כתלמידת מחקר (כעת בשנת השלמה) במחלקה לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת קיימברידג׳, המחקר שלי הוא מחקר אתנוגרפי העוסק בהיבטים הפוליטיים של תהליכי פיתוח ומתמקד בירושלים המזרחית, בניסיון לאפיין את היחסים המשתנים שבין ממשלת ישראל לתושבי ירושלים הפלסטינים – כיצד מדמיינים הצדדים את העתיד במרחב? וכיצד הם פועלים כדי להגשים את העתיד הזה? המחקר דן בשאלות אלו דרך מעקב אחר התוכנית הממשלתית לפיתוח ירושלים המזרחית, תוכנית המחפשת לקדם פתרונות מיידיים לבעיות יסוד השזורות בסיפורה של ירושלים.
מהו פיתוח? פיתוח הוא תהליך של צמיחה שבו מישהו או משהו גדל, משתנה, והופך מתקדם יותר. תהליכי פיתוח הם שינויים כלכליים־חברתיים שמטרתם לאפשר ליחידים ולקהילה שלהם לממש את הפוטנציאל האנושי הגלום בהם. במרכזם צמיחה כלכלית, אך גם הרחבת הזדמנויות, תחושת מסוגלות, קידום חופש, שוויון, צדק, בריאות, איכות חיים ועוד. חשוב לציין שהמושג ״פיתוח״ הוא מושג פוליטי בעל משמעויות משתנות ותלויות הקשר, והן עשויות לשמש כדי להצדיק אג׳נדות פוליטיות כאלה או אחרות. למשל, הבנק העולמי עשוי להגדיר את המושג "פיתוח" הגדרה שונה מארגונים המקדמים צדק סביבתי. למרות הדימוי החיובי של עולם הפיתוח, פעמים רבות הוא מכסה או מסתיר תהליכים פוליטיים בעלי תדמית חיובית פחות. בכתיבתי אנסה לתאר ולנתח גם את התהליכים האלה.
כשאנחנו חושבות וחושבים על עולם הפיתוח הבין־לאומי פעמים רבות אנחנו מדמיינות איזו ישות חזקה היושבת אי־שם במערב ומבקשת להתערב ולסייע למדינות ״הדרום הגלובלי״ (אי־שם באפריקה, למשל) להילחם בעוני ולהתקדם כלכלית, חינוכית, תרבותית, או חברתית, לפי אמות מידה בין־לאומיות אחידות ומוגדרות (למשל, מטרות האו״ם לפיתוח בר־קיימא). ואולם, עבודת הפיתוח אינה קורית רק אי־שם באפריקה הרחוקה. שיתופי פעולה מקומיים ואזוריים לטובת פיתוח בר־קיימא רווחים גם אצלנו במזרח התיכון. מיהם השחקנים המרכזיים במרחב שלנו? מהם האינטרסים המובילים את היוזמות האלה? אילו דילמות מוסריות נלוות לעבודת הפיתוח במרחב הזה? שאלות אלו מנסות לגעת ב״מאחורי הקלעים״ של עולם הפיתוח, ודרכן אנסה לנתח את השינויים הפוליטיים העכשוויים בישראל ובמרחב שאליו היא משתייכת – המזרח התיכון.
הביקורת הרווחת על עולם הפיתוח גורסת שמדובר במסגרת שמטרתה המרכזית היא לשמר את תלותן של מדינות ״הדרום הגלובלי״ המתפתחות במערב המפותח (ובעיקר באירופה ובארצות הברית). זאת ועוד, טענה רווחת היא שדרך עבודת הפיתוח מבקשות מדינות המערב להסליל את העולם לעבר האחדה תרבותית־חברתית גלובלית שבמסגרתה כל חברה צריכה לעבור כמה שלבי התפתחות כדי להגיע לבסוף למודרניות הניאו־ליברלית – שם נמצאות מדינות המערב המפותח. במילים אחרות, יש שיאמרו שעולם הפיתוח הוא, למעשה, ביטוי עכשווי של הקולוניאליזם הישן והמוכר. לעומת זאת, יש שיטענו שעבודת הפיתוח היא ביטוי למוסריות המערב דווקא ולרצון להציע תיקון לעוולות ההיסטוריה שהותירו את הקולוניות להתמודד עם עוני קשה, עם מוחלשות ועם נזקקות ביחס למערב. בכתיבתי אשלב דיון בביקורות האלה ואנסה לחבר בין המתרחש במרחב הבין־לאומי לאירועים ולתהליכים במישור המקומי.
