אני הרבה דברים בגוף אחד
אני אם
אני בת
אני אישה
אני רעיה
אני זרה
אני מוסלמית
אני גרמנייה
אני פלסטינית
ובנוסף לכל אלה – אני גם ישראלית
איך כל זה מסתדר יחד? שואלים אותי. בדיוק על כך אני רוצה לספר.
כך פתחה אחלאם כבהא את ספרה הראשון שיצא לאור בגרמניה ב-2012 ¹.
– מה הסיבות שהניעו אותך לכתוב?
אנחנו חיים בעולם מסובך, הכול מסובך פה. התחלתי לכתוב כי רציתי לשנות את העולם, וקודם כול את עצמי. תמיד כתבתי, על כל מה שקרה לי כתבתי, מחשבות, אירועים, רעיונות, אבל לא פרסמתי. התחלתי לכתוב את הספר אחרי שהבנתי שאני "לא נורמלית", שמסלול חיי מפותל ושונה ורציתי להביע אותו, ואולי גם להבין אותו בעצמי דרך הכתיבה.
– למה בגרמנית?
אבי יצא לעבוד בגרמניה באמצע שנות השישים. כשאמא הייתה בהיריון היא חזרה לכפר הולדתה יעבד ושם נולדתי. כשהייתי בת כשנה וחצי, אחרי מלחמת 1967, חזרנו לגרמניה ושם גדלתי. אחי ואחיותיי נולדו כבר שם, וכל המשפחה עדיין חיה בשטוטגרט. בבית דיברו גרמנית. אני חושבת וחולמת בגרמנית ומחשיבה אותה לשפת אם שלי, למרות שהיא לא. זו השפה שבה אני יכולה להביע את עצמי בצורה הטובה ביותר, אני מדברת גם ערבית, אנגלית ועברית, אבל עם הילדים שלי אני מדברת גרמנית וכותבת רק בשפה זו.
– ספרי לי על כתיבתך.
אני קוראת הרבה, בעיקר בגרמנית, אוהבת מאוד לקרוא. את רואה עולמות אחרים ולומדת הרבה. חשבתי שדרך הספרות אני יכולה להגיע לאנשים. אם אצליח לשנות אדם אחד או שניים זה מספיק לי, צעד-צעד. התחלתי לכתוב על עצמי ועל חיי, ואחר כך הכנסתי לתוך הכתיבה דברים כלליים יותר. כתבתי על האסלאם ומהו באמת בעיניי, על פלסטין ועל המצב שבו אנו נמצאים. הספר הוא אוטוביוגרפיה שכוללת גם דברים פוליטיים. הרי אפילו ספר ילדים אי-אפשר לכתוב כאן בלי להכניס פוליטיקה. כתבתי על ילדותי בגרמניה, על חיי מאז שבאתי לפה, עוד מעט כבר שלושים שנה, ועדיין מתייחסים אליי כאל זרה. אומרים שקייסר נשוי לאישה זרה, למרות שאני חלק מהמשפחה; אומרים לילדים שלי שאמא שלהם גרמנייה. מצאתי את עצמי זרה בכל מקום, וחיפשתי היכן המולדת שלי. שם הספר הוא "יש לי בית בכל מקום אבל אני עדיין חסרת מולדת". יש לי בית בגרמניה, בפלסטין ובישראל, ולכל מקום שאני הולכת אני לא ממש שייכת. בהתחלה כעסתי למה לא מקבלים אותי, אבל עכשיו אני משועשעת. נכון שאני לא כמו כל הנשים כאן; יש בי גם מהמערב וגם מהמזרח; יש בי מן הגרמנייה ומן הערבייה. אני לא מרגישה שיש לי משבר זהות, להפך, זה נותן לי כוח מיוחד. אני כותבת על זה, על השילוב הקיים בתוכי של שתי התרבויות. דרך הכתיבה גיליתי את עצמי ואת זהותי. גיליתי שאני לא צריכה להיות כמוך. אני היא אני ולא רוצה ולא יכולה להשתנות. זהו ספר על חופש, לא על מלחמה ולא על שנאה, אלא על איך אפשר לחיות יחד ולהיות חופשיים.
– איך התקבל הספר בגרמניה?
הספר הראשון התקבל מצוין. סופרים גרמנים קידמו אותו ביוזמתם ודיברו עליו בתקשורת. הסופר הדגול ג'ורג' טנר כתב שהתרשם עמוקות מכך שאישה מוסלמית ערבייה כותבת ספר על נושאים רגישים ועל המצב במזרח התיכון. הוא אמר משהו יפה, שלספר יש רק בעיה אחת, שלא הוא כתב אותו! הספר הגיע למקום 16 במכירת ספרות גרמנית באמזון. הוא פורסם ב-2012 ומיד הצליח, אבל לקח לי יותר משנה למצוא הוצאה לאור. לא היו לי קשרים, לא הכרתי את העולם הזה. חיפשתי דרך האינטרנט, ולמזלי מצאתי בסופו של דבר הוצאה שהסכימה לקחת את הסיכון. מאז התפרסם נסעתי כמה פעמים לגרמניה לאירועים שבהם קראתי מהספר בפומבי וניהלתי שיחות עם הקהל. בפעם הראשונה הייתה זו עיריית שטוטגרט שכיבדה אותי כבת העיר וארגנה לי אירוע פומבי. חשבתי שיבואו אולי עשרה אנשים חוץ מהמשפחה והחברים שלי, אבל האולם היה מלא. אחר כך הייתה לי קריאה בכנסייה. עמדתי שם עם החג'אב וקראתי מן הספר, הרגשתי את ההתרגשות בקהל. החלטתי להמשיך לכתוב.
