בשבועות האחרונים נערכו בצרפת וברחבי העולם המוסלמי מחאות רבות נגד הנשיא עמנואל מקרון. מהומות אלו החלו בספטמבר האחרון, כשהעיתון "שארלי הבדו" פרסם שוב את הקריקטורות על הנביא מוחמד, לקראת משפטם של המעורבים בפעילות הטרור במערכת העיתון בשנת 2015. לאחר מכן הציג שארלי הבדו קריקטורה שלעגה לנשיא טורקיה ארדואן. טורקיה גינתה את הפרסום בחריפות, והכריזה שהקריקטורות "מפיצות גזענות תרבותית ושנאה". בתגובה אמר נשיא צרפת שהאסלאם היא דת "במשבר", והכריז על חיזוק החוק משנת 1905 העוסק בהפרדת הדת מהמדינה.
שרשרת המהומות החלה לאחר שסמואל פאטי, מורה בחטיבת ביניים בבית ספר בפריז, הציג קריקטורות חושפניות של הנביא מוחמד משארלי הבדו בשיעור העוסק בחופש הביטוי. בתגובה לכך ערף עבדאללה אבוידוביץ' אנזרוב, מוסלמי רוסי ממוצא צ'צ'ני, את ראשו של פאטי. הרוצח חוסל לאחר מכן בידי המשטרה.
המתקפה נגד מקרון התגברה עוד יותר לאחר שהוא הגן על הצגתן של הקריקטורות נגד הנביא שהוקרנו על בנייני המועצה האזורית בטולוז ובמונפלייה, והצהיר "שצרפת לא תוותר על הקריקטורות שלה". בכך פתח מקרון חזית נגד רוב העולם המוסלמי, והפגנות ופעולות חרם גלובליות מצידם של מוסלמים החלו נגדו ונגד מוצרים המיוצרים בצרפת.
אירועים אלו זכו לתהודה נרחבת גם בארצות הברית, למשל מצידם של אנשי דת, כמו השייח' עומר סולימן ממכון האסלאמי 'יקין' בטקסס, והשייח' כרים אבו-זאיד, ממקימי 'דאר אלתוחיד', המרכז הקהילתי המוסלמי בקולורדו, שהגיבו לאירועים.
מי שהיטיב להגיב בעומק אינטלקטואלי ונוקב לפרשה היה השייח' והד"ר יאסר קאדי, מי שנחשב לאחד הדוברים המוסלמים הרהוטים והבכירים כיום בארצות הברית. קאדי שייך לזרם של מטיפים אמריקנים בעלי שם, שלהם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, פייסבוק ויוטיוב. דרשנים אלו נוהגים להגיב למקרי אסלאמופוביה ברחבי העולם, ובמיוחד במרחב המערבי, שהוא חלק אינטגרלי מזהותם ומקום מגוריהם. במסריהם למוסלמים בכל קצוות תבל, באנגלית קולחת, כ"נציגי האסלאם" במעצמה המערבית הגדולה, הם מציגים תמונה אופטימלית של ה"אֻמה" (האומה המוסלמית) המאוחדת והמחוזקת ברגעי המשבר.
בדרשה שנשא במסגד אפיק בטקסס לאחר פתיחת החזית האנטי-אסלאמית מצד הנשיא מקרון, ביקש קאדי להציב מראה בפני הממסד הצרפתי ולעמוד על "הצביעות" ו"המוסר הכפול" שנשקפו מצידה של צרפת. טענתו המרכזית הייתה שהמהומות העכשוויות מצביעות על מגמה ארוכה ומתמשכת המאפיינת את ההיסטוריה של צרפת, שגרמה לאסלאם ולמוסלמים שבשליטתה ובשטחה, לחיות בעוינות תמידית. אף שמדובר במדינה שחרתה על דגלה את חופש הביטוי והחירות, צרפת נוהגת הלכה למעשה כמדינה אנטי־מוסלמית.
קאדי תקף את הקמפיין "המתועב" ואת מסע "ההכפשה" של הנשיא מקרון נגד דת האסלאם והנביא מוחמד בעקבות מקרה אחד של רצח, קמפיין שנערך בחסות חופש הביטוי. הוא אף האשים את מקרון ב"בריונות" שהגבירה את השנאה נגד המיעוט המוסלמי בצרפת, שלמרות היותו המיעוט המוסלמי הגדול ביותר במערב, חש בחלקו הגדול שקוף ונטע זר במדינה.
