מתחילת המלחמה הפך המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרים בראשות ד"ר ח'ליל שקאקי לסיסמוגרף של דעת הקהל הפלסטינית. המרכז, שמושבו ברמאללה, עורך סקר מדי שלושה חודשים כדי להעריך את עמדות הפלסטינים ברצועת עזה ובגדה.
תוצאות הסקרים זוכות לחשיפה יוצאת דופן בתקשורת הישראלית, בדרך כלל כך עושה הרושם כדי להוכיח או להפריך טענות באשר לתמיכה פלסטינית ב־7 באוקטובר ובירידה בתמיכה הפלסטינית בפתרון שתי המדינות או בכל פתרון מוסכם אחר (תוך התעלמות ממגמה זהה בחברה הישראלית). למעשה, סקרי המכון מציעים ניתוח שיטתי ועקבי של עמדות הפלסטינים בטווח רחב של נושאים שאינו מתמצה בבינאריות בבחינת "7 באוקטובר – בעד או נגד".
הסקר האחרון שנערך בקרב הפלסטינים בגדה וברצועה ופורסם ב־17 בספטמבר מעלה תמונה מרתקת על העמדות החצויות של הפלסטינים בהתייחס למלחמה, לחמאס ולסכסוך הישראלי פלסטיני. היות שהסקר נערך מדי שלושה חודשים בתוך מציאות דינמית ומשתנה בקבועי זמן של יממות, המרכז מקדים ומציג כמה מן האירועים האחרונים העשויים להשפיע על תנודות הסקר הנוכחי (ספטמבר).
במסגרת האירועים האחרונים, הסקר מציין את כישלון המו"מ להפסקת אש ולהשבת החטופים, ההסלמה בגדה המערבית בין צה"ל לפלגים החמושים במחנות, המשך ההגבלה של תנועת פלסטינים בכבישים הראשיים, הסלמה באלימות מתנחלים ביישובים בשטחי בי וסי, ההתנקשות באיסמעיל הנייה (31 ביולי), מינוי יחיא סינוואר ליו"ר הלשכה המדינית של חמאס וכוונתו של אבו מאזן לבקר ברצועת עזה.
הסקר הנוכחי כלל 790 פלסטינים מהגדה המערבית ו־410 מרצועת עזה, באזורים מוגדרים שאין בהם לחימה יום-יומית. על פי עורכי הסקר, נרשמה היענות מרשימה בעת ביצוע הסקר של 91%
המרכז מקדיש מקום נרחב למתודולוגיה המנחה את הסקר כדי לבסס את אמינותו. בפרסומים האחרונים של המרכז הועלו תהיות באשר ליכולתו לספק תמונה מהימנה של דעת הקהל ברצועת עזה, כיוון שמדובר בשטח אש גדול אשר תושביו עסוקים בעיקר בהישרדות.
זאת ועוד, צה"ל הודיע לאחרונה שנתונים שאסף המרכז בעזה זויפו על ידי חמאס ללא ידיעת המרכז כדי לשרת את מטרות הארגון ולהציג מצג שווא שלפיו רוב תושבי הרצועה תומכים בארגון. הסוקרים מסבירים כי הם לקחו את טענת צה"ל ברצינות וערכו תחקיר מקיף, ובסופו עלה כי המסמך שתפס צה"ל זויף בידי גורם עלום שם שביקש להרוויח כסף ממכירה של מסמך מזויף, לכאורה.
לפיכך, בסקר זה ראה לנכון המרכז לחשוף את המתודולוגיה שלו. הראיונות, מדגישים שם, נערכו באופן בלתי־אמצעי ב־41 אזורים מוגדרים שבהם אין לחימה יום־יומית – בח'אן יונס, במרכז הרצועה או במחנות עקורים בשטחים ההומניטריים. לעומת זאת, בצפון הרצועה, ברפיח ובאזורי לחימה במרכז הרצועה, לא נערך סקר. כמו כן, הראיונות התקיימו באמצעות מערכת המותקנת בטאבלטים, אשר מקשה על זיוף התוצאות.
