מי שעוקב אחר אירועי גביע העולם בקטר, על המשמעויות שלהם ועל תוצאות המשחקים של הקבוצות, ימצא שכל אלה והאווירה שהם מעוררים בקטר, נושאים השלכות תרבותיות ופוליטיות, ורק לאחר מכן השלכות הנוגעות לספורט – למי הפסיד או ניצח. אני מבקש, להלן, לנסח כמה מחשבות רלוונטיות.
ישנם אנשים, בייחוד כאלו שעדיין לא ויתרו על הרעיון של שלטון האדם הלבן בעולם כולו, הטוענים שלקטר אין יכולת לספק את התשתיות, את האווירה המתאימה ואת המערכות הדרושות לעריכת גביע העולם בשטחה, משום שאיננה מדינה לבנה. לפי האנשים הללו ורעיונותיהם הפשיסטים, לקטר יש כסף, אבל אין לה יכולות ארגוניות וניהוליות מספקות לקיום גביע העולם מפני שהיא מדינה ערבית, מוסלמית, אסיאתית, הממוקמת במפרץ.
בשל כל התכונות הללו – לפי אלה והאידאולוגיה הפשיסטית שלהם – קטר היא מדינה מפגרת או מדינת עולם שלישי במצב טוב, שצריכה להמשיך ולהישמע להנחיות האדם הלבן! מי היא קטר שתארח את גביע העולם? מי היא בכלל שכל שחקני הכדורגל האירופאים או האמריקאים ייאלצו לנסוע אליה? מי היא בכלל, שכל שחקני הכדורגל הבין-לאומיים יהיו תלויים בכך שהיא תחתום להם על הדרכונים כתנאי לכך שייכנסו אליה ויוכלו להשתתף בגביע העולם? מי היא שתהפוך לפתע למנהיגה של העולם באירוע הזה, המאסף את כל יבשות העולם, את כל תושביו, מסביב לקטר, כולם צייתנים להנחיותיה למשך כל התקופה הארוכה של גביע העולם 2022?
הפשיסטים לא הסתפקו בדיבורים. הם ניסו, יומם ולילה, להכשיל את קיומו של גביע העולם בקטר ולהעביר אותו למדינה אחרת. הם הורידו דמעות תנין על מה שהם כינו "זכויות העובדים", שלכאורה הופרו בקטר. הם מתבכיינים שקטר תאסור על המשתתפים בגביע העולם שתיית אלכוהול, על כך שתסתום את פיותיהם של הלהט"בים ותמנע מהם לקיים את אורח חייהם בפומבי.
המחזיקים באידאולוגיה זו לא הסתפקו בכל הצעדים המגוחכים, מלאי השנאה והמטופשים הללו – הם החלו לדרוש בכל פה ולצווח בראש חוצות, וציוו על דובריהם בכל כלי התקשורת להוציא דיבה על קטר, על האסלאמיות שלה, על הערביות שלה, על כך שהמדיניות שלה מקדמת את האינטרסים האסלאמיים, הערביים, הפלסטיניים שלנו! הם נקבצו עליה יחדיו, והמשיכו להסית נגדה באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, בעברית ולעיתים אפילו בערבית.
ואז הגיע רגע האמת, ואירוע הספורט העולמי החל. הנבחרות בעלות השם העולמי, עם אלפי אוהדים, הגיעו בזו אחר זו לקטר. לאחר מכן החלו המשחקים באצטדיונים שבנתה קטר, למרבה ההפתעה. עיניהם של הפשיסטים יצאו מחוריהן לנוכח איכות ההכנה והארגון, שהיו מרשימים יותר מאשר אלו של כל המדינות של הפשיסטים האלו עצמם – ממש כך, מן המדינות שלהם כולם!
לשמונת האצטדיונים שבנתה קטר אין דומה בכל העולם, כולל במדינות של הפשיסטים הללו; הינה היא מנהלת להפליא את התנועה סביב המשחקים המתקיימים בהם, את צורכיהם של האוהדים בתוך האצטדיונים ומחוצה להם – בלי לוותר, מצד אחד, על תרבותה הערבית והאסלאמית, אך מצד שני, בלי לכפות את תרבותה על אורחיה – השחקנים והאוהדים.
תארו לעצמכם שלאסלאם כפי שהוא באמת – טהור, לא-מעוות – הייתה ניתנת הזדמנות אחת לשיחה עם העולם; המצב היה אחרת ממה שהוא עכשיו.
כך למשל אסרה קטר על נחיתתו של מטוס גרמני שנשא את דגל הגאווה כי תרבות הלהט"ב נוגדת את התרבות הערבית והאסלאמית, ואף שוללת אותה. ממש מאותה סיבה, נאסר על הנבחרת הגרמנית לענוד על המדים בתחילת המשחק סרטים הנושאים את דגל הגאווה. לקטר עומדת הזכות לקיים את תרבותה ולאסור מעשים הנוגדים לה. מי שטוען שזוהי כפייה תרבותית טועה; הרי אם נקבל עמדה זו, הרי גם בארה"ב, ממש עד ימינו אנו, מפלגות קומוניסטיות אינן חוקיות. וכיצד היא מצדיקה זו? באמירה ש"דמוקרטיה היא רק עבור דמוקרטים!".
