מאז תחילת המלחמה בין ישראל וארה"ב, היחסים בין המדינות לובשים צורה פרדוקסלית. מצד אחד, ישראל תלויה במידה רבה בסיוע הצבאי האמריקאי – ארה"ב היא זו שמייצאת לישראל את הרוב הגדול של הנשק שישראל משתמשת בו. ישראל תלויה באמריקאים גם בדרכים רבות נוספות, מן הסתם – החל בסיוע הצבאי הכספי וכלה בתמיכה בין־לאומית במוסדות כמו מועצת הביטחון ובתי הדין הבין־לאומיים בהאג.
במידה רבה (ובייחוד במישור הצבאי) ישראל היא "קליינט" של ארה"ב. למרות זאת, ועל אף שנראה שארה"ב איננה מרוצה כלל מן המדיניות הישראלית בקשר למלחמה, ולמעשה הייתה מעדיפה שהיא תסתיים מזמן, היא בעצם איננה עושה כמעט דבר כדי לכפות זאת על ישראל. ארה"ב מפריחה אזהרות רפות לתקשורת, ומכירה בכך שישראל איננה עומדת בכללי הדין הבין־לאומי – אך איננה מפעילה על ישראל שום סנקציה משמעותית מאלו שלכאורה נמצאות בסל הכלים שלה.
השאלה היא אם הבחירות המתקרבות לנשיאות עשויות להיות צומת משמעותי שעומד בפני היחס האמריקאי למדיניות של ישראל. לכאורה, נראה שקמלה האריס, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, מדברת בשפה אחרת מן הנשיא ג'ו ביידן – היא מתייחסת יותר לסבלם של הפלסטינים אבל גם לצורך להישמע לחוק הבין־לאומי. את הסדר העולמי הרצוי מבחינתה האריס ממשיגה ככזה המבוסס על כללים וחוקים.
עם זאת, קנת' רות', לשעבר מנכ"ל ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, וכמו האריס עצמה גם תובע פדרלי לשעבר, במאמר שהתפרסם באתר המגזין פוריין פוליסי, מפקפק ברצינות של השינוי הרטורי של האריס.
ביידן נלחם באש באמצעות עוד אש – רוצה לומר, הבריתות שארה"ב רוקמת כדי להיאבק בכוחות ה"אוטוקרטיים" האלו הן בעצמן עם מדינות אוטוקרטיות
התיישנות טיעון המאבק באוטוקרטיה
רות' מצביע על כך שג'ו ביידן נוטה יותר להמשיג את הסדר העולמי לא ככפוף ל"כללים" אלא כמאבק עולמי בין אוטוקרטיה לדמוקרטיה (רטוריקה שיש לה שורשים עמוקים בימי המלחמה הקרה). האריס לעומת זאת, בדיבייט הנשיאותי שקיימה, בחרה להתמקד במושג אחר – "סדר המבוסס על כללים". רבים שייכו זאת גם לעבר של האריס כתובעת פדרלית וגם לעובדה הבלתי־נעימה שבעלות ברית רבות של ארה"ב הן מדינות אוטוקרטיות (כמו למשל מדינות המפרץ).
למרות זאת, רות' מדגיש שגם תעלול רטורי זה אינו באמת מאפשר להאריס לחמוק מן הצביעות של מדיניות החוץ האמריקאית. זו כמובן מתגלה באופן הברור ביותר ביחס של ארה"ב לישראל. בזמן שממשלות רבות במערב – החל במדינות באיחוד האירופי כמו צרפת, איטליה ואחרות וכלה לאחרונה בבריטניה – בחרו להגביל את מכירת הנשק שלהן לישראל בעקבות מדיניות ההפצצות וההרעבה שלה בעזה, ארה"ב המשיכה בשלה פחות או יותר.
הדאגה הבסיסית של ביידן מעליית האוטוריטריות, רות' מדגיש, איננה חסרת בסיס. אנו חיים בעולם שבו סין מבקשת להציב אלטרנטיבה עמומה לזכויות אדם שכוללת רק מושגים עמומים של רווחה כלכלית, יציבות חברתית ו"חיים מאושרים", שנועדו בעיקר לטשטש ביקורת על הפעולות האכזריות של הממשל הסיני. בה בעת, פוטין ברוסיה מקדם שמרנות שפוגעת קשות בזכויות של להט"בים, נשים ומתנגדי משטר – שלא לדבר על המלחמה האכזרית שרוסיה מנהלת באוקראינה ועל השקרים המתמשכים שבהם היא משתמשת כדי לכסות עליה.
