למעלה מחודש מאז הבחירות לנשיאות באינדונזיה שנערכו בפברואר האחרון (במקביל להן נערכו הבחירות לפרלמנט ולבתי המחוקקים המקומיים), פורסמו רשמית תוצאותיהן: הזוכה, ובפער מרשים משני המתחרים האחרים, הוא פראבואו סוביאנטו (Prabowo Subinato). ברקע עולות האשמות מפי המפסידים ופעילים פוליטיים בדבר אי־סדרים ואף רמאויות כנטען בהליך ההצבעה. כמו כן טענות למעורבות הנשיא המכהן בהליך הדמוקרטי, כמי שהתבלט בתמיכתו הלא־רשמית בפראבואו. לכך מצטרפות טענות על מינוי בעייתי של בנו של הנשיא כשותפו של פראבואו למרוץ, כלומר למשרת סגן הנשיא. בית המשפט החוקתי דן בעתירות בנושא.
הנשיא הנבחר פראבואו הוא דמות מורכבת במיוחד. גנרל בתקופת השלטון האוטוריטטיבי של סוהרטו, שהוטחו בו האשמות כבדות בדבר פגיעה באותה עת בזכויות אדם. בשל כך הוא גם שוחרר מהצבא עם המעבר לדמוקרטיה וכניסתו לארה"ב נאסרה במשך לא מעט שנים. הדבר לא מנע ממנו להיכנס למגרש הפוליטי בעידן הדמוקרטי. מתבלט כאמביציוזי מאוד – הוא לא נואש מכך שכשל פעמיים בבחירות לנשיאות מול הנשיא הנוכחי ג'וקואי. הוא בעל תדמית כוחנית, פופוליסטית ופרגמטית מאוד – כך לא נרתע בעבר מלנצל הפגנות רחוב מתלהמות של קבוצות אסלאמיסטיות, שביטאו פוליטיקה של זהויות. כל אלה ועוד מותירים שובל ארוך של סימני שאלה לגבי מחויבותו לרעיון הדמוקרטי.
את ניצחונו הוא יכול במידה רבה לייחס לתמיכתו הלא־רשמית בו מצד הנשיא ג'וקואי, יריבו המר בעבר. אך לא רק בשל כך הפתיעה תמיכה זו. הנשיא ג'וקואי זכה בשתי קדנציות כהונה כנשיא במידה רבה הודות לפלטפורמה המשמעותית של מפלגת PDI-P, שמגוואטי סוקרנופוטרי, נשיאה לשעבר ובתו של המנהיג המכונן של המדינה סוקרנו, שולטת בה ביד רמה. והינה, בהתקרב מועד הבחירות האחרונות, ולהפתעת רבים, התחוור כי ג'וקואי אינו תומך במועמדה של מגוואטי לבחירות – מושל מרכז ג'אווה גנג'אר פראנואו (Gangar Pranowo) אלא דווקא בפראבואו, מה גם שבנו כאמור רץ בבחירות לצידו של פראבואו. על רקע זה בלטו חששות, שניזונו גם מהתפתחויות קודמות, כי הנשיא הנוכחי, שהחל את דרכו כגיבור אותנטי של העידן הדמוקרטי, מאתגר את הדרך הדמוקרטית. כך נטען כי יש בכוונתו לשמר כוח פוליטי ולהשפיע. יש אף המתארים את התנהלותו כניסיון לכונן מעין שושלת משלו, וכמו להתריס מול מגוואטי, שגם עליה נטען כי היא מבקשת לבסס "שושלת" דרך הפלטפורמה הפוליטית החזקה שלה. כל זאת כמו מצטרף לחששות שעלו באשר למחויבות הדמוקרטית של הנשיא הנבחר. התבטאות שלו לאחר הבחירות כי הדמוקרטיה מעייפת, "מבולגנת" ויקרה וכי יש מקום לשיפור הדמוקרטיה בארצו, בוודאי לא הרגיעה את החוששים.
מה יעלה בגורל יחסי אינדונזיה-ישראל?
בהמשך ישיר לבחירתו של פראבואו, כדאי לנסות ולהאיר כבר עתה על כמה היבטים בהקשר הישראלי. ראשית, התבוסה של גנג'אר, שהגיע אחרון מבין שלושת המתמודדים, ואך חודשים אחדים לפני הבחירות דומה היה שהוא בעל סיכויים טובים לנצח. ובכן זה האיש שבלט במחצית הראשונה של 2023 כמי שפעל כשליח מפלגת השלטון PDI-P לסיכול ההשתתפות של נבחרת ישראל באליפות העולם לכדורגל עד גיל 20. כל זאת כאשר הוא הרבה להשתמש בטיעון הלאומי המעצב בדבר מאבק בקולוניאליזם. ההערכה הרווחת הייתה אז כי מפלגתו סברה כי עמדתה זו תניב קולות בקלפיות בבחירות לנשיאות בקרב הציבור המוסלמי הדומיננטי. ובכן הדבר לא התממש, מה גם שחובבי הכדורגל הרבים במדינה זעמו על מפלגת השלטון ועליו במיוחד כמי שנקטו מדיניות פסולה של עירוב ספורט בפוליטיקה שתוצאתה הייתה שלילת זכות אירוח המשחקים מאינדונזיה. גם במערכת הבחירות, על רקע המלחמה בין ישראל לחמאס, בלט גנג'אר בגישה דוקטרינרית קשוחה כלפי ישראל.
