"עיד אל־ערש" או "יום כס המלכות" המצוין במרוקו בכל שנה ב־30 ביולי הוא יום מיוחד במינו במרוקו עצמה כמו גם בתפוצות המרוקאיות ברחבי העולם. בשבוע שעבר ציינו חצי יובל מאז קיבל המלך מוחמד השישי את המלוכה ב־1999, וזו סיבה טובה לסקור מגמות מרכזיות המאפיינות את מדיניות החוץ שהמלך מוביל.
מגמות אלה, שבבסיס כל אחת מהן מונחת אסטרטגיה ארוכת טווח, אפשרו למרוקו לספק מענה ולו חלקי לאתגריה הפנימיים מבית, לקדם פיתוח וצמיחה כלכליים, לחזק את מעמדה הבין־לאומי ואת תדמיתה בעולם ולהפוך למגדלור של רב־תרבותיות ושל חיים משותפים בין מוסלמים ויהודים. זהו איננו סיכום מצב, שכן דרכה של מרוקו מתהווה גם תוך כדי כתיבת שורות אלה, אלא מבט בוחן אחר הכיוון שאליו מרוקו מכוונת ועל המצפן שלפיו המלך מוחמד השישי מנווט את הממלכה שבקצה המערב.
כיום מרוקו מדורגת שנייה בהיקף ההשקעות באפריקה אחרי דרום אפריקה ומובילה כמה מגה־הפרויקטים וביניהם צינור הגז בין ניגריה למרוקו, היוזמה האפריקאית-אטלנטית שעתידה לאפשר למדינות הסאהל גישה לאוקיינוס
בחזרה לאפריקה – תפיסת הדרום החדש
המלך חסן השני אמר בעבר ש”מרוקו היא כעץ ששורשיו באפריקה וענפיו באירופה”, ביטוי לאוריינטציה המדינית והכלכלית של מרוקו בתקופתו. אולם מאז סוף שנות התשעים מרוקו חוזרת לשורשים וממקדת את המאמץ בפיתוח קשרים עם "הדרום החדש", הכולל את אפריקה ואת מדינות הדרום הגלובלי.
המלך מוחמד השישי מוביל את המדיניות האסטרטגית הזו בגפו, ועד כה ערך מעל 50 ביקורים במעל 30 מדינות היבשת, שהובילו לחתימה של מאות הסכמי שיתוף פעולה בכלל התחומים. בפברואר 2017 הצטרפה מרוקו מחדש לארגון איחוד מדינות אפריקה, לאחר שנעדרה ממנו יותר מ־30 שנה, ומאז פועלת לחיזוק מעורבותה במוסדות אזוריים נוספים כמו ארגון הסחר של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) ואחרים. בינואר 2021 הצטרפה מרוקו להסכם הסחר החופשי ביבשת, לאחר שהניחה במשך 20 שנה תשתית פיננסית, בנקאית ורגולטורית לעשיית עסקים באפריקה והפכה את קזבלנקה למרכז פיננסי אזורי, יציב ונוח לחברות בין־לאומיות הפועלות ביבשת.
כיום מרוקו מדורגת שנייה בהיקף ההשקעות באפריקה אחרי דרום אפריקה ומובילה כמה מגה־הפרויקטים וביניהם צינור הגז בין ניגריה למרוקו, היוזמה האפריקאית-אטלנטית שעתידה לאפשר למדינות הסאהל גישה לאוקיינוס. מלבד התחום הכלכלי, מרוקו היא מוקד משיכה לצעירים אפריקאים מבטיחים המגיעים ללמוד במוסדות האקדמיים בממלכה – מפתח לחיזוק הקשר עם מנהיגי העתיד ביבשת.
מערכה בלתי־מתפשרת על הסהרה
סוגיית הסהרה היא בעלת חשיבות עליונה למרוקו, שרואה במחוזות הדרומיים (כשליש משטחה) חלק בלתי־נפרד מריבונותה וחיבור טבעי לאפריקה שמדרום לה. חשיבות זו עולה מהדברים שנשא מלך מרוקו מוחמד השישי באוגוסט 2022, כשאמר ש"סוגיית הסהרה היא הפריזמה שדרכה מרוקו בוחנת את סביבתה הבין־לאומית".
