על ספרו של פריד אבו שקרה זהות האמן הפלסטיני: בין מסורת, תרבות, מודרנה וגלובליזציה, עמותת אלסבאר, הגלריה לאמנות אום אל-פחם, 2015.
זהו ספר וקטלוג מרשים ועב כרס שכולל יצירות יפות ומרגשות המהוות יחד מקבץ ייחודי ונדיר של אמנות פלסטינית בת זמננו. הספר כתוב בשלוש שפות – ערבית, עברית ואנגלית – והשפה הערבית היא המובילה. עובדה זו עשויה להיראות ברורה מאליה, אולם כה רבים הם הפרסומים שעוסקים בחברה הערבית-פלסטינית שבהם העברית היא השלטת או שהערבית שלהם מתרגמת את העברית, ואילו ההחלטה העקרונית לגבי ספר זה מדגישה מראש גם את המטרה האוניברסלית שלו, אבל גם את הזהות הערבית-הפלסטינית המבססת את הרציונל שמאחוריו.
דרך הדואליות של הזהות הפלסטינית – בין מסורת, תרבות, מודרנה וגלובליזציה – אבו שקרה מבטא את המרחב רווי המתח של האמן הפלסטיני. פריד אבו שקרה – אמן רב-תחומי, סופר, חוקר, אוצר ומורה לאמנות – מניח בספר תשתית לחקר התפתחות האמנות הפלסטינית ובוחן כיצד מתייחס המודרניזם בחברה הפלסטינית לעבר, ומהו טיב הקשר בין השניים. בהמשך לכך, אבו שקרה רואה בגלובליזציה גזרת גורל, אולם במהלך ההתפלמסות עם המושג הוא מציע לקבלה כמות שהיא, מתוך אמונה שרק דרך קבלה כזאת יהיה אפשר לעצבה כגלובליזציה רבת-פנים, שתתאים ואף תדמה לתרבות ולחברה הערבית. על האמנים הפלסטינים, כך טוען אבו שקרה, לנסות ולעצב ביצירותיהם את משנתם מתוך התכתבות עם הגלובליזציה ובה בעת מתוך שמירה על מורשתם ועל תרבותם.
האמן הפלסטיני המצטייר בדפי הספר עוסק ללא הרף בהתכתבות עם המסורות המגוונות שסביבו בניסיון להעניק משנה תוקף לתרבותו שלו. לדעתו של אבו שקרה, ההתכתבות התרבותית המתחוללת במסגרת המשולש מודרנה–מסורת–גלובליזציה מהווה רקע שמעצב את פעילות האמנים הפלסטינים המוצגים בספר. אבו שקרה סוקר בין היתר את מגמת ההתמערבות שהייתה מנת חלקם של אמנים פלסטינים רבים, ושהובילה לנתק בין האמן לבין ציבור הצרכנים המקומי, שרעיון ה"התמערבות" נתפס בעיניו כתהליך שמקודם על ידי שלטון זר. אמנות מערבית זו לא ייצגה עבור הפלסטינים קשר לסביבתם או חיבור לשורשיהם, ולכן הרחיקה את הציבור הערבי מן המוזיאונים והגלריות במשך שנים רבות. משהחלו ניסיונות החזרה אל שורשי האמנות הערבית ומסורותיה, שב הציבור הערבי לפקוד את היכלי האומנות. הכמיהה לשורשיות והאותנטיות הזהותית שנבעה מיצירות אלו היו ביטוי לתחושת שייכות פוליטית ואנושית. וכך – על בסיס הזהות ובעצם המעבר ליצירה המחברת את המודרנה אל השורשים – הצליחו אמנים פלסטינים לחבר את הציבור ליצירתם. החיבור שעושה אבו שקרה בין האמנות לשאלת הזהות מביא אל מרכז ספרו את המורכבות שעמה התמודדו האמנים הפלסטינים לאורך השנים לנוכח המציאות שבתוכה יצרו, בעומדם מול מגמות תרבותיות מגוונות ומול הציבור הערבי-פלסטיני.
