כשני מיליון תושבי צפון סוריה, בהם מאות אלפי עקורים החיים באזור שבשליטה טורקית, סובלים מחילופי אש יום־יומיים, מהתפוצצויות של רכבי תופת ומחטיפות תמורת כופר. היה אפשר לצפות שאזור זה יהיה היציב והבטוח ביותר בסוריה, שכן הוא נמצא בשליטה ישירה של מדינה מתפקדת, ואינו סובל מהפצצות של המשטר הסורי ושל רוסיה. אולם מספר התקריות האלימות באזור הזה ותכיפותן הם הגבוהים ביותר בסוריה היום.
מקור האלימות בקבוצות סוריות חמושות, נאמנות לטורקיה, השולטות באזור, שטורקיה חוששת להתעמת איתן, שכן הן משמשות אותה במאבקיה נגד הכורדים בסוריה. טורקיה אף שיגרה אלפי לוחמים מקבוצות אלו ללוב, כדי שילחמו לצד הממשלה בטריפולי נגד המורדים בהנהגת הגנרל חפתר. משום כך מעלימה טורקיה עין מאלימות הקבוצות האלה, ממעשי ההתעללות שלהן ומסחיטת הכספים שלהן מהאוכלוסייה המקומית בצפון סוריה.
משנת 2016 ביססה טורקיה את שליטתה בחלקים נרחבים בצפון סוריה, שטחים שרשמית שולטת בהם "הממשלה הסורית הזמנית" של האופוזיציה. בפועל השליטה האזרחית באזורים האלה היא בידי טורקיה, והיא האחראית למינויים של עובדי הרשויות המקומיות, וכן של רופאים, שופטים ומורים. השליטה הביטחונית באזור היא בידי הפלגים המאוגדים באופן רשמי תחת מטריית "הצבא הסורי הלאומי" שהקימה טורקיה. הקבוצות החמושות, הפועלות בחסות "הצבא הסורי הלאומי", מורכבות בחלקן מלוחמים שפעלו בעבר בשורות קבוצות מורדים שלחמו נגד המשטר הסורי. עם זאת, רובם הם לוחמים שהצטרפו לקבוצות אלו משנת 2016 ואילך ולחמו רק נגד דאע"ש והמיליציה הכורדית, ה־YPG.
עשרות ראיונות שערכתי עם לוחמים מקבוצות אלו מעידים שהסיבה המרכזית שבגינה התגייסו לשורות "הצבא הסורי הלאומי" היא המשכורת הצנועה, בשילוב האפשרות לנצל את כוחם כדי לגבות "מיסים" מהאוכלוסייה האזרחית. הכלכלה הסורית החרבה לא הותירה להם ברירות רבות, במיוחד לא לצעירים חסרי ההשכלה – הרוב המכריע של הלוחמים בסוריה, מכל הצדדים – המתקשים למצוא מקומות עבודה במגזר הציבורי.
שכרם של הלוחמים עומד על דולר אחד עד דולר וחצי ליום, סכום שאינו מספיק לשום לוחם, וכמובן שאינו מספיק לפרנסת משפחה. הצורך הכלכלי, נוסף על היעדר הענישה, השחיתות והמעורבות בפשיעה של רבים ממפקדי הכוחות האלה עוד לפני תחילת ההתקוממות הסורית ב־2011, הביאו את הפלגים למעורבות במעשי שוד, בגביית דמי חסות ובחטיפה למטרות כופר. בין הפלגים נערכים קרבות על השליטה במעברים מסחריים לאזורים שבשליטת המשטר הסורי, המורדים באדלב והמליציה הכורדית, כדי לגבות "מיסים" על העברת סחורות ואנשים.
הפרות זכויות האדם הבוטות ביותר מתרחשות בעפרין, אזור בצפון־מערב מחוז חלב שהיה בעבר כורדי ברובו. ב־2018 כבשו טורקיה והפלגים הסוריים הנאמנים לה את האזור מידי ה־YPG. במהלך הקרבות ברחו מאות אלפים מבני האוכלוסייה המקומית מבתיהם ולא הורשו לשוב. על בתיהם הנטושים של הכורדים השתלטו מאז עקורים ערבים שגורשו מבתיהם בעיירות ברחבי סוריה שנמצאו כחמש שנים תחת מצור של המשטר הסורי. כיום ה"מתנחלים" הערבים הם הרוב באוכלוסייה המקומית.
