בכתבה שפורסמה לאחרונה במגזין הדיגיטלי הפלסטיני מתראס, דוקטור מוסא עג'וז, מרצה פלסטיני לכלכלה, מתאר את מצבם העגום של עשרות אלפי בוגרי האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים ברשות הפלסטינית כשאלה יוצאים לשוק התעסוקה. ברגע שסטודנט פלסטיני מסיים את לימודיו האקדמיים הוא נדרש להחליט האם לתלות את התעודה האקדמית על הקיר ולהתחיל לעבוד כפועל בניין או במקצועות שאינם מתחום השכלתו, או לנסח מסמך קורות חיים ולצאת למאבק נואש על משרה בתחום התמחותו המקצועי.
לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2019 לבדה עמד מספר בוגרי האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים ברשות הפלסטינית על למעלה מ־42 בוגרים ובוגרות, אולם שוק התעסוקה הפלסטיני המקומי מסוגל להציע אפשרויות תעסוקה רק לכשמונת אלפים בוגרים בממוצע מדי שנה. כך קורה שלכ־80% מהבוגרים ומהבוגרות אין מקום עבודה, ולפי נתוני הלשכה הם נדרשים לתקופה של 25-10 חודשים כדי להשיג לעצמם מקום עבודה ראשון.
כתוצאה מכך, פלסטינים רבים בעלי תואר אקדמי מוכנים לקפוץ על ההזדמנות הראשונה שנקרית בדרכם, ומוכנים לקבל את המינימום שבמינימום – דבר שהמעסיקים מנצלים ובבוטות בצל המצב הקיים בדמות חוזי העסקה חלקיים או זמניים הפוגעים בזכויות העובד הבסיסיות ביותר. התופעה רווחת במיוחד במגזרי השירותים הפרטיים ובמשרדי ממשלה, בפרט בערי הגדה המערבית, שבהן שיעורי האבטלה גבוהים ויש עודף בכוח אדם זמין לעבודה.
כך קורה שצעירים רבים בעלי השכלה אקדמית מועסקים בחוזי עבודה זמניים או חלקיים באין מפריע. תורמת לכך העובדה שאין פיקוח מסודר ואין פעילות נחרצת של ארגוני עובדים בנושא. ארגונים כאלה לא די בכך שאינם נלחמים למען זכויותיהם של העובדים החלקיים והזמניים, אלא אף סיכלו כל ניסיון שנעשה להקים גופי עובדים נפרדים שייצגו את עובדי המשרות החלקיות והזמניות. עג'וז מוסיף כי חוקי העבודה ברשות הפלסטינית אינם מקיפים בצורה סדורה וברורה את חוזי ההעסקה החלקיים והזמניים, ואינם מגדירים בצורה מפורשת את תנאי העסקתם, ואם הם זכאים לאותן הזכויות וההטבות שלהן זכאים עובדים במשרה קבועה. הוא מציין כי נתונים מדויקים על היקפי התופעה אינם בנמצא, אך מסביר כי התופעה מוכרת וידועה בקרב כל מי שסיים את לימודיו באוניברסיטה ויצא לשוק התעסוקה ברשות הפלסטינית בשנים האחרונות.
מעסיקים רבים דוחים את תשלום המשכורת לעובדים החלקיים לפרקי זמן שלעיתים עולים על שנה. כמו כן, פרטי החוזה אינם תמיד ברורים עד הסוף
עג'וז מסביר כי שני חוזי ההעסקה – זמנית או חלקית – אינם שליליים או בעייתיים לכשעצמם. בכלכלות יציבות למשל סוגי העסקה אלה מספקים גמישות תעסוקתית לעובד אם הוא רוצה לעבוד בכמה תחומים במקביל או לשלב בין עבודה חלקית ללימודים. אלא שבגדה המערבית נוצר מצב מעציב שבו רק המעסיקים מוטבים מחוזי העסקה אלו, שכן הם בוחרים בהם במקום בחוזי העסקה קבועה או ארוכת טווח, מה שמאפשר להם להעניק לעובד מינימום שכר ומינימום עד אפס זכויות כמו הפרשות לפנסיה, פיצויים, ביטוח בריאות, החזרי נסיעות וכדומה.