הסקר הנוכחי כלל 790 פלסטינים מהגדה המערבית ו־410 מרצועת עזה. על פי עורכי הסקר, נרשמה היענות מרשימה בעת ביצוע הסקר של 91%. הסקר פוצל לעשרות שאלות העוסקות ביריעה רחבה של נושאים. תוצאותיהן, כפי שנראה להלן, מרכיבות תמונה רב־ממדית של החברה הפלסטינית ומעידות על תפיסת מציאות שונה, לעיתים אפילו שונה בתכלית, בין רצועת עזה והגדה המערבית.
הפלסטינים אינם שוגים באשליות כי החייאת הנושא תביא בהכרח לשינוי בעמדה האמריקאית, והרוב המכריע סבור שהממשל האמריקני הנוכחי לא יכיר במדינה פלסטינית
ירידה בתמיכה ב־7 באוקטובר
גולת הכותרת של הסקר היא השינוי הדרמטי שחל בדעת הקהל הפלסטינית באשר לתמיכה במתקפה של חמאס בשבעה באוקטובר. ברצועת עזה 39% בלבד סבורים שחמאס קיבל את ההחלטה הנכונה (לעומת 57% בסקר הקודם), ובגדה התמיכה במבצע עומדת על 54% (לעומת 67% בסקר הקודם). מסקר זה עולה כי השלכות המתקפה בטווח הארוך מביאות לירידה עקבית בתמיכה במבול אל־אקצא אפילו בגדה, שהתחילה לחוות את חבלי המבצע מאוחר יותר ובעצימות נמוכה יותר.
התמיכה החלקית במבצע בדיעבד אינה משפיעה על האמונה כי חמאס ביצע את הזוועות המיוחסות לו ו־89% עדיין אינם מאמינים לזוועות המיוחסות לתנועה באותו יום.
הגם שיש נסיגה בתמיכה בממד המבצעי של השבעה באוקטובר, הפלסטינים מכירים בכך שהמבצע סייע בהחייאת הרעיון של הכרה בצורך של מדינה פלסטינית – 68% מהפלסטינים סבורים שהמבצע תרם לכך. החייאת הסוגיה הפלסטינית משתקפת בין היתר בהחלטות של מדינות להכיר בפלסטין ובהחלטות משפטיות של טריבונלים בין־לאומיים, והציבור הפלסטיני ברובו (70%) חושב שיש בכך כדי לאשש את זכותם הטבעית של הפלסטינים למדינה עצמאית.
עם זאת, הפלסטינים אינם שוגים באשליות כי החייאת הנושא תביא בהכרח לשינוי בעמדה האמריקאית, והרוב המכריע (79%) סבור שהממשל האמריקני הנוכחי בראשות ביידן לא יכיר במדינה פלסטינית.
המצב ההומניטרי
התמונה המתקבלת מן הסקר באשר למצב ההומניטרי היא עגומה, אך חל בה שיפור קל לעומת הסקר הקודם. 69% מתושבי רצועת עזה השיבו כי יש להם מספיק מזון ליום או יומיים (ולא יותר מכך), כלומר לקרוב משליש מהאוכלוסייה אין נגישות בסיסית למזון, וזאת מבלי לכלול את אזור צפון הרצועה הנצור שבו שורר רעב כבד יותר על פי דו"חות שונים.
הנתונים מעלים גם כי "אין בית אשר אין בו מת". 57% מתושבי רצועת עזה מעידים כי אחד או יותר מבני משפחתם נהרג במהלך המלחמה הנוכחית, ו־69% אומרים כי אחד או יותר מבני משפחתם נפצעו במהלך מלחמה זו. רק ל־22% מהנשאלים לא נהרג או נפצע בן משפחה. גם העקירה היא תופעה שכיחה למדי – 40% מהנשאלים נאלצו לעקור לפחות פעמיים או שלוש, ואילו 45% עקרו למעלה מארבע פעמים.
