מתקפת הטרור האכזרית והברברית של ארגון הטרור חמאס בשבת של שמחת תורה בשבעה באוקטובר, היא הטבח הקטלני והזדוני ביותר שחוותה ישראל מאז קום המדינה וההרסנית ביותר של חמאס במהלך פעולות הטרור שלו כנגד ישראלים. במתקפת הטרור של "השבת השחורה" כנגד יישובי עוטף עזה והדרום נרצחו קרוב ל־1,400 אנשים, אלפים אחרים נפצעו, ואף כמה מאות ישראלים נחטפו לשבי החמאס, ביניהם נשים, קשישים, ילדים ותינוקות.
הטבח עצמו כלל מעשים מחרידים כמו עריפת ראשים, שריפת גופות ועוד תיאורים שטניים שהדעת האנושית מתקשה לקבל. בעקבות הטבח הרצחני, פתחה ישראל במלחמת "חרבות ברזל" כדי למוטט את ארגון חמאס ולמגר את קיני הטרור בעזה – מהלך מסיבי בהיקפו ובעצימותו שלא נעשה ברצועה מעולם. היקף ההרס וההרג בעזה, לרבות אלפי אזרחים, עורר גינויים רבים בעולם, בראש ובראשונה בקהילות ערביות ומוסלמיות.
בדומה לפעולותיה הקודמות של ישראל בעזה – מאז מבצע עופרת יצוקה בשנת 2008 ועד למבצע שומר החומות בשנת 2021 – מתקפות אלו גורמות להסלמה ולקריאות גנאי בולטות מקרב מוסלמים רבים במערב. למרות ריחוקם הגאוגרפי מהסכסוך, תמיכתם במאבק הפלסטיני היא חלק בלתי־נפרד משותפותם עם האומה המוסלמית העולמית, והיא טומנת בחובה חיבור עמוק לפלסטינים וזיקה עמוקה לקדושת הארץ לדת האסלאם, במיוחד לגבי אתרי פולחן מפורסמים כמו מסגד אל־אקצא.
המלחמה הנוכחית בעזה, שכאמור נחשבת לחסרת תקדים בהיקפה ובעצימותה, הציתה באותם מנהיגים מוסלמים גינויים נרחבים וחריפים הרבה יותר מבעבר כלפי ישראל תוך התעלמות מהטבח הפראי שביצע חמאס וללא גינוי כלשהו של פעולותיו, שחסרו כל צלם אנוש. מאז המתקפה על עזה התמקדו דרשותיהם של מנהיגים בולטים בארצות הברית, שנחשבים ברובם אנטי־ציוניים, בעיקר באגרסיביות הישראלית ובסבלם הרב של הפלסטינים. כך לדוגמה, האימאם ד"ר עמר סולימן, מייסד מכון יקין בטקסס, הנחשב לאחת הדמויות המוסלמיות הבולטות באמריקה, הקדיש את כל דרשותיו בהקשר למלחמה המתחוללת בעזה לגינויים נוקבים כלפי ישראל בלבד, וכינה את מתקפותיה של ישראל בעזה – "רצח עם". כדוֹר שני למשפחה פלסטינית שהיגרה לאמריקה, סולימן הוא גם אחד הדוברים הבולטים במערב למען הפלסטינים, ובמלחמה הנוכחית אף ארגן מפגן ציבורי רחב מול הקונגרס בתפילת יום השישי (ג'ומעה) למען עזה.
עמדות דומות בוטאו מפי השיח' ד"ר יאסר קאדי ממסגד אפיק בטקסס ומהסמינר האסלאמי של אמריקה ואחד המטיפים המשפיעים באמריקה ובמערב. בדומה לסולימן, התמקדו מסריו של קאדי לציבור האמריקאי והמערבי רק במצוקת הפלסטינים בעזה תוך הוקעה חריפה של "משטר האפרטהייד" של ישראל. קאדי אף הגיב לציוצו של ג'ורדן פיטרסון שבו קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו "שיעשה להם (בעזה) גיהינום", ובתגובה איחל לפיטרסון "שימות בזעמו", כפי שבסורת "בית עמרם" איחלו לכופרים שימותו בזעמם.