התפר שבין השטח למחקר והפוטנציאל שלהם להפרות זה את זה עניינו אותי תמיד. את התואר הראשון ואת התואר השני שלי, הראשון בחוג למדע המדינה וללימודי האסלאם והמזרח התיכון, והשני בתוכנית '׳גלוקל'׳ ללימודי פיתוח בין־לאומי, למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים. שם גם התאהבתי בעיר ירושלים, בעיקר דרך אקטיביזם ופעילות חברתית, אך גם בזכות שיטוטים ארוכים בסמטאות העיר העתיקה. במידה רבה החוויות שצברתי לאורך השנים בעיר הן שהניעו אותי לבחור לחקור את הנעשה בישראל, המדינה שבה נולדתי וגדלתי, לעסוק במחקר אתנוגרפי־פוליטי בבית, מחקר שיתמקד ביחסיה של המדינה עם המיעוט הפלסטיני וכלפיו.
לאורך השנים זכיתי לעבוד, להתנדב ולהתמחות בכמה מקומות בארץ ובעולם – ממנזר בצפון הודו, שבו לימדתי אנגלית, דרך התנדבות בחווה אקולוגית בנפאל, ועד עבודה עם עמותות בירושלים העוסקות בשפה כגשר בין יהודים לערבים. כל אלו חשפו אותי לעולם המרתק והמגוון של עבודת הפיתוח, אך גם הובילו אותי להכרה בנחיצותו של מחקר ביקורתי הבוחן את הפוליטיקה שמאחורי תהליכי פיתוח. במסגרת התואר השני טסתי לעבודת שדה של כחצי שנה בכפרים של רכס האטלס הגבוה במרוקו, שם עבדתי עם ארגון בין־לאומי המקדם תהליכי פיתוח חברתיים־כלכליים במרוקו הכפרית. עבודת השדה שלי במרוקו התמקדה בשאלה מדוע החוק המרוקאי המסדיר את מעמד וזכויות האישה המרוקאית בחברה, ״מדונת אל־אסרה״ (مدونة الأسرة), מתקשה להתקבל במרחבים כפריים הרחוקים ממרכזי הכוח הפוליטיים בערים. עבדתי עם קואופרטיבים של נשים במרחב הכפרי, ודרך סיפוריהן נחשפתי למתח שבין מרכז לפריפריה, ובין הקהילות לממסד. במרוקו גם זכיתי בהזדמנות לחיות במרחב מזרח תיכוני אחר, לספוג את השפה, את התרבות, ולהכיר את תפיסותיה המעניינות של מרוקו כלפי המיעוט היהודי החי במדינה.
החוט המקשר בין תחומי העניין השונים שלי, והנושא המסקרן אותי ביותר במחקר ובאקטיביזם, הוא יחסי הגומלין בין החברה, על הקהילות המגוונות המרכיבות אותה, לבין הממסד. כאנתרופולוגית, נקודת המבט שאציג תתבסס לרוב על ניתוח המציאות כפי שאנשים וקהילות שבשולי החברה משקפים אותה. במסגרת כתיבתי בפורום לחשיבה אזורית אתמקד בישראל ובקשר שלה למרחב, אתעמק בתהליכים פוליטיים פנים־ישראליים ובהשפעה שלהם על יחסי יהודים–ערבים בישראל ומחוצה לה, באקטיביזם ותנועות מחאה, במיעוט הפלסטיני בישראל, בסוגיות הקשורות במגדר, ובסוגיות הנקשרות בעולם הפיתוח הבין־לאומי: אדון בפוטנציאל הגלום בשיתופי פעולה מרחביים מחד גיסא, ובסכנות הטמונות בתהליכי פיתוח ובסיוע חד־צדדי מאידך גיסא.
