ביום שישי 5 ביולי 2024, מונה מסעוד פזשכיאן לנשיאה החדש של הרפובליקה האסלאמית של איראן. זאת לאחר שהוכרז כמנצח ב"בחירות הבזק" אשר נערכו בעקבות מותו הפתאומי בתאונת מסוק של הנשיא הקודם אבראהים ראיסי. מתוך ששת המועמדים שהשתתפו במרוץ החירום לנשיאות, פזשכיאן הוא היחיד אשר מזוהה עם הזרם הרפורמיסטי. חמשת האחרים נמנים כולם עם הזרם הפונדמנטליסטי-אסלאמי, אשר שולט בכיפת הפוליטיקה האיראנית לפחות לאורך כל העשור האחרון.
עצם אישור מועמדותו של פזשכיאן על ידי המנהיג העליון נתפסה בעיני רבים כהפתעה. מייד לאחר מותו של ראיסי, ההנחה הרווחת בקרב פרשנים הייתה שח'אמֵנֵאִי יעדיף לראות על כס הנשיאות מישהו שישמש עבורו "זרוע ארוכה" – "ביצועיסט" מהזרם הפונדמנטליסטי אשר ימלא אחר הוראות המנהיג ויימנע מליזום מדיניות וחידושים. לפיכך, מן הצפוי היה שח'אמנאי יפסול על הסף את מועמדותם של אישים לא־רצויים, ובראשם פזשכיאן ורפורמיסטים נוספים, כפי שכבר עשה במערכת הבחירות הקודמת לנשיאות בשנת 2021. אלא שההערכות התבדו, ומה שהתחיל באישור מועמדותו של נציג רפורמיסטי יחיד אל מול חמישה פונדמנטליסטים, הסתיים בעלייתו המחודשת של הזרם הרפורמיסטי אל פסגת המערכת הפוליטית במדינה.
אך האם באמת ניתן להגדיר את הנשיא החדש כרפורמיסט, או שמא מדובר בעוד אסלאמיסט שמרן שרק נראה "ידידותי למשתמש"? התשובה לשאלה זו תלויה כמובן במידה רבה בזהות השואלים ובמשמעויות השונות שהם מעניקים למושגים "רפורמיסט" ו"שמרן". עם זאת, כשבוחנים את עשייתו הפוליטית של פזשכיאן ואת אמירותיו הציבוריות לאורך השנים מתגלה דמות מורכבת למדי, אשר מספקת לא מעט צידוקים הן עבור מי שמאמינים לתדמיתו המתונה והן עבור אלה שפחות.
כך עולה מכתבתה של הכתבת הפוליטית האנא כאביאני, שפורסמה באתר החדשות הפרסי רדיו פרדא, הממומן על ידי הממשל האמריקאי, ימים ספורים לפני סבב הבחירות השני, שבו התמודד פזשכיאן ראש בראש מול הנציג הפונדמנטליסטי המוביל סעיד ג׳לילי. כעת, משניצח פזשכיאן, הפך תוכן הכתבה לרלוונטי אף יותר מבעת פרסומה.
לאורך דרכו הפוליטית, השתמש פזשכיאן מספר פעמים בידע המקצועי שלו כרופא כדי לאתגר טענות רשמיות של המשטר בדבר מותם "הטבעי" של אסירים פוליטיים ושל מפגינים
ביקורת מקצועית של אלימות המשטר
חרף היותו רופא מנתח אשר מתמחה בניתוחי לב, פזשיכאן ידוע באורח חייו הפשוט ובהימנעותו מסממנים חיצוניים של יוקרה, בין היתר מלבישת חליפות. הוא נודע גם כאיש משפחה מסור אשר גידל את שלושת ילדיו בגפו, לאחר שאיבד את אשתו ואת אחד מבניו בתאונה בראשית שנות האלפיים.
סימן היכר נוסף של פזשכיאן הוא מבטאו, אשר נובע מכך ששפת אימו אינה פרסית אלא אזרית (שפה מקבוצת השפות הטורקיות אשר מדוברת בצפון מערב איראן, מקום הולדתו של פזשכיאן). נציין שלמבטא של הנשיא החדש ישנו פוטנציאל פוליטי לא־מבוטל משום שהוא ממצב אותו כנציגם של המיעוטים האתניים באיראן, אשר נאבקים למען הכרה ממסדית בתרבויותיהם ובלשונותיהם הייחודיות. פזשכיאן עצמו התבטא בעד דרישה זו מספר פעמים בעבר. כמו כן, פזשכיאן ידוע בנאומיו הלהוטים והנחרצים.