בל נשכח את צרפת, זו שאינה מפסיקה לעשות עלינו שרירים, שרוממות ערכי המהפכה הצרפתית והפלת הבסטיליה בפיה – ועדיין שומרת במוזיאונים שלה גולגולות של מורדים אלג'ירים. צרפת, שעדיין איננה מתירה למוסלמיות אזרחיות צרפת ללבוש חיג'אב בטענה שהדבר פוגע בתרבות הצרפתית? הרי מה עם העובדה שכל הסמלים והפסלים שהצרפתים הקימו למריה, עליה השלום, נוגדים לכאורה את התרבות הצרפתית, או שקנה המידה השפל של העליונות הלבנה הוא עדיין זה שמנחה את צרפת? התשובה ברורה מאליה.
הרי מדינות אירופיות רבות אוסרות על אזרחיהן המוסלמים לבנות מסגדים או צריחים למסגדים מפני שהן טוענות כי הדבר סותר את התרבות המערבית. דבר זה מכריח מאוד מוסלמים להתפלל בחניונים או במרתפי בתים פרטיים, ממש כמו ביתו של אל-ארקם בן אל-ארקם בתקופת מכה של הנביא עליו התפילה והשלום. אם ננסה לערוך איזו רשימה שחורה של העליונות התרבותית הזו, המבוססת על שלטונו המוחלט של האדם הלבן, אורכה יהיה לא-קצר כלל. אז מדוע כל מיני קשקשנים מנסים למנוע מקטר לקיים את תרבותה האסלאמית-ערבית?
קטר לא פספסה את ההזדמנות הגלומה באירוח גביע העולם – היא הזמינה את המטיף האסלאמי הבין-לאומי ד'אכר נאיכ עם עוד מספר מטיפים נבחרים כדי שאלו יציגו לאורחים את דמותו האמיתית של האסלאם, לא האסלאם המעוות שכל מיני דוברים רשמיים מציגים כדי לזרוע שנאה כנגדו.
תארו לעצמכם שלאסלאם כפי שהוא באמת – טהור, לא-מעוות – הייתה ניתנת הזדמנות אחת לשיחה עם העולם; המצב היה אחרת ממה שהוא עכשיו.
שמתי לב לקבוצה של צעירים פלסטינים לבושים בבגדים פלסטיניים מסורתיים עם כפייה פלסטינית. הם הציגו דבקה עממית פלסטינית באוויר הפתוח בפני כל הנבחרות של גביע העולם בקטר. ומה הייתה התוצאה? ראיתי במו עיניי נערים מכל מדינות ערב נושאים דגלי פלסטין, לצד הדגלים שלהם, משתתפים בדבקה הזו ושרים לפלסטין. מה יש להבין מכך? לא פחות ולא יותר שכל העמים הערבים, ללא יוצא מן הכלל, בעד זכותה של פלסטין, ואינם תומכים בנורמליזציה, בקבלניה ובשודדים הנלווים אליהם.
נבחרת סעודיה ניצחה את ארגנטינה; נבחרת מרוקו ניצחה את דנמרק; המשחק בין תוניסיה ומרוקו הסתיים בתיקו. מה הייתה התוצאה? כלל הציבורים הערביים בקטר ומחוצה לה התמלאו בשמחה. עבורם, הניצחון של סעודיה היה ניצחונם; הניצחון של מרוקו היה ניצחונם. אם כן, אחדות העמים קיימת עדיין, והגבולות המלאכותיים של סייקס פיקו לא הפרידו אותה. כל העמים הללו מייחלים לחידוש הברית עם מקורם האסלאמי והערבי.
שדרן ישראלי ניסה לפתות אוהד מצרי לדבר איתו. הוא העמיד פנים שהוא ממדינה אחרת, ושאל את אותו אוהד על גביע העולם בקטר. למרבה הפלא, ברגע שגילה את האמת על השדרן, האוהד לא היסס והשיב – חירות לפלסטין!
בשל גביע העולם, אנשים מכל העולם באו במגע עם אזרחי קטר ועם אחרים מבני אומתנו הערבית והמוסלמית שהגיעו לצפות בו. הם התוודעו מקרוב לתרבות האסלאמית והערבית ולזכותה של פלסטין. הם עתידים לחזור למדינותיהם ולדבר עם משפחתם ועם חבריהם על תרבות הרחמים, הסובלנות והטוהר ועל זכותה של פלסטין, שמנצחת ולעולם לא תיעלם.
כל מי שביקר בקטר ישוב לארצו ויספר לקרוביו על טיבו האמיתי, הטהור, הבלתי-מעוות של האסלאם, כפי שהם שמעו וראו בעיניהם. הם יתגאו בתמונות שצילמו בקטר – אבל הדבר האחרון שמישהו יחשוב עליו הוא כדורגל.
השיח' ראאד סלאח הוא איש דת פלסטיני-ישראלי ומנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. המאמר המקורי פורסם באתר אל-ג'זירה. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: אליצור גלוק
