הבניית זהות וקבוצה בזיקה למצב ולמרחב: הערות אנליטיות ראשוניות

ברשימה קצרה זו אני מבקש להתמקד בפן הזהותי-תרבותי של התבנית "שלום מבוסס שותפות". אפשר לכנות היבט זה גם "שאלת השלנו", כלומר השאלה מהו המשותף הַזמין לבני הארץ, פלסטינים ויהודים-ישראלים גם יחד. אנסה להציע תשובה ראשונית על שאלה זו, אגב התייחסות אנליטית ומושגית למונח זהות ולאופנים שבהם אפשר במקרה המדובר לחולל זהות או להַבנות אותה.

ברובייקר וקופר מציעים במאמר מכונן מסגרת לביקורת מקיפה על השימוש במונח זהות¹Rogers Brubaker and Frederick Cooper, “Beyond Identity,” Theory and Society 29, 1 (2000), pp. 1–47. לדבריהם, "זהות" משמשת הן כדי להצביע על מובנים חזקים של הזדהות שיש בהם היבטים רגשיים, והן כדי להצביע על מובנים חלשים של הזדהות שאין בהם היבטים רגשיים. לדידם, יש להבין זהות במובנה החלש כתחושת משוּתפוּת commonality)), כלומר תחושה שיש לאדם דבר מה משותף עם אדם אחר; וכן כתחושה של קישוריוּת (connectedness), המבטאת את היותו של אדם נטוע במארג של יחסים בין-אישים הקושרים אותו עם אחרים. במובן זה, משותפות וקישוריות מבטאות הבנה עצמית שיוכית affiliative)) שאינה משתווה לתחושת ההשתייכות לקבוצה. זו תחושה רופפת יותר רגשית בהשוואה להבנה עצמית קבוצתית. משותפות או קישוריות בנפרד, ואף שתיהן יחד, אינן מייצרות תחושה של קבוצתיות ((groupness, שהיא תחושה של השתייכות לקבוצה סולידרית מובחנת ותחומה. עם זאת, בכוחן להעניק שייכות שאינה רגשית לקטגוריה זהותית מורחבת שאינה מתחרה או פוגעת בקטגוריות זהות אשר מעוגנות בשחקנים השונים בשדה. 

בהקשר של סכסוכים בין קבוצות תרבות – אתניים, לאומיים או קולוניאליים – פיוס כהכרה בגורל משותף, השלמה עם תלות הדדית, דימוי גיאוגרפי משותף וזהות כאינטראקציה דיאלוגית ויומיומית – כל אלה הם רעיונות שאפשר להבין אותם כמופעים של משותפות וקישוריות. לדוגמה, ג'ון יוז גורס כי במקרה של צפון אירלנד יישוב הסכסוך לא התבסס על טרנספורמציה תרבותית אלא על מה שהוא מכנה "הכרח פונקציונלי" functional imperative))²James Hughes, “Reconstruction without Reconciliation: Is Northern Ireland a Model?” in Bill Kissane (ed.), After Civil War: Division, Reconstruction, and Reconciliation in Contemporary Europe, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2014, pp. 245–272. באופן דומה, דה טויט כותב כי הפיוס בדרום אפריקה היה מבוסס על הכרה חברתית קוגניטיבית בתלות ההדדית בין הקבוצות המסוכסכות³Fanie Du Toit, When Political Transitions Work: Reconciliation as Interdependence, New York: Oxford University Press, 2018‏. אף שהם משתמשים בשפה שונה לתיאור תהליך הפיוס בסכסוכים שחקרו, דה טויט ויוז מתארים את יישוב הסכסוך בין השאר באמצעות הבניה קבוצתית. זו הבניה שנשענת על אפיסטמולוגיה של השלמה ועל מוביליזציה הכרתית של משותפות וקישוריות שאינן מתגבשות לכדי קבוצתיות. 

דוגמה לדימוי גיאוגרפי משותף כמופע של זהות רכה מסוג משותפות וקישוריות אפשר למצוא בכתיבה על אופני ההזדהות הלאומית של סקוטים אזרחי בריטניה. למשל, סינדיק מראה שההזדהות של מקצת האזרחים הסקוטים כ"בני האי" מחליפה בעבורם את ההזדהות כבריטים, ומבחינתם היא משמשת הצדקה לשמירה על מסגרת משותפת ועל השתייכות אליה⁴Denis Sindic, “Psychological Citizenship and National Identity,” Journal of Community & Applied Social Psychology 21, 3 (2011), pp. 202–214‏. כמובן, אין בכך כדי לומר שזו ההצדקה היחידה, שכן סביר להניח שגם שיקולים של הוגנות פוליטית וכדאיות כלכלית מובאים בחשבון. סינדיק מציע להבנות קהילה מתוך הדגשה של המשותפות של הדימוי הגיאוגרפי וטיפוחה; בדוגמה זו – טיפוח הדימוי של "בני האי". גישה זו שונה מהותית מהבניית קהילה על בסיס ייצוג שיחני של הקבוצה כאנשים בעלי מאפיינים דומים כגון שפה, דת, אתניות וכיוצא בזה. מתוך ביקורת על אופן ההבנה של המושג זהות במסגרת התיאוריה של זהות חברתית המזוהה עם טאג'פאל, גם קונדור מציע הבניה של קהילה פוליטית על סמך זיקה למרחב ולא לאחר⁵Henri Tajfel, “Social Psychology of Intergroup Relations,” Annual Review of Psychology 33, 1 (1982), pp. 1–39; Susan Condor, “Pride and Prejudice: Identity Management in English People’s Talk About this Country,” Discourse & Society 11, 2 (2000), pp. 175–205. 

