לבנון היא מדינה בקריסה זה כמה שנים. אין לה ממשלה מתפקדת, נשיא ממונה, מערכת משפט יעילה, מוסדות ציבור עובדים שמספקים שירותים לאזרחי המדינה, ומעל הכול – אין ביטחון ויציבות. המלחמה שהתנהלה בין ישראל לחזבאללה על אדמת לבנון בשנה האחרונה הכתה במדינה מרוסקת ממילא, שסובלת ממשבר כלכלי וחברתי שנמשך למעלה מחמש שנים ומאיים על לכידותה ועל עתידה של החברה הלבנונית.
בכך נזקיה של המלחמה הנוכחית רק מצטרפים לשורת הנזקים הארוכה המצטברת מעל פני השטח בלבנון בעקבות הטלטלות שהיא חווה מאז האביב הערבי, המלחמה בסוריה והמוני הפליטים הסורים שנמלטו לשטחה, חוסר היציבות הפוליטית המתמשך, המשבר הכלכלי העמוק במדינה מאז מגפת הקורונה והמחאות שפרצו בעקבותיו בשנת 2019.
עכשיו, לאחר שנחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל לחזבאללה, אפשר להתחיל לאמוד את הנזק שנגרם למדינה ואת האפשרויות לשיקום האזורים ההרוסים. שתי כתבות שהתפרסמו בסוף חודש אוקטובר בתקשורת הערבית עומדים על ההיקפים הכלכליים והחברתיים של נזקי המלחמה המתמשכת בלבנון ועל השלכותיהם.
כ־1.2 מיליון לבנונים – שהם כ־20% מתושבי לבנון – נמלטו מבתיהם באזורי הלחימה, המכסים קרוב לרבע משטח המדינה, והפכו לעקורים בתוך ארצם
הכתבה הראשונה התפרסמה במגזין הדיגיטלי דרג', והיא מציגה נתונים מספריים על היקפי הנזק המוערך שנגרם ללבנון בעקבות המלחמה. נתונים אלה לקוחים ממחקר שערך צוות מחקר עצמאי של מומחים למדיניות ציבור וכלכלה, עיתונאים וכלכלנים, שעמדו על היקפי הנזק שנגרם לכלכלה ולחברה הלבנונית והעלו המלצות להתמודדות עימו. הכתבה השנייה התפרסמה באל־ערבי אל־ג'דיד הליברלי מאת רשא אבו זכי, עיתונאית כלכלית המשמשת גם כעורכת של מדור הכלכלה של העיתון.
הכתבות פורסמו בסמוך לפסגת פריז, שכינס נשיא צרפת עמנואל מקרון, בהשתתפות נציגים של 54 מדינות שונות במטרה לסייע ללבנון לצאת מהמשבר הנוכחי, ושבסיומה גויס סכום של כמיליארד דולר כדי לסייע לה.
בכתבה הראשונה נכתב שנזקי המלחמה, שהביאה להפסקת הפעילות הכלכלית של כשליש מתושבי המדינה המתגוררים בדרום המדינה ובבקעת הלבנון, נאמדים נכון להיום ביותר מ־20 מיליארד דולר ועלולים להביא עד סוף שנת 2024 לאינפלציה בשיעור של כ־54%. כ־1.2 מיליון לבנונים (שהם כ־20% מתושבי לבנון) נמלטו מבתיהם באזורי הלחימה, המכסים קרוב לרבע משטח המדינה, והפכו לעקורים בתוך ארצם. כמיליון מביניהם אינם עובדים כעת, מה שמכביד אף יותר על הכלכלה ועל החברת הלבנונית, שכן כדי לכסות את הוצאות המגורים והמזון הדרושות עבור עקורים אלה, דרוש סכום של קרוב לשני מיליארד דולר.
המלחמה הביאה גם להפסקת לימודיהם של כ־1.5 מיליון תלמידים לבנונים, שבתי הספר שלהם הפכו למקלטים עבור התושבים הרבים שפונו או ברחו מבתיהם. הנזק הכלכלי המשוער של השבתת מערכת החינוך באזורים נרחבים במדינה מוערך בכ־600 מיליון דולר לשנה. בתוך כך חוקר בשם כרים דאהר, אחד החוקרים שהתראיינו לדרג', מציין שקרוב ל־1,200 בתי ספר ומוסדות לימוד נפגעו במלחמה: 500 מהם שוכנים באזורים שנפגעו במתקפות של ישראל ובקו העימות בינה לבין חזבאללה, ו־500 נוספים משמשים כמקלטים עבור העקורים וחדלו לשמש כבתי ספר לפי שעה. אבו זכי מוסיפה בכתבתה כי בתי ספר נוספים, ציבוריים ופרטיים כאחד, נפגעו במהלך התקיפות הישראליות, וחלקם אף נהרסו כליל.