אומנם כל התושבים באזורים שבשליטת הפלגים וטורקיה סובלים מהפרות של זכויותיהם הבסיסיות, אולם הכורדים, שהם התושבים המקוריים של עפרין, סובלים עוד יותר. כיבושו של עפרין לווה בביזה נרחבת. הפלגים כופים על החקלאים המקומיים, שרובם מעבדים מטעי זיתים, תשלום מיסים כבד כל כך עד שחלקם זנחו את השדות והמטעים. כורדים, ובמיוחד נשים כורדיות, נחטפות לעיתים קרובות על ידי לוחמי הפלגים למטרות גביית כופר ואונס. דו"ח של ועדת החקירה לסוריה שמינה האו"ם ופורסם באמצע ספטמבר תיאר גם אונס ילדים במעצר.
השתלשלות המאורעות הזאת מבהירה היטב את מצב הקשה של הכורדים באזור הזה: בשלהי מאי 2020 דרשו לוחמים מהפלג "חטיבת חמזה" לשלם בהקפה עבור מצרכים שרכשו בחנות של תושב עפרין, חנות שגורש אליה מביתו שבע'וטה המזרחית, ליד דמשק. המוכר סירב לדרישה. הלוחמים לא היססו, השליכו רימון על החנות, ריססו אותו ביריות והרגו אותו ואת בנו הקטן. בתגובה פתחו לוחמים, שאף הם נעקרו מע'וטה המזרחית, בקרבות נגד חטיבת חמזה. לאחר שעות של חילופי אש ברחובות עפרין פלשו הלוחמים מע'וטה לבסיס המרכזי של חטיבת חמזה בעיר וגילו שם שמונה נשים לפחות שנחטפו על ידי הקבוצה. לדברי פעיל מקומי, לוחמי חטיבת חמזה הכחישו במשך חודשים שהם מחזיקים בנשים האלה, וטענו שהן תומכות ב־YPG ושהועברו למשפט בטורקיה באשמת תמיכה בטרור. למרות החשיפה של בית המעצר הסודי, נותרו הנשים עצורות בידי הפלג ולא הובאו בפני שופט.
המשך מעצרן של הנשים חושף את אחת מהסיבות המרכזיות להתעללות המתמשכת באוכלוסייה המקומית: באזורים אלו אין דין ואין דיין ללוחמי הפלגים. "יש כאוס. אין חוק. הכול מותר", אמרה סינאם*, תושבת כורדית מעפרין.
אחת הסיבות לפגיעותם של הכורדים היא שאין פלג חמוש שיגן עליהם. עקב חוסר התפקוד של בתי המשפט המקומיים בתיקים הנוגעים לפשעים של הפלגים האלה, התושבים הערבים של האזור פונים לקבוצה המקומית שבהו יש להם קרובי משפחה, חברים או שכנים, כדי להשיג פיצוי או צדק במקרי ביזה או התעללות. תופעה זו היא אחת הסיבות ללחימה הבלתי פוסקת בין הפלגים, כפי שאירע בחנות בעפרין. מוסטפא, פעיל ערבי מע'וטה המזרחית החי כיום בעפרין הסביר: "לכורדים יש פחות זכויות כאן, למרבה הצער. ערבי שסובל מהתעללות לוחמי אחד הפלגים יכול להגן על עצמו, אך הכורדים לא. אין מי שיגן עליהם".
כל הצדדים הלוחמים בסוריה פגעו ופוגעים באזרחים, אך היקף האלימות, ההתעללות וחוסר הביטחון המאפיין את האזורים בשליטת טורקיה חריג אפילו במונחים סוריים עכשוויים. טורקיה יכולה לצמצם מאוד את אלימות הפלגים, שכן הם תלויים בה לקבלת משכורות, נשק ותחמושת. טורקיה הצליחה בעבר להביא מפקדים של הקבוצות האלה לסיים סכסוכים פנימיים ולאלצן לשלוח לוחמים להילחם בלוב באמצעות איום בהפסקת תשלום משכורות לפלגים מסוימים. אם כן, נותר לתהות מדוע טורקיה אינה עושה שימוש בכוח הזה כדי להגן על תושבי צפון סוריה המותשים, הכורעים תחת האלימות הקשה.
* שמות המרואיינים שונו כדי להגן על זהותם.
