי הגירושין שנפתחו במדינה בשנת 2022. גם אם התופעה כבר רווחת, התריעו פעילי זכויות אדם כי התיקון המדובר ירע את המצב עוד יותר וכי דורות של ילדות ונערות ייחשפו להתעללות ולהשפלה.
אך מה השתנה כעת? מדוע אנשי הדת השיעים ותומכיהם המתינו לעת זאת? א־סעדי מסביר כי הגם שהיו ניסיונות כאלו בעבר, הם היו חסרי לגיטימציה פוליטית. אחד מניסיונות אלו התרחש בתקופת שלטונו הקצרה של הפוליטיקאי עבד אל־עזיז אל־חכים כנשיא של מועצת הממשל העיראקי ב־2003, אך הרשות הזמנית של הקואליציה בעיראק בראשות פול ברמר לא אשררה אותו. השינוי שחל כעת, א־סעדי מטעים, הוא הגיבוי שניתן להם מהמיליציות השיעיות ומהאפוטרופסות של איראן, אשר נוסכים בהם את הביטחון לפעול כך.
פירוק יסוד המדינה האזרחית כרוך בשורה של צעדים וביניהם איוש בית המשפט העליון בחכמי הלכה, החלפת החגים הלאומיים בחגים דתיים וכאמור החוק הנוכחי
בעשותם כן, א־סעדי מתריע, הם פועלים לפירוק יסודות "המדינה האזרחית". בכוחה של איראן כ"מדינת חכם ההלכה" (הוא רומז על דוקטרינת "שלטון חכם ההלכה" העומדת ביסוד השלטון המהפכני באיראן) ובכוחן של המיליציות לכפות את השינויים בכוח הזרוע והנשק. פירוק יסוד המדינה האזרחית כרוך בשורה של צעדים וביניהם איוש בית המשפט העליון בחכמי הלכה, החלפת החגים הלאומיים בחגים דתיים וכאמור החוק הנוכחי.
מנגד, עומדת בפרץ חברה אזרחית עיקשת בעיראק השואפת לגבש חוזה חברתי חדש שעקרונותיו הם פלורליזם, דמוקרטיה ייצוגית, כיבוד זכויות אדם ועצמאות של מערכת המשפט. עם זאת, הוא מסכם בנימה פסימית, "אם המצב יימשך כפי שהדברים מתנהלים היום, לא צפוי שיוותר דבר ממרכיבי המדינה האזרחית שיאפשרו לעיראקים לחיות בבטחה וכפי שהם רוצים…" או אז, הוא חותם, בגדד תהפוך להיות קנדהאר.
סעדאווי: כיתתיות במקום אתוס עיראקי
אחמד סעדאווי, עיתונאי עיראקי אחר, מסמן אף הוא את 2003 כמקור לכל הצרות העכשוויות במאמר מטעמו באל־ערבי אל־ג'דיד. החטא הקדמון של עיראק בתר־הכיבוש האמריקאי הוא כינונה על יסודות רעועים ועל מצע של פלגנות וכיתתיות ולא על בסיס אתוס עיראקי מאחד. טענתו היא כי המבנה הכיתתי המאפיין את עיראק מכתיב מערכות חוק ונורמות נבדלות לכל פלג, קבוצה או עדה, וכך נולד גם החוק החדש.
הפרויקט הפוליטי של 2003 התעלם מכ־80 שנות קיום של המדינה העיראקית. עם כל בעיותיה, סעדאווי מבהיר, היה לה לפחות יסוד לאומי, אשר פורק בטענה כי הוא היה למעשה שלטון עדתי הנשלט בידי מיעוט סוני, קרי סדאם חוסיין וחוג מקורביו במפלגה. גם אם יש אמת בדבר, לא הציעו אדריכלי המדינה החדשה אתוס לאומי חלופי או תפיסה לאומית מכוננת, אלא הסתפקו בריסוק הסדר הישן לעדותיו השונות.
היעדר חלופה לאומית לא נבע מרשלנות או מרפיון ידיים, אלא התממש בהתאם להשקפותיהם של שחקנים רבים באסלאם הפוליטי השיעי בעיראק הרואים בלאומיות הטריטוריאלית של עיראק רעיון פסול שיש לבטלו.
חטאה הגדול ביותר של האליטה השיעית העיראקית היא סחרור המדינה כולה סביב רפורמה משפטית בשעה שהכנסות המדינה מנפט מצליחות בקושי רב לכסות את משכורות העובדים במגזר הציבורי
סעדאווי מזכיר כי ראש הממשלה לשעבר עאדל עבד אל־מהדי (2020-2018) ביטא במאמרים פומביים שלו ספקנות באשר ליכולת של עיראק להתגבש סביב לאומיות טריטוריאלית כשטען שגורלה של עיראק להישאר מפוצלת לעדות ולקבוצות שונות. המלחמה נגד ארגון "המדינה האסלאמית" הייתה אמורה ללכד את העיראקים בבחינת "ביחד ננצח", אולם רבים מן הנשלחים לחזית, סעדאווי מצר, לחמו בשם השתייכותם העדתית השיעית ולא בשם ההגנה על המולדת העיראקית.
