במאמר באתר האלטרנטיבי דרג' תוהה העיתונאית הלבנונית מאיה אל־עמאר שמא שירתה המשטרה הפלסטינית את ישראל במונעה את הפעילויות של הקהילה הגאה. אל־עמאר מתייחסת לאירוע השנוי במחלוקת שקיים הארגון הלהטב"קי הפלסטיני אל־קאוס ("הקשת") בשכם. היא סבורה כי הסערה פתחה דיון ציבורי בשטחים בנוגע למגדר ולנטיות מיניות, שהיה יכול להתפתח לכיוונים חיוביים מאוד. מה שהתרחש בפועל היה התפרצות של אלימות ותגובות שנאה פוגעניות בתקשורת וברשתות החברתיות כלפי להטב"קים.
הדיכוי והשנאה כלפי הקהילה הגאה בישראל ובשטחים אינם חדשים, כותבת אל־עמאר. חברי הקהילה הלהטב"קית חווים אותם מדי יום ומכירים היטב את התייחסות הרואה בהם חולים שצריך לטפל בהם. נוסף על כך, להטב"קים בגדה המערבית סובלים גם מפשעי הכיבוש. בהקשר זה אל־עמאר מתייחסת ל-pink washing של ישראל, דהיינו ניצול סוגיות של פמיניזם ומגוון מגדרי ומיני כדי לכסות על מדיניות אלימה וגזענית. ישראל מבקשת להצטייר כשליט נאור ופתוח למיעוטים מיניים ואף כגן עדן ומקום מקלט בטוח עבור הומוסקסואלים פלסטינים, הנאלצים להימלט מאימת הדיכוי האכזרי של הרשות הפלסטינית ומפגיעתה הקשה במי שחורג מהנורמות.
אל־עמאר סבורה כי קמפיין השנאה האחרון של המשטרה הפלסטינית שירת את ישראל משום שהוכיח את טענותיה ותרם ל-pink washing שלה. היא כותבת כי ב־18 באוגוסט 2019 פרסמה המשטרה הפלסטינית החלטה האוסרת על פעילותו של ארגון אל־קאוס למען מגוון מיני ומגדרי בחברה הפלסטינית. בכך נענתה המשטרה למסע שיסוי והסתה ברשתות החברתיות נגד הארגון, שנפתח כשהארגון פרסם שבועיים קודם לכן כי יקיים בשכם אירוע מטעמו תחת הכותרת ״הואמש״ ("שוליים"). התוקפים את הארגון ופעילותו טענו כי זוהי יריית הפתיחה לאירועים מתוכננים נוספים, למשל אירוע של ״המחנה הקווירי״ שהיה אמור להתקיים בסוף אותו חודש.
התגובות לא הרתיעו את עומר אל־ח'טיב, מתאם המדיה של ארגון אל־קאוס הפלסטיני, שאמר כי חברי הארגון ולצידם פלסטינים אזרחי ישראל ימשיכו להיאבק. אל־ח'טיב סירב להתייחס לשאלתה של אל־עמאר האם הוא רואה בישראל מרחב בטוח לקהילה הגאה ולקווירים, אולם הודה כי החברה הפלסטינית צריכה לעבור דרך ארוכה בהקשר זה משום שהיא "רוויית אלימות ומדיניות מפלה ואף פושעת כלפי החברה הגאה". החוק הירדני, שלטענת אל־עמאר נוהג בגדה המערבית, אינו אוסר במפורש על הומוסקסואליות, אולם המשטרה הפלסטינית מנצלת את הניסוח המעורפל של "חוק הפשיעה במרחב המקוון" כדי לרדוף מיעוטים מגדריים ומיניים.
בדבריו לאל־עמאר הדגיש אל־ח'טיב כי מעשיה של המשטרה הפלסטינית "משרתים בפועל את התעמולה הישראלית החותרת דרך קבע להתהדר בעליונות מוסרית, להפגין כלפי חוץ דימוי של מדינה מתקדמת ולשווק את הנרטיב שלפיו ישראל היא סמל לדמוקרטיה במזרח התיכון". הצהרתה של המשטרה הייתה בבחינת אימוץ של שיח האפליה, הדיכוי וההסתה נגד להטב"קים. בשורות החותמות את ההצהרה, כותבת אל־עמאר, מתבקש האזרח הפלסטיני לפעול כ"שוטר שראוי להערכה חברתית רק בשל אי־השתייכותו לקהילה הקווירית […] [ו]להיות סוכן חרש ולהלשין על כל אדם שקשור לקהילה הלהטב"קית בתמורה לחיסיון ולהגנה".
בסופו של דבר חזרה בה המשטרה הפלסטינית מהצהרתה. אל־עמאר רואה ניצוץ של תקווה במסרי התמיכה שקיבלה הקהילה הלהטב"קית ובגילויי הדעת שתבעו כבוד לחירויות הפרט, דחו את האפליה והאלימות והפצירו לקיים דיאלוג חברתי בנוגע לסוגיות שנויות במחלוקת. מועצת ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים דרשה מהמשטרה ומהתביעה הכללית לפתוח בחקירה פלילית של פשעי השנאה ואף לחקור את פרסום גילוי הדעת של המשטרה, האסור על פי החוק המקומי והבינלאומי. שמונה ארגוני זכויות אדם הפעילים ברמאללה, בירושלים ובבית לחם הביעו סולידריות מלאה עם ארגון אל־קאוס וגינו אף הם את גילוי הדעת של המשטרה.
אל־עמאר מזכירה את הסולידריות שגילו פעילים ואמנים רבים בלבנון עם להקת "משרוע לילה" כשנאסר עליה להופיע בפסטיבל הבינלאומי "ביבלוס" בלבנון, וגם את התנגדותם של ארגוני זכויות אדם בתוניסיה למוניר בעטור – הומוסקסואל מוצהר שהכריז על התמודדותו בבחירות לנשיאות המדינה – על רקע מעורבותו בפרשיות סחיטה, ניצול מיני של קטין ותמיכה בנורמליזציה עם ישראל. על אלה אומר אל־ח'טיב, "אנחנו בקו החזית נגד האימפריאליזם על כל צורותיו, והדרך היא אחת".