משותפות וקישוריות כמופעים של מיקרו-אינטראקציה דיאלוגית, ולא של חומרי תרבות משותפים המאפיינים בדרך כלל זהות חזקה, עומדים הן בבסיס הדגם של אזרחות משותפת והן בבסיסו של דגם האזרחות העירונית. חוקרים מציעים את דגם האזרחות המשותפת כחלופה לדגם כור ההיתוך וכן לדגם הזהויות הממוקפות – המכונה גם דגם ה"פלוס" – בטענה ששניהם אינם מתאימים במקרה של סכסוך שיש בו היבטים קולוניאליים⁶Marc Woons, “Decolonizing Canadian Citizenship: Shared Belonging, Not Shared Identity,” Settler Colonial Studies 4, 2 (2014), pp. 192–208. חשוב להעיר כי אף שהדוגמאות עוסקות בהבניה של משותפות וקישוריות בתוך מסגרת אזרחית, כוחן עומד גם מעבר למסגרת זו – כמו במקרה של מסגרת קונפדרטיבית.

בהנחה שעדיף לראות בזהות רכה שלב לקראת היווצרות זהות חזקה, נשאלת השאלה: האם ובאילו תנאים הכרה במשותפות או בקישוריות עשויה לייצר קבוצתיות? ברובייקר וקופר גורסים שכדי שיהיה בכוחן של משותפות וקישוריות ליצור תחושה של קבוצתיות צריכה להתווסף אליהן תחושה של שייכות זה לזה, מה שנהוג לכנות שייכות אופקית. תחושת השייכות הנדרשת כדי ליצור קבוצתיות קשורה לרמה האובייקטיבית של המשותפות והקישוריות: ככל שמידת המשותפות או הקישוריות – המוסדית, החומרית או התודעתית – גבוהה יותר, כך גדל הסיכוי ליצור תחושה של שייכות אופקית. ברובייקר וקופר טוענים עוד שככל שהמשותפות והקישוריות מקודדות עמוק יותר לתוך הנרטיבים, המטא-נרטיבים, או מסגרות השיח והרפרטואר התרבותי הזמין לצדדים, כך גדל הסיכוי שהמשותפות והקישוריות ייצרו גם תחושה של קבוצתיות. יזמים או מתווכים תרבותיים עשויים לקרוא טענה זו כהזמנה להציע מסגרות משמעות שיעודדו הכרה במשותפות ובקישוריות והשלמה עימן, כדי לטפח קהילה פוליטית על-לאומית ועל-מדינתית.

כמובן, דבריי אלו אינם אלא הערות אנליטיות ראשוניות. פיתוח המערך האנליטי והמושגי המוצע עשוי לספק כלים תיאורטיים, הסבריים וטרנספורמטיביים שיאפשרו הבחנה בין השאלה "מה יש לנו בדומה?" לשאלה "מה יש לנו במשותף?"; או הבחנה בין "אנשים כמונו" ובין "אנשים שאנו חולקים עימם משהו משותף". הכלים הללו מוצעים במסגרת המאמץ לאתר, להבין, להסביר או ליצור דמיון על-קטגוריאלי על בסיס של זיקה למרחב – כמו מולדת משותפת; או על בסיס של זיקה למצב – כמו תלות הדדית על מופעיה השונים. על השימוש בכלים אלה להיעשות באופן שלא ישלול את הקטגוריה הלאומית-רגשית הפועלת בשדה ולא יתעלם ממנה. אלה מופעים של זהות רכה, כלומר של משותפות וקישוריות, אשר עשויים להצדיק מבנים זהותיים על-לאומיים ועל-מדינתיים ולשמר אותם. מבנים אלה הכרחיים לעיצוב מסגרת על-מדינתית לפלסטין-ישראל, ויותר מכך – לייצובה לאורך זמן.

• 1
  Rogers Brubaker and Frederick Cooper, “Beyond Identity,” Theory and Society 29, 1 (2000), pp. 1–47
• 2
  James Hughes, “Reconstruction without Reconciliation: Is Northern Ireland a Model?” in Bill Kissane (ed.), After Civil War: Division, Reconstruction, and Reconciliation in Contemporary Europe, Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2014, pp. 245–272
• 3
  Fanie Du Toit, When Political Transitions Work: Reconciliation as Interdependence, New York: Oxford University Press, 2018‏
• 4
  Denis Sindic, “Psychological Citizenship and National Identity,” Journal of Community & Applied Social Psychology 21, 3 (2011), pp. 202–214‏
• 5
  Henri Tajfel, “Social Psychology of Intergroup Relations,” Annual Review of Psychology 33, 1 (1982), pp. 1–39; Susan Condor, “Pride and Prejudice: Identity Management in English People’s Talk About this Country,” Discourse & Society 11, 2 (2000), pp. 175–205
• 6
  Marc Woons, “Decolonizing Canadian Citizenship: Shared Belonging, Not Shared Identity,” Settler Colonial Studies 4, 2 (2014), pp. 192–208