אני חוקרת ייצוג פוליטי של נשים בדרום הגלובלי (Global South) עם התמקדות במקרה של ישראל. המחקר שלי הוא מחקר בשיטות מעורבות הכולל ניתוח סטטיסטי של מאגרי נתונים וראיונות לא־מובנים. השלמתי את הדוקטורט שלי במדעי המדינה באוניברסיטת מרילנד קולג' פארק בארה"ב, וכיום אני עמיתה במרכז עולמות באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון. הנחת הבסיס שלי היא שלמגדר יש השפעה ולכן דרוש ניתוח מגדרי של החברה ושל מוסדות המדינה כדי להבין אירועים, מדיניות, גישות חברתיות ותוצאות פוליטיות. מכיוון שאנחנו מקנים ערך גבוה ומועדף לתחומים שנחשבים "גבריים", כשעוסקים בסוגיית ישראל-פלסטין לרוב עסוקים בביטחון ולא בנושאים חברתיים ואדרבא בזכויות אדם. מה כל זה אומר בפועל? ששינוי חברתי במציאות של סכסוך אתני-לאומי ממושך הוא קשה במיוחד.
המחקר המרכזי שלי בוחן כיצד שאפתנות וניסיונות לקידום בתוך מוסדות פוליטיים מדירים ומדכאים ייצוג פוליטי של נשים. התיאוריה שלי טוענת שכדי לנצל הזדמנויות לקידום מעמדן בתוך בתי מחוקקים, מחוקקות וותיקות יעדיפו להתמקד בחקיקה העוסקת בנושאים שיש הסכמה רחבה בקרב מצביעים לגבי חשיבותם, כגון כלכלה וביטחון. לכן, ככל שמחוקקות נהיות ותיקות יותר בכנסת הן יעדיפו להתעסק פחות בנושאים אשר מצביעים ומפלגות רואים כ"נישתיים", כגון חקיקה העוסקת בענייני נשים. לכן ישנה סבירות גבוהה יותר שדווקא מחוקקים ומחוקקות אשר מודרים ממרכזי כוח יעסקו בחקיקה בנושאים מגדריים.
בניגוד לטענה הרווחת שכאשר למחוקקות ישנו כוח פוליטי הן יכולות לקדם נושאים נשיים ביתר קלות, בפועל, המערכת הממסדית מרתיעה ומונעת מהן לעשות זאת, ובמקום זאת מי שעוסקות בייצוג פוליטי של נשים הן מחוקקות בעמדות מוחלשות. לכן, כדי לקדם שוויון מגדרי בתוך מוסדות פוליטיים אי־אפשר להסתמך על מחוקקים בודדים, אלא נדרשות גישות לשינוי מערכתי ויצירת תמריצים לייצוג פוליטי לנשים.
יצרתי ופיתחתי מאגר נתונים כמותני מקורי של חקיקה בכנסת וכן ראיינתי עוזרים פרלמנטריים. הראיונות עם העוזרים הפרלמנטריים איששו את הטענה המרכזית שלי – חברות כנסת וחברי כנסת אשר מעוניינים בתפקידי הנהגה וקידום פוליטי מעוניינים להתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני. העוזרים הפרלמנטריים הבהירו כי חקיקה בנושאים חברתיים היא עיקר עיסוקה של האופוזיציה מכיוון שאין לחברי כנסת באופוזיציה יכולת לקדם מדיניות בנושאים הנחשבים יוקרתיים ותחת מונופול של הקואליציה.
המחקר המרכזי שלי בוחן כיצד שאפתנות וניסיונות לקידום בתוך מוסדות פוליטיים מדירים ומדכאים ייצוג פוליטי של נשים
בניגוד לציפיות, הניתוח הכמותני של החקיקה בכנסת מצא שככל שמחוקקות נמצאות בכנסת זמן רב יותר, הן עוסקות יותר בחקיקה בנושאים מגדריים. ממצא זה, אשר מנוגד לטענה העיקרית שלי, עודד אותי לבחון על ידי ניתוח של הצעות חוק משותפות (co-sponsorship) – את היכולת של מחוקקות לצבור כוח והון פוליטי בתוך הכנסת. הניתוח הסטטיסטי הראה שחברות כנסת צעירות מבקשות מחברות כנסת ותיקות לשתף פעולה סביב חקיקה בנושאים נשיים בסבירות גבוהה. אך באופן כללי עבור מחוקקות ישנו יחס שלילי בין ותק ושיתופי פעולה. משמע שבכנסת לאורך זמן, מחוקקות נהיות מודרות יותר ואינן יכולות להרחיב את הפעילות הפרלמנטרית שלהן – הן נהיות מחוקקות של נושא אחד – נשים.