הצעת החוק החדשה היא מעבר לפלגנות שיעית ויש בה משום הסגת גבול. לא די בכך שהשיעים הם הקבוצה ההגמונית כעת במדינה אשר במרוצת השנים פעלה לטרפד אליטות פוליטיות אחרות ולהסות מתנגדים פוליטיים, כעת, סעדאווי מקטרג, הם מבקשים לקיים שיעיזציה (בערבית: "תשייע") של המדינה כולה. הוא מסייג כי לא מדובר בשיעים כולם ואף לא בכל אנשי הדת, אולם האליטה הדתית-פוליטית ונאמניה אינם מהססים להשתיק גם קולות מתנגדים מבית.
לא פחות חמורה מתהליך השיעיזציה היא הסחת הדעת העיראקית מנושאים קרדינליים העומדים על סדר היום במדינה. לטענתו, חטאה הגדול ביותר של האליטה השיעית העיראקית היא סחרור המדינה כולה סביב רפורמה משפטית בשעה שהכנסות המדינה מנפט מצליחות בקושי רב לכסות את משכורות העובדים במגזר הציבורי, את השירותים הסוציאליים שהם זכאים להם ואת תשלומי הפנסיה שלהם. ירידה צפויה של מחירי חביות הנפט מעמידה בסימן שאלה את יכולתה של המדינה לספק את הצרכים הבסיסיים של עובדיה, וזאת מבלי לדון ביכולתה להוציא אל הפועל פרויקטים לאומיים.
זו תוצאה של פוליטיקה כיתתית, זהותית שאיבדה יכולת לשמוע או להכיל ביקורת. סופה של פוליטיקה כזאת הוא בפירוק היציבות המדינתית, בהלהטת היצרים העדתיים וביצירת משברים. ככלות הכול, הוא מסכם, התכלית אחת היא – לרצות את ציבור התומכים הרדיקלי לקראת עונת הבחירות.
אל־סאמראי: את מי משרת החוק?
העיתונאית ולאא סעיד א־סאמראי העיראקית מציגה כתב אישום מפורש יותר במאמר נוסף שהתפרסם באל־ערבי על־ג'דיד. אין זה מפתיע את סאמראי שהמהלך החקיקתי מגיע מכיוונו של נורי אל־מאלכי, יו"ר "מסגרת התיאום" – הגוש השיעי המרכזי בפרלמנט העיראקי ואנשי סיעתו. חבורה זו, היא טוענת, מתעלמת באופן מופגן מהאוכלוסיות המוחלשות במדינה וההתבטאות האחרונה של אל־מאלכי ש"נשותינו לא יוצאות להפגין", לוכדת היטב את אטימותם.
"רפרטואר" ההתעלמות של אל־מאלכי כולל את הפופולריות של הנישואים הזמניים, תפוצה של סמים בקרב ילדים ונוער, שיעורי האבטלה הגבוהים של צעירים משכילים והאיוש של כלכלת השירותים בעיראק בעובדים זרים על חשבון הציבור המקומי.
זו הפעם הרביעית שמפלגות אידאולוגיות זהות פחות או יותר לגוש של "מסגרת התיאום" השולט בכיפה מאז 2003 משתעשעות בתיקון המפלה. פרנסי התיקון מבקשים לשמוט את הלגיטימציה מתחת החקיקה הישנה באמתלה שהיא "קומוניסטית" או חמור מכך "בעת'יסטית", בעוד לשון החוק הנוכחית מבטאת מצב נורמטיבי שהציבור משתוקק אליו, כפי שהוא ביטא זאת במחאות אזרחיות רבות בשנים האחרונות ובפרט באוקטובר 2019.
סמאראי מאמינה כי מעז יצא מתוק, והחקיקה הנמהרת תעורר שוב את תנועת המחאה העיראקית שתוביל לבסוף להפלת הממשלה ולשינוי המשטר
מי ייהנה מהחוק החדש? אל־סמאראי תוהה, זולת גברים המעוניינים להשתמט מחובתם לשלם מזונות או ליטול את ילדיהם מגרושותיהם. הרגרסיה משתקפת לא רק בתוכן התיקון אלא בהכנה אליו. אם לרשות חוק המעמד האישי של 1959 העמידה המדינה את מיטב הפרופסורים המומחים למשפט ופסיקה, הרי שכאן נשלפו מן המוכן פסיקות הלכתיות ארכאיות ועדתיות.
