עבדאללה א־נמלי, פובליציסט מרוקאי וחוקר המומחה למדעי המדינה ולכלכלה, פרסם ביולי 2019 באתר אל־ערבי אל־ג'דיד מאמר העוסק בחוק שעבר לאחרונה בפרלמנט המרוקאי. מדובר ב"חוק המסגרת" של מערכת החינוך, שההצבעה עליו נדחתה פעמים אחדות. הוא עורר במרוקו סערה ציבורית שכן אחד הסעיפים בו קובע ששפת ההוראה במקצועות המדעים בבתי הספר התיכוניים תשוב ותהיה צרפתית, לאחר כשלושה עשורים שבהם שפת ההוראה הייתה ערבית.
בטרם אסקור את המאמר אציין כי הרקע להצעת החוק הוא שאיפתה של ממשלת מרוקו לשפר את ההישגים במקצועות המדעים ולהגדיל את מספר הסטודנטים בתחום. באוניברסיטאות, שפת ההוראה במקצועות המדעים היא צרפתית. עניין מעמדה של הערבית לעומת הצרפתית במרוקו הוא סוגיה טעונה עוד מימי המנדט הצרפתי, שבמהלכו נדחקה הערבית לשוליים והצרפתית הפכה לשפת המינהל הציבורי והמשפט ולשפת ההוראה בבתי הספר.
מדיניות ממשלה לא עקבית
עם עצמאותה, ובמסגרת הפרויקט הלאומי המרוקאי, החלה מרוקו בתהליך ערביזציה שאחת ממטרותיו הייתה להפוך את הערבית לשפה הרשמית והעיקרית. מאז ועד היום נקטה מרוקו מדיניות לא עקבית בנושא הערביזציה, והצרפתית – שנהנית ממעמד של שפה רשמית, אף שאינה מוגדרת ככזאת – נותרה שפת ההוראה בבתי הספר לצד הערבית. עם השנים, בעקבות מחאות פנימיות מצד שמרנים, אסלאמיסטים ולאומנים ובשל נסיבות גאופוליטיות, הפכה הערבית בהדרגה לשפת הלימוד של כל המקצועות. עם זאת, נקבע כי במוסדות להשכלה גבוהה יילמדו מקצועות המדעים בצרפתית, מתוך הנחה שכך מוטב ללמדם.
א־נמלי מביע במאמרו אכזבה מכך שהמפלגות השמרניות החברות בקואליציה, ובראשן מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית ומפלגת אל־אסתקלאל השמרנית, לא ניצלו את הרוב הפרלמנטרי כדי להכשיל את הצעת החוק, או לכל הפחות לבטל את הסעיף האמור. לא זו אף זו, רבים מחברי המפלגות הללו אף נמנעו מההצבעה ונעדרו מהמליאה.
א־נמלי מזכיר כי בתקופה האחרונה הצליחו ארגונים חברתיים להפעיל לחץ על הממשלה ולקבע את הערבית כשפת ההוראה גם במוסדות להשכלה גבוהה, במקום הצרפתית. בעיניו, ובעיני שמרנים מרוקאים אחרים, החוק החדש הוא כניעה להגמוניה שכופה האימפריאליזם הצרפתי על מרוקו ומתקפה על הזהות הלאומית הערבית־מרוקאית.
גורמים לאומיים ואסלאמיים במערכת הציבורית המרוקאית מחו נגד החוק החדש. כך למשל ארגון לאומי־מרוקאי בשם "הארגון הערבי לערביזציה ותקשורת" גינה את מפלגת הצדק והפיתוח ואת מפלגת אל־אסתקלאל על שזנחו את סוגיית הערביזציה, מעמד הערבית והזהות הלאומית, והאשים אותן בנטישת מורשתו של עלאל אלפאסי, האב המייסד של שתי המפלגות, שפעל נמרצות למען קידום הערביזציה במדינה. גם זרוע ה"דעווה" של מפלגת הצדק והפיתוח ביקרה את המהלך הזה וטענה שאינו חוקתי ושהוא מהמר על עתיד החינוך במדינה. נוסף על אלה, כמאה משכילים, מדענים ואנשי תקשורת מרוקאים חתמו על הצהרה שלפיה החוק מנוגד לסעיפי החוקה העוסקים במעמדן של שתי השפות הרשמיות במדינה, כפי שקבעה החוקה של 2011 הודות למאמציהם של הפוליטיקאים הלאומיים.
