ב־13 באפריל התפרסם ב־Metras, אתר תוכן העוסק בנושאים פלסטיניים, מאמר מאת סעד אל־וחידי, מהנדס אזרחי מעזה, שכותרתו: "דחלאן בעזה – שועל בכרם חמאס". דחלאן, שחזר לעזה בפברואר 2021, הוא אחד המנהיגים שזוהו עם ה"פיתנה", מלחמת האחים הפלסטינית סביב עלייתה של חמאס לשלטון בבחירות 2006 והשתלטותה בכוח על רצועת עזה ב־2007. אל־וחידי שואל כיצד קרה שחמאס התירה לדחלאן, אויבה המושבע בעבר, לשוב לרצועת עזה. את התשובה הוא מחפש במסעו הפוליטי רב־התהפוכות של מוחמד דחלאן – מתנועת פתח לצומתי השפעה מקומיים ואזוריים.
שורשי האיבה, כותב אל־וחידי, נעוצים בתקופה שבה שימש דחלאן ראש מנגנון הביטחון המסכל (הבמ"ס) של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה בשנים 2000-1995. הבמ"ס רדף ועצר אנשי חמאס, ערך חיפושים בבתיהם, במסגדיהם ובאגודות הצדקה שהקימו. עימותים חמושים פרצו לעיתים בין אנשי במ"ס ובין חברי הזרוע הצבאית של חמאס. המאבק החריף לאחר נצחונה של חמאס בבחירות 2006. התנועה ראתה את דחלאן כאחראי לעימותים המזוינים, לחטיפות ולחיסולים לאור היום ולצורות רדיפה שונות אחר אנשיה. לאחר שתפסה חמאס את השלטון ברצועת עזה בכוח, עבר דחלאן לגדה המערבית, ובהמשך למדינת האמירויות.
אל־וחידי מצביע על הקמת ה"ועדה הלאומית האסלאמית לפיתוח וסולידאריות חברתית" כסנונית שבישרה את תחילתו של שינוי ביחסים. מדובר בגוף צדקה במימון מדינת האמירויות ובשיתוף חמאס, הג'יהאד האסלאמי ונציגיו של דחלאן. בהמשך הגיעה לרצועה גם ג'לילה, אשתו של דחלאן, לצורך כמה פרויקטים הומניטאריים במימון האמירויות. המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעה חמאס בשל הסגר שבו היא נתונה מאז 2007, והנזק שהותירו סבבי המלחמה עם ישראל, הניעו אותה לאפשר לאנשי דחלאן לחזור לרצועה תמורת המשך הסיוע ההומניטארי.
דחלאן מצידו השמיע הצהרות מדיניות מתונות בדבר הצורך לאפשר לחמאס ולג'יהאד האסלאמי להצטרף לאש"פ. בשנים 2019-2016 שיחררה חמאס כמה מתומכיו, אך הכחישה כי היה זה כחלק מעסקה עם דחלאן.
הרשות הפלסטינית לא רוותה נחת מההתפתחויות האלה, והנשיא מחמוד עבאס נסע לטורקיה ולקטאר, יריבותיה של מדינת האמירויות. שם הציג, כנראה, הוכחות להבנות בין חמאס ודחלאן. ב־2017, לאחר בחירתו של סינוואר להנהגת חמאס, ובעקבות סנקציות של הרשות הפלסטינית על רצועת עזה, חתמו חמאס ודחלאן על הבנות נוספות שבמסגרתן הותר למיכליות דלק קטריות להיכנס לרצועה דרך מעבר רפיח, והוגדל הסיוע מהאמירויות.
שיתוף הפעולה הזה נמשך, ובמרץ 2021 אירגן דחלאן משלוח של 40,000 מנות חיסון רוסי נגד מחלת הקורונה לרצועת עזה.
הכותב מציין שמניעיו של דחלאן ברורים: הוא רוצה לחזור לקדמת הבמה המדינית ולרשת את הנשיא עבאס. מהם מניעיה של חמאס? על כך אומר אל־וחידי שסביר להניח שהמשבר ההומניטארי ארוך השנים ברצועה הוא שדחף את חמאס "לבלוע את הצפרדע", ולשאת ולתת עם דחלאן. חמאס קיוותה להסתייע בקשרים של דחלאן במצרים כדי להקל את המצור שבו היא נתונה. לעומת זאת, דחלאן הוא בן־ברית של מדינת האמירויות, אויבת מושבעת של האחים המוסלמים, שעימם מזוהה חמאס.
אל־וחידי שואל האם חמאס אכן בוטחת בדחלאן, והאם תוצאות הבחירות הפלסטיניות יאפשרו לחמאס למנוע מדחלאן לממש את שאיפתו לשלטון. על זאת אפשר לומר כמה דברים. ראשית, אין סימנים שהבחירות הפלסטיניות עתידות להתקיים בעתיד הנראה לעין. לא סביר שישראל תתיר לקיים אותן בירושלים, ולו רק מפני חששה שחמאס תזכה, כפי שכבר קרה ב־2006. גם אם נניח שיתקיימו בחירות, רשימתו של דחלאן כנראה רק תחליש את פתח, ולא תהווה איום על שלטון חמאס. יש לשער כי גישתו של דחלאן לכיסיה העמוקים של מדינת האמירויות תאפשר לו להמשיך לפעול בתפר של המגזרים – הציבורי והעסקי ברצועת עזה. עם זאת, דחלאן הוא מושא שנאתם של רבים, הן בפתח והן בחמאס, הרואים בו אופורטוניסט מושחת ובוגדני. קשה להאמין שיעלה בידו להשלים את מסעו לצמרת רק באמצעות כספן ותמיכתן של מדינות זרות.
