כלכלת לבנון חווה משבר כלכלי חמור בשנים האחרונות המלווה בחוסר יציבות פוליטית. הפן הכלכלי והפן הפוליטי של המשבר שבו שרויה לבנון קשורים זה בזה ואין להפרידם מן המבנה העדתי של לבנון שמכה שורשים עמוקים בחברה הלבנונית. כל עוד הייתה האש מתחת לאפר והמשבר נשלט באמצעים מלאכותיים נדמה היה שכלכלת לבנון במיטבה. עד שהתפוצצה הבועה והכול נגלה לעין.
מאז החתימה על הסכם א-טאיף שהביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1990 נפתח עידן חדש בלבנון שאדוניו הם נסיכי מלחמה זו בכסות הדגל העדתי. האדריכל של תקופה זו היה ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי מהעדה הסונית שנהרג בפיצוץ מכוניתו בשנת 2005. אל-חרירי, הידוע בהיותו בן טיפוחיה של ערב הסעודית, תכנן והשגיח על שיקומה מחדש של לבנון עקב ההרס הרב שנגרם כתוצאה מהמלחמה.
אל-חרירי אימץ ויישם תוכנית כלכלית שהסתמכה על משיכת הון זר של משקיעים, על תיירות, על נדל״ן ועל העברת כספים מגולים לבנונים (Rentier state מדינה המסתמכת על הכנסות מגורמים מחו"ל ועל כן מזניחה את הייצור המקומי). בשנת 2016 חוותה לבנון את המבחן הראשון של ירידת הנזילות הדולרית. הבנק המרכזי יזם מה שכונה פעולות הנדסה פיננסיות. הוא חזר על פעולות מעין אלה בהמשך והן פגעו קשות בכלכלת המדינה. נגיד הבנק המרכזי בלבנון שמכהן בתפקידו כמעט שלושים שנה נמצא בלב הסערה של המשבר הפיננסי, אך לא ניתן להאשימו לבד, שמא הוא רק הזנב של תמנון האוחז במוקדי הכוח הפוליטיים והכלכליים במדינה.
לפי ארגון השקיפות הבין-לאומי לבנון ממוקמת במקום ה-154 מתוך 180 מדינות מדורגות. השחיתות פושה בכל מקום. נפוטיזם, מונופולים וניפוח תקציבים הם המאפיינים את המשטר בלבנון. המשבר הכלכלי המתמשך בלבנון שהחל בסוף שנת 2019 והוחמר בחלוף החודשים והשנים, משתקף בכמה מישורים ובתוכם גם בעיית הפליטים הסורים שם.
בשתי כתבות שפרסם לאחרונה באתר דרג', העיתונאי הלבנוני אברהים אל-ע׳ריב בוחן את הקשר בין הפליטים הסורים בלבנון לבין בעיית האבטלה ושיעור הפשיעה הגואה במדינה. הוא מפנה אצבע מאשימה אל השלטון הלבנוני בהקשר לאבטלה שבה שוקעות אלפי משפחות לבנוניות. הוא מבהיר כי מקור האבטלה הוא במשבר הכלכלי וכי האחריות לכישלון מוטלת על שכמו של השלטון ואין לתלות את האשמה בפליטים הסורים. חרף עובדה זו, הוא טוען, עלה בידי השלטון לשכנע סקטורים רבים בציבור הלבנוני שאלה שברחו מן ההרג בסוריה בחפשם חוף מבטחים הם הסיבה לכל התחלואים בלבנון ובמיוחד הכלכליים.
הוא כותב כי ״מאז 2011, שינתה המלחמה בסוריה את מצב התעסוקה בלבנון לכיוון של אפליה בין פליט לפועל. הפועלים הסורים הפכו כאילו למתחריו של הפועל הלבנוני והואשמו שהם עומדים מאחורי העלייה בשיעורי האבטלה בלבנון. פועלים אלה היוו 60% מכוח העבודה הלבנוני שעסק בבניין ובחקלאות קודם לכן״.
אל-ע'ריב מצטט את הכלכלן איימן עומר, שאמר כי ״המדיניות הפיננסית של הבנק המרכזי שהעלה את שיעור הריבית היא הגורם העיקרי למשבר", וכי ״אחוזי האבטלה היו מתחת ל-25% לפני שנת 2019. כעת אחוזי האבטלה חצו את ה-60% ולפי אומדנים אחרים הם יכולים להגיע ל-70%". עומר סבור כי כל עוד ממשיכה הקריסה הפיננסית, והתקווה לבנות מדינה שנשענת על מוסדות מתפקדים אובדת, אחוזי האבטלה ימשיכו לעלות.