נזקי המלחמה וההשלכות שיש למספרם הגבוה של העקורים ששגרת חייהם ופעילותם הכלכלית נפגעו אנושות, השפיעו עמוקות על ענפי כלכלה שמרכיבים כ־70% מהתוצר המקומי הגולמי של לבנון
במצב עניינים זה, אבו זכי מוסיפה, פתיחת שנת הלימודים נדחתה, וזו כבר השנה השישית ברציפות שבה נפגע ומשובש מהלכה התקין של שנת הלימודים בלבנון. בתוך כך, אבו זכי מתייחסת למצבה העגום גם כך של מערכת החינוך של לבנון, שמספר ימי הלימודים בה הצטמצם דרמטית במהלך העשור החולף מ־180 יום ל־120 יום בשנת 2016, ל־96 יום בשנת 2020 ול־60 ימי לימוד בפועל בשנה שקדמה למלחמה.
הנזק הנגרם לדור התלמידים הנוכחי עלול להיות בכיה לדורות, שכן פערי ההשכלה המצטברים שנגרמים להם יובילו בסופו של דבר לפגיעה בכלכלת לבנון ולהאטת הצמיחה במשק בטווח הרחוק.
אבו זכי מציינת בכתבתה שלפי הערכות שפרסם "צוות המשימה העצמאי למען לבנון", קבוצה עצמאית של מומחים לכלכלה ולמדיניות ציבור שמפרסמים מחקרים בנושאים אלה למען החברה והכלכלה הלבנונית, הנזק הנגרם לכלכלה הלבנונית מדי חודש בגין הפסקת פעילותה של מערכת החינוך נאמד בכ־50 מיליון דולר של תוצרת כלכלית אבודה, קרי נזק כלכלי בסך כ־600 מיליון דולר בשנה. גם בתי החולים ומוסדות הבריאות והמרפאות במדינה ניזוקו בגין המלחמה מטבע הדברים, שכן הם נתונים תחת עומס אדיר בגין הצורך לקלוט פצועים ונפגעים מהתקיפות של ישראל.
נזקי המלחמה וההשלכות שיש למספרם הגבוה של העקורים ששגרת חייהם ופעילותם הכלכלית נפגעו אנושות, השפיעו עמוקות על ענפי כלכלה שמרכיבים כ־70% מהתוצר המקומי הגולמי של לבנון, כמו בניין, מסחר, שירותים, חינוך והשכלה. ואכן, התוצר המקומי הגולמי של לבנון, שעמד בשנת 2018 על 54.9 מיליון דולר, צנח בשנת 2023 ל־17.9 מיליון דולר, וההערכה היא שנזקי המלחמה הנוכחית עלולים להביא לצניחה נוספת של 70% מהתוצר המקומי הגולמי.
באותו הקשר, מחברי המחקר שנסקר בדרג' מוסיפים שעל פי הערכות שונות, כ־50 אלף חברות לבנוניות (שלדבריהם הן כ־60% מכלל החברות הרשומות בלבנון), חוסלו או שפעילותן נפסקה או נפגעה בשל המלחמה, ולמעלה מרבע מכלל האדמות החקלאיות של המדינה ניזוקו. מגזר החקלאות לבדו סובל מנזקים המוערכים בכ־2.5 מיליארד דולר לאחר שאדמות חקלאיות רבות, במיוחד בדרום המדינה (שנחשב לאזור חקלאי פורה במיוחד), עלו בלהבות בגין חילופי האש בין ישראל לחזבאללה.
לבנון גם כך מפסידה מדי שנה אלפי רופאים, מורים, מהנדסים ועובדים מקצועיים במגזרי הטכנולוגיה והפיננסים – כוח אדם מקצועי שהמדינה תזדקק לו עד מאוד כדי להשתקם – והמלחמה רק מחמירה מגמה שלילית זאת
נוסף על כך, אחוז התושבים המתגוררים באזורי העימות עם ישראל שצפויים להפוך לעניים בזמן הקרוב צפוי לגדול ל־80%, כך אותם חוקרים מעריכים, וברמה הארצית, מספר התושבים שיחיו מתחת לקו העוני צפוי לעלות מ־1.6 לפני המלחמה ללמעלה מ־3 מיליון איש בעקבותיה, נתון מדאיג במיוחד, שכן מדובר בכ־60% מאוכלוסיית המדינה.
אבו זכי מתייחסת בכתבתה לנושא מדאיג נוסף, והוא מספר המהגרים מלבנון בשנים האחרונות, שנמצא בעלייה חדה בעקבות המלחמה. על פי נתונים של מכון מחקר מקומי בלבנון בשםInformation International, עד תחילת המלחמה האחרונה, עמד מספר המהגרים מלבנון על 1.3 מיליון איש, כ־25% מכלל האוכלוסייה של לבנון, ומספר המהגרים הממוצע מדי שנה עד שנת 2022, עמד על 59 אלף איש. בשנת 2023 לבדה, שבסופה פרצה המלחמה, עמד מספר המהגרים מלבנון על 180 אלף איש.