מתוך ההכרה בניתוק הפיזי בין הקהילות הפלסטיניות, ובשסעים חברתיים-פוליטיים אחרים שאבו שקרה פורט בתחילת ספרו, יוצאת קריאתו החשובה – ליצור שדה פלסטיני תרבותי כולל המאגד בתוכו את מגוון הקהילות הפלסטיניות: הפלסטינים תושבי ישראל, הפלסטינים החיים בשטחי הרשות הפלסטינית (רצועת עזה והגדה המערבית), הפלסטינים החיים בתפוצות מחוץ למולדתם, לרבות אלו שגרים בעל כורחם במחנות פליטים והפלסטינים שהיגרו למערב לפני מלחמת 1948 ואחריה. לטענתו אין מנוס מיצירת מרחב תרבות משותף שבאמצעותו יוכלו הפלסטינים להגדיר לעצמם יחדיו זהות לאומית וחברתית. לדידו, דווקא בתוך המרחב הגלובלי החדש שנוצר בעשורים האחרונים, על הפלסטינים להבין כי אין עוד מקום להפרדה ולהתכנסות תחת זהויות מנותקות ואישיות. טענתו המרכזית היא שהמכלול התרבותי של הפלסטינים, כמו האינטרסים של כל קהילה וקהילה בתוכם – אזרחי ישראל, אלה החיים תחת כיבוש, ואלה החיים בתפוצות – הם משותפים, ועל כן עליהם לפעול יחד בשפה אמנותית ותרבותית אחת.
כל הזכויות שמורות לבית הגפן, מרכז תרבות ערבי יהודי, חיפה
האמנים המוצגים בספר חולקים, רובם ככולם, מאפיין בולט ביצירותיהם והוא ביטוי הזהות הלאומית הפלסטינית באמצעות סמלים, מאפיינים אירוניים והקשרים חברתיים ופוליטיים פלסטיניים. אמנים אלו מייצגים ביצירותיהם את השינויים שחלו בנוף התרבותי הפלסטיני במרוצת השנים, והיצירות המובאות בספר זה מעלות שאלות רבות המזמנות דיון מעמיק הן בקריאה של אבו שקרה את האמנות הפלסטינית והן בקריאה שלנו את הספר עצמו.
אחת הסוגיות הנדונות בספר, סוגיית האדמה, ראויה לציון מיוחד. הספר עוסק בשאלת האדמות הפלסטיניות ובשאלת המאבק – המאבק למען האדם לעומת המאבק למען האדמה או כמאבק המשלים אותו. האמנים הפלסטינים המוצגים בספר בוחנים סוגיות שונות מזוויות מגוונות ויצירותיהם מתכתבות הן עם סוגיות הנוגעות לאירועים שהתרחשו בעבר ושנמשכים היום, לרבות הנכבה הפלסטינית, והן עם סוגיות עכשוויות שנוגעות לחיים הפלסטיניים בתקופה זו, המושפעת מאתגרי הגלובליזציה. עם האמנים המוצגים בספר נמנים עבד עאבדי, אסד עזי, מנאר זועבי, אניסה אשקר וכן אשרף פואח'רי. נדמה שבעבודותיו של פואח'רי משתקפות רבות מאבחנותיו של אבו שקרה. כך, לדוגמה, פואח'רי מתמודד בעבודותיו עם המציאות הישראלית-פלסטינית המורכבת דרך ייצוג ממשי של רעיון הדואליות: ישן מול חדש, מודרני מול מסורתי, עכשווי מול זה הנשען על מורשת. אמירותיו הפוליטיות הנוקבות וההסתכלות המורכבת שלו על מיקומם של הפלסטינים בישראל הן מהמאפיינים הבולטים של הספר, דבר שניתן ללמוד גם מהיצירה המוצגת כאן "בן-גוריון 1".
לסיכום, הספר הוא יצירה מקיפה, חשובה ומרתקת שבה הצליח אבו שקרה לעמוד על ייחודה ועל מאפייניה של האמנות הפלסטינית המתחדשת, הצומחת מתוך מרכיבי זהות שנמצאים גם הם בעיצומו של תהליך שינוי. מדובר בספר חובה לכל המתעניינים באמנות פלסטינית, בזהות הפלסטינית, ובזיקה שביניהן.
"ד״ר יוני מנדל" מנהל מרכז מנאראת ליחסי יהודים–ערבים במכון ון ליר בירושלים, חבר מערכת במגזין מנבר-במה ועורך מדור הספרים של כתב העת ללימודי הלבנט (JLS)
גל קרמרסקי היא עוזרת מחקר ופרויקטים במרכז מנאראת ליחסי יהודים–ערבים במכון ון ליר בירושלים. היא מסיימת את לימודי התואר הראשון שלה, תואר משולב בלימודי האסלאם והמזרח התיכון ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.
