בחודש אוקטובר אשתקד ערך הנשיא הסיני שי ג'ינפינג ביקור היסטורי בריאד אשר כלל שלוש ועידות פסגה: פסגה בין סין למועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, פסגה סינית-ערבית ופסגה סינית-סעודית שבסיומה הכריזו הנשיא הסיני והמלך הסעודי על פתיחת פרק חדש ביחסים בין שתי המדינות.
בניגוד לקבלת הפנים המלכותית שזכה לה הנשיא הסיני שי גי'נפינג, כמה חודשים קודם לכן באוגוסט אשתקד, זכה הנשיא האמריקאי לקבלת פנים צוננת בג'דה שבסעודיה. ביקורו של הנשיא האמריקאי נועד לחמם מחדש את היחסים עם הממלכה ולהניא אותה מלתאם עמדות עם רוסיה באופ"ק פלוס נוכח עליית מחירי הנפט בשוק העולמי כתוצאה מהמלחמה באוקראינה. נראה שהנשיא האמריקאי יצא אז כלעומת שבא. החתימה על ההסכם בין סעודיה לאיראן בתיווך סיני הייתה צעד נוסף להתחזקות הסינית באזור לעומת הדעיכה האמריקאית.
ההתקרבות בין סין לסעודיה לא הגיעה כרעם ביום בהיר. עיתון אל־אחבאר הלבנוני פרסם לאחרונה סדרת מאמרים מאת ד"ר אחמד מלי, מרצה למדיניות בין־לאומית באוניברסיטה הלבנונית, שבוחנת ומנתחת את ההתקרבות האחרונה על רקע ההיסטוריה בין שתי המדינות.
מלי מסביר שבעת כינון רפובליקת סין העממית בשנת 1949 לא היו יחסים רשמיים בין ריאד לבייג'ין. סעודיה הכירה בממשלה הסינית הגולה בטייוואן ולא הייתה כל נקודת מפגש במדיניות של שתי המדינות. סין תחת הנהגתו של מאו צה טונג נקטה קו מהפכני עוין כלפי ארה"ב והייתה בת־ברית קרובה של ברית המועצות עד מותו של סטלין ב־1953. לעומתה, המשטר בסעודיה היה בעל אופי אסלאמי שמרני ביותר, עוין את הקומוניזם וכרת ברית הדוקה עם ארה"ב, אשר הקימה בעיר דהראן שבסעודיה את הבסיס הצבאי הגדול ביותר שלה במזרח התיכון.
באמצע שנות השישים נוסף עוד צל כבד שהעיב על היחסים בין סין לסעודיה: ההפיכה בתימן ב־1963 שגרמה למלחמת אזרחים בין הרפובליקנים למלוכנים. מצרים התערבה ושלחה כוחות צבא כדי להילחם לצד הרפובליקנים מול המלוכנים שנתמכו על ידי סעודיה ובריטניה. במקביל לכך, תנועת המרד המזוין במחוז דופאר שבעומאן, שיצאה נגד סולטאן עומאן ב־1965, זכתה לתמיכה של סין. כל ההתפתחויות האלה גרמו להקשחת העמדה הסעודית כלפי סין. סעודיה לא תמכה בהחלטת וושינגטון להכיר ברפובליקה העממית של סין, והצביעה נגד הצטרפותה לאו"ם ב־1971.
השינוי במדיניות הסעודית לגבי סין, נרשם בעיצומה של המלחמה שפרצה בין איראן לעיראק ב־1980. סעודיה תמכה בסדאם חוסיין ומימנה את מלחמתו. אולם כאשר נטתה הכף לטובת איראן החלה סעודיה לחשוש. היא ביקשה מארה"ב לספק לה טילי פרשינג לטווח בינוני, אך האחרונה סירבה להיענות לבקשה משום שטילים אלה הם בעלי יכולת לשאת ראש קרב גרעיני, ויש בכך איום על ביטחון ישראל. הסירוב האמריקאי דחף את סעודיה לחפש מקור חליפי להשגת הטילים המבוקשים. סין נראתה אז כמקור פוטנציאלי. השגריר הסעודי בארה"ב דאז בנדר בן סולטאן ניהל שיחות חשאיות עם מקבילו הסיני בוושינגטון האן שו ושאל אותו אם בייג'ין מוכנה לספק לסעודיה טילים כנדרש. התשובה הסינית החיובית לא איחרה לבוא. השגריר הסעודי נסע לפקיסטן ונפגש בחשאי עם בכירים סינים להמשך הדיונים בעניין זה. בחודש יולי 1985 הוא ערך ביקור ראשון מבין שלושה ביקורים סמויים בסין כדי לסכם את פרטי העסקה. בדצמבר 1986 נחתמה עסקת הנשק הראשונה בין סין לסעודיה. היא כללה רכישת 50 טילים בליסטיים מדגם CSS-2 בשווי 5.3 מיליארד דולר. ארה"ב לא הייתה בסוד העניינים, וידעה על העסקה רק בשנת 1988.
