גיליון שביעי: לחץ דם מקומי: ערבים ויהודים במערכת הבריאות בישראל, גיליון תשיעי: לאומיות ושותפות בישראל: תחביר פוליטי לשני לאומים באזרחות אחת
מאמר זה מציג תמונה כללית של מצב הבריאות בקרב האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בישראל. הוא יסקור התנהגויות נפוצות, כגון עישון ופעילות גופנית, ויבחן את רמת הידע הקיימת בציבור הערבי בנושאי בריאות והזכויות הבריאותיות. האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בישראל מונה כ-1.4 מיליון אזרחים ושיעורה כ-17% מכלל האוכלוסייה. היא מאופיינת בהיותה אוכלוסייה צעירה – 36% ממנה הם ילדים מתחת לגיל 14, והגיל החציוני הוא 22. שיעור זה עולה לכ-50% באזור הנגב, והגיל החציוני בקבוצה זו הוא 15 שנים. כמחצית מהערבים בישראל מתגוררים באזור הצפון, כ-17% מהם חיים בנגב, והשאר באזור חיפה ובמרכז. גודל המשפחה הערבית הממוצעת הוא 5.11 נפשות.
תמותה ותחלואה הם מדדי בריאות המושפעים מאורח החיים, המתבטא בין היתר בהתנהגויות בריאותיות או כאלה שמסכנות את הבריאות, וכן בשילוב בין התנהגויות אלה. התנהגות בריאותית בהגדרתה הרחבה כוללת כל פעילות הנעשית לשם מניעת מחלות והגנה מפניהן או לשם שיפור הבריאות והרווחה של הפרט. פעילות זו כוללת בין השאר שימוש בשירותי בריאות (ביקורים אצל רופא, ביצוע בדיקות), היענות להנחיות ולהמלצות בריאותיות ורפואיות (טיפול במחלות), והתנהגויות אישיות (תזונה, עישון, פעילות גופנית). אימוץ אורח חיים בריא ופעיל מבוסס על רמת האוריינות הבריאותית של הפרט, כלומר על הידע שברשותו והשימוש בידע זה.
מצבה הבריאותי של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בישראל קשה בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. הפערים בין שתי האוכלוסיות באים לידי ביטוי במדדי בריאות כגון תוחלת החיים בלידה, תמותה כללית וספציפית (למשל תמותת תינוקות), תחלואה כרונית ותורשתית, היפגעויות בקרב ילדים ועוד. תוחלת החיים בקרב הערבים נמוכה בשלוש שנים בממוצע מתוחלת החיים בקרב היהודים. בשנים האחרונות אף חלה ירידה בתוחלת החיים של הגברים הערבים, מ-78 ל-76.9 שנים, לעומת עלייה קלה בתוחלת החיים של הגברים היהודים באותה התקופה. בעשור האחרון הוכפל שיעור הערבים שסובלים ממחלות כרוניות: כשליש (29.6%) מבני 21 ומעלה דיווחו שהם סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות לעומת כ-16% בשנת 2004. מחלת הסוכרת היא השכיחה ביותר, והיא פוגעת ב-12.7% מהערבים בישראל. עם זאת, 75% העריכו את מצב בריאותם כטוב או מצוין ו-26.6% מהסובלים ממחלה כרונית העריכו את מצב בריאותם כטוב או מצוין.
רק 57.8% מהחולים במחלות כרוניות מבצעים בדיקות מעקב באופן סדיר וכ-10% אינם מבצעים בדיקות כלל. ככל שעולות רמת ההשכלה ורמת הידע של החולים על מחלתם, כך הם מבצעים בדיקות רבות יותר. אשר לבדיקות בכלל, נמצא שנשים עושות בדיקות לאבחון מוקדם יותר מהגברים, ורופא המשפחה הוא הגורם המרכזי המכוון לביצוע בדיקות אלה.
בעשור האחרון חלה עלייה קלה ורציפה בשיעור המעשנים בחברה הערבית, למרות הפעילות המתקיימת לצמצום העישון. על פי סקר הבריאות והסביבה של אגודת הגליל לשנת 2015,* 30% מבני 15 ומעלה מעשנים. בקרב הגברים שיעור המעשנים הוא 50.4% (יותר משליש מהם מעשנים יותר מעשרים סיגריות ליום), ובקרב הנשים – 9.2%. במקביל, תופעת עישון הנרגילה הולכת ומתפשטת. בקרב הגברים (בני 15 ומעלה), 18.1% מעשנים נרגילה, לעומת 4% בשנת 2004. בקרב הנשים, 7% מעשנות נרגילה, לעומת 0.2% בשנת 2004. העישון שכיח יותר בקרב המעמד הכלכלי הגבוה ובקרב בעלי השכלה גבוהה. כשליש מהמעשנים מביעים את רצונם להפסיק לעשן, וכשליש מהם ניסו לעשות זאת ללא הצלחה.