תפיסה זו איננה בגדר הצהרה בלבד ומרוקו לא נרתעה מלנקוט מדיניות תקיפה אף כנגד בנות בריתה, כאשר אלו נקטו צעדים או השמיעו הצהרות אשר פגעו באינטרסים של מרוקו באזור זה. לצד המאמץ הדיפלומטי הושקע גם מאמץ כלכלי נרחב לפיתוח כלכלי של אזור הסהרה באמצעות מתן תמריצים, קיום כנסים בין־לאומיים, ייזום פרויקטים ומשיכת השקעות.
המדיניות הבלתי־מתפשרת של מרוקו בסוגיית הסהרה על כל רבדיה נשאה פרי בסופו של דבר, ואפשרה לגייס תמיכה גוברת מהעולם, לרבות את תמיכתן של ארה"ב, ישראל, ספרד, גרמניה וצרפת. מאמציה של מרוקו נשאו פירות גם בזכות הנחישות שהפגין שר החוץ של מרוקו נאסר בוריטה ובזכות המקצועיות שבה הוביל את המערכה הדיפלומטית בנושא זה.
דיפלומטיה תרבותית ורב־תרבותיות
הדיפלומטיה התרבותית של מרוקו היא אבן פינה ביחסיה הבין־לאומיים, תוך שהיא רותמת את ההיסטוריה העשירה, את המורשת המגוונת ואת מקומה הייחודי כצומת בין ציוויליזציות. המדינה משתמשת באירועי תרבות כמו פסטיבלים ותערוכות כדי לחשוף את המורשת שלה ולחזק את תדמיתה כמגדלור של סובלנות וחיים משותפים.
המלך מוחמד השישי פעל לקידום חזון זה על ידי תיקון החוקה המרוקאית והרחבת הסיפור של מרוקו כך שיכלול את גווניה השונים ובכלל זה הערביים, האמזיע'יים, הקרתגיים, הפיניקיים וגם העבריים. חידוש הערים ההיסטוריות של מרוקו, שימור תרבותן העשירה וביצוע חפירות ארכאולוגיות הם צעדים שנועדו לספק בסיס היסטורי לזהות המגוונת של מרוקו. פרויקט בית ד'כירה, שנחנך בעיר אסווירה על ידי המלך מוחמד השישי ובהובלה של יועצו אנדרה אזולאי, מספר את סיפורה של מרוקו דרך סיפור החיים המשותפים בין יהודים ומוסלמים בעיר והפך למוקד משיכה בין־לאומי.
אירועי תרבות אלה מסייעים למרוקו לספר סיפור אסטרטגי חזק יותר למגוון השותפויות שלה על ידי הדגשת המכנה התרבותי המשותף, שהוא מעבר לאינטרסים "יבשים", וכך להתמודד טוב יותר עם האתגרים לאורך הדרך. במרוקו מבינים היטב שתרבות היא מקור חשוב לעוצמה רכה; היא מאפשרת לקדם שינויים בני־קיימה ולהכשיר את השטח לקראתם; היא חוצה גבולות, בונה אמון, מעוררת מוטיבציה ומחברת אנשים על בסיס מכנה משותף.
מדיניות זו זכתה במרוקו לכינוי "ניטרליות קונסטרוקטיבית" או פעילה, שאפשרה למרוקו לשמור על תדמיתה כמדינה שוחרת שלום, על מערך הבריתות המגוון שלה ולקדם ערכים המעודדים חברה מתונה מבית ומחוץ
מאמצי תיווך וניטרליות פעילה
מרוקו היא שחקן מפתח בהשבת היציבות האזורית באפריקה, באירופה ובמזרח התיכון כאחת. זאת בזכות היותה נקודת מפגש בין מזרח ומערב ובין אירופה ואפריקה, אופייה האסלאמי המתון, מעמדו של המלך כ"אמיר אל־מואמינין" (מנהיג המאמינים – מוסלמים, יהודים ונוצרים) ותפקידו כיו"ר ועידת ירושלים בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, המורשת והניסיון המרוקאי בדה־רדיקליזציה ובתיווך בסכסוכים ובמשברים ובזכות קשריה הטובים של מרוקו עם גורמים שונים במערכת העולמית הרב־קוטבית והאמון שאלה מייחסים לה.
