סוכנות האשראי מודי'ס הורידה את תחזיתה לגבי דירוג האשראי של ישראל תוך ביקורת על הממשלה הנוכחית. עמדה זו מצטרפת לשלל פרסומים הנוגעים להשלכות הכלכליות של הרפורמה המשפטית. בדיון לילי חריג שהתקיים בחודש שעבר הציגו בכירי האוצר מסמך מפורט שלפיו פגיעה בדירוג של ישראל במדדי הדמוקרטיה והממשל צפויה להביא לאובדן תוצר של כ-270 מיליארד שקלים על פני 5 שנות התקציב. אזהרות אלו מצטרפות להתראות נוספות מצד חברות דירוג האשראי העולמיות על כך שפעולות הממשלה בישראל אינן ניתנות לחיזוי וכי ההפיכה המשטרית עלולה להביא להפחתה נוספת של תחזית הדירוג. כלכלנים בכירים הסבירו במכתבי מחאה שכתבו כי ההפיכה המשטרית תפגע בכלכלה בצורה אנושה וכי ישנן חברות הייטק שכבר הודיעו על עזיבה ואף הצהירו שלא ישלמו מיסים.
אך למרות האזהרות האלו שרי הממשלה ואף ראש הממשלה עצמו טוענים פעם אחר פעם שמדובר בהנחות שגויות. סמוטריץ' עצמו הגיב לאזהרות בכך ש"זו לא דרמה גדולה" וטען שבעקבות הרפורמה יגיעו הזדמנויות כלכליות שעדיין אינן משוקללות בתחזיות, ואילו שרים אחרים טוענים שהמצב הכלכלי של ישראל חזק ויציב מתמיד. בעוד הכלכלנים מנתחים את השלכות ההצהרות של חברות הדירוג ושל המשקיעים בארה"ב ובאירופה, כדי להבין מאין שרי הממשלה שואבים את האופטימיות שלהם, כדאי מאוד להסתכל דווקא מזרחה, או יותר נכון לעבר הסכמי אברהם.
למרות הפרסומים על כך שהמצב הפוליטי בארץ הוביל להתקררות היחסים עם מדינות הסכמי אברהם, ניתן לראות דווקא עדויות לכך שההזדמנויות לגיוס משקיעים עולות מדרגה למרות ההפגנות. וכך בזמן שאת ישראל שוטף גל מחאות עם מאות אלפי משתתפים, התארגנו שני כנסים אזוריים גדולים במדינות המפרץ במהלך חודש מרס. בתחילת החודש, נערך כנס ענק ראשון מסוגו בבחריין. בכנס, שחיבר בין ממשלות, תאגידים ומשקיעים, השתתפו יותר מ־300 אנשי עסקים מבחריין ומישראל. הכנס אורגן במשותף על ידי משרד התעשייה והמסחר של בחריין, המועצה לפיתוח כלכלי של בחריין, שגרירות בחריין בישראל ושגרירות ישראל בבחריין במטרה "להתמקד באתגרים בתחומי הפינטק, לוגיסטיקה ואספקה, מים, אנרגיה ואקלים". כנס זה אירח לראשונה משלחת רשמית של חברי כנסת מישראל בהובלה של חברי הקואליציה.
במקביל נערך גם כנס "שבעת הלאומים" (N7) באבו דאבי בהשתתפות נציגים ממרוקו, בחריין, ירדן, מצרים, ישראל, ארה"ב וכמובן איחוד האמירויות. הכנס, שאורגן מטעם ה-ATLANTIC COUNCIL, הפגיש בין 60-50 מנהיגים מרכזיים בתחומים חקלאות, ביטחון תזונתי ומים כדי לדון על שיתופי פעולה אזוריים.
קשה למדוד את כמות ההשקעות של מדינות המפרץ בישראל, אך ברור שלא מדובר רק בכנסים, אלא בהרבה מעבר לכך. לפי פרסומים שונים, קרן ההשקעות של אבו דאבי מפשירה 10 מיליארד דולר להשקעה בישראל. וכפי שניתן לראות, השותפים המרכזיים להסכמי אברהם הקימו מנגנונים כדי להפיק רווח גדול מההסכמים שנחתמו. לא רק שאנשי טראמפ מקבלים כסף מהסעודים ומהאמירותים, אלא שג'ארד קושנר לבדו גייס 2 מיליארד דולר רק מסעודיה להשקעות בישראל, ואילו שר האוצר לשעבר של טראמפ סטיב מנוצ'ין גייס 2.5 מיליארד דולר מקרנות שפע במפרץ והקים עם דיוויד פרידמן קרנות שונות להשקעות בהייטק בתל אביב. בשלבים הראשונים להקמת הקרן, המקימים אף ניהלו מגעים עם ראש המוסד לשעבר יוסי כהן על האפשרות שיצטרף לקרן.
