בשנים האחרונות נראה כי בכירים באיחוד האמירויות נותנים משנה חשיבות לשליטה על המרחב הימי. הם רואים באזורי המפרץ, בקרן אפריקה ובמזרח התיכון אזורים קריטיים לביטחונה הלאומי, ובהתאם לכך המדינה פועלת להפוך למעצמה ימית אזורית באמצעות בניית כוח ימי אזורי, הצטרפות לבריתות עם מעצמות אזוריות ועולמיות והקרנת כוח רך דרך חברות ציבוריות ופרטיות.
התחבורה הימית וכלכלת הנמלים אינה יעד אסטרטגי בלבד אלא יש לה גם חשיבות כלכלית. נמלי הים באיחוד האמירויות הם מרכזים בין-לאומיים ואזוריים וכלי חשוב להנעת צמיחה כלכלית ולגיוון של מקורות ההכנסה של המדינה. לאיחוד האמירויות יש עשרה נמלי ים. לפי נתוני מועצת השילוח העולמית, שניים מ-50 נמלי המכולות הגדולים בעולם נמצאים במדינה, ונמל ג'בל עלי דורג בשנת 2020 במקום השביעי ברשימת נמלי המכולות המחוברים ביותר בעולם.
מאז 2019 הורה שליט דובאי לקדם את פרויקט "דרך המשי של דובאי" שמטרתו העיקרית להפוך את בירת המדינה לגשר המחבר בין מזרח למערב ובין דרום לצפון באמצעות פיתוח נמלי ים ושדות תעופה. לשם כך, נחתם הסכם עם החברה הממשלתית DP WORLD המפעילה 181 מסופי מכולות ב-64 מדינות. החברה מפעילה במרחב האזורי – קרן אפריקה והמזרח התיכון – מספר נמלים בנקודות אסטרטגיות המעניקים לה שליטה בשני צידי מצר באב אל-מנדב המפריד בין תימן לאפריקה.
בעוד איחוד האמירויות הערביות מצהירה על התחום הימי כאזור של שיתוף פעולה אזורי ועולמי, חלק ממדינות האזור, ידידות ויריבות כאחת, רואות בפעולות של איחוד אמירויות פרויקט פוליטי במסווה כלכלי שמטרתו הקרנת כוח ואימפריאליזם.
דוגמאות לכך ניתן למצוא בפעילות השנויה במחלוקת של DP WORLD בעולם. בשנת 2005 חתמה החברה על הסכם עם ג'יבוטי, מדינה הממוקמת בנקודה אסטרטגית בקרן אפריקה ובעלת שאיפות להפוך למרכז סחר עולמי, להפעלת נמל דוראלה למשך 21 שנה. אולם בשנת 2014 החליטה ג'יבוטי להפר את ההסכם וגירשה את איחוד האמירויות מהמדינה בטענה להיעדר שקיפות ולשחיתות מצד DP WORLD. לאחר הפרת ההסכם בין ג'יבוטי לאיחוד האמירויות חתמה על הסכם עם אריתריאה להפעלת נמל עסב, הנמצא בשטחה, למשך שלושים שנה. זמן קצר לאחר תחילתה של הפעלת הנמל חשפו תצלומי לוויין כי איחוד האמירויות משתמשת גם בשדה התעופה הממוקם ליד הנמל, ובונה בו בסיסים צבאיים המשמשים אותה למלחמה בתימן.
בשנת 2017 חתמה איחוד האמירויות על הסכם עם רפובליקת סומלילנד, הנמצאת בשליטתה של קבוצת מורדים סומאלים בדלנים ואינה מוכרת על ידי הקהילה הבין-לאומית, על הפעלת נמל ברברה למשך 30 שנה. כתוצאה מכך, חלק ממדינות האזור והממשל המרכזי בסומליה דחו את ההסכם בטענה כי הוא מפר את החוק הבין-לאומי. אבל הדבר לא מנע מאיחוד האמירויות לפתח את הנמל.