לבסוף, החברה הפלסטינית חצויה באשר לתקוות שהיא תולה בהפסקת אש שתשים קץ לסבל הבלתי־נגמר. 50% העריכו (ובדיעבד טעו בהערכתם) כי חמאס וישראל יחתמו על הפסקת אש תוך כמה ימים, ואילו 48% גילו פסימיות באשר לאפשרות כזו.
האם חמאס יכול לנצח ומי ינהל את עזה ביום שאחרי?
ככל שהמלחמה נמשכת וההישגים הצבאיים של צה"ל מצטברים, הציבור מאמין פחות בסיכויי הניצחון של חמאס במלחמה. אם בסקר הקודם כשני שלישים האמינו בניצחון חמאס, הרי שכעת רק כמחצית מאמינים בכך. האמונה בניצחון חמאס נשחקת בהדרגה, אולם ברצועה מדובר בירידה דרמטית כאשר רק 28% מתושביה מאמינים באפשרות כזו.
בהמשך לכך, מתקיים מתאם מובן בין הערכת הסיכויים לניצחון חמאס לבין שאלת "היום שאחרי", דהיינו מי ישלוט ברצועה בסיום המלחמה. אומנם 57% העריכו כי בסוף המלחמה חמאס ישמר את שליטתו ברצועה, אך מקרב תושבי עזה, רק 37% מאמינים שחמאס יהיה מסוגל להפגין ריבונות מחדש. ההערכה המושכלת של תושבי הרצועה זהה למשאלת ליבם ו־36% בלבד מהם היו מעוניינים שחמאס ישוב לשלוט. בגדה לעומת זאת, 73% היו מעוניינים לראות את חמאס מבסס מחדש את שלטונו ברצועה.
ההתנגדות להצבת כוחות שמירת שלום מצריים או ירדניים אף היא עומדת בעינה, אם כי נמצאת במגמת נסיגה. 66% מתנגדים לעומת 75% בסקר הקודם
האמונה בכוחו של חמאס מתכתבת עם התמיכה במינוי של סינוואר כראש הלשכה המדינית לאחר ההתנקשות הישראלית באיסמעיל הנייה. רוב גדול בגדה המערבית (75%) מצהירים שהם מרוצים מהבחירה באדריכל ה־7 באוקטובר, אך בעזה נשחק מעמדו של סינוואר, כאשר שני שלישים מהנשאלים טענו שהם אינם מרוצים ממינויו.
גם אם קרנה של חמאס במגמת ירידה, הרי שהחלופות השלטוניות אינן אטרקטיביות יותר בעיני הפלסטינים. בגדה המערבית שביעות הרצון מחמאס ומסינוואר נמצאת במגמת ירידה, אך עדיין עולה בהרבה על שביעות הרצון מהרשות הפלסטינית, מאבו מאזן, מתנועת הפתח ומראש הממשלה הטרי מוחמד מוסטפא. מנגד, ברצועת עזה הפערים בין השחקנים הפוליטיים השונים מצטמצמים, וניכר כי תושבי הרצועה מביעים חוסר שביעות רצון ואוחזים בציפיות נמוכות מכל השחקנים – 39% בלבד שבעי רצון מחמאס, 30% מהרשות הפלסטינית ועוד פחות מכך מסינוואר ומהפתח (29% כ"א), מאבו מאזן (25%) וממוחמד מוסטפא (23%).
בהתאם לזאת, רק 27% הביעו את תמיכתם בחזרת הנשיא עבאס והרשות הפלסטינית לרצועת עזה ובהכפפת מעבר רפיח למרות הרשות לאחר השגת הפסקת אש. ההתנגדות להצבת כוחות שמירת שלום מצריים או ירדניים אף היא עומדת בעינה, אם כי נמצאת במגמת נסיגה (66% מתנגדים לעומת 75% בסקר הקודם).