לצד קרנות אלו, ברקע מצטרפות היוזמות לקניית הפניקס, המחזיקה בקרנות פנסיה של רבים מהציבור הישראלי; ניסיון הקנייה של נמל חיפה; ההסכם האזורי של קצא"א לשינוע נפט מהאמירויות (שנדחה על ידי הממשלה הקודמת, וכנראה יקודם על ידי הממשלה הנוכחית) וכמובן הסכם הסחר החופשי שנחתם בין המדינות כבר במאי 2022 ומקודם לאחרונה על ידי שר הכלכלה ניר ברקת ועל ידי לשכת המסחר. כלומר, השקעות מהמפרץ בזמן ההפיכה המשטרית רק מתעצמות, ויותר מכך כוללות אפיק גדול של השקעות בישראל שיוכל להחליף את ההשקעות המערביות אם הן יוסטו כתוצאה של ההפיכה המשטרית.
כל ההשקעות האלו מתגמדות לצד פוטנציאל ההשקעה של הבוננזה המרכזית שתגיע עם סגירת ההסכם עם סעודיה שנתניהו מבקש לקדם. בינתיים, הוא החל לקרום עור וגידים בדמות סוללת אנשי עסקים שמגיעה לביקורים תכופים בממלכה ומייצרת שיתופי פעולה כלכליים ואפיקים להשקעות בעתיד שיחליפו כל קרן הון סיכון אמריקאית או אירופאית שתחליט להתנתק מישראל. גם לאחר הסכם השלום בין איראן לסעודיה, לא נראה כי תזרים השקעות זה, שמקורו בממלכה הסעודית ושעובר כרגע דרך קרנות ההון סיכון, ותיקות או כאלו שהוקמו בעקבות הסכמי אברהם, צפוי להיפסק כתוצאה של ההסכם עם איראן.
ומלבד ההשקעות, נראה שהחזון המדיני שואף להרבה מעבר לכך. מדינות המפרץ כבר הופכות למודל למשטר עתידי, שלאחר הפיכה משפטית, "עם יותר משילות" יאפשר לקדם פרויקטים ענקיים ללא מעורבות החברה האזרחית וללא שיתוף הציבור
בין אם זו הפנייה למועצת הביטחון או הגינוי הפומבי והנדיר הנוגע לחווארה, לא הפגיעה בדמוקרטיה אלא דווקא המדיניות כלפי הפלסטינים היא העלולה להביא לפגיעה אמיתית בכלכלה ולמשיכת השקעות זרות מהעולם הערבי. אבל בינתיים, אנחנו עדיין רחוקים מכך והעסקים כרגיל – ההשקעות ממשיכות לזרום להייטק הישראלי למרות כל המתיחות סביב הנעשה בירושלים או האפשרות להידרדרות בצפון. למי שעוד היה ספק בכך שהשקעות אלו ימשיכו גם לאחר אירועי חווארה, הגיעה ההצהרה לגבי השלמת הקנייה של 50% מחברת ניו מד של תשובה על ידי חברת הנפט של אבו דאבי ו־BP.
אם כן, נראה כי הביטחון של הקואליציה, ובמיוחד של סמוטריץ' ושל נתניהו, בנוגע להשלכות הכלכליות הפוטנציאליות של חוקי ההפיכה המשטרית, מתבסס לפחות בחלקו על השותפות הכלכלית החדשה הנרקמת עם מדינות המפרץ, שיכולה לשמש תחליף לכל השקעה אירופאית או אמריקאית שתימשך מישראל. ללא שותפות כלכלית זאת, הייתה הממשלה מתייחסת ביתר רצינות לגינויים ולאפשרות לסנקציות כלכליות מטעם מדינות אירופה וארה"ב.
ומלבד ההשקעות, נראה שהחזון המדיני שואף להרבה מעבר לכך. מדינות המפרץ כבר הופכות למודל למשטר עתידי, שלאחר הפיכה משפטית, "עם יותר משילות" יאפשר לקדם פרויקטים ענקיים ללא מעורבות החברה האזרחית וללא שיתוף הציבור, ושבו, כפי שמירי רגב טענה לאחרונה "אפשר לבנות קווי רכבת ב־6 שנים", כנראה ללא ועדות תכנון וללא שיתוף הציבור. זהו כיוון חדש הקושר את ישראל למודלים משטריים לא־דמוקרטיים המקבלים השראה ממדיניות הפנים של פוטין.
אם ימומש במלואו חזון זה, תתקדם ישראל צעד אחר צעד לכיוון החלפת ציר הבריתות הכלכלי שלה – מכזה המבוסס על ערכים משותפים עם מדינות אירופה וארה"ב, שלפחות הצהרתית מושתתות על ערכים דמוקרטיים, על החוק הבין־לאומי ועל זכויות אדם – לבריתות עם מדינות המפרץ ובהמשך אולי עם סין ועם רוסיה – בריתות המבוססות על ביטחון, על "משילות" ועל צמיחה כלכלית (גם על חשבון ערכים דמוקרטיים). השאלה היא אם הפניית גב למערב טומנת בחובה סיכון גדול מדי. ימים יגידו.