27.6% מבני 18 ומעלה עוסקים בפעילות גופנית סדירה – 32.2% מהגברים ו-22.7% מהנשים. הממצאים מראים שככל שרמת המודעות והידע הבריאותיים גבוהה יותר, יש עיסוק רב יותר בפעילות גופנית. הפעילות הגופנית השכיחה ביותר היא הליכה (74%) ואחריה הריצה (34.5%). המניע המרכזי לפעילות גופנית הוא הרצון לשמור על הבריאות.
בין 66% ל-68% מבני 18 ומעלה צורכים מזון מהיר, משקאות מוגזים וממותקים ודברי מתיקה באופן יומיומי. רק 9.3% שומרים על משטר תזונתי, בדרך כלל אלה שהידע הבריאותי שלהם גדול יותר. המניע המרכזי להקפדה על תזונה בריאה הוא הרצון לרדת במשקל והיענות להמלצת הרופא. 42.9% מבני 18 ומעלה לוקים בעודף משקל ו-17.1% בהשמנה או השמנת יתר. ההשמנה שכיחה יותר בקרב בעלי השכלה נמוכה ומודעות וידע בריאותיים נמוכים.
כמחצית מהציבור הערבי מגדיר את רמת הידע הכללית שלו בתחום הבריאות והזכויות הבריאותיות נמוכה עד נמוכה מאוד. יותר ממחצית מהציבור הערבי מגדיר את הידע שלו על מחלות נמוך עד נמוך מאוד. יתרה מזו, כמחצית (47%) מהאנשים שלוקים במחלות כרוניות העריכו את הידע שלהם על מחלותיהם כנמוך עד נמוך מאוד. מקורות המידע המרכזיים בתחום הבריאות הם רשת האינטרנט, אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות.
המצב הבריאותי של האוכלוסייה הערבית מחייב התערבות מיידית ופעולה מערכתית רחבה ורב-תחומית בתחומי המניעה, האבחון המוקדם, הטיפול והשיקום. הפעולה נדרשת בכל הרמות: הממשלה, מערכת שירותי הבריאות, היישוב והפרט. נדרשת מדיניות-על של העדפה מתקנת והשקעה מיוחדת שתיטיב עם האוכלוסייה הערבית ותשפר את מצב הבריאות שלה. יש לפתח תוכנית לאומית ביוזמתה ובאחריותה של המדינה, לשם הספקת שירותים חסרים כמו שירותים לבריאות הנפש, מרכזים לבריאות האישה, שירותים לגיל הרך, שירותי שיקום ומכונים לאבחון מוקדם. כמו כן יש לשפר את שירותי הבריאות בכללותם, מבחינת ההיקף, הנגישות והזמינות, ומתוך התאמה לתרבות ולאפשרויות הכלכליות של האוכלוסייה הערבית. נוסף על כך נדרש לפתח ולקדם כוח אדם במקצועות הבריאות, לפי הצרכים הייחודיים של החברה הערבית. ברמה היישובית, יש להגדיל באופן ניכר את הסיוע הכספי והמקצועי לרשויות המקומיות כדי לקדם את מעורבותן ואחריותן לבריאות התושבים. סיוע זה יאפשר לפתח תוכניות התערבות של ארגונים ומוסדות בקהילה, שיעסקו בשיפור האוריינות הבריאותית של הציבור, בכלל זה שיפור הידע בדבר הזכויות הבריאותיות והדרכים למצות אותן ופיתוח מנהיגות בריאותית. כן יש לנקוט צעדים ליצירת סביבה המאפשרת ומעודדת התנהגות מקדמת בריאות, בין השאר פיתוח תשתיות פיזיות כמו מגרשי משחקים, פארקים ציבוריים, מסלולי הליכה ועוד.
- אחמד אלשיך, סאוסן רזק מרג'ייה ומוחמד ח'טיב (עורכים), סקר הבריאות והסביבה באוכלוסייה הערבית בישראל 2015, אגודת הגליל וריכאז, נובמבר 2016 (כאן).
ד״ר מוחמד ח'טיב מרצה לקידום בריאות וקהילה במכללה האקדמית צפת; וחוקר, בנק המידע "ריכאז", אגודת הגליל
