הבחירות החמישיות בישראל הסתיימו עם הפנייה הקבועה ימינה. וכמו בכל בחירות, ניתן למצוא את המקורות לאידאולוגיה הימנית הזו בגֶנים של ישראל, בין אם בשורשים הדתיים או התרבותיים ובין אם בחרדה הביטחונית המתמדת שהיא שרויה בה. כעת ברור כי בבחירות אלה, הסחרור הפוליטי שאליו נכנסה ישראל עם פרישתו של ליברמן ועם פירוק הממשלה באוקטובר 2019, בא לסיומו. ניתן לומר שישראל הולכת לכיוון של ממשלה ימנית יציבה, מחולקת לארבעה גושים שירכיבו את הקואליציה בהנהגת הליכוד מכל הבחינות: פוליטית, תרבותית ואידאולוגית.
נכון לומר כי רוחו של כהנא תשלוט בממשלה ובכנסת הבאות, אולם ניתן למצוא הדים לרוח זו גם בתוך מפלגת הליכוד. לדוגמה, סמוטריץ' עשוי להיתפס כמתון יותר כשהוא נבחן מול מאי גולן, הממוקמת במקום 32 ברשימת הליכוד. אותה הרוח הלאומנית ניתן למצוא גם במורשת של תנועת ש"ס ואף ברעיונות העמוקים של יהדות התורה. רק מפני שבן גביר עדיין חובבן, הוא מתבטא בצורה הבוטה ביותר. אם נתחקה אחר מסלול חייו, אומנם הוא נהג להכריז שכהנא הפשיסט הוא מודל לחיקוי עבורו, אולם עם הזמן החל להסתיר זאת, עבר להכריז על הערצתו לברוך גולדשטיין, ואז הפסיק גם מהצהרותיו אלה, כמו רבים אחרים. אם כן, האמת היא שרוח זו מצויה בעורקים של הפוליטיקה הימנית, שמפלגותיה ירכיבו את הקואליציה הבאה.
בכל מערכת בחירות היו אלה הפלסטינים שחישבו חישובים מתוך דאגה ופחד מפני תוצאות הבחירות ומפני המדיניות הקרבה בגדה המערבית והשלכותיה על הפלסטינים, ואלה חששו שלא ייחלצו בשלום מהמשחק שמשחקים מנהיגי המדינה. אולם הפעם, החישובים של מי שנמצאים בתוך ישראל היו לא-פחות מדאיגים, שכן קבוצה של ישראלים היו שותפים לפלסטינים בחרדותיהם. בצירוף מקרים היסטורי, לקבוצה זו דווקא היה חלק בהריסת תהליך השלום ובפריסת השטיח האדום עבור הימין העריץ שיתקדם ויתפוס את מקומו. מספר סופרים בולטים וראשי ביטחון לשעבר פרסמו אזהרה ברוחו של יובל דיסקין, שהזהיר לפני הבחירות מפני מלחמת אזרחים שתיגרם בעקבות עליית תנועות ימין קיצוניות.
סוף האליטה החילונית הישראלית
סבב בחירות זה הוא החשוב ביותר בהיסטוריה של ישראל ואינו שווה ערך לבחירות 77', שהיו רק שינוי בשכבה הפוליטית השלטת. הבחירות הנוכחיות מתריעות על שינוי אדיר ברמת המדינה, באופי המוסדות, החוק והדמוקרטיה, בתרבות וביחסי הפנים. ניתן לראות דאגה אמיתית על פני האליטה של המדינה כשהיא מתבוננת כיצד עמה נסחף אחרי פופוליזם דתי ולאומי וכיצד קמה מחדש ממלכה המבוססת על אשליות ועל שטחיות, וכמוה כחישוב מסלול מחדש עבור המדינה שהוקמה על ידי החילוניות; אותה חילוניות שהפכה כרגע למוסד מאוים מפני פלישת הזרם הפשיסטי.
הבחירות החמישיות בישראל הסתיימו עם הפנייה הקבועה ימינה. וכמו בכל בחירות, ניתן למצוא את המקורות לאידאולוגיה הימנית הזו בגֶנים של ישראל, בין אם בשורשים הדתיים או התרבותיים ובין אם בחרדה הביטחונית המתמדת שהיא שרויה בה
-deepstate, קרי הכלכלה, התקשורת, הצבא, ראשי מערכת הביטחון ומערכת המשפט, עדין נשלטו בידי שרידי האליטה החילונית. אומנם הימין הסתנן למקומות אלה, אך הוא עדיין לא שלט בהם. אם כן, מקור הדאגה של האליטה הישנה היא שתוצאות הבחירות יכריעו את המוסדות הללו ובכך ישנו את פני המדינה ויגררו אותה למצב של מדינת עולם שלישי.
לדעת סמוטריץ' אומנם נתניהו היה בשלטון כבר 12 שנה, אך הוא לא שלט בפועל בגלל התערבות השופטים בענייני הממשלה. נראה אם כן כי הנושא הבא הוא יציאה גסה נגד מערכת המשפט. סמוטריץ' הרי טוען כי הימין אומנם בשלטון אך נותר ללא סמכויות ממשיות בגלל חוקים ושליטה של אנשים שאינם מהימין. לפיכך, יש לעקור חוקים אלו ולשנות את שיטת החוקים כדי לאפשר שליטה מלאה. הדבר נכון לכל המוסדות השומרים על המדינה חילונית. אופי המדינה ומשבר הדמוקרטיה והחירויות הגיעו לרמה כזאת שגרמו לכותב ישראלי לכתוב יום לפני הבחירות: "ייתכן שלא אוכל לפרסם את המאמר הזה בעתיד".
ישראל משתנה ממדינה שהוקמה על מורשת אירופית למדינה הנמשכת למורשת האזור הערבי, ונהיית דומה לה יותר ויותר. האם זוהי השפעת הגיאוגרפיה, שיש לה כוח משיכה שאינו מאפשר את קיומה של מדינה דמוקרטית באקלים זה? או שמא אלו הם יחסי הקרבה המוקדמים והלא-ברורים בין דת ולאומיות? זוהי המדינה היחידה שבה שני המושגים הללו מתערבבים זה בזה, והיה ברור שיום אחד האחד יבלע את האחר. מכל מקום, אין ספק כי ישראל הופכת לחלק מהמזרח התיכון – על ערכיו, על תרבותו הפוליטית, וזונחת את המערב לבלי שוב. הבחירות הללו הן בבחינת חידוש; הן ככל הנראה יביאו איתן יציבות פוליטית, אך יציבות זו נושאת את יסודות אי-היציבות התרבותית והציוויליזציונית.
אכרם עטאללה הוא עיתונאי פלסטיני. המאמר המלא התפרסם בעיתון הפלסטיני אל־איאם. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: דורין ליזר.
