רבות משנותיי באקדמיה עסקתי בהיסטוריה עות'מאנית. את עבודת הדוקטור שלי כתבתי על העילית העות'מאנית של מחוז דיארבאקיר (כיום דרום־מזרח טורקיה, ובעבר פרובינציה עות'מאנית), ודנתי בשאלה כיצד היא עיצבה את עולמה באמצעות אסטרטגיות של תרבות חומרית.
לשם איתור המקורות שנדרשו לכתיבת המחקר, וכדי ללמוד טורקית וטורקית עות'מאנית, התגוררתי לפרקי זמן שונים באיסטנבול בגפי, ואף עם משפחתי. בתקופות אלו טיילתי ויצרתי קשרים חברתיים ואקדמיים ענפים, ובעיקר הוקסמתי מן העושר התרבותי, שפעת הנופים, ומהעניין הגדול שיצרו אצלי המדינה, החברה והתרבות. לא חששתי ולא חשתי מאוימת בשום רגע. נהפוך הוא – חשתי אורחת רצויה ובטוחה, כמעט כמו בבית, תחושה שחיברה אותי עוד ועוד למקום שהפך להיות עיסוק מחקרי.
לאחר חזרתי לארץ ולאחר השלמת עבודת הדוקטור התמניתי למנהלת הפורום ללימודי טורקיה במכון ון ליר. עם כניסתי לתפקיד ביקשתי להמשיך ולבסס את פעילותו של הפורום כדי שיהווה מסגרת לחוקרים ולתלמידי מחקר צעירים החוקרים את טורקיה, ויעודד מחקר אקדמי על מדינה, שלמרות חשיבותה במזרח התיכון, המחקר עליה באוניברסיטאות מתקשֶׁה להתקיים ונדחק לשוליים.
בניגוד למערכת האקדמית הישראלית, שזנחה באופן כללי את העיסוק בטורקיה, הולך וגובר העניין של הציבור הרחב בישראל במדינה זו. בעקבות השינויים הדרמטיים שהתחוללו שם, כמו ניסיון ההפיכה הכושל, הטיהורים הנרחבים בצבא בממשל ובמשפט, הפיטורים ההמונים של אנשי אקדמיה, המשבר הכלכלי הנרחב, ואף התגברות הקונפליקט הפוליטי והדיפלומטי בין ישראל לבין טורקיה, גבר העניין הישראלי במדינה, והסיקור העיתונאי של אירועים אלו תפס מקום גדול יותר מבעבר בערוצי התקשורת. ישראלים רבים שבעבורם הייתה טורקיה יעד בטוח ובעלת ברית במשך שנים רבות צופים בשינויים אלו בסקרנות גוברת, בחשש רב מפני הבאות, ובהבנה הולכת ומתבססת שיש דמיון רב בין שתי המדינות ובין התהליכים שהן עוברות בשנים האחרונות.
במסגרת כתיבתי בפורום לחשיבה אזורית השנה אבקש להצביע על האופנים הסמויים והגלויים שבהם בחרה ובוחרת העילית השלטונית החדשה בטורקיה בשני העשורים האחרונים לעצב מחדש את דמותה של המדינה, בתחומי הצבא, המשפט החינוך והתרבות. אף שבזירה הפוליטית הטורקית דומה כי המאבק הוכרע לעת עתה וידם של מפלגת השלטון וחברי העילית השלטונית על העליונה, מעניין יהיה לגלות, למשל, מהי השפעתה של הקצאת משאבי מדינה רבים לזרם החינוך הדתי, כיצד היא משנה את פני הדור, וכיצד משנה מדיניות הממשלה בעניין הגירה וקליטת הפליטים הסורים את צביונה הדמוגרפי של המדינה.
כמו כן אבקש להרחיב את המבט גם אל עבר התרבות הפופולרית, ולבדוק, למשל, כיצד תוצריה של תרבות זו הם תוצר של השיח ההגמוני ושל הסדר החברתי הקיים, ובאותה העת גם תורמים לשימורו ולעיצובו. מנגד אבקש להצביע על הדרכים שבהן נאבקים יחידים וקבוצות על דמותה של המדינה. כך, למשל, ארצה לבדוק את מערכת היחסים המורכבת בין השלטון המרכזי לשלטון המוניציפלי בטורקיה, את המאבק האמיתי בין מרכז לפריפריה, וכן מגמות של חילון אל מול תהליכי ההדתה הבולטים במדינה.
אני מקווה שכתיבתי במסגרת זו תצליח להביא אל הקוראות והקוראים בישראל נקודות מבט מקוריות על טורקיה, ותתרום להבנת המורכבות המרתקת של המדינה והחברה, ואף להעמקת היכולות שלנו לזהות קווי דמיון ושוני בין טורקיה לישראל.
