14 ביוני – זה התאריך החדש שבו הבחירות לנשיאות לבנון אמורות להתרחש. או לפחות זה התאריך שבו חברי הפרלמנט בבירות ינסו לבחור נשיא חדש. מאז פקיעת המנדט של מישל אעון בחודש אוקטובר האחרון, התקיימו כבר כשתים עשרה ישיבות בחירות בניסיון, הכושל בינתיים, להעניק ללבנונים נשיא חדש.
אזרחי לבנון מיואשים. כבר שבעה חודשים שמדינתם מתנהלת ללא נשיא. החוקה הלבנונית קובעת שמועמד זקוק לתמיכתם של לפחות שני שלישים מחברי הפרלמנט כדי להיבחר כנשיא. ללא מסוגלות כזאת של אחד המועמדים, הפרלמנט אינו צפוי לערוך בחירות. תיאורטית, התכוון יו"ר הפרלמנט נביה ברי לכנס ישיבת בחירות רק במצב שבו אחד המועמדים מסוגל באמת לנצח. בינתיים, למרות החלטת הכינוס של ברי, לא נראה שכך הוא המצב.
בלבנון וגם מחוצה לה חששו מתרחיש כזה בדיוק עוד טרם פקע המנדט של הנשיא מישל אעון בחודש אוקטובר האחרון. ואשר יגורו כך קרה. הקואליציה של חזבאללה החרימה את דיוני הפרלמנט עד שהכף תיטה לטובת המועמד שלהם. בתחילת חודש פברואר התכנסו בפריז נציגים בכירים של צרפת, ארצות הברית, סעודיה, מצרים וקטר כדי להגיע לנוסחה מוסכמת שתסייע ללבנון להתקדם לבחירות, אבל המפגש הסתיים בלא כלום. נציגים של אותן חמש מדינות נפגשו עם ראש ממשלת המעבר הלבנונית נג'יב מיקאתי בבירות רק ימים לאחר המפגש בפריז. גם אז הסתיימה הפגישה ללא הסכמות.
בתחילת חודש מאי התחייב ברי לכנס את הפרלמנט עד החמישה עשר ביוני. בשיחה שהייתה לו עם השגרירה האמריקנית בלבנון הוא הביע התחייבות דומה. אבל לאחר פגישה עם השגריר הסעודי בבירות כמה ימים מאוחר יותר, התהפכו שוב היוצרות. כעת נראה כי כל עוד ריאד מהססת ואיננה עומדת מאחורי המועמד של ברי, יימשך הואקום הפוליטי.
המועמד של חזבאללה, של תנועת אמל (ברי) ושל איראן הוא סליימן פראנג'ייה. חסן נאסראללה מריץ את פראנג'ייה בגלוי לתפקיד. בביקורו בלבנון בסוף חודש אפריל, רמז שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבד אללהאיאן רמז עבה במיוחד לחברי הפרלמנט שעימם נפגש, ואמר כי הלבנונים חייבים להגיע להסכמה בינם לבין עצמם על זהותו של נשיאם החדש.
המועמד של חזבאללה, של תנועת אמל (ברי) ושל איראן הוא סליימן פראנג'ייה. חסן נאסראללה מריץ את פראנג'ייה בגלוי לתפקיד. משרד החוץ הצרפתי הכחיש כבר כמה פעמים כי גם פריז תומכת בפראנג'ייה לתפקיד
משרד החוץ הצרפתי הכחיש כבר כמה פעמים כי גם פריז תומכת בפראנג'ייה לתפקיד נשיא לבנון. אבל כגובה ההכחשות כן גובה הידיעות שהתפרסמו בחודשים האחרונים לאורכה ולרוחבה של התקשורת הצרפתית על ההעדפה של ארמון האליזה את המועמד פראנג'ייה. לידיעות הללו, כך נראה, היה על מה להסתמך. בסוף חודש מרץ הגיע פראנג'ייה לפריז, ונפגש עם הממונה על התיק הלבנוני באליזה פטריק דורל. אף מועמד אחר לנשיאות לבנון לא זכה בינתיים להזמנה כזאת מפריז.
איך אפשר להסביר את העמדה הצרפתית? מבחינתה של פריז מדובר בשיקול של "ריאל פוליטיק". בארמון האליזה האמינו, לפחות עד לאחרונה, שפראנג'ייה הוא המועמד היחיד שיכול לגבש מאחוריו תמיכת רוב בפרלמנט; שהוא היחיד שיוכל להחזיק ברסן המושכות מספיק זמן כדי לאמץ את הרפורמות ההכרחיות במשק הלבנוני לפני שתתהפך על לבנון שוב חרב הבחירות. פראנג'ייה, השתכנעו בפריז, מסוגל "לספק את הסחורה", קרי הסכם עם קרן המטבע הבין־לאומית. הקשרים הטובים של פריז עם שורה של אישים לבנונים הקשורים ברמה זו או אחרת עם חזבאללה היו גם הם אלמנט מכריע במשוואה זו. קשרים אלה תרמו לא מעט להשגת הסכם סימון הגבול הימי בין ישראל ללבנון לפני כשנה – הסכם חיוני לשיקומה של הכלכלה הלבנונית, והם חיוניים עבור פריז כדי לשמר את ההשפעה הייחודית שלה באזור.