קאדי אף טען שהניסיון להדגיש את הפעולה שבוצעה נגד ישראל הוא שגוי מעיקרו, מפני שהוא מתעלם משמונים שנה של דיכוי נגד הפלסטינים. הוא אומנם ציין שהאסלאם מתנגד להרג חפים מפשע, אך פטר עצמו מגינוי ישיר כלשהו כלפי הטבח שביצע חמאס. נוסף על כך, הוא אף קרא למוסלמים אמריקאים לנצל את כוחם הפוליטי כאזרחי המעצמה החזקה בתבל כדי להשפיע על עצירת הסיוע והתמיכה האמריקאיים לישראל, תוך האשמה חריפה של הנשיא ג'ו ביידן על תמיכתו המובהקת בממשל הציוני.
עמדות דיכוטומיות אלו לא פסחו גם מאחת המטיפות הפופולריות באמריקה יסמין מוגאהד, פסיכולוגית בהכשרתה שידועה כנואמת המחברת בין הדת והנפש, ובולטת בפן האנושי בהרצאותיה. מוגהאד לא התייחסה כלל לפוגרום האנטישמי שנעשה בדרום, ואף שיתפה פוסט שניסה להכחיש את קיום הטבח על ידי חמאס. ביחסה הישיר לבכירי הפוליטיקה בישראל המעורבים במלחמה, היא אף תקפה את שר הביטחון יואב גלנט על אמירותיו המיליטנטיות כנגד הפלסטינים בעקבות הטבח.
גם ארגונים אסלאמיים אמריקאיים בולטים כמו הרשת האסלאמית של צפון אמריקה (ICNA) הדגישו רק את מצוקתם הגדולה של הפלסטינים תוך התעלמות מהטרור שהצית את אותה מתקפה בעזה – הטבח ההמוני בישראל. חשוב גם לציין שמלבד ההתמקדות רק בסבלו של צד אחד והתעלמות גסה מהאחר, המילה – "חמאס" כמעט שלא הושמעה בדרשותיהם הרבות, ומעשי הרצח המזוויעים כמו שחיטת תינוקות ועריפת ראשים כונו לרוב באופן כללי "טקטיקה" (כחלק מהמאבק הפלסטיני המזוין לעצמאות).
האירוניה היא שדווקא אותם אנשי דת אמריקאים היו תקיפים וברורים בהוקעת ארגוני הטרור של אל־קאעידה ודאעש פעמים רבות בעידן שאחרי 11 בספטמבר. השיח' יאסר קאדי לדוגמה התבטא בחריפות כלפי מבצעי פיגוע הטרור בשרלי הבדו בשנת 2015, תוך שהוא מפריך כל הצדקה דתית לרצח אזרחים במילים נוקבות אלו: "אני לא מכיר עאלם (פוסק הלכה מוסלמי) אחד בכל העולם, מכל מד'הב (אסכולה מוסלמית) דוקטרינה או תאולוגיה שהיא, שאומר שמוסלמי מסוים איפשהו בעולם יכול להפוך לשופט, לחבר מושבעים ולמוציא להורג באותו זמן, ופשוט להתפרע ולהרוג אנשים" – גינוי שהיה יכול להלום את הטבח שבוצע בישראל.
האירוניה היא שדווקא אותם אנשי דת אמריקאים היו תקיפים וברורים בהוקעת ארגוני הטרור של אל־קאעידה ודאעש פעמים רבות בעידן שאחרי 11 בספטמבר
ההוקעה החריפה והמפורשת ביותר נגד הטבח של חמאס הגיעה מצידו של ד"ר זוהדי ג'אסר, מייסד הפורום האמריקאי-מוסלמי לדמוקרטיה (AIFD), הנחשב למבקר חריף של האפולוגטיקה, לדבריו, של ארגונים אסלאמיים אמריקאיים ושל נציגיהם המבטאים יחס רך למשטר הברוטלי באיראן. מייד לאחר "השבת השחורה" ועוד לפני שממדי האסון היו ידועים דיים, הדגיש ג'אסר את הטבח האכזרי של חמאס נגד ישראל ואף השתמש במטבע הלשון שביטא נתניהו לאחר פיגועי 11 בספטמבר – "כיום כולנו אמריקאים" – באומרו "כיום כולנו ישראלים".