דומה שפראבואו מביא גישה שונה משהו. אין ספק, הוא שותף, וודאי במעמדו הנוכחי כשר ההגנה, לעמדה האינדונזית הקשוחה והביקורתית כלפי ישראל על רקע המלחמה באזורנו. עם זאת ניתן להתרשם בזהירות כי גישתו בנושא ממלכתית וכי הוא אינו נוטה לרטוריקה מתלהמת בנושא. ראוי גם להזכיר כי בשלהי 2021 דווח בתקשורת כי הוא נפגש בשולי כנס בבחריין עם ראש המל"ל הישראלי דאז, ואף צולם משוחח בשולי אותו כנס עם דיפלומט ישראלי. בהודעה שהוא הוציא נאמר כי לא נאסר לדבר עם פקידים ישראלים כאשר הדבר משרת אינטרסים לאומיים. ולא פחות מעניין, ב־2018 כאשר הוא בלט כאופוזיציונר לממשלה ונהנה מאהדה בפוליטיקת הרחוב של חוגים אסלאמיסטיים, הוא לא נרתע מלהשמיע קול שאינו מתכתב עם תפיסתם, שהיה פחות נוקב וביקורתי מזה של הממשל האינדונזי, בנוגע להודעת ראש ממשלת אוסטרליה כי ארצו שוקלת להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר אליה את שגרירותה. כך טען פראבואו כי אוסטרליה היא "מדינה עצמאית וריבונית, ולפיכך יש לכבד את ריבונותה".
ובמבט לעתיד. ציפיות טרם המלחמה בין ישראל לחמאס לנרמול יחסים עם סעודיה, הזינו שוב הערכות בדבר אפשרות שינוי המדיניות של אינדונזיה כלפי ישראל. בעיתון יהודי אמריקאי אף פורסם כי ישראל ואינדונזיה היו אמורות להודיע רשמית כבר באוקטובר על מהלך מוסכם לקראת כינון יחסים דיפלומטיים, אך הדבר נדחה בשל המלחמה לעיתוי מתאים. עם זאת יוטעם כי אינדונזיה שבה והבהירה בכל הזדמנות שלא תכונן קשרים דיפלומטיים עם ישראל טרם הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967 שבירתה מזרח ירושלים על בסיס עקרון שתי המדינות. כך גם באינדונזיה, לרבות ארמון הנשיאות, הזדרזו להכחיש נחרצות את הפרסום העיתונאי הנזכר. ייאמר כי אינדונזיה מקפידה זה שנים רבות להכחיש כל פרסום בדבר מגעים רשמיים כלשהם בינה לבין ישראל. התפתחות חדשה שעשויה אולי להעלות הרהורים בנושא היא בקשתה של אינדונזיה להתקבל כחברה בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). תהליך קבלתה של מדינה לארגון יוקרתי זה מותנה כבר בתחילתו בהסכמת כל החברות בו – 38 במספר – ובכללן כמובן ישראל החברה בפורום. על רקע דיווחים שונים בנושא עולה האפשרות כי אולי גם סוגיה זו יוצרת הזדמנות לשינוי במדיניות אינדונזיה כלפי ישראל. אם אכן מונחות לפתחה של ישראל הזדמנויות לשינוי מדיניות אינדונזיה כלפיה במתכונת כזו או אחרת על רקע האפשרות לנרמול יחסי ישראל-סעודיה ובשל עניינה של אינדונזיה להצטרף ל־OECD, דומה כי בחירת פראבואו מעלה במידת מה את ההיתכנות למימוש הזדמנויות אלה. זאת במידה רבה בשל גישתו הפרגמטית המוכחת ובשל היותו דמות חזקה העשויה להעז לחרוג ממדיניות של שנים אם יזהה כי הדבר משרת אינטרסים לאומיים של ארצו, לרבות אינטרס ברור בקידום מעורבות בסוגיות מזרח־תיכוניות ובכלל זה תפקיד בקידום הסדר מדיני באזורנו.
עם זאת סביר ששינוי כזה אם יתרחש – ודאי כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל – לא יקרה לפני נורמליזציה ביחסי ישראל עם סעודיה. מהלך שכזה מצד סעודיה, שומרת המקומות הקדושים לאסלאם ומרכז כובד היסטורי בעולם המוסלמי, עשוי למתן את החשש בג'קרטה מפני תגובה פנימית טעונת רגשות אסלאמיים נוכח מהלך לשינוי המדיניות כלפי ישראל. אך לא די בכך – עדיין ניצבים סימני שאלה מהותיים ועיקרם האם אינדונזיה של עידן פראבואו תסטה מעמדה מסורתית של עשרות בשנים שלפיה לא ייכונו קשרים דיפלומטיים מלאים עם ישראל טרם כינון מדינה פלסטינית עצמאית, או אולי תסתפק לצורך התחלת השינוי במדיניותה כלפי ישראל בתזוזה לכיוון פתרון מדיני של הסכסוך הישראלי–פלסטיני.