עסקת הטילים בין שתי היריבות לשעבר הביאה לחימום היחסים ביניהן. בשנת 1990 נשלח בנדר בן סולטאן שוב לסין. הפעם כדי לדון בהכרה דיפלומטית מלאה, וב־2 ביולי 1990 טס שר החוץ הסיני לריאד כדי לחתום על ההצהרה לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. סין הפכה במהרה ליבואנית נפט עיקרית מסעודיה ויחסי המסחר בין השתיים הלכו והעמיקו. ביקורים דו־צדדיים של מדינאים רמי דרג נערכו בתדירות גבוהה במטרה למסד את היחסים בין שתי המדינות ולקדמם.
לאחר כמה ביקורים דו־צדדיים כאלה של בכירים בבירות של שתי המדינות, ב־1999 ביקר בריאד הנשיא הסיני ג'יאנג דזה־מין. היה זה הביקור הראשון של נשיא סיני בסעודיה ובמהלכו נחתם הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי בתחום האנרגיה. בהתאם להסכם זה פתחה סין בתי זיקוק להשקעות של חברות מסעודיה, והאחרונה העניקה הזדמנויות לחברות סיניות למחקר ולפיתוח בתחום הנפט. הסכם זה האיץ בצורה משמעותית רכישת נפט סעודי על ידי סין. בשנת 2000 הסתכם יצוא הנפט מסעודיה לסין בסכום של 1.5 מיליארד דולר וב־2010 הוא גדל ל־25 מיליארד דולר.
בעקבות התפתחות היחסים עם מדינות ערב, הקימה סין בשנת 2004 את הפורום לשיתוף פעולה סיני-ערבי (CASCF) כדי למסד את הקשרים עם מדינות אלה ובראשן סעודיה. מאז ועד היום הפורום משמש כמנגנון להקלת שיתוף הפעולה והסחר בין שני הצדדים.
המלך הסעודי עבדאללה ערך את ביקור החוץ הראשון שלו בסין בינואר 2006, חודשים ספורים לאחר המלכתו. היה זה הביקור הראשון אי פעם של מלך סעודי בסין, צעד בעל משמעויות רבות, ובתוכן המסר שהמבט של סעודיה הוא למזרח. במהלך הביקור נחתמו כמה הסכמים חשובים בתחום האנרגיה והרחבת הסחר. ב־2012 ביקר בריאד ראש ממשלת סין ואן ג'יאבאו, כאשר בראש סדר היום של הביקור היו המיזמים בתחום האנרגיה. סוכם אז על פרויקטים משותפים שהבולט שבהם היה הקמת בית זיקוק בנמל ינבוע לחופי הים האדום בקיבולת של 400 אלף חביות ביום.
השיא במיסוד היחסים בין סעודיה לסין היה בביקורו של הנשיא הסיני שי ג'ינפינג בריאד בינואר 2016 שכלל גם נציגים מאיראן וממצרים. היה ברור שסין שמה דגש על ביסוס מעמדה באזור בכלל ובמפרץ בפרט מעבר לאינטרסים הכלכליים גרידא. בנייר המדיניות הסיני לעולם הערבי שהציג הנשיא הסיני לצד סחר והשקעות, הושם דגש על הצורך לצקת תוכן פוליטי, תרבותי ואף ביטחוני ליחסיה של סין עם מדינות ערב. הביקור חולל מהפך ביחסים בין סין לסעודיה, שהוגדרה אז כשותפתה החשובה ביותר של סין במזרח התיכון. היחסים התפתחו מיחסים שוליים בעבר ל"שותפות אסטרטגית מקיפה".
ביוני 2019 ערך יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמאן את ביקורו החשוב הראשון בסין בעקבות רציחתו של העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י. במהלך הביקור נחתם הסכם להקמת מתקן לזיקוק מוצרים פטרוכימיים. במהלך הביקור הצהיר בן סלמאן כי לסין "הזכות לבצע פעולות נגד הטרור והקיצוניות כדי לשמור על ביטחונה הלאומי", כאשר הוא רומז למיעוט האויגורים המוסלמים החיים באזור אוטונומי בסין, ואילו הבכירים הסינים שנפגשו עם בן סלמאן לא העלו את העניין של ח'אשוקג'י.
אם עסקת הטילים הייתה האירוע המכונן ונקודת הזינוק הראשונית ביחסי סין-סעודיה, הרי הנפט הוא שהעניק תאוצה והמשכיות ליחסים אלה במשך שלושת העשורים האחרונים שבמהלכם העמיקו היחסים הכלכליים, הפוליטיים והצבאיים בין השתיים. סין הפכה לשותף הסחר הגדול של סעודיה במזרח התיכון בזכות הנפט. על אף שסין הייתה מפיקת נפט ראשית, תצרוכתה עולה על תפוקתה. תצרוכת הנפט של סין בשנת 2014 הייתה 13.1 מיליון חביות נפט ביום. לפי ההערכות היא תגיע ל־20.8 מיליון חביות. לכן, יבוא האנרגיה יהיה סממן בולט של הכלכלה הסינית המתפתחת. לעומת זאת, סעודיה היא הכלכלה הגדולה ביותר במזרח התיכון ותופסת מקום שני בעולם בכמות עתודות הנפט המוכחות המוערכת ב־267 מיליארד חביות. על פי נתונים אלה ערב הסעודית בטווח הארוך תהיה מקור ראשי לביטחון האנרגיה של סין. השווי של יצוא הנפט הסעודי לסין היה 1.5 מיליארד דולר בשנת 2000 והגיע ל־31.3 מיליארד דולר בשנת 2018. סעודיה היא ספקית הנפט הגדולה ביותר של סין במזרח התיכון. 17% מכלל יבוא הנפט של סין הם מערב הסעודית (כשני מיליון חביות נפט ביום נכון לסוף 2019).
