במשך השנים עברו היחסים בין טורקיה לרוסיה תהפוכות ותמורות רבות. היו מניעים מגוונים למאבק בין שתי השכנות: דתיים, כלכליים וגאופוליטיים. המטען ההיסטורי בדמות היחסים הקשים בין האימפריה העות׳מאנית לרוסיה השפיע על היחסים בין שתי המדינות, אך בסופו של דבר גברו האינטרסים המשותפים והביאו להתקרבות ולחימום של היחסים ביניהן במיוחד לאחר התפרקות ברית המועצות. טורקיה ראתה בברית המועצות איום עליה ועל האינטרסים שלה, ולכן בחרה להצטרף למחנה שמנגד, קרי המערב וברית נאט״ו. היא שאפה במשך כל התקופה הזו להתקבל לאיחוד האירופי, אולם שאיפותיה התבדו נוכח התנגדות חברות חשובות באיחוד, בייחוד גרמניה וצרפת. התפרקותה של ברית המועצות גרמה לתמורות מרחיקות לכת: מדינות שהיו חלק ממנה נהיו מדינות עצמאיות; קמו מדינות במרכז אסיה שלטורקיה יחסים מיוחדים עם עמיהן, כגון אזרבייג׳ן, והוסר האיום של ברית המועצות ובמקומו נוצר מרחב גדול לשיתוף פעולה בין טורקיה לרוסיה. רוסיה היא מקור האנרגיה שטורקיה זקוקה לו מאוד, ואילו השווקים ברוסיה צמאים למוצרים טורקיים שונים. גורמים כלכליים אלה לצד גורמים גאופוליטיים הביאו את שתי המדינות לרקום מערכת יחסים קרובים. במקביל לכך ישנם ניגודים וחילוקי דעות ביניהן לגבי סוגיות חוץ, כגון המלחמה באוקראינה והמלחמה בסוריה.
שלושה מאמרים שהתפרסמו לאחרונה בעיתונות הערבית שופכים אור על טיב היחסים בין טורקיה לרוסיה ומנסים להעריך מה עתיד יחסים אלה ולאן נושבת הרוח.
בכתבה שפורסמה באל־ג׳זירה בנושא, הכותבים מנתחים את ההתקרבות שחלה לאחרונה ביתר שאת ביחסים בין טורקיה לרוסיה במיוחד לאחר המלחמה באוקראינה לעומת ההתקררות ביחסי טורקיה עם מדינות המערב ועם ארה״ב. הם מביאים דוגמאות לסלעי המחלוקת בין טורקיה וארה״ב ומציינים כי "יחסי רוסיה וטורקיה חזקים כעת יותר מאשר היו בעשורים האחרונים משמדינות המערב החלו להטיל סנקציות בעקבות המבצע הצבאי הרוסי באוקראינה. טורקיה סירבה להצטרף לסנקציות שהופעלו כנגד רוסיה. אנשי עסקים רוסים, גדולים וקטנים, עברו לטורקיה לאחר שהשווקים האירופיים סגרו את שעריהם בפניהם. לאחר מאמצים דיפלומטיים הצליחה טורקיה לארגן סבבי משא ומתן בין רוסיה לבין אוקראינה. בהמשך התברר כי טורקיה נהייתה המתווך היחיד שיש להנהגה הרוסית אמון בו, דבר שהתבטא בהצלחת המאמצים שהובילה טורקיה להניב הסכם לחידוש יצוא התבואה האוקראינית."
במקביל לכך, קשה לומר שממשל ביידן עשה מספיק כדי למצב מחדש את יחסי ארה״ב-טורקיה לשביעות רצונה של אנקרה. הממשלה הטורקית עדיין ממתינה לאישור של וושינגטון למכור לה 40 מטוסי 16-F. גם בקשותיה החוזרות ונשנות של טורקיה שארה"ב תפסיק את התמיכה ב"כוחות סוריה הדמוקרטית" וב"יחידות הגנת העם", שלהם קשר הדוק עם מפלגת הפועלים הכורדית לא נענו. הכותבים ממשיכים ותוהים אם חילוקי הדעות בין טורקיה למדינות המערב ולארה״ב יביאו לקרע סופי בין הצדדים ואם טורקיה תצטרף לגוש נגדי או שמדובר במשבר חולף גרידא. עם זאת, הם אינם ממהרים להספיד את יחסי טורקיה עם המערב, יחסים שידעו עליות וירידות לעיתים קרובות.
