האם משבר הקורונה יעניק הזדמנות חדשה עבור תנועות האסלאם הפוליטי באזור? שאלה זו מתעוררת כאשר אנחנו בוחנים את הפולמוס בנוגע ל"יום שאחרי הקורונה" בעולם שלא ישוב להיות בדיוק כפי שהיה.
אין תשובה אחת לשאלה זו. אולם מבין כל המדדים שגודשים את המחקרים והניתוחים לגבי העולם שאחרי הקורונה, אחד מהם מצטייר כמעט כוודאי וזוכה לקונצנזוס בקרב החוקרים והפרשנים: המציאות של המוני מובטלים תחריף את העוני, הרעב והמחסור. הדפלציה תרחיב את כיסי העוני, אם כי אולי קשה לדבר על "כיסים" של עוני כאשר יהיו יותר עניים מכאלו שאינם. נוסף על כך, חלק מהממשלות והמשטרים באזור הפגינו ביצועים אומללים בבלימת הקורונה, ומן הצפוי שיפגינו ביצועים עלובים יותר בניסיונם להתמודד עם השלכות הקורונה על הכלכלה ועל רמת החיים של הציבור.
מתוך כך ייווצרו סיבות אובייקטיביות לחוסר יציבות וסיכוי גובר להתפרצות מחאות והתקוממויות במסגרת הגלים המתמשכים של האביב הערבי או באופנים חדשים, שיבטיחו כאוס ואנרכיה יותר מאשר שינויים ורפורמות.
הוואקום השלטוני וקוצר ידם של משטרים ושל ממשלות לספק שירותים ותנאי מחיה ראויים, ייתנו רוח גבית לתנועות האסלאם הפוליטי לכל סוגיו וגווניו. האסלאם הפוליטי יקבל הזדמנות לעלות שוב למרכז הבמה ולחדש את נוכחותו שהצטמצמה משמעותית מאז ההפיכה השנייה במצרים נגד מורסי בשנת 2013. המהלומות שספג האסלאם הפוליטי ממדינות בעלות עוצמה באזור ובעולם, הצילו אותו מהסדקים שאיימו למוטט אותו: התנהלותו הכושלת, האסטרטגיה הבעייתית לתפיסת השלטון וחשיפתן של הקבוצות הסלפיות-ג'יהאדיות הפושעות שאיכלו אותו מבפנים.
עם זאת, לאסלאם הפוליטי יש מורשת היסטורית וניסיון ארוך ומקיף יותר מכולם בתחומי הסיוע, החברה, החינוך, הצדקה ועשיית הנפשות. היכולות הללו קיימות למרות הדיכוי השלטוני, והן נשענות על תשתית חברתית שיכולה להתאושש ברגע שיתאפשר לה הדבר וברגע שאחיזת הברזל של כוחות הביטחון תתרופף.
הכוחות האזרחיים והתנועות החברתיות והמודרניות של הצעירים מילאו תפקידי מפתח והלהיטו את הרחובות בשני הגלים של האביב הערבי. אך תנועות אלו לא הצליחו להתארגן בבריתות ובקואליציות רחבות ויצאו בידיים ריקות. זהו מצבן גם בחלוף עשור ולקחיו הקשים, וההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה. כאשר תיקרה הזדמנות בלתי חוזרת בפני התנועות הללו, אלה מביניהן שעשו הכול כדי להשתנות, וחותרות למילוי החלל העצום בפעילותם של מוסדות הממשלה המתרשלים, יזכו בקופה. או אז נעמוד בפתחו של גל חדש של אסלאם פוליטי למרות האשליות שהעולם הערבי נמצא כבר ב"יום שאחרי", שכבר אז טענתי שהן מקדימות את זמנן.
תרחיש זה אינו גזירת גורל בלתי נמנעת. דברים ייראו אחרת אם כל השחקנים המעורבים בדבר ילמדו את לקחי העבר, והמשטרים והממשלות יתעוררו ויבינו את הצורך בשלטון הגון, מכליל, משתף ופלורליסטי שנלחם נגד השחיתות ומשקיע כספים בצורה נבונה. ניתן יהיה למנוע את תרחיש זה, אם פעילים אזרחים ודמוקרטיים יבינו את ההכרח הקיומי להתארגן יחד, להתאגד, ולתת למאחד לגבור על השונה.
אולם אינני אופטימי, לא לגבי ממשלות ולא לגבי ארגונים. אולי בשל כך אני סבור שהקורונה, אשר הציבה אתגרים קשים ביותר עבור המדינות והחברות הערביות, צופנת בתוכה הזדמנות עבור האסלאם הפוליטי לאחר שבע שנים רזות של נסיגה ושל הצטמקות.
עורייב א־רנתאווי הוא פובליציסט, חוקר ירדני ומנהל מכון אל־קודס למחקרי מדיניות. המאמר המלא התפרסם בעיתון הירדני א־דוסתור. גרסה זו מתפרסמת בחסות מיזם "אופק לתקשורת הערבית", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. מערבית: שאול עזריאל.
