בשבועות האחרונים פתחו כוחות הממשלה הסודאנית בראשות עבד אל־פתאח אל־בורהאן (البرهان) במבצע נרחב באזור עיר הבירה ח'רטום. הם הצליחו לדחוק את מיליציית המורדים Rapid Support Forces) RSF) במידה ניכרת, ובכך סימנו תפנית באירועים: לראשונה הממשלה רושמת הישגים משמעותיים. ואולם, מחוז דארפור החשוב נותר בשליטת ה־RSF ושני הצדדים מסרבים בשעה זו לדון בסיום המלחמה, כך שמוקדם להעלות השערות באשר למועד סיום הקרבות.
המלחמה מתנהלת מאז אפריל 2023, ולוותה מראשיתה באזהרות ובהתרעות שהיא עלולה להמיט רעב (famine) על אזורים שונים במדינה. לאחרונה בלטה ההודעה של ארגון רופאים ללא גבולות על הקפאת הפעילות במחנה העקורים זמזם (زمزم) בשל עצימות הקרבות המתרחשים בו והסכנה הנשקפת לצוות. בהודעה הבהיר הארגון שבמחנה הפליטים שורר רעב על פי המדד לביטחון תזונתי – ה־IPC – המקובל על האו"ם.
הסיבה העיקרית לסכנת הרעב היא השפעת המלחמה על החקלאות במדינה. קשה להפריז בחשיבותו של המגזר החקלאי בסודאן: למעלה מ־80% מהכוח העובד במדינה עוסק בחקלאות, וכשליש מהתמ"ג מגיע מענף זה. לפיכך אין זה מפתיע שבלב המלחמה עומדות סוגיות חקלאיות. הצדדים נאבקים על שליטה באזורים הפוריים, מקשים על חקלאים לעבד את השדות ומשתלטים על מחסני תבואה.
לפגיעה בחקלאות יש השפעות רבות על הכלכלה הסודאנית, אך על כולן עולה השלכה אחת מיידית: בהיעדר יבול חקלאי, קהילות שלמות בסודאן מגיעות לחרפת רעב.
החוקר הסודאני מחמד ח'ליפה סידיק (محمد خليفة صديق) ביקש לבאר את הנושא במאמר שחיבר עבור מרכז אל־ג'זירה למחקרים שבבעלות ערוץ אל־ג'זירה הקטרי. הוא סקר את האופנים השונים שבהם המלחמה פוגעת בביטחון התזונתי בסודאן: פגיעה תשתיתית ביכולת המדינה לספק מזון ופגיעות מקומיות הקשורות במישרין להתנהלות הקרבות – מצורים שמוטלים על אזרחים, בזיזת משאיות סיוע וגירוש חקלאים מחלקותיהם. לאחר מכן הוא דן בסוגיות המדיניות שבצילן האסון ההומניטרי מתהווה במדינתו, והתווה דרכים אפשריות לשיקום המדינה.
הקרבות הקשים מנעו מאיכרי האזור לקצור באביב ולזרוע לקראת הקיץ, ושטחים נרחבים כלל לא עובדו בשל הקושי להעביר אליהם זרעים, דשן וכלי עבודה
התפרקות הכלכלה, פגיעה בחקלאות: רעב מודרני בסודאן
המערכה המתארכת הכניסה את סודאן למשבר כלכלי. בנובמבר האחרון דיווחה העיתונאית מונא עבד אל־פתח שהכלכלה הסודאנית ספגה הפסדים בסך כ־600 מיליארד דולר מאז פרוץ המלחמה, ולפי מכון המחקר International Food Policy איבדה המדינה 48% מהתוצר הלאומי הגולמי. חצי מהעובדים פוטרו ממשרותיהם וגם השכר הממוצע התכווץ ב־50%.
מלחמות בין גופי שלטון למיליציות, סידיק מסביר, נוטות לפגוע בתושבים במספר דרכים. ראשית, הן מקשות על מנגנונים כלכליים רשמיים לתפקד, וכך מחזקות את השוק השחור ואת הגורמים העברייניים המעורבים בו. שנית, הן מתאפיינות באלימות נגד אזרחים, המתרחשת לרוב כחלק מניסיון להשתלט על אמצעי הייצור או על אזורים אסטרטגיים. שלישית, במהלך מלחמות אזרחים קשה לנהל מדיניות ממשלתית מבוקרת, ולכן יש בזבוז רב של משאבי טבע. רביעית, הן מחזקות סוחרי נשק, מבריחים וקבוצות חמושות שיש להן אינטרס לשמור על חוסר היציבות.