עג'וז מתאר עוולות נוספות שנעשות נגד העובדים באמצעות חוזי ההעסקה הללו. הוא מספר כי מעסיקים רבים דוחים את תשלום המשכורת לעובדים החלקיים לפרקי זמן שלעיתים עולים על שנה. כמו כן, פרטי החוזה אינם תמיד ברורים עד הסוף; לעיתים החתימה עליו נדחית למשך זמן רב, ורבים אף עובדים ללא חוזה מסודר כלל. במקרים אחרים החוזה אינו מחודש במועדו, ולפעמים שעות ההעסקה החוזיות משתנות על ידי המעסיק ממש במעמד חידוש החוזה. כל העוולות הללו מלבים זעם רב בקרב המועסקים המקופחים, אולם אלה נאלצים לשתוק ולהיאחז במעט שניתן להם, כי הוא עדיף מכלום.
עוד חיסרון של חוזי ההעסקה הללו הוא השכר הנמוך שלהם בהשוואה לשכרם של עובדים במשרה מלאה או קבועה והיעדר תוספות ובונוסים לשכר. עג'וז מסביר כי עובד חלקי או זמני עשוי להרוויח במקרה הטוב שכר השקול לכ־40% משכרו של עובד קבוע. הוא מדגים את מצבם של עובדי הוראה באוניברסיטאות ובמערכת החינוך, ומסביר כי בעוד מורה או מרצה המועסקים על בסיס קבוע מקבלים את שכרם מדי חודש בחודשו, עובד בחוזה זמני מקבל את שכרו הכולל לכל השנה בסיומה; אינו מקבל תשלום על חופשת הקיץ או על חופשות הסמסטר, ואינו מקבל הפרשות למיניהן כעמיתיו המועסקים בחוזה קבוע גם כשמדובר בעובדים ותיקים המועסקים במשך עשור ויותר.
עג'וז מוסיף כי שכרם של כל אותם עובדים זמניים או חלקיים אינו קבוע ויציב, ולכן הם סובלים מחוסר יציבות כלכלית תמידי; מרבית הבנקים אינם מוכנים להעניק להם הלוואות, והם עלולים לאבד את מקום עבודתם בן לילה, כמו שקרה למרביתם עם פרוץ משבר הקורונה. כל זאת יוצר מתח נפשי עמוק שבו שרויים רבים מהם, שנתפסים בעיני החברה שסביבם ככישלונות, ועל כן גם מתקשים במציאת זוגיות, כי רבות מהמשפחות אינן מוכנות להשיא את בנותיהן למי שאינו עובד במשרה קבועה ויציבה, מסביר עג'וז. לדבריו, כתוצאה מהמצב, התחרות להתקדם במקום העבודה ולזכות במשרה קבועה גוברת, מה שהופך את האווירה במקום העבודה למרפקנית ולקשוחה יותר. למרבה הצער, כותב עג'וז, גם כשאלה משקיעים ממרצם במשך שנים, בקידום המיוחל זוכים פעמים רבות אנשים בעלי קשרים ופרוטקציות.
כשפועל בניין חסר הכשרה מקצועית מרוויח פי כמה יותר מבעלי תואר שני או תואר דוקטור המועסקים במשרה חלקית וללא תנאי עבודה מוסדרים, ערך ההשכלה בכלל, וערכה של ההשכלה האקדמית בפרט, נשחק ונפגע אנושות, מסכם עג'וז. התוצאה הבלתי־נמנעת היא בריחת מוחות המונית, כשהנתונים מצביעים על כך שלפחות 24% מהפלסטינים חפצים בהגירה מהארץ משיקולים כלכליים.