הניסיון המרוקאי בתיווך בא לידי ביטוי במלחמה בלוב, במשבר במאלי, בתהליך הפיוס הפנים־פלסטיני ובמשבר בין קטר למדינות המפרץ. בכל אלה נקטה מרוקו קו ברור של ניטרליות פעילה ושמירה על קשר עם כלל הגורמים המעורבים. מרוקו סייעה גם בשחרור חטופים שהוחזקו על ידי אל־קעידה או על ידי ארגוני ג'יהאד אחרים. מדיניות זו זכתה במרוקו לכינוי "ניטרליות קונסטרוקטיבית" או פעילה, שאפשרה למרוקו לשמור על תדמיתה כמדינה שוחרת שלום, על מערך הבריתות המגוון שלה ולקדם ערכים המעודדים חברה מתונה מבית ומחוץ.
דיפלומטיה דתית ומתינות אסלאמית
במרוקו הדת והאמונה הן קווי יסוד ואמצעי לטיפוח מתינות, יציבות מבית ומחוץ ופיתוח קשרים עם מדינות ועם קהילות דתיות ברחבי העולם. מרוקו מאמצת פרקטיקה של "דיפלומטיה דתית" הנשענת על נכסי הדת והמורשת העשירה שנשתמרו במרוקו וכן על הסמכות הדתית של המלך כנצר לנביא מוחמד וכ"אמיר אל־מואמינין", מנהיג המאמינים באשר הם – מוסלמים, יהודים ונוצרים כאחת. זאוויות סופיות במרוקו, המייצגות מסדרים כמו התיג'אנייה, הקאדרייה והנאסרייה, משמשות כמעין שגרירויות המחברות אותה למערב אפריקה ולאזור הסאהל על בסיס האמונה הסופית המשותפת.
כמו כן, ההשקעה של המלך מוחמד השישי בשימור ובטיפוח של מאות אתרי מורשת דתיים הנמצאים במרוקו וכן של קברי הצדיקים המוסלמים והיהודים הקבורים בה, הופכת את מרוקו למוקד משיכה ועלייה לרגל עבור עשרות אלפי תיירים ומאמינים בכל שנה.
הניסיון שמרוקו צברה הן בטיפוח רב־תרבותיות ומתינות והן בהתמודדות עם קיצוניות ובמלחמה בטרור, מאפשרים לה למלא תפקיד מפתח בתחומים אלה גם בזירה האזורית והבין־לאומית. מרוקו שותפה בפורומים כדוגמת "הפורום הגלובלי למאבק בטרור" שהיא נמנית עם מייסדיו, "הקואליציה הבין־לאומית למאבק בדאעש", "חדאייה – המרכז הגלובלי לחדשנות במאבק בקיצוניות ואלימות" שבאבו דאבי, והיא אף עומדת בראש ועדת ירושלים והמקומות הקדושים לאסלאם ב"ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי".
ב־2015 אף נחנך ברבאט המכון על שם מוחמד השישי להכשרת אמאמים ומדריכים רוחניים (מורשידין ומורשידאת), להכשרת מנהיגי דת ולהנחלת ערכים של מתינות אסלאמית בהתאם למודל המרוקאי. המכון מקיים שיתופי פעולה עם מדינות אפריקה, אירופה ועם אזורים נוספים בעולם.
גיוון הבריתות ומעורבות פעילה בקהילה הבין־לאומית
המלך מוחמד השישי פועל בשנים האחרונות לגיוון ולהרחבה של מערך הבריתות של מרוקו, כמו גם להגברת המעורבות בארגונים אזוריים ובין־לאומיים. לא מדובר במגמה חדשה אלא באסטרטגיה ארוכת טווח, שהתגבשה עוד בימי המלך מוחמד החמישי והמשיכה להתפתח גם בימי המלך חסן השני.