המשבר הכלכלי הקיים משליך על הלבנונים ועל השוהים בלבנון: סורים, פלסטינים ואחרים. במיוחד לאור שער החליפין המלאכותי המשפיע על יכולת הציבור להשיג מוצרי מזון ורפואה בסיסיים ביותר. הוא מוסיף כי בעיית האבטלה והמשבר הכלכלי והפיננסי היו קיימים בלבנון לפני כן ולפני הקורונה אך בחומרה פחותה. הדו״ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בלבנון וארגון העבודה הבין-לאומי מצביעים על כך ש ״שיעור האבטלה בלבנון עלה מ-11.4% בין השנים 2019-2018 ל-29.6% בינואר 2022. פירוש הדבר ששליש מכוח העבודה הפעיל היה מובטל בתחילת שנה זו״.
הכותב דוחה את הניסיון לקשור את העלייה בפשיעה ואת החמרת המצב הביטחוני בפליטים הסורים. הוא מאשים את השלטון ומטיל עליו את האחריות להידרדרות הכלכלית והביטחונית
הכלכלן עומר מסביר במספרים את התרומה של הפליטים הסורים לשוק התעסוקה בלבנון: ״בשנת 2015 סייעו המדינות התורמות בסכום של 61.3 מיליון דולר בערך למשרד החינוך ו-270 מיליון דולר ליוניסף לטובת חינוך הפליטים הסורים. גם בשנת 2016 סייעו המדינות התורמות בסכום של 253 מיליון דולר. כל הכסף הזה הוזרם ללבנון בשל הפליטים הסורים, ויצר הזדמנויות עבודה ומשרות ללבנונים בארגונים הלא-ממשלתיים ובבתי הספר. זאת נוסף על הפעילות הכלכלית של הסורים כגון פתיחת מסעדות או מוסדות ייצור חדשים״. למרות זאת, הוא מוסיף, ״חלק גדול מן האוכלוסייה הלבנונית חושב כי סיבת האבטלה נעוצה בפליטים הסורים. אך אם נחזור אחורה לפני המשבר הלבנוני, האם לא היה כוח עבודה סורי שהוערך במאות אלפים? האם אלה לא תרמו ותמכו בתוצר המקומי? הרי 60% מן העובדים בתחום החקלאות והבניין הם מן האזרחים הסורים. הם מקבלים שכר נמוך מזה של הלבנונים. מדוע הלבנוני אינו מסכים לקבל אותו שכר?״
על פי מחקר שערכה האוניברסיטה האמריקאית בביירות בשנת 2019, התרומה של הפליטים הסורים לכלכלה הלבנונית מגיעה לכדי 1.25 מיליארד. הם משלמים קרוב ל-30 מיליון דולר בחודש תמורת שכירות דירות, 20 מיליון דולר תמורת דברי מזון, והם המציאו 12 אלף משרות חדשות תוך שנה לתועלת הלבנונים.
דוברת נציבות האו״ם לענייני פליטים אולגה סאראדו אמרה במסיבת עיתונאים לאחרונה: ״המשבר הכלכלי הקשה בלבנון מביא את כולם אל פי התהום. תשעה מתוך עשרה פליטים סורים במצב עוני משווע, דבר המביא אותם לצמצם צריכת מזון ולדחות פניות לקבלת לטיפול רפואי. רבים שוקעים בחובות כשהם מנסים לכסות את ההוצאות על צורכיהם הבסיסיים".
אל-ע'ריב גם עוסק בהשפעה של המצב הכלכלי על המצב הביטחוני בלבנון. הוא דוחה את הניסיון לקשור את העלייה בפשיעה ואת החמרת המצב הביטחוני בפליטים הסורים. הוא מאשים את השלטון ומטיל עליו את האחריות להידרדרות הכלכלית והביטחונית. במקום להכיר בכישלונו הפוליטי ובשחיתות המושרשת, הוא זורק את האשמה על גב הפליטים הסורים.