העמדה הצרפתית הרגיזה לבנונים רבים – כולל בפזורה הלבנונית באירופה, אשר מתקשה להבין מדוע פריז תומכת במועמד השיעי. הם מתקשים להבין מדוע דווקא פריז תומכת במועמד שינציח את קריסת הסכמי טאיף מ־1989, אשר קבעו כי נשיא לבנון יגיע מהקהילה המארונית. פראנג'ייה ימשיך לדרדר ולסכן את מעמדם של הנוצרים בלבנון, חוששים בפזורה. ויש גם את העניין הסורי. פראנג'ייה הוא חבר ילדות של הנשיא באשר אל־אסד. האם לבנון תחת הנהגתו של פראנג'ייה תיפול שוב לידי דמשק? ואיך זה שדווקא צרפת, אשר מתעקשת שלא לחדש את היחסים עם סוריה, תומכת במועמד קרוב כל כך לאסד?
אבל מעבר לפזורה הלבנונית, העמדה הצרפתית הרגיזה גם את האמריקנים. עם קונגרס שנושף בעורף הממשל נגד מועמד שיעי לנשיאות לבנון, נאלצה מחלקת המדינה לקרוא את פריז לסדר. "ארה"ב מאמינה שלבנון זקוקה לנשיא נקי משחיתות, שיכול לאחד את המדינה, לקדם מדיניות של שקיפות ואחריות, לשים את האינטרסים של תושבי לבנון במקום הראשון, להתקדם לעבר אחדות לאומית וליישם רפורמות כלכליות קריטיות, ובראשן אלו הנדרשות כדי להבטיח את קבלתה ואת יישומה של תוכנית סיוע של קרן המטבע הבין־לאומית", נאמר בהודעה שפרסמה מחלקת המדינה בתחילת חודש מאי.
ההודעה של מחלקת המדינה לא התייחסה ישירות לפראנג'ייה או לכל מועמד אחר, אך רוח הדברים הייתה ברורה. לבנון זקוקה למועמד ישר ויעיל, שיהיה מקובל על הקהילה הבין־לאומית; לא למועמד של חזבאללה, הנושאת באחריות לא קטנה להתמוטטותה של כלכלת לבנון, שידחוף את המדינה באופן סופי לידיה של איראן. מנגד, בוושינגטון חולקים את העמדה של פריז באשר לצורך לקיים בחירות במהירות האפשרית. לא רק בגלל הואקום הפוליטי, אלא גם בשל הואקום הכלכלי. נגיד הבנק של לבנון יסיים את המנדט שלו בסוף חודש יוני, וברי כבר הבהיר כי לא ימנה נגיד חדש לפני שייבחר נשיא חדש. בוושינגטון מקפידים שלא לתמוך במועמד זה או אחר. מה שחשוב, הם אומרים, זה לשמר את הסכם הגז עם ישראל ולשקם את הכלכלה הלבנונית.
כאמור, המועמדות של פראנג'ייה מעוררת אמוציות בתוך לבנון ומחוצה לה. אבל פריז צריכה להתמודד כעת עם עוד "בעיה," והיא המועמד השני שמסתמן מול המועמד של חזבאללה. ג'יהאד עזור הוא מנהל מחלקת המזרח התיכון ומרכז אסיה בקרן המטבע הבין־לאומית. לכאורה המועמד המושלם. בארבעה ביוני הודיע המחנה של מישל אעון, שעזור הוא המועמד הרשמי שלהם. עם רזומה שכזה ועם תמיכת המפלגות הנוצריות, תתקשה פריז לתמוך במועמד "האידאלי" של חזבאללה. זאת כנראה הסיבה שבגללה החליט נשיא צרפת עמנואל מקרון למנות בתחילת חודש יוני את שר החוץ לשעבר שלו ז'אן איב לה דריאן לשליח מיוחד ללבנון.
מעבר לעמדות של צרפת ושל ארצות הברית, מי שתכריע בסופו של דבר לכאן או לכאן תהיה כנראה סעודיה. המחנה הסוני לא יצביע עבור פראנג'ייה ללא הסכמתה של ריאד. בסעודיה הבהירו בינתיים כי הם אינם מתכוונים לתמוך במועמד ספציפי, אבל העמדה שלהם עשויה להשתנות על רקע חידוש היחסים עם איראן לפני חודשיים. שלא במקרה, היה נסראללה מהראשונים שהגיבו להכרזה על חילופי שגרירים עתידיים בין טהראן לריאד, וציין כי "התפתחות חשובה זו יכולה לפתוח אופקים ברחבי האזור וכן בלבנון".
ישראל אומנם איננה חלק ממשחק השחמט הזה בין המעצמות, אבל האינסטרסים שלה ברורים. מצד אחד, ישראל זקוקה ללבנון יציבה פוליטית וכלכלית. מצד שני, הדבר האחרון שישראל רוצה זה איש של חזבאללה ושל איראן בארמון הנשיאות בבירות.