לצד קשריה עם אפריקה שתוארו קודם, מאמצים אלה כוללים את חיזוק הקשר עם אירופה כשחקנית מרכזית במדיניות "השכונה הדרומית", מעורבות מרוקו בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ותפקידו של מלך מרוקו כיו"ר ועדת ירושלים, חיזוק הקשר עם ארה"ב וקידום פעילות כלכלית משותפת באפריקה, מעורבות מרוקו ב"הסכמי אברהם" ובברית נאט"ו, אירוח ועידות וכנסים בין־לאומיים רבים וחיזוק הקשרים הבילטראליים עם מדינות כמו איחוד האמירויות, אנגליה, רוסיה, סין ויפן.
מרוקו חיזקה את נוכחותם של נציגיה בעמדות קבלת החלטות בגופים בין־לאומיים, כדוגמת עומר זניבר שהתמודד לנשיאות הוועדה לזכויות אדם באו"ם וזכה לעמוד בראשה. בעולם שבו הקוטביות גוברת, היכולת לפעול בזירות רבות ולהחזיק במערך בריתות מגוון היא צעד חשוב
מגמה זו, מעבר להיותה מטרה בפני עצמה, היא חלק מהפירות שמרוקו זוכה להם לאחר שעמלה רבות על פיתוח תשתיות, יכולות והון אנושי במדינה. אלה מגוונים את התרומה האפשרית של מרוקו בזירה הבין־לאומית וכמענה לאתגרים אזוריים וגלובליים כמו מאבק בשינויי האקלים, מאבק בטרור, דה־רדיקליזציה וצמצום ומניעה של הגירה בלתי־חוקית. כמו כן, מרוקו חיזקה את נוכחותם של נציגיה בעמדות קבלת החלטות בגופים בין־לאומיים, כדוגמת עומר זניבר שהתמודד לנשיאות הוועדה לזכויות אדם באו"ם וזכה לעמוד בראשה. בעולם שבו הקוטביות גוברת, היכולת לפעול בזירות רבות ולהחזיק במערך בריתות מגוון היא צעד חשוב להבטחת האינטרסים הלאומיים של מרוקו בהווה ובעתיד כאחת.
שמירת הקשר עם התפוצה המרוקאית והמחויבות לה
בעשורים האחרונים מרוקו פועלת בשלל ערוצים ומקדמת תוכניות לשמירת הקשר עם המרוקאים החיים מחוץ למרוקו, המונים כיום כארבעה וחצי מיליון איש, שהם כ־10% מכלל אוכלוסייתה. עלייתו של המלך מוחמד השישי לשלטון והצעדים שננקטו מאז בתחום זה, אפשרו לחזק את הקשר עם המרוקאים החיים מחוץ למרוקו ולשנות את האופן שבו ההגירה נתפסת – מהפסד או "בריחת מוחות" לתפיסה הרואה בהגירה הזדמנות. כלומר, אימוץ הרעיון שלפיו אזרחי מרוקו המתגוררים בחו"ל יכולים וצריכים להשתלב בהצלחה במדינות המארחות, תוך שמירה על קשר עם מרוקו.
צעדים אלה כללו בין היתר הקמה של מוסדות ומנגנונים לפעילות משותפת, ובכלל זה המשרד הממשלתי למרוקאים בתפוצות שהוקם מחדש, כינון יום ההגירה הלאומי, הקמת מועצה למרוקאים מחוץ למרוקו (CCME), פיתוח רשת השקעות מרוקאית, תוכניות לתמיכה ביזמים ובאנשי עסקים בתפוצות ועוד. רוח זו באה לידי ביטוי גם ביחס להגירה היהודית ממרוקו, לרבות התפוצה היהודית החיה בישראל ומונה כמיליון איש, שהיא התפוצה המרוקאית השנייה בגודלה בעולם אחרי צרפת. כפי שאמר המלך חסן השני, "כשיהודי מהגר ממרוקו, אנו איננו מפסידים אזרח, אלא מרוויחים שגריר".