בגין כל הנזקים הללו – השגרה המעורערת, הבתים, מקומות העבודה ובתי העסק ההרוסים, מיליון העקורים מבתיהם – ההערכות הן שלבנון צפויה לחוות גלי הגירה שליליים גדולים בשנים הקרובות. שיעור המהגרים הכולל בשנת 2024 צפוי להסתכם במספרים גבוהים משנים עברו, ואולי אף מסתמנת ראשיתו של גל הגירה חדש מהמדינה, בפרט בקרב בני האוכלוסייה הצעירה, שהם כ־40% מכלל המהגרים מהמדינה.
אבו זכי מציינת בעניין זה כי מרבית המהגרים מהמדינה הם בעלי מקצועות עם השפעה וחשיבות לכלכלת המדינה (מקצועות שנחשבים מבוקשים דיים כדי שיעמדו בתנאי ההגירה הנוקשים שמדינות זרות נחשקות מציבות), שבוחרים לעזוב אותה לטובת הזדמנויות מקצועיות טובות וקורצות עבורם בחו"ל. לבנון גם כך מפסידה מדי שנה אלפי רופאים, מורים, מהנדסים ועובדים מקצועיים במגזרי הטכנולוגיה והפיננסים – כוח אדם מקצועי שהמדינה תזדקק לו עד מאוד כדי להשתקם מההריסות במהלך השנים הקרובות – והמלחמה רק מחמירה מגמה שלילית זאת.
"המשטר המפיונרי והמיליציוני שמושל בלבנון והמתקפות החוזרות של ישראל הופכים את המדינה ממעוז של השכלה ומקצועיות – שהייתה לו יד רבה בצמיחתה של הכלכלה לאורך השנים – לארץ של בורות”
צוות המחקר שמחקרו נסקר בכתבה בדרג' מעלה בסיום מחקרו גם סדרה של המלצות ופתרונות לטווח הקרוב למניעת החמרה של המשבר הקיים. המלצותיו המוצגות בכתבה כלליות למדי, יש לציין, כמו למשל: לבחון מחדש את תקציב המדינה ולהגביר את הפיקוח עליו; להוציא לפועל תוכנית סיוע לאומית שתדאג למגורים עבור העקורים כדי שאלה יוכלו לפנות את בתי הספר ולאפשר למערכת החינוך לשוב לפעול כסדרה; ולפעול להשגת סיוע בין־לאומי למגזרים שניזוקו במלחמה, כמו מגזר החקלאות.
אבו זכי מסיימת את כתבתה בנימה פסימית למדי בכותבה כי "המשטר המפיונרי והמיליציוני שמושל בלבנון והמתקפות החוזרות ונשנות של ישראל נגדה, הופכים את המדינה ממעוז של השכלה ומקצועיות – שהייתה לו יד רבה בצמיחתה של הכלכלה לאורך השנים – לארץ של בורות שכלכלתה מתנהלת כשוק שחור עצום ונטול כל גורמי צמיחה ואפשרויות שיקום לדורות הבאים".
כרים דאהר, אחד החוקרים מצוות המחקר העצמאי שהתראיין לדרג', טוען שכדי לממש את כל ההמלצות והפתרונות הללו דרוש בראש ובראשונה למנות נשיא לרפובליקה. על הנשיא לעבוד בשיתוף פעולה עם ראש ממשלה מתפקד שייהנה מאמונם של הפרלמנט ושל העם. אולם כדי שזה יקרה, בפרלמנט צריכים לשבת אנשים בעלי סל הכישורים הדרוש ועצמאות מהמפלגות הפוליטיות – כאלה שיוכלו לחלץ את המדינה מהמשבר העמוק שבו היא שקועה.
גם לאחר שהגיעו הצדדים להפסקת אש, העתיד של לבנון אינו נראה מבטיח במצב הפוליטי הנוכחי השורר במדינה. הנזקים, ההרס והשבר העמוק שבו לבנון נתונה מאיימים על עתיד הדורות הבאים בארץ הארזים החלשה והמתפוררת, אם לא תצמח מנהיגות שתשקם אותה ביום שאחרי המלחמה ותיחלץ אותה מהמשבר.
"אנו אומנם עוברים תקופה חסרת תקדים, אך היא מזכירה גם משברים שונים שהצלחנו לצלוח בעבר", כרים דאהר, החוקר שהתראיין לכתבה, מסביר. "התקופה הזאת עשויה להיות הזדמנות עבור לבנון לצלוח את המשבר הנוכחי ולהפגין את יכולתה של המדינה למלא את תפקידה מבלי להסתמך על אף גורם חיצוני אחר. לשם כך, על כל אזרחי לבנון לגלות ערבות הדדית ולעשות יד אחת כדי לבנות מדינה מתפקדת שתהיה המפלט האחרון והבלעדי עבורם, ללא השפעות של מפלגות ופוליטיקה".
