"צדק מעברי" (transitional justice) מוגדר בספרות המשפטית צדק שמאפשר מעבר ממשטר של פגיעה נרחבת בזכויות אדם שבמסגרתו נגרמות עוולות קשות – למשטר של דמוקרטיה ופיוס. צדק מעברי נקשר אפוא בתקופות של שינוי פוליטי עמוק, והוא נחקר בדרך כלל כתהליך משפטי הקשור בגורמים מדינתיים המתרחש בִּמקום או בד בבד עם הליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. מעברים פוליטיים מסוג זה מקודמים לרוב באמצעות "משפטים, ועדות אמת, פיצויים ושילומים, התנצלויות רשמיות, עדכון ספרי ההיסטוריה, ימי זיכרון, הקמת אתרי זיכרון ומוזיאונים וכן הלאה".1John Torpey, Politics and the Past: On Repairing Historical Injustices, Lanham: Rownan and Littlefield, 2003 157
צדק מעברי וישראל-פלסטין?
האלימות הנמשכת בסכסוכים ארוכי שנים גורמת לכל אחד מן הצדדים טראומה עצומת ממדים בארבעה תחומים: חברתי, כלכלי, פוליטי. עקב טבעם הנרחב של הכאב וההרס, מקובל לומר שתהליך הצדק המעברי יכול להתחיל רק לאחר ששמים קץ לאלימות ולפגיעה בזכויות האדם. על כן, מנקודת מבט לגליסטית, הניסיון ליישב את הסכסוך הישראלי–פלסטיני אינו יכול להפיק תועלת מתהליכים של צדק מעברי במובנם המקובל.
עם זאת, ספרות מחקר שנכתבה בשנים האחרונות בתחומי מדעי הרוח והחברה מרחיבה את המשמעות והמטרות של צדק מעברי ואת הנתיבים שבהם תהליכיו עשויים להתקדם. קמינסקי ואחרים מגדירים צדק מעברי כל תהליך קבוצתי החותר להביא לחיזוק האמת, הצדק או הפיוס2Marek Kaminski et al., “Normative and Strategic Aspects of Transitional Justice,” Journal of Conflict Resolution 50, 3 (2006), pp. 295–302. גישה אקדמית זו מתבוננת בצדק המעברי כתהליך אנושי לא קווי השואף להכיר בקורבנות ולקדם אפשרויות של שלום, פיוס ודמוקרטיה. חוקרים בוחנים אפוא את האופן שבו החברה האזרחית ותנועות חברתיות נדרשות לעבָר כ"חורג מגִדרֵי תקופות מעבר קבועות מראש או מנגנונים משפטיים נתונים"3Kieran Mcevoy, “Beyond Legalism: Towards a Thicker Understanding of Transitional Justice,” in Ruth Jamieson (ed.), The Criminology of War, New York: Routledge, 2017, p. 520.. מגמות ביקורתיות במחקר האקדמי קוראות תיגר על תוקפם של צעדים קבועים מראש, ויוצאות נגד חשיבה במונחים של דגמים נכונים ולא נכונים לניווט בתהליך הצדק המעברי. מחקרים אלה טוענים שאפשר לקדם צדק מעברי ופיוס גם באמצעות יוזמות הצומחות מן השטח או יוזמות שקורבנות מובילים אותן, ולפעמים עוד לפני תחילתם של תהליכים רשמיים של צדק מעברי.
צדק מעברי והסכסוך הישראלי–פלסטיני
ב-2020 השקתי עם סטודנט פלסטיני, במסגרת לימודיו לתואר השני בהדרכתי, סקר מקוון שבו ביקשנו מישראלים ומפלסטינים להעריך את הרלוונטיות של תהליכי צדק מעברי בהקשר של הסכסוך המקומי. פעלנו בשני שלבים: תחילה לימדנו את הנבדקים הישראלים והפלסטינים על צדק מעברי ועל שלביו השונים; ואז ביקשנו מהם להעריך את הרלוונטיות של כל שלב ואת הסדר שבו השלבים צריכים להתרחש, לדעתם, כדי להביא לריפוי ולהתקדמות לקראת פיוס.
מן המקבץ הראשון של התוצאות הכמותניות עלו הסכמות פורצות דרך. ראשית, הישראלים והפלסטינים הסכימו שמהלכים של צדק מעברי עשויים להועיל לקידום השתתפות פעילה של שני הצדדים, בין שמשא ומתן רשמי לשלום יעמוד על הפרק ובין שלא. שנית, הוסכם שהצעד הראשון צריך להיות משפט הוגן לפושעים. מנקודת מבט ביקורתית, התוצאות מרמזות על קושי מסוים, מאחר שהמשיבים אינם מסכימים ביניהם על זהות הפושעים. התוצאות האיכותניות מגלות את הצורך בשני הליכים משפטיים נפרדים שייערכו בד בבד. מנקודת המבט הפלסטינית, על ישראל להעמיד לדין את אנשי הצבא ומקבלי ההחלטות שלה, גם לאחר מותם, על מה שקרה במהלך הנכבה בשנים 1948–1949. הפלסטינים סבורים שישראל ביצעה בתקופה זו טיהור אתני ומעשי טבח המוני. מנקודת המבט הישראלית, על הרשות הפלסטינית או כל ראש מדינה עתידי לגנות רשמית את הטרור ולהעמיד לדין את מי שביצעו מעשי טרור נגד ישראלים מאז 1948. הסקרים שלנו מראים שהישראלים והפלסטינים חלוקים ביניהם אשר לסדר השלבים אחרי הצעד הראשון. התוצאות שלנו תומכות בממצאי מחקרים קודמים, שהראו שתהליכי צדק מעברי במקרים שונים, גם כשהם מורכבים מצעדים הדומים זה לזה, "עשויים להתפתח בדרכים שונות מבחינה כרונולוגית"4Alexandra Herfroy-Mischler, “Post-Transitional Apology: Expressing Contrition whilst Addressing the Holocaust Transitional Justice’s Failure,” in Daniel Cuypers et al. (eds.), Public Apology: Between Ritual and Regret, Amsterdam: Rodopi, 2013, pp. 167–188; idem, “When the Past Seeps into the Present: The Role of Press Agencies in Circulating New Historical Narratives and Restructuring Collective Memory during and after Holocaust Transitional Justice,” Journalism: Theory, Practice and Criticism 17, 7 (2016), pp. 823–844. הספרות העוסקת בצדק מעברי אינה מציגה כיום כלים ממשיים שבאמצעותם אפשר להגיע להחלטה רשמית משני צידי הסכסוך אשר לניהולם של משפטים כאלה. האם אנחנו תקועים? לא לגמרי, ואת הסיבות לכך אתאר מיד.