מאז, יהודי מרוקו שומרים על זהותם המרוקאית באשר הם, ומרוקו מצידה מטפחת את נכסי התרבות היהודית הנמצאים בה ושומרת עליהם על ידי שיפוץ ושיקום של בתי כנסת, בתי קברות יהודיים, הקמה של מוזיאונים, קיום הילולות ואירועי תרבות המושכים למרוקו אלפים מדי שנה.
ספורט כמקור לעוצמה רכה
שילוב ספורט במדיניות החוץ המרוקאית כחלק ממקורות העוצמה הרכה של מרוקו מאפשר לה לחזק את מעמדה בעולם, לפתח קשרים עם מדינות נוספות, לקדם מטרות מדיניות ולחזק את הסולידריות ואת הגאווה הלאומית מבית. לשם כך, השקיע המלך מוחמד השישי משאבים רבים בפיתוח היכולות של הספורטאים המרוקאים וכן בהקמת תשתיות ספורט ברחבי בממלכה ברמה בין־לאומית.
לדוגמה, שיתוף הפעולה של מרוקו בענף הכדורגל עם מדינות אפריקה אפשר לה לחזור ללבבות של תושבי היבשת, לאחר חזרתה של מרוקו לאיחוד אפריקה ב־2017. כיום, מרוקו מקיימת שותפויות פעילות עם יותר מארבעים התאחדויות כדורגל באפריקה, שבמסגרתן היא מקבלת סיוע בהקמת תשתיות ספורט, באימון נבחרות לאומיות, בהכשרת שופטים ועוד. כמו כן, בהמשך להצלחה המרוקאית בגביע העולם האחרון, מרוקו צפויה בשנים הקרובות לארח שתי תחרויות כדורגל גדולות – גביע אפריקה בכדורגל ב־2025 וגביע העולם בכדורגל ב־2030 בשיתוף פעולה עם ספרד ופורטוגל.
שיתוף הפעולה של מרוקו בענף הכדורגל עם מדינות אפריקה אפשר לה לחזור ללבבות של תושבי היבשת, לאחר חזרתה של מרוקו לאיחוד אפריקה ב־2017. כיום, מרוקו מקיימת שותפויות פעילות עם יותר מארבעים התאחדויות כדורגל באפריקה
שיתוף פעולה זה צפוי להביא להתקרבות ניכרת ולשפר את הקשרים המדיניים והכלכליים בין שלוש המדינות, שלא תמיד נמצאות באותו צד של המתרס. לצד ההזדמנויות, אירועים אלה מזמנים גם לא מעט אתגרים ומצריכים הקמה ושיפור של תשתיות לאומיות כמו כבישים, נמלים, שדות תעופה ומתקני תיירות ואירוח בזמן קצר ובהשקעות גדולות. הישגיה של מרוקו בכדורגל ובספורט כלל לא הושגו ביום אחד, אלא הם ביטוי לשיתוף פעולה בין המלך, שמתווה אסטרטגיה וחזון ארוכי טווח ואת המשאבים הדרושים לכך, לבין הספורטאים המרוקאים שבנחישות ובכישרון רב מגיעים להישגים מרשימים.
במהלך עשרים וחמש השנים תחת הנהגתו של המלך מוחמד השישי, נחלה מדיניות החוץ המרוקאית הישגים, והתגלתה כשחקנית עולה בזירה האזורית והבין־לאומית. התפתחות זו אינה מקרית, אלא תוצאה של חזון מתוכנן היטב, תוכניות אסטרטגיות, כבוד למסורת ולאותנטיות והיכולת לרתום את כלל הכוחות המרוקאים במרוקו ומחוצה לה למען מטרה משותפת. מרוקו אינה חפה מאתגרים העומדים לפתחה בזירות הפנימית, האזורית והבין־לאומית, אך אין ספק שהיא עלתה על דרך המלך.
