יצירה ופרסום של דיוקן של הנביא מוחמד נקשרו בעשורים האחרונים להצגה פוגענית של האסלאם ושל הנביא, כפי שהתרחש לדוגמה בקריקטורות על הנביא בדנמרק בשנת 2006 ובמגזין שרלי הבדו בשנים 2011 ו־2015, שאף גרמו לפרץ של מהומות אלימות. לאחרונה התרחשה פרשה מעט דומה אך לא אלימה באוניברסיטת המליין במינסוטה שבארצות הברית. כחלק מקורס על אומנות היסטורית גלובלית, הראתה אריקה לופז פראטר, מרצה לאומנות היסטורית, שני ציורים היסטוריים על הנביא מוחמד, מה שעורר לאחר מכן סערה באוניברסיטה.
על אף שפראטר נתנה מראש את האפשרות לא להשתתף בשיעור אם הסטודנטים (המוסלמים) לא יחושו בנוח, המקרה גרם להתנגדות מצד סטודנט מוסלמי מ"ארגון הסטודנטים המוסלמים" (MSA). הסטודנט מחה כנגד מיצג הנביא והתלונן להנהלה בטענה שיש בו משום חוסר כבוד וזלזול במוסלמים. בעקבות תלונתו, חודש לאחריה הושעתה המרצה מתפקידה בעילה של אסלאמופוביה. בהמשך לכך, השעייתה של המרצה הציתה שיח נוקב באוניברסיטה בין אלו שהתנגדו לציורים בשל הפגיעה באסלאם ובמוסלמים ובין אלו שהתנגדו להשעייתה בשם הזכות לחופש אקדמי, ואף ארגנו עצומה לתמיכה במרצה.
חשוב לציין כי בשונה מקריקטורות או מדיוקן ביקורתי ושלילי של הנביא כפי שאירע בשרלי הבדו לדוגמה, מיצגים אלו של דמות הנביא בקורס היו חיוביים. דיוקנאות אלו צוירו בידי מוסלמים שיעים במאות ה־14 וה־16 והם נחשבים למהימנים, ובהם הנביא נראה מקבל נבואה מהמלאך גבריאל – תקופה שבה רוח הנבואה החלה לשרות עליו לראשונה.
פרשה זו הביאה לביקורת נרחבת מצד חוקרים ואנשי אקדמיה בתחום האסלאם ואומנות מוסלמית, בתוכם גם מוסלמים, שיצאו להגן על הזכות להציג את הציורים. טענתם העיקרית הייתה שמטרת המיצגים הייתה דווקא להציג את הנביא באור חיובי ולא לזלזל בו, בפרט שמדובר במסורת ארוכה של אומנות מוסלמית שבחלקה נוצרה כסמל לאדיקות דתית. כך לדוגמה, עלי אסאני, פרופ' ללימודי אסלאם ותרבות מאוניברסיטת הרווארד, טען שהצהרות גורפות על כך שהצגת דמות הנביא במיוחד במקרה המדובר אסורה באופן גורף, הן מוטעות לחלוטין ומעידות על בורות בדת האסלאם.
הפרשה יכולה ללמד על כך שדיוקן הנביא מוחמד עדיין נחשב לסוגיית טאבו רגישה. עם זאת, ייתכן כי ריבוי הקולות האקדמיים שימשיכו לתמוך במיצג הנביא לצד קריאותיהם של דרשנים המסרבים לראות בדיוקנים אלו אסלאמופוביה, יביאו לשינוי
בדומה לאסאני, גם פרופ' מארק ברקסון מהמחלקה ללימודי דת באוניברסיטת המליין שבה התרחשה הפרשה, הדגיש כי אף שסטודנטים מוסלמים רבים מצדדים באיסור הצגת דמות הנביא, רובם אינם בקיאים במסורת המוסלמית, ואינם מפנימים שבמהלך ההיסטוריה בחלק מהעולם המוסלמי, מוסלמים יצרו דיוקנאות של הנביא ונהנו מיצירות כאלו. ברקסון אומנם מכבד סטודנטים מוסלמים שעדיין בוחרים להימנע מצפייה במיצג הנביא, אך סבור כי השעיית המרצה גרמה לאוניברסיטת המליין להצטייר כמוסד אקדמי שאינו מעודד חשיבה ביקורתית. לכן לדעתו, האוניברסיטה אינה יכולה לאפשר שאיסור בקרב קבוצה מסוימת יחול באופן קולקטיבי על השאר.