שאלות רבות מרחפות באוויר לגבי כוונותיו האמיתיות של ארדואן. האם הוא באמת מתכוון להפנות גב למערב ולבצע תפנית חדה לכיוון מזרח, קרי רוסיה ובנות־בריתה, או שמא הוא מתמרן כדי להשיג את הרווחים המקסימליים לטובת טורקיה בנצלו את המשבר העולמי שנוצר עקב המלחמה באוקראינה. שאלות אלה נגזרות ממורכבות היחסים בין רוסיה לטורקיה. ישנן מספר זירות חיכוך בין שתי המדינות, כגון התחרות באזור אסיה המרכזית, המזרח התיכון וזירת הים התיכון. הצעד האחרון החשוב ביותר שננקט בחודש אוקטובר שעבר הוא המיזם המשותף להקים בטורקיה מרכז אזורי שיעביר גז טבעי מרוסיה לכל אירופה. זוהי החלטה בעלת אופי אסטרטגי המשקפת רצון רוסי לשמור על יחסים הדוקים עם טורקיה למשך העשורים הבאים.
טורקיה אינה רוצה לראות את אוקראינה מובסת, לא מסיבות הומניטריות, אלא מחשש שרוסיה תשתלט על כל האזור הדרומי של אוקראינה, דבר שיפר את מאזן הכוחות האסטרטגי הקיים כיום
הכותבים סבורים כי למרות התקרבותה לרוסיה, טורקיה אינה רוצה לראות את אוקראינה מובסת. לא מסיבות עקרוניות או הומניטריות, אלא מחשש שרוסיה תשתלט על כל האזור הדרומי של אוקראינה, דבר שיבטיח לרוסיה שליטה על כל החוף הצפוני של הים השחור ויפר את מאזן הכוחות האסטרטגי הקיים כיום. טורקיה מנסה לעצב לעצמה מדיניות עצמאית ולנקוט קו מאוזן יותר ביחסיה עם הגורמים השונים בזירה העולמית. מדיניות שתיקבע על פי האינטרסים של טורקיה ולא בהתאם לרצונות של בנות־הברית המערביות.
הם מסבירים כי "יש לראות בחמימות המחודשת ביחסים בין טורקיה לרוסיה תולדה של מפגש אינטרסים זמני העשוי להימשך תקופה ארוכה יותר מהמצופה כי הזירה הבין־לאומית עוברת תמורות חדשות. אך בכל מקרה המשמעות אינה שינוי אסטרטגי ביחסי טורקיה עם בנות־בריתה. גם חמימות זו אינה פועל יוצא של יחסים אישיים".
במאמר שפרסם באתר חיבר תחת הכותרת "טורקיה בין המערב לרוסיה: מה השתנה?" מצביע העיתונאי נור א־דין אל־עאידי על השינוי שחל ביחסים בין טורקיה למערב שאינו נעוץ רק במלחמה באוקראינה. הוא מסביר כי אף שטורקיה מנסה לשמור על גישה מאוזנת בין טורקיה למערב, ניכרת עלייה בטון הרטוריקה הטורקית כלפי המערב. עלייה זו מקורה בסיבות פנימיות וחיצוניות לטורקיה. הכותב מצביע במיוחד על הצהרותיו של ארדואן שמתח ביקורת חריפה על מדיניות המערב כלפי רוסיה. הוא תיאר אותה כ"בלתי־נכונה, פרובוקטיבית ומסיתה".
הכותב מציין כי השינוי ברטוריקה הטורקית כלפי המערב בא לידי ביטוי לא רק בביקורת שמתחה טורקיה על מדיניות המערב כלפי רוסיה אלא משתקף בהצהרותיו של ארדואן באשר למיצובה הפוליטי של טורקיה בעתיד. בריאיון עם ערוץ טלוויזיה אמריקני האשים ארדואן את האיחוד האירופי בכך שהוא נוקט סחבת במשך 52 שנה לגבי הצטרפותה של טורקיה לאיחוד. ארדואן הוסיף כי ארצו עשויה לחפש "אלטרנטיבות אחרות" לאחר שנחסם ערוץ זה. הוא הביע רצון שארצו תצטרף ל"ארגון שנגחאי לשיתוף פעולה".