לבסוף, הנפגעים העיקריים במלחמה, לטענת סידיק, הם נשים וילדים: נשים חשופות ביתר שאת לניצול ולאלימות מינית, וילדים נחטפים.
דפוס חלחול המלחמה לשדה האזרחי אינו חדש לסודאן. דוגמה לכך ניתן למצוא בהתרחשויות שקרו בעשרים השנים האחרונות במחוז אל־ג'זירה שבמרכז המדינה. מאז 2004 היה המחוז יעד מועדף על מיליציית ה־RSF (על גלגוליה השונים) בשל השטחים החקלאיים הפוריים שבשטחו.
כדי להשתלט על המחוז נקטה המיליציה לאורך השנים אסטרטגיית גירוש שכללה הרס מכוון של כפרים, רצח חקלאים, אונס נשים, חטיפת ילדים וגניבת בקר. במקום התושבים המגורשים התיישבו במחוז אנשים מטעמה, בעוד המגורשים נותרו ללא אספקה ובמצב הומניטרי קשה.
ואולם, סידיק סבור שאירועי המלחמה הנוכחית חריפים מקודמיהם בשל הבדלים בסדרי הגודל. הקרבות הסמוכים למועד פרוץ המלחמה באפריל 2023 התנהלו בעיקר במחוזות ח'רטום, אל־ג'זירה וסנאר. לפי דו"ח הבנק החקלאי הסודאני, הקרבות הקשים מנעו מאיכרי האזור לקצור באביב ולזרוע לקראת הקיץ, ושטחים נרחבים כלל לא עובדו בשל הקושי להעביר אליהם זרעים, דשן וכלי עבודה. פספוס היבול החשוב של עונת הקיץ של 2023 – בעיקר תירס, דוחן, שומשום וקטניות – פגע בביטחון התזונתי במדינה ובהיקף היצוא הסודאני.
הקריטריונים לקביעת רעב אינם עוסקים רק במדידת כמות קלוריות שנצרכות אלא בתפקוד השווקים והמערכות הלאומיות
בדצמבר 2024 השתלטו כוחות ה־RSF על מחוז אל־ג'זירה ועל הפרויקט החקלאי החשוב שבמרכזו. הפרויקט הוא עמוד התווך של החקלאות המודרנית בסודאן והיה אחראי ל־65% מתבואת התירס, החיטה והכותנה במדינה בטרם נפל בידי המיליציה. סידיק מתאר איך הקרבות הביאו לכך שלראשונה בתולדות הפרויקט הופרע המחזור החקלאי התקני בו, וכך הונחתה מכה משמעותית נוספת על הביטחון התזונתי במדינה.
הגידולים המבוססים על חקלאות שלחין הם הנפגעים העיקריים מהמלחמה, בעוד באזורים במערב המדינה כגון המחוזות דארפור וקורדופאן, שבהם נהוגה חקלאות בעל, הצליחו האיכרים לשמור על שגרה מסוימת בשל התלות הפחותה שלהם בשרשראות אספקה.
בשנים האחרונות פיתחו חוקרים הגדרה מורחבת למונח רעב הכוללת מצבים שהשלטון אינו מסוגל להבטיח אספקת מזון סדירה. כלומר, הקריטריונים לקביעת רעב אינם עוסקים רק במדידת כמות קלוריות שנצרכות אלא בתפקוד השווקים והמערכות הלאומיות.
הגדרה זו, שאחד המקרים שתרמו לפיתוחה היה מלחמת האזרחים בתימן, מתאימה לתיאור הפגיעה בשרשראות האספקה המאפיינת את המלחמה הנוכחית בסודאן. על פיה, הביטחון התזונתי של למעלה ממחצית האוכלוסייה בסודאן (25.6 מיליון תושבים) מוגדר כעת במצב משבר (Crisis) או גרוע מכך. 8.5 מיליון תושבים נמצאים במצב חירום (Emergency), ו־755 אלף מסווגים למדרגת הרעב הגבוהה ביותר: קטסטרופה (Catastrophe).