מדינות האזור מבינות את חשיבות הנמלים לסחר העולמי והן רואות בהתרחבות של איחוד האמירויות פרויקט פוליטי במסווה כלכלי שמטרתו לשלוט בנמלים של מדינות הנמצאות בנקודות קריטיות ואסטרטגיות
גם בתימן התערבה איחוד האמירויות בפוליטיקה הפנימית כדי לבסס את אחיזתה על נמלי המדינה. על אף שהיא הודיעה באופן רשמי על הפסקת השתתפותה במלחמת האזרחים בתימן בשנת 2019, היא המשיכה לבסס את כוחה בתימן על ידי סיוע לקבוצות תימניות במטרה להמשיך בשליטה על נמלי המדינה ועל האי סוקוטרה הממוקם באוקיינוס ההודי מול חופי קרן אפריקה וליד מפרץ עדן שהוא נקודה אסטרטגית לסחר העולמי.
איחוד האמירויות ניסתה לפעול גם בישראל לאחר החתימה על הסכמי אברהם כדי להשיג דריסת רגל גם במזרח הים התיכון.
מדינות האזור מבינות את חשיבות הנמלים לסחר העולמי והן רואות בהתרחבות של איחוד האמירויות פרויקט פוליטי במסווה כלכלי שמטרתו לשלוט בנמלים של מדינות הנמצאות בנקודות קריטיות ואסטרטגיות, וזאת כדי למנוע תחרות עם מרכז הסחר ג'בל עלי האמירותי מצד אחד, וכדי להקרין את כוחה באזור מצד שני.
בתגובה לכך, החלו מדינות נוספות לנקוט צעדים דומים של התרחבות ושליטה בנמלים באזור. כך למשל, לאחר המשבר של מדינות המפרץ בשנת 2017, חתמה קטר על הסכמים להפעלת נמלים עם מספר מדינות בקרן אפריקה, בדומה להסכם להפעלת נמל מוגדישו שעליו חתמה עם הממשל המרכזי בסומליה בתמיכת טורקיה. תחרות זו מכונה על ידי אנליסטים ערבים "מלחמת הנמלים" ותכליתה השתלטות על נמלי ים במטרה להקרין כוח רך ולהתחרות על שליטה בנתיבי ים. התחרות מתחזקת בשנים האחרונות ועלולה להוביל להתנגשות בין מדינות שהאינטרסים שלהן מנוגדים.
לתחרות זו יש חשיבות גם עבור ישראל, שכן יותר מ-90% מהסחר הישראלי מתבצע דרך הים. עם זאת, הים האדום וים סוף הם מרחבים קריטיים לסחר ולביטחון של ישראל. מצד אחד, אלו הם נתיבי סחר דרך נמל אילת וממנו התורמים לכלכלה הישראלית, ומצד שני, בחלק מהמדינות השוכנות לחופי הים האדום נמצאים פיראטים וחוליות טרור השואפות לפגוע במדינת ישראל.
ישראל צריכה לנצל את ההתרחבות של איחוד האמירויות להרחבה ולחיזוק ביטחונה ולהסרת האיומים עליה מהמרחב הימי. שיתוף פעולה בים יכול להיעשות במקביל לשיתוף הפעולה הנרקם באוויר. כמו כן על ישראל לדרוש רווח מהאסטרטגיה הימית של איחוד האמירויות ולנצל את התרחבותה כדי לשמור על ביטחונה מפני פעולות איראניות. שיתוף פעולה כזה יכול להבטיח את נתיבי הסחר עבור ישראל, ובכך להועיל לה גם כלכלית.
לצד זאת, דינמיקה זו עלולה להוביל להשפעות שליליות שצריכות להדאיג את מדינת ישראל. "מלחמת הנמלים" המתפתחת בין מדינות השואפות להשיג הגמוניה אזורית במרחב הימי עלולה להוביל לקונפליקט בין מדינות שונות שהאינטרסים שלהן מנוגדים. למשל, הקמת נמל אמירותי בסומליה בשטח המוחזק בידי המורדים, עלולה להוביל למתיחות חריפה יותר מול הממשל המרכזי, ובכך להשפיע על כל מדינות האזור ולפגוע במעבר האוניות בנקודת משנק (מעברי מים צרים המחברים בין שני ימים או בין שני אזורים גדולים אחרים של מים) חשובה לסחר העולמי כמו באב אל-מנדב.
לכן, על מדינת ישראל להיות ערה להתפתחויות ולתמורות בים האדום ובמצר באב אל-מנדב ולשרטט לעצמה מדיניות ברורה ושקופה בהקשר למדינות שעימן יש לה מערכת יחסים טובה. וזאת כדי להבטיח את חוסנה הכלכלי והביטחוני.