הוא מציין כי על פי דו״ח החברה הבין-לאומית לאינפורמציה, עברות גנבה עלו בחודשים הראשונים של שנת 2021 בשיעור של 265.6% לעומת אותה תקופה בשנת 2019, כלומר לפני פרוץ המשבר. שיעור פשעי רצח עלה בשיעור של 101% בשנת 2021 בהשוואה לשנת 2019 לאחר שנסוג בשיעור של 1.1% בשנת 2020.
השוואה בין שמונת החודשים של שנת 2021 ושנת 2022 מראה כי פשעי רצח עלו בשיעור של 5.7%; מקרי ההתאבדות עלו בשיעור של 3.3%; גנבת רכבים ירדה בשיעור של 11.9% ועברות גניבה ירדו בשיעור של 8.5%. בחודש אוגוסט לבד בוצעו 14 מקרי רצח. בחודש ספטמבר הייתה עלייה תלולה בשיעור הרציחות. נרשמו 16 רציחות: שישה נרצחים בטריפולי, חמישה בביקאא׳, שלושה בעקר, אחד בג׳ביל ואחד בבירות.
אל-ע׳ריב טוען כי השלטונות בלבנון מנסים לתלות את הקולר על צווארו של הפליט הסורי בשל העלייה באחוזי הפשיעה בלבנון, והם הצליחו להשפיע על דעת חלק גדול מן הקהל בלבנון, במיוחד לאחר מעשי פשיעה שבוצעו בתקופה האחרונה ושבהם היו מעורבים אזרחים סורים.
דו״חות תקשורתיים הנשענים על מקורות ביטחוניים מציינים כי האסירים הסורים מהווים 27% מכלל האסירים. הגנרל עבאס אברהים האחראי לביטחון הכללי אומר כי שיעור זה הגיע ל-42%. הרוב נעצרים בחשד למעורבות בטרור או על רקע כניסה לא-חוקית ללבנון ועל אי-החזקת המסמכים הנחוצים.
החוקר מוסבאח א-סאקת מבהיר לדרג׳ כי ״השלטון בלבנון מחפש איך להסיח את דעת הציבור מן הבעיות האמיתיות הרובצות לפתחו עקב הקריסה שהשלטון עצמו הוביל אליה. התעמולה שהוא משתמש בה היא שהפליטים הסורים הם העומדים מאחורי המשבר הנוכחי. הם תולים בהם את האשמה למשבר הלחם, הכסף ואפילו העלייה בפשיעה, אף שנתוני מנגנוני הביטחון מראים שלבנונים מעורבים תמיד בעברות אלה. כנופיות המנוהלות לרוב בידי לבנונים מעורבות במעשי ביזה, גניבות ורציחות. זאת אינדיקציה ברורה לכך שהעלייה בשיעור הפשיעה אינה קשורה לפליטים הסורים״.
אל-ע'ריב מזכיר כי הפליטים הסורים נאלצו, כמו לבנונים רבים, לעלות על סירות המוות ולהגר באופן בלתי-חוקי כדי להיחלץ מן המשבר ומסכנת מוות. זאת בשעה שהשלטון בלבנון עדיין שולט ברוב אמצעי התקשורת, ודרכן הוא מפיץ את תעמולתו כאילו הפליטים הסורים הם הסיבה לכל המשברים האלה. בדרך זו החברה הלבנונית מושפעת מגל תעמולה זה באופן בלתי-מודע, ומוצאת את האשמים לכאורה במצבה הנוכחי.
על פי כל הסימנים, המשבר הפוקד את לבנון, שנחשב כגרוע ביותר מאז סיומה של מלחמת האזרחים בשנת 1990, עשוי להימשך זמן רב. על אף שנוכחותם של כמיליון פליטים מסוריה מעיקה על המשק בלבנון, הם אינם מקור המשבר שממנו המדינה סובלת. הירושה היא כבדה מנשוא, ומנהיגי העדות השונות הם בפועל שומרי מערת עלי באבא. הם אינם מגלים נכונות לבצע את הרפורמות הנחוצות שיש בהן כדי לאיים על האינטרסים שלהם. המשטר העדתי בלבנון, שאבד עליו כלח, הוא אבן נגף שיש לסלקה ולהקים משטר מודרני חדש במקומו, שיוכל לענות על הצרכים ועל הדרישות של העם הלבנוני. הדרך להשגת מטרה זו תהיה רצופה קשיים, אך האלטרנטיבה גרועה לאין שיעור.
