הציבור הערבי בחר את מועמדיו ברוב המועצות המקומיות והעיריות בתום קרבות עזים ברבים מן הכפרים והערים הערביות בישראל. זאת על אף הקריאות לנהל את ההליך הדמוקרטי באופן הוגן, תרבותי וללא אלימות, שתותיר צלקות חברתיות ופוליטיות עמוקות. אבל אצלנו במזרח התקווה היא דמיון ומשאלת לב, משום שברחובות שוררים חוכמת המקל והפחד.
לתוצאות הבחירות תהיינה כמובן השפעות ישירות על חיי היומיום שלנו, על עתידנו הפוליטי ועל עמדתנו כמיעוט העומד בפני אתגרים קיומיים ביחסיו עם המדינה. אולם גם הפוליטיקה, המפלגות, האליטות והמנהיגות הערבית, אשר להן מורשת של שבעה עשורים, השתנו מבחינת יסודותיהן, מרכיביהן והשפעתן.
טבעי שהבחירות המקומיות תהיינה שונות מהבחירות לכנסת, וטבעי וברור ששני התהליכים יצטלבו בנקודות מסוימות ויתקיימו ביניהם יחסי גומלין. לא מן הנמנע שתוצאות הבחירות הללו ידרבנו גורמים פוליטיים להקמת מפלגה ערבית חדשה שתתחרה ברשימה המשותפת. ימים יגידו.
כל כפר ועיר הושפעו ממגוון של נתונים מקומיים ייחודיים, אבל התמודדו גם עם השפעות ובעיות קשות זהוֹת. עם זאת, למרות התמונה הקודרת, אפשר לזהות תופעות, מוגבלות ככל שתהיינה, שיש בהן הבטחה לעתיד וערובה לשלמות החברתית והפוליטית הקיימת בתוכנו. המשפחתיות והחמולתיות בחברה הערבית עדיין דומיננטיות, למרבה הצער, אולם במקומות אחדים הן אותגרו על ידי אליטות מתקדמות ועל ידי הדור הצעיר, אשר השפיעו על התוצאות או הכריעו אותן. כך נשברו מסורות ונזרעו זרעים טובים שאם ניטיב לטפחם יגדלו ויהפכו לפרחים.
נשים בחברות הפטריארכליות שלנו מדוכאות ותפקידן בהובלת התהליך הפוליטי אפסי כמעט. למרות הצעדות והמאבק נגד מדיניות הדיכוי ופעולות הדיכוי לא התרחש השינוי המיוחל והן לא קיבלו את הזכויות, התפקיד והמעמד שהן ראויות לו. עם זאת, בבחירות האחרונות היה לנשים תפקיד מנהיגותי בולט ברבים מהכפרים והערים. לא זו בלבד ש-26 נשים נבחרו למועצות – נשים גם השתתפו באופן פעיל ומשפיע בכל שלבי הבחירות, משלב התכנון והגיוס ועד למנהיגות הארגונית ולמנהיגות בשטח. התופעה יוצאת הדופן הזאת תתרחב אם יאמצו אותה כל הכוחות המתקדמים בקהילות שלנו.
תופעת האלימות הקיימת בחברה שלנו כאובה, אף שעוצמתה משתנה ממקום למקום. אוזלת היד מול הסכנה הזאת לשלום הציבור מטלטלת אותנו, את זהותנו, את החברה שלנו ואת הפוליטיקה שלנו. בכמה יישובים קמו ארגונים חברתיים ופוליטיים שהצליחו לדחוק את השפעתה של האלימות לשוליים. אולם השאלה עומדת בעינה: כיצד הגענו למצב הזה?
המפלגות והתנועות הפוליטיות והדתיות, כך מוכיחה המציאות, לא היו ואינן מסוגלות להתמודד עם חומרת התופעה, בשל אזלת ידם של מנהיגיהן והתיישנות המוסדות הארגוניים שלהן. כך התחזקו היסודות השליליים וכך התדרדרנו בהדרגה למצבנו הנוכחי. אולם הבחירות המקומיות חשפו לא רק את הסימפטומים הקשים בגופנו אלא גם את הנוגדנים: חוסן וחושים חברתיים בריאים שישתתפו במלחמה למען חיים תקינים בכבוד.
עלינו להישיר מבט אל המציאות. בחירתם של מנהיגי מפלגות ותנועות פוליטיות ודתיות מסורתיות לראשי ערים איננה יכולה לטשטש את העובדה שהם הצליחו למרות השייכות המפלגתית והארגונית, ולא בזכותה.
הרשימה המשותפת, ויחד איתה כל מוסדות ההנהגה של האזרחים הערבים, נכשלה בזיהוי הסכנות החבויות. היא לא מצאה מכנה משותף פוליטי שיכול להעצים את תומכיה בכפרים ובערים, ולא הצליחה להקים גופים שיפעלו בשיתוף פעולה נגד המסגרות החלופיות וכוחן המתעצם. יריבים ובני ברית התנהלו באופורטוניזם בוטה והוכיחו שהם מעדיפים את האינטרסים המקומיים של הקבוצות השונות, שלפעמים השתלבו באינטרסים המשפחתיים המקומיים, על פני האינטרסים של הקהילה כולה. כך למשל ביישוב מסוים נמצא קואליציה בין חד"ש לבל"ד, ואילו ביישוב השכן יתנהל ביניהן סכסוך דמים. מבחינה פוליטית התוצאה אחת: הרשימה המשותפת היא המפסידה הגדולה ביותר בבחירות הללו.
המפלגות והתנועות הדתיות המסורתיות נדרשות לבדק בית ארגוני. עליהן לרענן את המצע הפוליטי שלהן. הצטרפותן אל החממה – הרשימה המשותפת – לא תגן עליהן מפני רעב, בצורת וגסיסה איטית. הציבור הוא הפוסק הפוליטי הראשון והאחרון. הוא העניש את אלה שחיים בעבר, זוהר ומכובד ככל שיהיה, ומי שלא יפיק את הלקח ייפול. בעולם של ננוטכנולוגיה ורובוטים, מי שלא יתכנת את המחשבים שלו מחדש פשוט ייעלם.
ההערכות לגבי תוצאות הבחירות יכולות להיות שנויות במחלוקת, אולם אני ורבים אחרים שומעים את קולות הבוחרים צועקים בקלפיות ומחפשים זהות, דרך ועתיד. גם בכפרִי, יאסיף, אמרו רבים: יש עדיין שמן במנורה, ויהיו מי שיבואו ויאירו את החשֵכה למען הדורות הבאים.
ג'ואד בולוס הוא עורך דין ופובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם ביומון אלקודס אלערבי, והוא נכתב לאחר פרסום תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות ולפני קיומו של הסבב השני.
גרסה זו מתפרסמת במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: צאלח עלי סואעד