סידיק מראה שיש מתאם גבוה בין אזורים שבהם נפגעה החקלאות לבין אזורים שבהם שורר רעב. בעקבות זאת הוא מביע חשש שהרעב יתפשט גם לאזורים במערב המדינה שעד כה הצליחו לשמור על שגרה מסוימת, משום שכוחות ה־RSF השתלטו על דרכים חשובות המובילות למערב המדינה, וכן נרשמה באזורים אלו עלייה בתופעה של רועי צאן חמושים המטילים אימה על החקלאים ומשתמשים בשדותיהם כשטחי מרעה.
ראיות רבות מצביעות על כך שה־RSF פועלת בזדון ליצירת רעב במדינה, בעוד כוחות הממשלה עוסקים במניעתו. כבר ביומה השני של המלחמה שדדו לוחמי ה־RSF את עתודות המזון של העיר ניאלא שבמחוז דארפור
הרעבה כאסטרטגיה: שיטות הפעולה של ה־RSF ותוכניות השיקום שמנגד
הקהילה הבין־לאומית מאשימה את שני הצדדים הלוחמים בסודאן בפשעי מלחמה. לפי סידיק, זו מדיניות הרת אסון שעושה אותה שותפה לפשע. גורמים בסודאן התריעו מהרגע הראשון שאלמלא התערבות חיצונית יובילו פעולות ה־RSF לאסון הומניטרי, ואף גיבו את טענותיהם בתיעוד נרחב. לו היו הגופים הבין־לאומיים בוחרים לסייע לממשלה במקום לגנות אותה, אפשר היה לשמור על הביטחון התזונתי ברבים מהאזורים שנפגעו.
ואכן, ראיות רבות מצביעות על כך שה־RSF פועלת בזדון ליצירת רעב במדינה, בעוד כוחות הממשלה עוסקים במניעתו. כבר ביומה השני של המלחמה שדדו לוחמי ה־RSF את עתודות המזון של העיר ניאלא שבמחוז דארפור, ובחודשיים הראשונים בזזו לפחות 162 משאיות סיוע ו־57 מחסני תבואה במחוז. לכל אורך המלחמה שדדו כוחות המיליציה פעם אחר פעם את מחסני התבואה של תוכנית המזון העולמית (WFP).
במהלך כיבוש מחוז אל־ג'זירה אף קיבלו הכוחות קואורדינטות מדויקות למיקום של מחסני תוכנית המזון והבטיחו שלא יפגעו בהם לרעה, אך בפועל השתמשו במידע כדי לשדוד למעלה מ־2,500 טונות סיוע הומניטרי.
ולא רק זאת: המיליציה הטילה מצור על מספר אזורים מאוכלסים בכבדות, כגון האי בעל המיקום האסטרטגי תותי והשכונות באנת, אל־עבאסיה, אל־פתיחאב ואל־מוהנדסין שבמחוז ח'רטום. במחוז אל־ג'זירה אסרו המיליציות הכנסת מזון לאזורים שכבשו, והתנו קבלת מזון בהתגייסות לשורותיהם. לבסוף, ב־14 ביוני 2024 פתחו כוחות המיליציה בירי נטול הבחנה לעבר שיירת סוחרים מקומיים שהייתה בדרכה לשוק הסיטונאי של הכפר אום־סמימה שבצפון מחוז קורדופאן. 23 סוחרים נהרגו, והדבר אף הביא לעצירה של שיירות האספקה לכפרים באזור. לטענת סידיק, פעולות דומות אירעו בכל האזורים שכבשה המיליציה.
מנגד, סידיק מראה מדיניות עקבית ואפקטיבית בחלקה שהממשלה נוקטת כדי לשמור על הביטחון התזונתי של אזרחיה. עם היוודע הנזק שהמיטה המלחמה על החקלאות הסודאנית, הקימה הממשלה ועדת חירום "להצלת העונה החקלאית" בראשות סגן הרמטכ"ל הסודאני אבראהים ג'אבר, שאמונה על הצלת הפרויקטים החקלאיים המרכזיים של המדינה: אל־ג'זירה, הנילוס הלבן, הנילוס הכחול, אל־קדארף, דארפור וקורדופאן.