כמקרה השוואתי ניתחתי מאגר נתונים של חקיקה מארגנטינה, שבה יש מערכת אלקטוריאלית דומה לזו שבישראל, אך בניגוד לישראל קיימת שם מכסה מגדרית מאז שנת 1991. השוואת מקרה שבו יש מכסה אל מול מקרה שאין כזו, אפשר לי לבחון אם יש השפעה של נוכחות משמעותית של נשים לאורך זמן בבית מחוקקים. הניתוח הסטטיסטי של פעילות חקיקתית בארגנטינה הראה כי ישנם דפוסים מגדריים לנושאים אשר מחוקקים ומחוקקות בוחרים לקדם. מחוקקות בארגנטינה מקדמות נושאים מגדריים לאורך הקריירה שלהן, אך עם הזמן הן מרחיבות את האג'נדה הפרלמנטרית ומקדמות מדיניות בתעסוקה ובכלכלה. מחוקקים בארגנטינה, כמו חברי כנסת בישראל, אינם עוסקים בנושאים מגדריים בשום שלב בקריירה הפוליטית שלהם. לעומת המחוקקות, מחוקקים נוטים להתמקד בשיפוט, בביטחון פנים ובביטחון חוץ. נראה כי בארגנטינה יש פחות הדרה של פוליטיקאיות בתוך הפרלמנט, ולכן הן יכולות לעסוק במגוון נושאים, ולא רק להיות מומחיות לחוויה הנשית.
מכיוון שבמערכת הפוליטית בישראל כדי לקבל גישה למרכזי כוח מועמדים ומועמדות נדרשים לקדם את העמדה שביטחון, שיח ביטחוני, הגנה על אזרחים יהודים ומדיניות צבאית הם העיקר וכי עיסוק בנושאים אחרים הוא עיסוק תפל ומשני – ניתן לצפות כי פוליטיקאים לאורך זמן ישקיעו מאמצים רבים בבניית פרופיל ציבורי ביטחוני. פוליטיקאים העוסקים בנושאים חברתיים – נושאים הנחשבים "נשיים" ונחותים בניתוח מגדרי – הם פוליטיקאים בעלי כוח פוליטי מופחת אשר מודרים ממוקדי הכוח הפוליטיים.
תחום מחקר נוסף שלי עוסק במחקר פמיניסטי של יחסים בין־לאומיים המאתגר את ההבניות הגבריות בדבר ביטחון כמונופול של המדינה וכן מאתגר את ההתמקדות במדינה כקטגוריה בלעדית של המחקר מבלי להתייחס לסוגיות נוספות כמו מגדר. חוקרות אלו טוענות כי אוכלוסיות רבות חווות חוסר ביטחון ואלימות מערכתית בגלל המדינה. כחלק מספרות זו, הן מגדירות מדינה ביטחונית כמדינה של גבריות מגינה (masculinist protectionism) הדורשת נאמנות מוחלטת והוקרה מהאזרחים שעליהם היא מגינה. מחקרים פמיניסטיים רבים מראים כי מדינה ביטחונית היא מדינה שבה פרקטיקות דמוקרטיות נחלשות, וישנו תהליך של הרחבת השליטה של הרשות המבצעת ועידוד אוטוקרטיה. כחלק מתהליך זה, הרשות המבצעת מקיימת מדיניות אשר מתעלמת מזכויות אזרחיות ומאפשרת ואף מעודדת הדרה וקיפוח של מיעוטים ושל מבקרי המדינה.
במאמר שלי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אני משתמשת בספרות פמיניסטית לטעון כי ההבניה של גבריות ישראלית הגמונית, הכוללת בתוכה זהות לאומית יהודית מעמדית ואתנית, מגדירה ומקבעת גישות פוליטיות בדלניות, אוטוקרטיות וכוחניות. כחלק מההעדפה לגבריות יתר (hyper masculinity) נוצר תהליך שבו השמאל הפוליטי עובר פמיניזציה. הסטטוס קוו המגדרי-גזעני מאפשר את המשך השליטה על עם אחר ומצדיק יחסי כוחות לא־שוויוניים בין נשים וגברים, יהודים ופלסטינים. נוסף על כך, נשים יהודיות תומכות במערכת זו מכיוון שהיא מאפשרת להן גישה למרכזי כוח מתוקף היותן שייכות לאוכלוסייה ההגמונית ולאוכלוסייה שגברים יהודים מגינים עליה.
במסגרת כתיבתי בפורום אתמקד בניתוח מגדרי של אירועים ושל תהליכים פוליטיים בישראל-פלסטין.
