"אז את יהודייה־ערבייה" הוא כתב לי בלי שום היסוס, לאחר שסיפרתי לו ששורשי משפחתי במרוקו, בתוניסיה, בעיראק ובכורדיסטן. זו הייתה השיחה הראשונה שהייתה לי עם פליט פלסטיני בן גילי. הוא עצמו נולד בסוריה, למד בלבנון וקיבל היתר עבודה בסעודיה. זו הייתה גם הפעם הראשונה שנתקלתי בצמד המילים "יהודייה־ערביה". שתי הזהויות הנתונות בקונפליקט עיקש מחוברות כך יחדיו כאילו נועדו זו לזו מאז ומעולם. בזמנו הנחתי שהוא מתבדח על חשבוני ושאין בצמד המילים האלה דבר־מה מהותי.
את השיחה הזאת קיימנו בשנת 2006 בתוכנת הצ'אטים MIRC, שבה השתמשו אז רבים מתושבי המזרח התיכון. בין חדרי הצ'אטים של ביירות, עמאן, קזבלנקה, בגדאד וקהיר הבנתי כמה מעט מספרים לנו בתקשורת ובמערכת החינוך על האזור שבו אנו חיים, אף על פי שאנו ומורשתנו הם חלק בלתי נפרד מהאזור הזה. ובעניין צמד המילים "יהודייה־ערבייה" – עברו כמה שנים טובות עד שנתקלתי שוב במונח הזה במסגרת לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים. רק אז הבנתי באמת עד כמה השפיעו על מסלול חיי ועל תפיסת עולמי השיחה ההיא ושיחות אחרות שהייתי חלק מהן במרחב הווירטואלי נטול הגבולות הפיזיים.
להבין את הישראליות דרך הסכסוך עם הפלסטינים
מאז אותה שיחה נקשרו כמה מהבחירות החשובות בחיי, כמו מה ללמוד, היכן לגור ובמה לעסוק, בדרך זו או אחרת במזרח התיכון. למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים את שני תאריי, הראשון בלימודי המזרח התיכון והאסלאם וביחסים בין־לאומיים, והשני בתוכנית לחקר סכסוכים, ניהולם ויישובם. מכיוון שלא היה אפשר להבין את יחסינו עם המזרח התיכון, או את הישראליות, מבלי להכיר את נבכי הסכסוך הישראלי–פלסטיני, עסקתי כמה שנים בנושא הזה ובחקר תהליכי פיוס.
בדצמבר 2012 ביקרתי בפעם הראשונה במרוקו. נסעתי כי לא ידעתי מה זה אומר להיות מרוקאית – לא שמעתי על מרוקו מסבי ומסבתי, לא למדתי על כך בבית הספר, ואף לא באוניברסיטה. תחושת ההיעדר היא שדחפה אותי לחפש את הזהות המרוקאיות במרוקו עצמה. הביקור בה הותיר בי את חותמו, ומאז נעשתה מרוקו בעבורי מנוסטלגיית עבר עמומה לעיסוק יום־יומי עכשווי. כיום אני חוקרת את מרוקו ואת יחסיה עם ישראל במכון מתווים למדיניות חוץ־אזורית. משנת 2014 אני מנהלת את עמוד הפייסבוק Morocco – מרוקו – المغرب, שמטרתו לעודד היכרות עם מרוקו, עם תרבותה ועם מה שעומד על סדר היום המרוקאי. ובעת האחרונה הקמתי את חברת "קונקשן למרוקו", כדי לפתח את היחסים שבין ישראל למרוקו במגוון תחומים, לרבות תיירות, חילופי משלחות וסיורים לימודיים, פיתוח עסקי, קשרים אזרחיים ותרבותיים ועוד.
העושר התרבותי של יהדות מרוקו
הקשר עם מרוקו אפשר לי להכיר דגם קהילתי יהודי מזרח־תיכוני המתקיים זה אלפיים שנה במרוקו, וממשיך להתקיים גם עד עצם היום הזה – דגם של מרחב חיים משותף ומערכת יחסים מורכבת בין רוב מוסלמי למיעוט יהודי במזרח התיכון. כיום לא נותרו במרוקו יהודים רבים, אולם נותרו בה מאות מוסדות ואתרי מורשת יהודיים המעידים עדות חרישית על העושר התרבותי של העם היהודי, וגם על עושרה של מרוקו. מתוך רצון לתעד ולהנגיש את הסיפור היהודי המרוקאי באופן עכשווי, יזמתי ב־2016 פרויקט תיעוד דיגיטלי, ושמו The Moroccan Jewish Story in 360. פרויקט זה מבוסס על קהילות תיעוד וירטואליות בפייסבוק ועל הפקת סיורים וירטואליים באתרי מורשת יהודיים במרוקו בטכנולוגיית מציאות מדומה.
לצד "הפעילות המרוקאית" צברתי לאורך השנים ניסיון גם במגוון זירות פעולה בתחום החינוך. אני בוגרת קרן "אייסף" הפועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית באמצעות קידום השכלה גבוהה. כמו כן, בארבע השנים האחרונות עסקתי בפיתוח הדרכה ולמידה מקוונת (e-learning) ובפיתוח מקצועי של עובדי הוראה מטעם משרד החינוך והמרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח). במסגרת זו פיתחתי והפעלתי עשרות קורסים לתלמידים, למורים ולמנהלים במגוון תחומים, לרבות בתחום עמיות יהודית וחיזוק הקשר בין ישראל לקהילות היהודיות בעולם. השנה צפוי לי מסע מיוחד בהיותי עמיתה בתוכנית למנהיגות בתרבות יהודית מטעם מכון מנדל, שמטרתה לתרום לשגשוגה של התרבות היהודית בישראל לגווניה.
הבמה החשובה שניתנת לי כאן, ב"פורום לחשיבה אזורית", היא הזדמנות להרחיב את גבולות הסיפור הישראלי והסיפור היהודי, כדי שיכילו גוונים מזרח־תיכוניים העשויים לתרום ליצירת תפיסת עולם מדינית ואזרחית מורכבת יותר. לשם כך, תחומי המחקר שבהם אתמקד יהיו מרוקו ומה שעומד על סדר היום בה, מתוך הכרה שמרוקו בפרט, ואזור המגרב בכלל, אינם זוכים לתשומת הלב הראויה להם. מדובר באזור מרתק, שמבחינות רבות הוא מראה למדינת ישראל ולחברה הישראלית. נושא נוסף שאעסוק בו הוא שיתופי פעולה אזרחיים במגוון תחומים מרתקים ומפתיעים, המתקיימים בין גורמים בישראל לגורמים במזרח התיכון, במטרה לרענן ולהרחיב את השיח, הנוטה להתמקד בתחום הביטחוני הצר. הנושא האחרון שבו אתמקד הוא תרבות מזרח־תיכונית, המתקיימת בגבולות החברה הישראלית ומחוצה להם, ומהווה מרחב משותף שבו פועלים יהודים ומוסלמים יחד במטרה משותפת, ולעיתים אלו נגד אלו.