סמאראי מאמינה כי מעז יצא מתוק, והחקיקה הנמהרת תעורר שוב את תנועת המחאה העיראקית שתוביל לבסוף להפלת הממשלה ולשינוי המשטר. האופטימיות הזהירה נובעת מהאמונה כי יש בתיקון הזה פוטנציאל לאחד אוכלוסיות מגוונות בעיראק: "מהפלחית הפשוטה ועד הרופאה ועורכת הדין". ההתגייסות הלאומית הספונטנית שכבר עושה את צעדיה הראשונים נישאת ברוח אוקטובר 2019, ועשויה לתקן את החרפה המוסרית שהביא על המדינה השלטון העדתי, לדבריה.
האם אנשי הדת השיעים תומכים בחוק?
כמו רבים מן המוחים, שלושת העיתונאים תולים את האשמה באנשי הדת, אך כלל לא ברור עד כמה ידם הייתה בדבר או אם הפוליטיקאים השיעים כיוונו לדעת גדולים. עלי סיסתאני שהוזכר לעיל תמך בתנועת המחאה של 2019 והוראתו הכללית היא שיש לקבל החלטות בעיראק באופן דמוקרטי תוך שמירה על אחדות. כמו כן, מאז ימי המחאות הוא ניתק את עצמו מהמפלגות השיעיות וסירב לתמוך במי מנציגיהן או להיפגש עימם.
גישתו משקפת עמדה רווחת של חכמי דת רבים בעיראק המביעים מורת רוח ממעורבות יתר בעניינים ארציים ובפוליטיקה יום־יומית, אשר תסיח את דעתם מעולם ההלכה ותגרור אותם בעל כורחם לעולמות לא להם.
לפיכך, יש המעריכים כי לא זו בלבד שההצעה לא הייתה פרי יוזמתם של אנשי הדת, אלא היא תכסיס פוליטי שנועד למלכד את חלק מאנשי הדת השיעים. מטבע הדברים, אנשי הדת הבכירים התנגדו לחוק המעמד האישי האזרחי מ־1959 ויתקשו להתנגד בפומבי לתיקון החדש. יש להניח כי יהיו מהם מי שייאלצו להתיישר עם הפוליטיקאים ולשתף פעולה עם המדינה.
יתרה מזאת, ההצעה תוקעת טריז בין שני ענפים מרכזיים של עולם ההלכה השיעי לאחר שעומר אל־חכים, פוליטיקאי ואיש דת ובן למשפחת חכים אשר עמדה בראש הממסד הדתי השיעי עשורים רבים, הביע תמיכה כללית בתיקון החדש. אם כן, פוליטיקאים מן המחנה השיעי השמרני מקווים שהצעת החוק וההדים שעוררה יפיחו רוח חיים בבסיס התמיכה שלהם לקראת הבחירות הפדרליות באוקטובר 2025.
פעילי מחאה מאמינים כי רק רתימה של אנשי הדת השיעים הבכירים, שגם כך סולדים מהפוליטיזציה הנעשית בשמם, תוכל לשמוט את המצע הדתי מתחת החוק
המחאה נגד החוק
כפי שסמאראי העריכה, ארגוני חברה אזרחיים ובכללם ארגוני נשים, החלו להתארגן כדי לרענן את המחאה של 2019 ולחדד את מסריה. כך למשל, בתגובה להצעת החוק, הקימו אקטיביסטים, פוליטיקאים ומשפטנים תנועה בשם קואליציה 188 (על שם מספרו של חוק המעמד האישי המקורי), וזו הספיקה להקים כמה מוקדי מחאה.
מחוקקות וקובעות מדיניות, כולל נור נאפע, ממובילות תנועת המחאה של 2019, וכן הפוליטיקאית הוותיקה אלאא טלבאני, חברו לאחרונה למחאה, ולצד מחוקקות עיראקיות נפגשו עם הפוליטיקאי איש הדת ואחד מתומכי התיקון עמר אל־חכים. הוא אגב טען בזכות התיקון כי הוא נשען על רוב פרלמנטרי מוצק.
השבועות הקרובים יהיו גורליים. פעילים עיראקים וחברי פרלמנט אופוזיציוניים ימשיכו להפעיל לחץ על הפרלמנט ועל פוליטיקאים עצמאיים שתמכו בתיקון. ההערכה היא שהצלחת המאבק תלויה במאבק אזרחי שיצא מגבולותיה של בגדד לעבר המעוזים של אנשי הדת השיעים כגון העיר נג'ף. פעילי מחאה מאמינים כי רק רתימה של אנשי הדת השיעים הבכירים, שגם כך סולדים מהפוליטיזציה הנעשית בשמם, תוכל לשמוט את המצע הדתי מתחת החוק ולהציל דורות של עיראקים, ובעיקר עיראקיות, מגורל מעורר דאגה.