האם צדק טרום-מעברי מתרחש כאן בפועל?
על פי קפשוק וסטרומבום, אקטיביזם המתמקד בצדק טרום-מעברי "מקדם מעברים מתרבות של הכחשה וחסינות לתרבות של הכרה ונשיאה באחריות"5Yoav Kapshuk and Lisa Strömbom, “Israeli Pre-transitional Justice and the Nakba Law,” Israel Law Review 54, 3 (2021), pp. 305–323. במה שנוגע לסכסוך הישראלי–פלסטיני ארוך השנים, נעשו בעבר מחקרים שבדקו יוזמות חד-צדדיות וחוץ-משפטיות שנוצרו מן השטח בצד הישראלי. אלו יוזמות שמטרתן לאסוף נתונים ולומר אמת, ובהן "זוכרות", "שוברים שתיקה" ו"לוחמים לשלום". יוזמות דו-צדדיות שיתופיות המתבססות על "השערת המגע" (contact hypothesis) בודקות את השפעתם של מפגשים מאורגנים פעילים בין פלסטינים לישראלים, למשל באמצעות תיאטרון או סדנאות פיוס. אחרים, כמו "פורום המשפחות השכולות", מציעים הנצחה אלטרנטיבית, שלא בחסות המדינה, להרוגים משני צידי המתרס. אלה דוגמאות לאקטיביזם טרום-מעברי, אשר, לעיתים לא במודע, פועל למען צדק מעברי. הן מספקות לנו מודעות קשובה לכך שכבר קיימות יוזמות שעשויות להוביל לצדק מעברי עתידי.
דפוסים אלה של צדק טרום-מעברי הולכים ומתפשטים, אך אינם נחקרים דיים. בין השאר ראוי להידרש למקומן של נשים – "נשים עושות שלום", "נשות השמש הפלסטיניות"; ובפרט למקומן של נשים דתיות – הרבנית לאה שקדיאל ב"עוז ושלום", הרבנית הדסה פרומן ב"שורשים", הרַבָּה תמר אלעד-אפלבאום במכון שלום הרטמן. כמו כן יש לעסוק בתהליכי פיוס הסובבים סביב אמנות – FeelBeit, "המפעל" בירושלים; וביוזמות רב-דתיות כמו "מקודשת", "מכון אלִיה", "מוזאיקה", בית המדרש היהודי–מוסלמי "שורשים-ג'ודור" ומכון בְליקלֵה לשיח בין דתי. בין שהדבר מוצא חן בעיני הפוליטיקה הרשמית בשני הצדדים ובין שלא, מקצת הישראלים והפלסטינים חיים כבר היום במציאות של צדק טרום-מעברי. הם מוכנים לשמוע את האמת אלה של אלה, לקרוא לְצדק בנוגע להפרות היסטוריות של זכויות אדם, ולרפא באופן פעיל זה את כאבו של זה באמצעות פיוס. הם החליטו מזמן לחדול מלהתאבל על כישלונן של שיחות השלום הרשמיות ולהתקדם אל פיוס נגד כל הסיכויים.
- 1John Torpey, Politics and the Past: On Repairing Historical Injustices, Lanham: Rownan and Littlefield, 2003 157
- 2Marek Kaminski et al., “Normative and Strategic Aspects of Transitional Justice,” Journal of Conflict Resolution 50, 3 (2006), pp. 295–302
- 3Kieran Mcevoy, “Beyond Legalism: Towards a Thicker Understanding of Transitional Justice,” in Ruth Jamieson (ed.), The Criminology of War, New York: Routledge, 2017, p. 520.
- 4Alexandra Herfroy-Mischler, “Post-Transitional Apology: Expressing Contrition whilst Addressing the Holocaust Transitional Justice’s Failure,” in Daniel Cuypers et al. (eds.), Public Apology: Between Ritual and Regret, Amsterdam: Rodopi, 2013, pp. 167–188; idem, “When the Past Seeps into the Present: The Role of Press Agencies in Circulating New Historical Narratives and Restructuring Collective Memory during and after Holocaust Transitional Justice,” Journalism: Theory, Practice and Criticism 17, 7 (2016), pp. 823–844
- 5Yoav Kapshuk and Lisa Strömbom, “Israeli Pre-transitional Justice and the Nakba Law,” Israel Law Review 54, 3 (2021), pp. 305–323