אף שלא תמיד כיהן בתפקידים אשר הציבו אותו בחזית הבמה הפוליטית, פזשכיאן בן ה־69 מחזיק באמתחתו בניסיון פוליטי עשיר. את התפקיד המדיני המשמעותי ביותר טרם הפיכתו לנשיא מילא בשנים 2005-2001, עת כיהן כשר הבריאות בממשלתו השנייה של מוחמד ח'אתמי. כמו כן, לפני כהונתו כשר ולאחריה, שימש פזשכיאן כנציג העיר תבריז וסביבותיה בפרלמנט האיראני (המג'לס) – תפקיד שנבחר אליו ארבע פעמים.
לאורך דרכו הפוליטית, השתמש פזשכיאן מספר פעמים בידע המקצועי שלו כרופא כדי לאתגר טענות רשמיות של המשטר בדבר מותם "הטבעי" של אסירים פוליטיים ושל מפגינים. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכך הן התבטאויותיו בקשר לפרשיית מותה בכלא של הצלמת האיראנית-קנדית זהרא כאזמי. כאזמי נעצרה בשנת 2003 עת סיקרה קבוצה של משפחות אסירים אשר מחתה מול כלא אווין. 19 יום לאחר מאסרה, הודיע רופא משפטי מטעם המשטר שכאזמי מתה בעקבות שבר בגולגולת אשר נגרם מ"פגיעה של חפץ מוצק". אך פזשכיאן, שכאמור כיהן אז כשר הבריאות, יצא בהצהרה רשמית שבה קבע כי "לא ייתכן שגולגולתה של כאזמי נשברה עקב נפילה או עקב פגיעה בחפץ כלשהו במסגרת תאונה". כמו כן, בריאיון שהעניק לעיתון רפורמיסטי בשנת 2020, העיד הדובר דאז של הנשיא ח'אתמי שבאחת מישיבות הממשלה אשר נערכו בנושא, התעקש פזשכיאן על כך שגולגולתה של הצלמת נשברה אך ורק משום שהוכתה. עם זאת, כשדיבר בפומבי, הצהיר פזשכיאן שהסימנים על גופתה של כאזמי אינם מעידים על כך שעונתה.
את תמיכתו חסרת הסייגים של פזשכיאן במשמרות המהפכה ניתן לפרש כחלק מתמיכתו הכללית בערכי המהפכה האסלאמית, ובפרט כחלק מנאמנותו למנהיג העליון – שני עקרונות שהוא דואג להדגיש כל העת
פזשכיאן התבטא באופן דומה גם כשנשאל על נסיבות המוות העמומות של מספר רב של אסירים בבתי הכלא האיראניים בריאיון שנתן לעיתון הרפורמיסטי אעתמאד בשנת 2009. ״האם זה הגיוני שאדם שמעולם לא היה לו רקע של דלקת קרום המוח ילקה פתאום במחלה הקטלנית הזו דווקא בכלא?״ שאל אז פזשכיאן באופן רטורי; ״הנקודה כאן היא שאסירים מוכים עד כדי כך, שלבכירים לא נותר אלא לטעון שהם נפטרים כתוצאה מדלקת קרום המוח."
קו זה המשיך הנשיא הטרי גם כשהתבטא בנוגע למותה במעצר של הצעירה מהסא אמיני בשנת 2022 – מוות אשר הצית את גל המחאות אשר נודע בסיסמתו "נשים, חיים, חופש". בתוכנית טלוויזיה שבה השתתף, ביקר פזשכיאן את אופן התנהלותה של המשטרה מול אמיני, ואף התייחס בביטול לטענת הממשלה שלפיה הצעירה מתה מוות טבעי. מאוחר יותר, על רקע ההפגנות הנרחבות, טען פזשכיאן שכוחות הביטחון מתנהלים באופן "בלתי־חוקי" מול המפגינים והעצורים. הוא אף הזהיר שצעדי המשטרה הם אלו שמביאים להחרפת התנהגותו "המשולהבת" של ההמון שיצא לרחובות.