הפלסטינים והעולם הערבי
הנשאלים מביעים מידה פחותה של אמונה במצרים ובירדן, ובו בזמן מביעים שביעות רצון מהגורמים המשתתפים ב"ציר ההתנגדות". תימן (כלומר החות'ים) זוכה למידת שביעות הרצון הגבוהה ביותר על תפקודה מאז השבעה באוקטובר עם 69%, ואחריה מגיעות תנועת חזבאללה (44%), קטר (43%) ואיראן (33%). הרבה אחריהן ברשימה נמצאות המדינות הסוניות המנהלות קשרים הדוקים או מתהדקים במקרה הסעודי, שזוכות כולן לשיעור נמוך של שביעות רצון – פחות מרבע – אצל הפלסטינים.
בהתאם לכך, ערוץ אל־ג'זירה על ההזדהות שלו עם המאבק הפלסטיני ועל האיכות הטלוויזיונית הגבוהה שלו הוא ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר בקרב הפלסטינים. תושבי הגדה המערבית חשופים יותר לערוץ בחודשים האחרונים עקב תנאי המלחמה הנוכחיים, ו־80% מאוכלוסיית הגדה המערבית ו־30% מאוכלוסיית רצועת עזה מעידים כי הוא הערוץ האהוב עליהם. הרחק מאל־ג'זירה מצויות תחנות השידור הפלסטיניות אל־אקצא ופלסטין אל־יום או ערוצים בין־ערביים אחרים כגון אל־ערבייה הסעודי ואל־מיאדין הלבנוני המזוהה עם חזבאללה.
לשאלה כיצד היו מצביעים לו היו נערכות היום בחירות להנהגת הרשות הפלסטינית, הרי שבכיר פתח הכלוא בישראל מרואן ברגותי ממשיך להיות המועמד הפופולרי ביותר עם 46%
תמונת העתיד – ההנהגה הפלסטינית
מהי תמונת העתיד הרצויה? 42% היו רוצים לראות פיוס פנים־פלסטיני השלוב במו"מ עם ישראל ועם הקהילה הבין־לאומית ובשיקום עזה. פיוס ואיחוד מיידי של הגדה עם הרצועה (ללא התייחסות ליחסים עם ישראל) זכה לתמיכה של 38%, ו־16% בלבד מסתפקים בניהול המצב ההומניטרי בעזה על ידי הרשות הפלסטינית כפי שהיא עכשיו בשיתוף פעולה עם מצרים.
לשאלה כיצד היו מצביעים לו היו נערכות היום בחירות להנהגת הרשות הפלסטינית, הרי שבכיר פתח הכלוא בישראל מרואן ברגותי ממשיך להיות המועמד הפופולרי ביותר עם 46%. סינוואר, שלראשונה מוצב בסקר במקום הנייה, דולק אחרי ברגותי עם 44%, נתון גבוה משמעותית מזה של הנייה בסקר הקודם (36%), ויש בכך כדי לרמוז על שיעורי התמיכה במאבק מזוין, כפי שנראה להלן. אבו מאזן, יש לציין, משתרך מאחור וממשיך לאבד גובה עם 6% בלבד.
בתרחיש מעניין שבו ישתתפו ראש בראש שני המתמודדים האהודים יותר, קרי מרואן ברגותי וסינוואר, נמצא כי שיעור ההשתתפות בבחירות יהיה גבוה (67%), וברגותי ינצח את סינוואר ברוב לא־גדול – בכיר פתח יזכה ב־52% מן הקולות, ואילו סינוואר ב־47%.
אבו מאזן, כפי שהמספרים מעידים היטב, אינו זוכה לאהדה, בלשון המעטה, כאשר למעלה משמונים אחוזים אינם שבעי רצון מתפקודו והיו מעוניינים בהתפטרותו. אך מי יהיה יורשו כיושב ראש הרשות הפלסטינית? 37% אמרו שהם מעדיפים את מרואן ברגותי, 30% ביכרו דווקא את יחיא סינוואר, 10% בחרו בנמסיס של אבו מאזן מוחמד דחלאן, ו־5% בלבד בחרו במוסטפא ברגותי, מזכ"ל תנועת "היוזמה הלאומית הפלסטינית".