על פי שר החקלאות הסודאני הסיבה לרעב של 25 מיליון סודאנים אינה מחסור בתבואה, אלא העובדה שמיליוני תושבים נמצאים בשטח כבוש שאי־אפשר להעביר אליו אספקה
הוועדה נחלה הצלחה בחלק מהאזורים, וכבר נרשמה התאוששות מסוימת משנת 2023 הקשה. עונת הקיץ של 2024 הצליחה לספק קטניות וירקות שהזינו תושבים רבים, ויוזמות משותפות של הממשלה עם תוכנית המזון העולמית ועם USAID לזריעת חיטה ולאספקת דשן סיפקו אף הן תוצאות טובות שהביאו להתאוששות של חלק מהמחוזות הפגועים.
שר החקלאות הסודאני אבו־בכר אל־בשרי הטיל ספק בנתוני האו"ם שמדווחים על 755 אלף תושבים במצב קריטי. לדבריו, לא סביר שארגונים בין־לאומיים הצליחו לאסוף מידע מהימן מאזורים שבשליטת ה־RSF, והמצב בסודאן טוב ממה שהם מראים. אל־בשרי ציין שלסודאן יש עתודות גדולות שיספיקו לפחות עד הקיץ הבא ומעבר לכך, הסיבה לרעב של 25 מיליון סודאנים אינה מחסור בתבואה, אלא העובדה שמיליוני תושבים נמצאים בשטח כבוש שאי־אפשר להעביר אליו אספקה.
הממשלה הסודאנית דוחה בעקביות את הטענות על רעב במדינה. בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם שהתקיימה בינואר 2025, ביטא השגריר הסודאני אל־חארס אידריס תפיסה זו, וזכה לגיבוי משגריר רוסיה דמיטרי פוליאנסקי, שגרס כי גורמים בין־לאומיים מבצעים פוליטיזציה של הגדרת הרעב במטרה לתקוף את הממשלה בסודאן.
לדברי השגריר הרוסי, על הקהילה הבין־לאומית להתאחד מאחורי הממשלה הסודאנית. ואולם, הממונה על הפעולות ההומניטריות של האו"ם אידם וסורנו נקטה עמדה ברורה: סודאן היא כיום המדינה היחידה בעולם שיש בה רעב, והוא נגרם במובהק מההחלטה של שני הצדדים להמשיך במלחמה.
שלושה תרחישים לעתיד הביטחון התזונתי
סידיק מזהה שלושה תרחישים אפשריים לביטחון התזונתי בסודאן בשנים הקרובות בהתבסס על הערכה הריאלית שהמלחמה לא תיפסק. בתרחיש הקשה, השליטה של כוחות ה־RSF באזורים אסטרטגיים תביא להתפשטות הרעב לאזורים נוספים במדינה משום שהיכולת להפיק תוצרים חקלאיים באזור אחד של סודאן תלויה באספקה מאזורים אחרים.
בתרחיש השני תיכנס המלחמה למצב סטטי ואז ייתכן שסודאן תתחיל בהתאוששות איטית, אך הפגיעות שספגה התשתית הכלכלית במדינה יבטיחו שמיליוני אזרחים ימשיכו להרגיש את ההשלכות הכלכליות של המלחמה.
את התקווה העיקרית תולה סידיק בתרחיש אחרון: התגייסות ניכרת של הממשלה וניהול פרויקטים בתמיכה בין־לאומית להצלת השטחים החקלאיים על בסיס הפיילוטים המוצלחים של 2024. ככל שתשכיל הממשלה הסודאנית לייצר שטחים חקלאיים בטוחים ופוריים, יתאפשר לה לספק ביטחון תזונתי לתושביה, אפילו במקרה הריאלי שבו המלחמה לא תסתיים בקרוב.
המאמר של סידיק מעלה שאלות חשובות לגבי תפקידה של הקהילה הבין־לאומית במלחמה בסודאן. מחד גיסא, קשה להעלות על הדעת את הרעיון לתמוך בממשלה הסודאנית, שאחראית לפשעי מלחמה מתמשכים. מאידך גיסא, קשה להתעלם מקריאות של נציגי הממשל הסודאני להתאחד נגד אסטרטגיית ההרעבה המכוונת של ה־RSF שהביאה את סודאן לסף־רעב ותדרדר אותה לתהומות נוספים בהיעדר מדיניות שיקום ברורה.