הוקעות וגינויים מדודים יותר בוטאו מפיה של זיינב ח'אן, אחת המייסדות של הארגון ברית המנהיגות האמריקאית המוסלמית (MALA). במאמרה שכותרתו "מוסלמים אמריקאים נגד חמאס", האשימה ח'אן מנהיגים מוסלמים אמריקאים בכך שסירבו לגנות את חמאס, ובכלל זה גם את חברות הקונגרס המוסלמיות אילהאן עומאר ורשידה טאליב על יחסן המעורפל כלפי חמאס מחד ועל העוינות היוקדת כלפי ישראל מנגד.
התייחסות דומה נשמעה מתוך הארגון הקואליציה העולמית לשלום ולפיוס ((ICPR, הנחשב לארגון מוסלמי אמריקאי שוחר שלום שהולך בעקבות וארית' דין מוחמד, בנו של אלייג'ה מוחמד, מייסד הארגון אומת האסלאם. הארגון הוקיע את מעשי ההרג והחטיפה של חמאס כנגד אזרחים חפים מפשע בטענה כי מעשיו של חמאס אינם לגיטימיים באסלאם, וכי שום סבל בעולם (מהצד הפלסטיני) אינו יכול להצדיקם, וקרא לקיום צודק ומכובד של העם הפלסטיני. הארגון אף השתמש בדמותו הנעלה של הנביא מוחמד כמי שהיה מתנגד נחרץ לפעולה שביצע חמאס, והדגיש את הכבוד הראוי לחיי אדם גם בזמנים של סכסוך דמים, במיוחד כלפי אוכלוסייה אזרחית.
גינוי מאוזן יותר כלפי שני הצדדים הגיע מצידם של חמישה עשר אימאמים בריטים בכירים ומשפיעים שהוקיעו את מתקפת חמאס כלפי אזרחים חפים מפשע, אך לצד זאת גם גינו את ההתקפות של ישראל בעזה, תוך קריאה לסיוע הומניטרי לפלסטינים. החשיבות הגדולה הטמונה בגינוי זה, שהגיע גם מצד אימאמים שנחשבים למתנגדי המדיניות הישראלית, היא במתן הלגיטימציה לשאר הקהילה המוסלמית הבריטית להביע התנגדות לחמאס ובו בזמן לגלות נאמנות בלתי־מסויגת לפלסטינים.
כפי שניתן לראות, בקרב קולות מוסלמים בולטים במערב ובמיוחד בארצות הברית ניכר גם גינוי למעשי הזוועה של חמאס. עם זאת, למרות חשיבותם של קולות אלה, הלך הרוח של מוסלמים רבים בארצות הברית, במיוחד בקרב דרשנים אמריקאיים משפיעים, נוטה לטובת הצד הפלסטיני.
אפשר להציע לכך כמה סיבות. ראשית, הפופולריות של ארגון BDS באמריקה, הנפוץ במיוחד בקמפוסים ובאוניברסיטאות מובילות ברחבי ארצות הברית, שהפכו בחלקן לחממות לשיח אנטי־ישראלי מובהק. שנית, בעשורים האחרונים בולטים במערב קולות מוסלמיים מקרב מנהיגים ואקטיביסטים מוסלמים המגנים עוול ודיכוי כנגד מוסלמים ברחבי העולם, ובפרט כלפי הסוגיה הפלסטינית. כחלק מחופש הדיבור המעוגן בחוקה האמריקנית, מציאות זו מניעה אותם פעמים רבות לבקר בחופשיות את מדיניות החוץ של ארה"ב, כפי שניתן לראות בגינויים כלפי הנשיא ביידן על יחסו הרך כלפי ישראל על חשבון הפלסטינים.
לגיטימי מצד אותם מוסלמים להביע ביקורת נוקבת על ישראל ואפילו לאחוז בהשקפות אנטי־ציונות מובהקות, אך עדיין מצופה מכל אדם באשר הוא להביע חמלה ורגישות בסיסיות לנוכח טבח שטני ומפלצתי שבוצע כנגד יהודים ישראלים. המנהיגים המוסלמים האמריקאים המוזכרים כאן ואחרים הפגינו מתינות ואיזון בנושאים שונים, ובתוך כך גם נאבקו באנטישמיות במשך שנים רבות. חוסר יכולתם או רצונם של מנהיגים מוסלמים לגנות ישירות את הקטסטרופה שביצע חמאס ביישובי הדרום היא אות קלון על מצחם.
הכותב מבקש להקדיש מאמר זה לזכר הנרצחות והנרצחים בטבח של שמחת תורה תשפ"ד.
