בבחירות לנשיאות בארצות הברית בלטה גם הפעם חשיבותן של "המדינות המתנדנדות" (swinging states, battleground states) – המדינות שבהן הפערים בין שני המועמדים, הנשיא דונלד טראמפ הרפובליקני וג'ו ביידן הדמוקרטי, היו קטנים בהשוואה לפערים במדינות ה"כחולות" (הדמוקרטיות) וה"אדומות" (הרפובליקניות) המובהקות.
במאמר קצר זה ברצוני להפנות את תשומת הלב אל העוצמה שיש לבני ובנות תפוצות אתנו־לאומיות החיים ב"מדינות מתנדנדות" אלו על הפוליטיקה האמריקנית. כפי שאציע, גורם זה משפיע לא רק על מדיניות הפנים של ארצות הברית, אלא גם על מדיניות החוץ שלה, וכלל זה גם על המדיניות כלפי ישראל ועל היחסים שלה עם שכניה.
למשל, בספטמבר 2008, כחודשיים לפני הבחירות לנשיאות שבהן גבר ברק אובמה הדמוקרטי על ג'ון מקיין הרפובליקני, הוזמנתי למפגש מיוחד עם פקיד בכיר במשרד החוץ האמריקני שהגיע לישראל כדי לפגוש חוקרים ואנשי צבא בדימוס העוסקים במזרח התיכון. היה זה חלק ממסע שכנוע אמריקני שכֻּוון כלפי ישראל כדי שתאפשר לארצות הברית למכור נשק ללבנון, מהלך שבישראל התנגדו לו, כמובן.
נניח לרגע בצד את הסיטואציה (שנראתה לי אז הזויה) שבה מעצמה עולמית כמו ארצות הברית נאלצת לבקש מקליינטית שלה, ישראל, ש"תרשה" לה למכור נשק (די מיושן במקרה ההוא) לקליינטית אחרת שלה, לבנון. אולם כיום, לאחר עסקת הנשק הגדולה בין ארצות הברית לאיחוד האמירויות, ברור שאין זה מאורע יוצא דופן ביחסי ישראל–ארצות הברית.
הדבר המפתיע ביותר במפגש עם הבכיר האמריקני ב־2008 היה הסיבה שציין הבכיר לרצונה של ארצות הברית לספק נשק ללבנון. לדבריו, לארצות הברית אכפת מאוד מלבנון משום שב"מדינות המתנדנדות" בארצות הברית, שחשיבותן בבחירות לנשיאות עצומה, חיה תפוצה לבנונית משמעותית, וזו לוחצת על הממשל לעזור למדינת האם שלה. לכן, טען הבכיר, לא תוותר ארצות הברית על לבנון ותמשיך לסייע לה, גם מבחינה צבאית, וישראל צריכה לקבל זאת.
נדלג כעת תריסר שנים קדימה, אל הבחירות האחרונות לנשיאות בנובמבר 2020. כשבועיים לפני הבחירות, ב־14 באוקטובר, נפתח משא ומתן רשמי בין משלחות מישראל ומלבנון על סימון הגבול הימי של שתי המדינות. השיחות מתקיימות בבסיס של יוניפי"ל, כוח האו"ם בלבנון, בעיירה נאקוּרה, קרוב לראש הנקרה, והן מתנהלות בחסות ארצות הברית (והאו"ם).
סוגיית הגבול הימי בין ישראל ללבנון שנויה במחלוקת כבר זמן רב, והמחלוקת מונעת משתי המדינות לנצל כראוי את מאגרי הגז הטבעי במים הכלכליים שלהן. ישראל ניצלה כבר מאגרים אחרים שהתגלו במימיה הכלכליים, אולם לבנון טרם עשתה זאת, והיא מצפה כי יישוב המחלוקת עם ישראל יאפשר גם לה ליהנות מגז טבעי. בישראל מקווים כי פתרון המחלוקת עם לבנון יפחית את המתח בין הצדדים ויאפשר לה להרחיב את ניצול מאגרי הגז שבתחומה. בהקשר הזה יש לציין כי בעת האחרונה נכנסה חברת אנרגיה אמריקנית גדולה, חברת "שברון" Chevron)), לשוק הגז הישראלי, וייתכן שגם לכך יש השפעה ממתנת.
אפשר להניח כי ב־2020, כמו ב־2008, היה קשר בין הדאגה שהביעו מקבלי ההחלטות בוושינגטון ליציבותה ורווחתה של לבנון, המתבטאת גם בתפקיד החשוב שמילאה ארצות הברית בהבאת שני הצדדים, ישראל ולבנון, לשולחן המשא ומתן על הגבול הימי ובפריסת חסות עליו, לבין הבחירות לנשיאות, שבהן הייתה השפעה מכרעת ל"מדינות המתנדנדות" – שבחלקן יש, כאמור, תפוצה לבנונית לא מבוטלת.
מכך אפשר להסיק אפוא כי לקבוצות קטנות יחסית אך מאורגנות היטב ב"מדינות המתנדנדות" בארצות הברית, ובמיוחד לבני ובנות תפוצות אתנו־לאומיות, יש השפעה ניכרת לא רק על הפוליטיקה הפנימית בארצות הברית, אלא גם על מדיניות החוץ שלה. במיוחד כאשר מערכת הבחירות לנשיאות צמודה ו"המדינות המתנדנדות" עשויות להכריע את הכף.
לנו בישראל כדאי לשים לב לגורם הזה, שאינו נשאר בתחומי ארצות הברית, אלא עשוי להשפיע גם על המזרח התיכון בכלל, ועל יחסינו עם שכנינו בפרט.