במישור המפלגתי, עליית קרנו של חמאס בגדה מותירה אותו כתנועה הפוליטית הפופולרית ביותר. 36% מהנשאלים טענו שהם מעדיפים את חמאס, ואילו 21% תומכים בפתח. 29% טענו שהם אינם תומכים באף לא אחד מן הפלגים הפלסטיניים. הנתון האחרון הולך וגדל מסקר לסקר ומצביע על שחיקה באמון הציבור במסגרות הפוליטיות הפלסטיניות. לו היו נערכות בחירות, המספרים היו נותרים די דומים – 29% מהנשאלים היו מצביעים לחמאס, 18% לפתח ו־4% לכוחות פוליטיים אחרים.
תמונת העתיד – הסכסוך הישראלי-פלסטיני
ככל שהסכסוך הולך ונעשה מדמם יותר, כך התמיכה בפתרון מוסכם בין שני העמים קטנה. 39% מהנשאלים מבטאים את תמיכתם בפתרון שתי המדינות כאשר בנושא זה ישנה תמימות דעים יוצאת דופן בין תושבי הגדה לתושבי הרצועה.
עם זאת, כפי שעורכי הסקר מציינים, הירידה בתמיכה בפתרון זה אינה נובעת מעצם מהותו או מתוכנו המקובל (מדינה פלסטינית בגבולות 67') אלא מהטלת ספק בריאליות של יישום פתרון כזה בטווח זמן הנראה לעין. כך, כאשר הפלסטינים נשאלים אם הם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות השטחים שנכבשו ב־1967, רובם תומכים בכך (59%). היעדר ההיתכנות של הסכם שסופו שתי מדינות, סבורים 57% מהנשאלים, נובע מהרחבת ההתנחלויות.
המאבק המזוין ניצב עדיין כפתרון מועדף לסיום הכיבוש הישראלי ולהקמת מדינה פלסטינית, אך ניתן להבחין בירידה הדרגתית בתמיכה בו. דווקא ברצועת עזה ההרוסה והמדממת, הציבור מעדיף את המו"מ
בתרחיש דמיוני בימים אלו שבו שני הצדדים סוללים את הדרך לפתרון מוסכם, פתרון שתי המדינות נותר הפתרון העדיף. 51% מהנשאלים ביכרו את פתרון שתי המדינות על פני קונפדרציה (19%) או מדינה אחת שוויונית (10%).
כיצד יש לשבור את הקיפאון המדיני ולהביא את ישראל לשולחן המו"מ? לנשאלים הוצאו כמה אפשרויות מתוך ארגז הכלים של ההתנגדות – 57% תומכים בהגשת קובלנות או הצטרפות לארגונים בין־לאומיים, 51% תמכו בחזרה לעימותים ולאינתיפאדה חמושה, ואילו 45% תמכו בשימוש בהתנגדות עממית לא־חמושה. המאבק המזוין ניצב עדיין כפתרון מועדף לסיום הכיבוש הישראלי ולהקמת מדינה פלסטינית, אך ניתן להבחין בירידה הדרגתית בתמיכה בו. דווקא ברצועת עזה ההרוסה והמדממת, הציבור מעדיף את המו"מ או את המאבק בדרכי שלום (62%) על פני המאבק החמוש (36%).
קשה להבין אם הסקר כסיסמוגרף חוזה רעידת אדמה או לא. אך בניגוד לסיסמוגרף וכפי שהקדימו לומר עורכי הסקר, גורמים אנושיים, הווי אומר מנהיגים ישראלים ופלסטינים ולא תופעות טבע בלתי־מוסברות, הם אלו המשפיעים על תנודותיו.