נאמן משמרות המהפכה
ואולם, אין בכך כדי להסיק שפזשכיאן מתנגד קטגורית למיליטריזם של הרפובליקה האסלאמית; להיפך. בנאום שנשא באוניברסיטת טהראן כחלק ממסע הבחירות שלו ביוני השנה, הכריז על עצמו פזשכיאן כתומך של משמרות המהפכה, ואף הסביר שאלמלא ארגון זה הייתה איראן "נקרעת לגזרים". כמו כן אמר שלא יהסס ללבוש שוב את מדי הארגון הצבאי, כשהוא מתייחס לאקט מחאתי שנקט בשנת 2019 בתגובה להכנסתם של משמרות המהפכה לרשימת ארגוני הטרור העולמית. במסגרת אקט זה, הופיעו פזשכיאן ופוליטיקאים נוספים באספה הכללית של הפרלמנט האיראני כשהם לבושים במדי הארגון – ארגון שאמון כזכור על דיכוין ביד קשה של אינספור מחאות באיראן וכן על שורה של פיגועי טרור מסביב לעולם.
את תמיכתו חסרת הסייגים של פזשכיאן במשמרות המהפכה ניתן לפרש כחלק מתמיכתו הכללית בערכי המהפכה האסלאמית, ובפרט כחלק מנאמנותו למנהיג העליון – שני עקרונות שהוא דואג להדגיש כל העת. כך למשל, בנאומו באוניברסיטת טהראן, אמר על עצמו פזשכיאן שהוא "כנוע וצייתן" אל מול עלי ח'אמנאי, וגרס שלא ניתן לגנות אותו על כך. במהלך הדיונים הטלוויזיוניים שנערכו טרם הבחירות הזכיר שוב ושוב את חזון המנהיג לעתיד איראן ברומזו שיפעל לאורו, ואף הצהיר שאין בכוונתו לבצע שום שינויים מבניים במדינה אם ייבחר.
את האחריות להחלטה ההרסנית למנוע יבוא של חיסונים מערביים לאיראן הסיר פזשכיאן מהמנהיג – לא משום שההחלטה לא נתקבלה על ידו, אלא משום שהמנהיג קיבל אותה על בסיס מידע שגוי שניתן לו
את דבקותו במנהיג הביע פזשכיאן ביתר שאת גם בימי התפשטותה של מגפת הקורונה, אז שימש כחבר בוועדת הבריאות והתרופות של הפרלמנט. מחד גיסא, הוא ביקר בחריפות את הממשלה המכהנת בראשותו של חסן רוחאני על כך שהתייחסה למצב "כאילו היה בדיחה". מאידך גיסא, את האחריות להחלטה ההרסנית למנוע יבוא של חיסונים מערביים לאיראן הסיר פזשכיאן מהמנהיג – לא משום שההחלטה לא נתקבלה על ידו, אלא משום שהמנהיג קיבל אותה, לדברי פזשכיאן, על בסיס מידע שגוי שניתן לו.
כתבתה של האנא כביאיני מיטיבה לשרטט אם כן את דמותו המורכבת של מי שיֵשב בארבע השנים הקרובות על כס הנשיאות באיראן. מחד גיסא, בן מיעוטים צנוע המדבר בעד עקרון השוויון, ומאידך גיסא, תומך נלהב בעקרונות המהפכה האסלאמית; לוחם צדק שמסתייג מהשימוש של כוחות הביטחון בכוח לא־מידתי, אך גם מזדהה בכל מאודו עם משמרות המהפכה; פוליטיקאי שאינו חושש לבקר נחרצות את השלטון, ובה בעת מכריז שלא יבצע אף רפורמה מהותית וידבק בדרכו של המנהיג.
האם יביא מסעוד פזשכיאן להקלה בדיכוי הדיקטטורי אשר מכביד על חיי האיראנים, כפי שטוענים תומכיו, או שמא יתגלה כ"חותמת גומי" של המשטר אשר נועדה לספק מראית עין של דמוקרטיה, כפי שטוענים מתנגדיו? בעוד את התשובה הוודאית לשאלה זו נוכל לדעת רק בתום כהונתו של פזשכיאן, המילים שאמר המנהיג למתמודדים ימים ספורים לפני הבחירות – מילים שאיתן האנא כביאיני מסכמת את כתבתה – יכולות לתת לנו רמז: יהא מי שיהא האדם שייבחר לנשיאות, פקד ח'אמנאי על המתמודדים, אל לו למנות לאף תפקיד פוליטי שום אדם "שסוטה אפילו כדי גרגיר אחד מעקרונות המהפכה".