לאורך השנים, מזכיר אל־עאידי, התגלעו מספר מחלוקות בין טורקיה לבין המערב מלבד סביב החברות באיחוד האירופי. למשל הסכסוך ההיסטורי עם יוון, בעיית קפריסין ומזרח הים התיכון, לוב ובעיית הפליטים. בסוגיות אלה מדינות המערב נוקטות עמדה נגד טורקיה. נוסף על אלו, קיימים גם חילוקי דעות קשים עם ארה״ב בנוגע לסוריה, לתמיכה שארה״ב מעניקה לארגונים כורדיים, שהם בעיני טורקיה טרוריסטים, ולאספקת הנשק שטורקיה דורשת לקבל מארה"ב. על כן, ישנן הערכות שונות לגבי רצינותה של טורקיה לפנות מזרחה ולעזוב את הברית עם המערב. יש הרואים ברטוריקה של ארדואן ניסיונות תמרון שאינם מבטאים רצון אמיתי ללכת בכיוון זה.
אל־עאידי סבור כי ארדואן ניצל את ההזדמנות עם פרוץ המשבר העולמי עקב המלחמה באוקראינה והשיג הישגים פוליטיים וכלכליים נאים לקראת הבחירות בטורקיה. הוא מילא תפקיד של מתווך והצטייר כמנהיג עולמי משפיע, דבר שחיזק את מעמדה של טורקיה וגם בעיני הציבור שלו בטורקיה. ביסוס היחסים הכלכליים עם רוסיה סייע לטורקיה לשפר את מצבה הכלכלי בצל המשבר הכלכלי הקשה שעובר עליה.
מזווית ראייה אחרת, העיתונאי הירדני עורייב א-רנתאווי מוסיף עוד נדבך למורכבות היחסים בין טורקיה לרוסיה בהתייחסו לתיווך הרוסי בין אנקרה לדמשק. במאמר שפרסם באתר ארם הוא מציין במאמרו כי בניגוד לארה"ב, יש לרוסיה מערכת ענפה של יחסים ושל אינטרסים בסוריה שהיא אינה מוכנה לוותר או להמר עליהם אף בשיא מעורבותה באוקראינה.
א־רנתאווי כותב כי הקרמלין הסתכל בנחת על התמורה בעמדה הטורקית כלפי סוריה. ברוסיה הבינו כי ארדואן זקוק לפריצת דרך מהר ככל האפשר בתקווה שיוריד את עניין הפליטים הסורים מסדר היום של קמפיין הבחירות של יריביו. הוא מסביר כי "אין ספק שרוסיה יודעת היטב שיש מכנים משותפים בין אסד לארדואן שניתן לבנות עליהם. שני האישים חוששים מהתוכנית של כוחות סוריה הדמוקרטית ואינם רוצים שהבדלנות הכורדית תהפוך לעובדה מוגמרת בצפון סוריה תחת כידוני הצבא האמריקאי. שניהם משקיפים בדאגה על התפקיד האמריקאי בצפון מזרח סוריה. שניהם מגלים חוסר אונים בעשיית מעשה בעל משמעות נגדו".
בשעה שארדואן מעוניין לקיים פסגה עם אסד בזמן הקרוב לפני הבחירות בטורקיה כדי להגביר את סיכויו להיבחר שוב, אסד מצידו אינו ממהר כי אין ברצונו שארדואן יצא מפסגה זו כמי שהצליח ליישב את הסכסוך עם סוריה ולפתוח את הדרך בפני חזרתם של מיליוני הפליטים הסורים מטורקיה – נושא מרכזי בקמפיין הבחירות.
מנקודת ראותו של הכותב, העדיפות של רוסיה היא למנוע מלחמה בין שתיים מבנות־בריתה ולהנחית מהלומה על ארה״ב. "שכן הסכם בין אנקרה לדמשק יקבע גבול לכורדים שיהיה קשה להם לחצות אותו אף עם התמיכה של וושינגטון. הסכם כזה עשוי להביא לשלילת ההצדקה לנוכחות האמריקאית באזור ועשוי גם לתרום באופן ניכר להסרת הסנקציות המוטלות על סוריה".
בשורה התחתונה, הכותב מציג את השאלה: "השאלה שהייתה במוקד העניין של ההנהגה הסורית כאשר ניהלה את שיחותיה עם המתווך הרוסי היא מה יקרה אם ארדואן ינצח בבחירות. תסריט שלא ניתן להתעלם ממנו והוא אף סביר יותר. האם עדיף לדמשק להגיע להבנות עם אנקרה היום כאשר ארדואן זקוק לה, או להמר ולדחות אותן ולהגיע להבנות עם ארדואן כאשר הוא בעמדת כוח טובה יותר?"