עם זאת, ביידן נלחם באש באמצעות עוד אש – רוצה לומר, הבריתות שארה"ב רוקמת כדי להיאבק בכוחות ה"אוטוקרטיים" האלו הן בעצמן עם מדינות אוטוקרטיות:
לאחר שהחרים ממשל ביידן את ערב הסעודית בעקבות רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י ב־2019, חזרה ארה"ב בזמן האחרון לנהל עם ערב הסעודית קשרים קרובים במטרה לשכנע אותה למכור לארה"ב נפט ולהגיע לנורמליזציה עם ישראל. א־סיסי, אולי הדיקטטור האכזר ביותר של מצרים המודרנית, משתף פעולה באופן הדוק עם ארה"ב סביב האסון ההומניטרי בעזה. נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, שמערער את הדמוקרטיה בארצו ומסית נגד מוסלמים, הפך לבעל ברית קרוב של ביידן לטובת המאבק בסין.
לדעת רות', מדיניות צבועה זו מחלישה את העמדה המוסרית של ארה"ב כנגד אוטוקרטיות בקרב מדינות דמוקרטיות אחרות – אם ארה"ב משתפת פעולה עם ממשלות כאלו, מדינות אלו אומרות לעצמן, מדוע לנו אסור ליצור שיתופי פעולה כלכליים עם רוסיה ועם סין?
הסדר מבוסס הכללים של האריס – וישראל היוצאת-מן-הכלל
מה המשמעות אם כן של השינוי הרטורי של האריס? נראה שהשיח של "סדר מבוסס כללים" שם את הדגש יותר על מושגים כמו ריבונות מצד אחד, ומצד שני על עמידה בסטנדרטים שמאפשרים סחר בין־לאומי והשקעות – לכאורה דרישות שמתחשבות פחות בסוג המשטר השורר במדינות השונות ומתמקדות יותר בפרוצדורה.
למרות זאת, לדעת רות', ערכה של התחמקות רטורית זו נמוך – שכן ה"כללים" הבין־לאומיים הקיימים כוללים גם זכויות אדם ואת החוק ההומניטרי הבין־לאומי. רוצה לומר, התחשבות ב"כללים" הפרוצדורליים והתעלמות מזכויות אדם ומזכויות הומניטריות הן גם צביעוּת והן גם מנוגדות למהותו של החוק, שכן חוק אמור להיאכף בשלמותו, בלי בחירה בין חוקים ש"נוחים" יותר ופחות.
נדמה שהפטור שישראל מקבלת מן ה"כללים" של הסדר הבין־לאומי מעורר כעס רב יותר מן הבריתות של ארה"ב עם מדינות אוטוקרטיות בגלל הסבל וההרס הרב שישראל גורמת בעזה
הדבר נוגע כמובן לאוטוקרטים שמפירים זכויות אדם באופן בלתי־נמנע על ידי כך שהם מפירים את הזכות של אזרחיהם לאתגר את השלטון. אבל הוא נוגע גם למדינת ישראל, שבה שורר משטר דמוקרטי – שכן גם מדינת ישראל מפירה בבוטות בשנה האחרונה את החוק ההומניטרי הבין־לאומי. רות' מדגיש שגם חמאס ביצע פשעי מלחמה חמורים – גם במעשיו ב־7.10 וגם בהחזקה המתמשכת שלו בחטופים, שהיא פשע מלחמה. למרות זאת, הוא מזכיר שכלל יסודי במשפט הבין־לאומי הוא שפשעי מלחמה של צד אחד אינם מצדיקים את פשעי המלחמה של הצד השני.
האריס בעצמה, רות' מזכיר, ציינה שהזכות של ישראל להגן על עצמה אינה פותרת אותה מחוקי המלחמה, וישראל לדעתו אכן מפירה אותם – היא מפציצה אזרחים ללא מידתיות ואף הואשמה בהרעבתם. רות' מזכיר שבית הדין הפלילי הבין־לאומי האשים את נתניהו ואת גלנט בהרעבת הפלסטינים בעזה, ושצפוי שהם יואשמו בעבירות נוספות. נוסף על כך, גם בית הדין הבין־לאומי לצדק הוציא לישראל צו ביניים בחודש ינואר שהורה לה להפסיק את החסימה החלקית של משלוחי הסיוע ההומניטרי לעזה.