ממרפסת ביתה בעין אלסהלה צופה אחלאם כבהא על ההרים מסביב. מכאן לא רואים את חומת ההפרדה, רצף מרהיב של יישובים ושדות מקיף אותנו. אום אלפחם וקציר, ברטעה וחדרה. מרחוק מבהיק הים. היא שולחת אליו מבט עז ומספרת על חוויותיה הקשות במעבר במחסומים כשהיא נוסעת לבקר את משפחתה ביעבד, כפר כה קרוב וכה רחוק. האישה האופטימית, היפה והחזקה הזאת שחולמת על חופש מבקשת לשחרר את כולנו באמצעות כתיבתה.
– מה התוכניות שלך להמשך?
אני רוצה להיות קול של פלסטין, לעשות משהו בשביל בני עמי הסובלים, לשנות את מה שחושבים עליהם, שהם טרוריסטים ורק רוצים להרוג. זה לא נכון. אנחנו אנשים שרוצים לחיות, יש לנו חלומות ויש לנו שמחות. אתם היהודים סבלתם כמונו, ואני רוצה להגיד לאנשים דרך הספרות שהם יכולים להבין אחד את השני ולחיות יחד. אני דוברת כמה שפות ויכולה להגיע לאנשים רבים. אני מוסלמית, ולכל העולם יש היום בעיה עם האסלאם. אני מרגישה שביכולתי לדבר בשם הדת הנכונה. מה שאנשים עושים היום בשם האסלאם הוא לא נכון, זה לא האסלאם האמתי. זה לא מה שהנביא מוחמד לימד אותנו. כל אלה שחושבים וטוענים שהם פועלים בשם האסלאם מעוותים אותו. למדתי קורסים מיוחדים על הדת שלנו כדי להיות בקיאה בה ולהבין אותה לעומק.
עכשיו אני כותבת ספר שכולל סיפורים אנושיים שיכולים לקרות רק כאן, בישראל ובפלסטין. אני מחפשת אנשים ומשוחחת אִתם, ואחר כך כותבת את סיפוריהם בדרכי. כתבתי על אישה שנולדה באושוויץ ושנתיים לא ראתה את השמש. רופא גרמני הסתיר אותה ואת הוריה, הם הגיעו לארץ ב-1948 והיא גדלה בישראל. היא גרה באום אלפחם כי לפני שנים רבות התחתנה עם בן המקום והתאסלמה. היא מדברת כמונו ונראית אישה ערבייה לכל דבר. הייתי אצלה, והיא סיפרה לי את הסיפור שלה בערבית שוטפת, ואני כתבתי אותו בגרמנית. זה סיפור מדהים שאי-אפשר למצוא בשום מקום אחר.
כתבתי על הצלם היית'ם ח'טיב מבילעין שקיבל כדור בראש והוא ממשיך לצלם ולתעד מה שקורה בכפר שלו. אני אוספת סיפורים פרטיים, שוזרת אותם בפוליטיקה ומראה את הצד האנושי שלהם. אני רוצה להמשיך לכתוב על פלסטין ועל ישראל, על יהודים ועל פלסטינים. אני מאמינה מאוד בכוחה של הספרות. הספרות תישאר לנצח, יקראו אותה גם אחרי שלא נהיה פה, הילדים והנכדים שלנו יקראו אותה, היא נשארת לתמיד. כשמתחילים לכתוב ומוצאים את הדרך אי-אפשר להפסיק. זו דרכי לעשות משהו למען עמי ולמען אנשים בכלל. העיתונים מלאים בכתבות על הסכסוך, ויש מאות ספרי היסטוריה שמנתחים אותו, אבל הספרים שלי הם בעלי מגע וקול אנושיים, קל להבין דרכם מה קורה לאנשים בתוך הסכסוך הזה, איך החיים שלנו מושפעים ממנו. גם פרופסור וגם עקרת בית יכולים להבין אותם. הייתי רוצה מאוד לתרגם את ספרי לאנגלית, לערבית ולעברית. כולם מדברים פה על "דו-קיום", מצהירים שהם רוצים שלום, אז למה לא להתחיל בספר? היהודים רוצים לדעת איך אישה פלסטינית חושבת? רוצים לדעת את האמת על החיים שלנו? תקראו את הספרים שלי ואולי תבינו אותנו יותר.
- ספרה הראשון התפרסם בגרמניה תחת הכותרת "יש לי בית בכל מקום אבל אין לי מולדת". Achlam Kabaha, 2012. überall zu Hause.. und trotzdem heimatlos. Esch Verlag; Auflage
אחלאם כבהא היא סופרת פלסטינית. גדלה בגרמניה להורים שהיגרו מכפר יעבד. היא מתגוררת בכפר עין א-סהלה בואדי עארה, מורה לאנגלית ואם לשלושה.
ספרה הראשון, "יש לי בית בכל מקום אבל אין לי מולדת", התפרסם בגרמניה בהוצאת Esch Verlag בשנת 2012.