הערבית לא אשמה בהישגים הנמוכים של התלמידים
א־נמלי טוען כי טעות היא לתלות בערביזציה את האשם בהישגיהם הנמוכים של התלמידים במרוקו. לביסוס טענתו הוא מסתמך על דברי הביקורת של "אמאכן", העמותה המרוקאית לשיפור איכות החינוך, ומציג נתונים מטעמה המוכיחים כי הערביזציה דווקא הביאה לשיפור ההישגים מערכת החינוך, וכי כשלעצמה אין לה יד בכישלון מערכת החינוך, שכן הישגי התלמידים הן בצרפתית והן בערבית נמוכים למדי.
"אמאכן" טוענת גם שהוראת מקצועות המדעים בצרפתית בתיכונים עתידה להיכשל; היא מתבססת על מחקרים שמראים שהוראה בשפת הלאום היא דרך ההוראה האידיאלית – מבחינה פדגוגית ופסיכולוגית – לחומר לימודי בכלל וגם לרכישת שפה זרה. יתר על כן, בכיר במשרד החינוך טען שרמת הצרפתית של 76% מהמורים למדעים במרוקו אינה מספיקה אפילו כדי לנהל שיחה סבירה. על כך מוסיף א־נמלי כי מחקרים מראים שהשפה הטובה ביותר להוראה היא השפה שבה חושבים התלמידים, שכן כך החומר נקלט ונטמע טוב יותר במוחם מאשר בשפה זרה.
מטיעוניו של א־נמלי ניכר שהוא חש כי ממהרים לתלות את האשם בערביזציה ולוותר עליה טרם יושמה במלואה. לחיזוק דבריו הוא מצטט את אחד מגדולי ההוגים המרוקאים והערבים, מוחמד עבד אל־ג'אברי, שאמר שבכל פעם שמתרחשת נסיגה בהישגי מערכת החינוך יש התולים את האשם בערביזציה ומסיקים שיש לזנוח אותה. אולם אל־ג'אברי (וכמוהו גם א־נמלי) סבור שמעמד הערבית הוא עיקרון שאין לפקפק בו, בשל חשיבותה בגיבוש הזהות והרגש הלאומיים.
להתאים לרוח התקופה
עם זאת, יש לציין כי א־נמלי אינו מתייחס דיו למחלוקת רבת השנים בעניין הערביזציה במרוקו ולעובדה שהעמידה קשיים רבים בפני התלמידים והמורים. עד שנות השמונים והתשעים יושמה הערביזציה שלא בהצלחה, באופן שיצר בעיות רבות במערכת החינוך הציבורית – מספר המורים דוברי הערבית היה קטן מדי, ומורים רבים שלא שלטו בערבית במידה מספקת ניהלו את שיעוריהם בלהג המרוקאי המדובר. כך לא למדו התלמידים צרפתית וגם לא ערבית. א־נמלי גם אינו מתייחס לטיעוניהם של ראשי האוניברסיטאות במרוקו, הסבורים שהמהלך יסייע לסטודנטים המרוקאים להתאים עצמם לשינויי התקופה ולקדמה הטכנולוגית ומאמינים כי השליטה בשפות זרות תוכל לפתוח בפניהם את השוק העולמי, במיוחד בתחום הטכנולוגי.
לסיכום מאמרו א־נמלי מקונן על דחיקתה של הערבית לשוליים בחסות החוקה ועל קידום דריסת הרגל של שפת הקולוניאליזם הצרפתי במקומה. הוא מבכה את העובדה שהמרוקאים נוהים מגיל צעיר אחר שפות זרות וזונחים את שפתם הלאומית, בפרט בני הדור הצעיר, שכבר אינם זוכרים אפילו איך משתמשים במקלדת בערבית ומתכתבים ביניהם באותיות לטיניות ובמספרים. לנוכח המצב הזה א־נמלי קורא להגן על הערבית מפני המתקפה נגדה. הוא חושש שהערבית תשמש רק בשיח הדתי והפוליטי ובמהדורות החדשות, תחדל להיות שפה דבורה במרוקו ותהפוך למושא מחקר אקדמי בלבד, כפי שקרה לשפות אחרות לאורך ההיסטוריה.