רות' מזכיר שהחוק הבין־לאומי מעוגן גם בחקיקה פנימית בארה"ב, ועל כן הוא בוודאי חלק מן ה"כללים" שהאריס מדברת עליהם. ספציפית, מדובר ב"חוק ליהי", האוסר על ארה"ב להעביר סיוע ליחידות של "כוח ביטחון זר" שמפר זכויות אדם בצורה גסה, וגם בחוק הסיוע הזר משנת 1961, האוסר אספקת סיוע ביטחוני לכל מדינה או ממשלה ש"פועלת באופן קבוע באופן שמפר בגסות זכויות אדם בין־לאומיות". אומנם מטרתו של חוק ליהי, שחוקק מאוחר יותר (1997), הוא לאפשר חלוקת סיוע ליחידות צבאיות מסוימות גם אם יחידות אחרות באותו צבא מפירות את החוק הבין־לאומי, אבל התברר פעמים רבות שקשה לקבוע איזו יחידה בצבא היא זו שאחראית באופן ספציפי להפרת זכויות האדם של צבא מסוים, וגם שהטלת סנקציות על יחידה מסוימת פעמים רבות איננה מספיקה כדי למנוע הפרת זכויות אדם על ידי צבא כלשהו.
כך, מחלקת המדינה האמריקאית שקלה להטיל סנקציות על ארבע יחידות בצבא הישראלי (ביניהן כזכור יחידת נצח יהודה החרדית) שפגעו בפלסטינים בגדה המערבית, אך בסוף חזרה בה – לכאורה מכיוון שהשתכנעה שישראל טיפלה בבעיה בעצמה. עם זאת, ברור שההתנהגות של ישראל בעזה הופכת עניין זה לפלסטר – שכן היא איננה עומדת ברמה המינימלית ביותר של החוק ההומניטרי הבין־לאומי.
גם חימוש כוח פושע הוא נגד החוק הבין־לאומי – והנשיא לשעבר של ליבריה צ'רלס טיילור נשפט ל־50 שנות מאסר בכלא הבריטי על כך שסייע לכוח מורד בשכנתה סיירה לאונה. מובן שאף לא אחד מצפה מבית הדין הבין־לאומי להגיש כתב אישום כנגד ביידן, אבל העובדה שהדבר אפשרי באופן עקרוני מדגישה את החומרה של המצב הנוכחי. הריס יכולה, לדעת רות', לבדל את עצמה מן המדיניות של ביידן בכך שתכריז במפורש על מחויבותה להפסיק את המעורבות האמריקאית בפשעי המלחמה של ישראל.
ארה"ב הסתפקה באזהרות רטוריות – אבל אלו נותרו ריקות משום שלא ליוו אותן שום סנקציות, מה שאפשר לנתניהו פשוט להתעלם מהן
מבט חיצוני על מוסר כפול
רות' מזכיר שקיר סטארמר, ראש הממשלה החדש בבריטניה ובעצמו תובע ציבורי לשעבר, הכריז לא מזמן על כך שבריטניה תגביל מכירה של כלי נשק מסוימים לישראל שיכולים לשמש את האחרונה בעזה – בעקבות הערכה של משרד החוץ הבריטי שישנו סיכון ברור שכלי נשק בריטיים ישמשו להפר את החוק ההומניטרי הבין־לאומי. זאת בניגוד לממשל ביידן, שהתעלם מכך במידה רבה.
וושינגטון כן הפסיקה את המשלוח של "פצצות הטון", שישראל השתמשה בהן להחריב שכונות שלמות בעזה, אך שאר כלי הנשק זרמו לישראל בלי עיכוב. ארה"ב הסתפקה באזהרות רטוריות – אבל אלו נותרו ריקות משום שלא ליוו אותן שום סנקציות, מה שאפשר לנתניהו פשוט להתעלם מהן.
העולם, רות' מדגיש, שם לב היטב לסטנדרט הכפול שארה"ב מפעילה מול ישראל. למעשה, הוא מטעים, נדמה שהפטור שישראל מקבלת מן ה"כללים" של הסדר הבין־לאומי מעורר כעס רב יותר מן הבריתות של ארה"ב עם מדינות אוטוקרטיות בגלל הסבל וההרס הרב שישראל גורמת בעזה. מובן שהיכולת של האריס להשפיע על המדיניות באופן ישיר מוגבלת כל עוד היא רק סגנית נשיא, אך הדבר אינו מונע ממנה לדון במדיניות שהיא מתכוונת לנהל כנשיאה אם תיבחר.
מובן, רות' מדגיש, שחלק מן ההימנעות של האריס לדון בכך נובע מזהירות אלקטורלית – אם כי גם על כך היא משלמת מחיר בקרב קהלים קריטיים של בוחרים דמוקרטיים, כמו למשל הקהילה הערבית-אמריקאית הגדולה במישיגן, שהיא "מדינה מתנדנדת". למרות זאת, רות' קורא להאריס להסביר לבוחרים מעתה והלאה איפה היא עומדת בהתייחס לסוגיה. כמו שתובע איננו יכול להתעלם מפשעים משמעותיים, כך, הוא חותם, נשיא אינו יכול להתעלם מהפרות משמעותיות של "סדר מבוסס כללים".