גם כריסטיאן גרובר, פרופ' לאומנות מוסלמית מאוניברסיטת מישיגן, שהייתה חלק מהעותרות להשבת המרצה, כתבה כי ניתן לראות את המיצגים ההיסטוריים של הנביא מוחמד במקומות שונים בעולם, כמו למשל במוזיאון לובר בפריז או במוזיאון לאומנות אסייתית בסן פרנסיסקו. נוסף על כך, גרובר האשימה את אוניברסיטת המליין בכך שאימצה גישה אולטרה־מוסלמית שמרנית בנושא, העומדת בקנה אחד עם "הקלישאה המערבית עתיקת היומין" שלפיה אסור למוסלמים לצפות במיצג של הנביא.
יחס מורכב יותר לפרשה הגיע מצד דרשנים אמריקאים מתונים כדוגמת השיח' ד"ר יאסר קאדי מ"הסמינר האסלאמי של אמריקה", שהצהיר כי הוא מתנגד למיצגים כאלו על הנביא שכן הם מעשה אסור באסלאם (חראם). עם זאת, הוא הדגיש כי דעתו התיאולוגית בסוגיה אינה אמורה או אינה יכולה להשפיע על שיקול הדעת של המרצָה בהצגת המיצגים בכיתה מטעמים אקדמיים, זאת במיוחד עקב חופש הדת המעוגן בחוקה האמריקאית המאפשר לה להתבטא בחופשיות בנושאים אלו. כמו כן, קאדי טען כי לא ניתן להשוות את המיצגים על הנביא בפרשה זו למקרה של הצתת הקוראן בשוודיה שהתרחש לאחרונה, ולכן המונח אסלאומופוביה בהקשר לפרשה זו חוטא לאמת. קאדי אף העיד על עצמו, כמי שהרצה בעבר באקדמיה בארצות הברית, שבאחד המקרים לימד את הסטודנטים על פרשת סלמאן רושדי ועל ספרו השנוי במחלוקת "פסוקי השטן" כדי להסביר באירוניה שלא כל נושא שנלמד בקורס אקדמי נחשב כאקט אסלאמופובי. קאדי אף טען כי החלטת האוניברסיטה לפטר את המרצה אינה קשורה כלל לסוגיית האסלאומופוביה, אלא לכך שאין לה תקן, ולכן לאוניברסיטה היה נוח לנצל את המקרה תוך רכיבה על האג'נדה "האסלאמופובית" כדי לא לחדש למרצה את החוזה.
למרות צידודם של מומחי אסלאם אקדמיים אלו במיצגים על הנביא ועל אף דעתם של דרשנים מתונים כי אין בדבר משום אקט אסלאמופובי, הנהלת אוניברסיטת המליין סבורה כי יש במקרה משום פגיעה בסטודנטים מוסלמים. הפרשה יכולה ללמד על כך שדיוקן הנביא מוחמד עדיין נחשב לסוגיית טאבו רגישה, המעוררת התנגדות טבעית ורחבה בקרב מוסלמים רבים. עם זאת, ייתכן כי ריבוי הקולות האקדמיים שימשיכו לתמוך במיצג הנביא לצד קריאותיהם של דרשנים המסרבים לראות בדיוקנים אלו אסלאמופוביה, יביאו לשינוי כלשהו שיוכל לעדן את היחס הכללי כלפי מיצגי הנביא. בשנת 2010, הציגה סדרת הטלוויזיה הפופולרית ״סאות' פארק״ את הנביא מוחמד באופן בוטה, וגרמה לסערה ציבורית שמתוכה נולדה היוזמה השנויה במחלוקת לאירוע תמיכה שבו מציירים את הנביא (Everybody Draw Mohammed Day). על אף שדיוקן הנביא עדיין נחשב אקט שנוי במחלוקת בקרב מוסלמים רבים, ייתכן כי עצם הדגשת ההבחנה בין הצגת דמותו באופן חיובי לעומת הצגתה השלילית תוכל להביא בעתיד לשינוי ביחס למיצגים אומנותיים של הנביא מוחמד.