כמי שהתבטא בעבר בנחרצות נגד פעולות טרור והשורשים המניעים אותן בקרב צעירים, טען קאדי שהרקע לרצח המורה היה חברתי ולא אסלאמי. לטענתו מעשים מעין אלו מקבלים בטעות תדמית של מעשה ג'האדיסטי־דתי, אך למעשה הם נובעים מזעם פנימי כבוש שמקורו בהיבט חברתי גרידא.
כמו כן, כדי למתוח קו בין עברה הקולוניאלי של צרפת לבין מצבה כיום, הזכיר קאדי את כיבוש אלג'יריה הנודע לשמצה, שארך למעלה ממאה שנה וכלל הרג של מאות אלפי אלג'יראים, טבח בנשים וילדים, ואף הקמתם של מחנות ריכוז. הוא קרא לצרפת "ליטול קורה מבין עיניה" ולהביט בעיניהם של מיליוני הצעירים המוסלמים החיים במדינה למרות אותה קולוניזציה, ולמרות אזרחותם הצרפתית חשים על בשרם את האפליה ואת הגזענות המתמשכות מצד השלטונות.
במה ארצות הברית סובלנית יותר?
בחינת יחסם של מטיפים אמריקנים לאסלאם בצרפת מעלה את ההשוואה החשובה והמעניינת בין ארצות הברית לצרפת מבחינת חופש הדת הניתן בהן למוסלמים. למרות שמדובר בשני מדינות חילוניות ומערביות, חופש הפולחן וחופש הביטוי המעוגנים בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית משנת 1791 מציב את ארצות הברית במקום סובלני יותר כלפי האסלאם ודתות בכלל לעומת צרפת.
מגמות אלו קשורות בחלקן בשורשים היסטוריים, כמו סלידתה של צרפת מאז המהפכה מהחיבור בין דת ומדינה, לעומת האבות המייסדים של ארצות הברית, שהיו בעלי זיקה והערכה לאמונה דתית. מוטיב זה מופיע בתפיסותיהם של אינטלקטואלים והוגי דעות מהעבר הרחוק בשתי המדינות. המרחב הציבורי הדתי של צרפת הושפע במידה רבה מהגותם של פילוסופים חילוניים כמו ז'אן ז'אק רוסו, שבגישתו הנוקשה לא דמיין מציאות שבה דת יכולה לפרוח בפומבי וקרא להוציא את הדת מחוץ לחוק. השפעותיה של גישה זו ניכרות בדורנו בצרפת בחוקים כמו החוק נגד הרעלה, שנחקק בשנת 2004, ובאיסור עטיית הבורקה והניקאב, שנקבעו בשנת 2011. לעומת צרפת, שהמושג "חילוניות" (laïcité) מושרש בה מאז המהפכה, על המרחב הציבורי בארצות הברית השפיעו הוגים ואינטלקטואלים אחרים, כמו ג'ון לוק, שיחסו המתון לדת במרחב הציבורי גרם לכך שבארצות הברית, אף שהיא מדינה חילונית, אפשר לקיים פולחן דתי באופן פומבי. כך, למרות שגם ארצות הברית נגועה בתופעות אנטי-אסלאמיות, היא בכל זאת נחשבת מקום חופשי ובטוח יותר למוסלמים לקיום פולחנם הדתי.
השפעתם של האירועים המתרחשים כעת בצרפת יכולה לדעוך, אך היא יכולה גם להמשיך ולהדהד בעוד מקומות באירופה, שבה הניסיון לסינתזה בין "המערב", "החילוניות" ו"האסלאם" גורם לחיכוך תמידי. גם בארצות הברית ניכר בשנים האחרונות חשש ממגמות שמטרתן להצר את צעדיהם של מוסלמים אמריקנים. כמה מהפעילים מהקהילה המוסלמית האמריקנית, כמו לינדה סרסור, אקטיביסטית פופולרית ממוצא פלסטיני, הביעו את חששם שבאמצעות ערפול וטשטוש המושג "דת" ביחס לאסלאם, יוכל הממשל לפגוע במעמדם של מוסלמים אמריקנים, ובכך לפסוח, למעשה, על החוק השומר על חופש הדת.
בימים אלו של בחירות גורליות לנשיאות ארצות הברית, ימים שבהם ארצות הברית משוסעת ומקוטבת, עולה התהייה אם אירועים ומגמות כמו אלו הנראים היום בצרפת יכולים להתרחש בעתיד גם בארצות הברית.
אלעד בן דוד הוא דוקטורנט במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בר־אילן. מחקרו עוסק באסלאם (דעוה) בארצות הברית, בדגש על מטיפים וארגונים אסלאמיים.