אלא ששתי המדינות מגלות עניין רב בפיתוח יחסי הסחר וההשקעות ביניהן גם מעבר למגזר הנפט. סין מוכרת לסעודיה ציוד, שירותי תעשייה ותשתיות, טקסטיל, מכשירים אלקטרוניים ומוצרי מזון, ואילו רשימת היצוא של סעודיה לסין מצומצמת – 95% מהיבוא של סעודיה מסין היו שמן, נפט, פלסטיק ומוצרים כימיים.
בתי זיקוק ומוצרים פטרוכימיים
בתחום זה השקיעו שתי המדינות זו בזו. אחת הדוגמאות הבולטות הייתה בתחילת 2022, כאשר חברת ארמקו הסעודית הודיעה על השקעה של 10 מיליארד דולר להקמת מתקן פטרוכימי בעיר בנג׳ין במחוז ליאונינג בצפון־מזרח סין, בית זיקוק שמייצר 300,000 חביות ביום ומפעל לאתילן שמייצר של 1.5 טון בשנה. פרויקט נוסף של ארמקו הוקם במחוז פוג׳יין. החברה, שהחלה לעבוד בשנת 2008, מחזיקה בנתח של 25% בחברת הזיקוק והתעשייה הפטרוכימית שבשליטת חברת הנפט הלאומית הסינית CNPC. קיבולת הזיקוק של החברה היא 280 אלף חביות ביום ו־1.1 מיליון טון אתילן בשנה.
סחר והשקעות
במהלך 5 השנים האחרונות הייתה סין השותפה הכלכלית הגדולה ביותר של סעודיה. ההשקעות של סין בסעודיה בתקופה 2021-2005 הסתכמו ב־43.5 מיליארד דולר. סעודיה זוכה בנתח של 26.3% מכלל סחר החוץ של סין עם מדינות ערב, שהגיע לכדי 332.2 מיליארד דולר אשתקד. סעודיה השקיעה או עומדת להשקיע 35 מיליארד דולר בפרויקטים בסין. ההשקעות של סין במדינות ערב ובכללן סעודיה מתמקדות בארבעה מגזרים: אנרגיה, תחבורה, תשתיות ושירותים. סין חתמה על חוזים להקמת תשתיות בממלכה, במיוחד נמלים ומסילות ברזל. עלות הפרויקטים שהחברות הסיניות ביצעו בתקופה 2019-2014 הגיעה לכדי 40 מיליארד דולר, סכום כפול בהשוואה לתקופה 2013-2008.
מיזמי החשמל
חברות סיניות היו מעורבות בביצוע פרויקטים בתחום חיוני זה. בשנת 2019 חתמה חברת Shengkong על חוזה להקמת מפעל לייצור מנורות LED בעיר ג׳ובייל שבסעודיה בשווי 880 מיליון דולר. בדצמבר 2019 חתמה החברה הממשלתית הסינית SGCC על חוזה בשווי 1.1 מיליארד דולר לפרויקט לייצור של מוני חשמל חכמים. זהו אחד הפרויקטים הראשיים שסעודיה מבצעת לשם חיסכון בצריכת אנרגיה ולהפחתת פליטות מזהמות. הוא גם חשוב להתקנת רשתות חשמל חכמות ולערים חכמות בסעודיה. בינואר 2022 הושקה תחנת הפקת אנרגיה פוטו־וולטאית שהוקמה על ידי חברת הנדסת האנרגיה הסינית CECC בעלות של 1.75 מיליארד דולר. לפי דיווחים שונים זוהי תחנת הכוח הפוטו־וולטאית הגדולה ביותר במזרח התיכון ובצפון אפריקה. שיתוף הפעולה הסעודי-סיני בתחום החשמל התרחב מעבר לגבולות סעודיה. חברת אקווה פאוור (ACWA POWER) הסעודית הגיעה להסכם עם "קרן דרך המשי" הסינית על השקעה משותפת על בסיס שוויוני בתחנת אנרגיה שעובדת על גז בקיבולת של 1.5 ג'יגה בייט באוזבקיסטן תמורת מיליארד דולר.
רוב היוזמות לקידום היחסים הכלכליים הגיעו מהצד הסיני, וסעודיה התייחסה אליהן בפתיחות. היוזמה הראשונה הייתה כאמור לעיל הקמת פורום שיתוף הפעולה הסיני-ערבי (CASCF) ב־2004. לאחר מכן כאשר עלה הנשיא שי לשלטון ב־2013 הוא השיק את יוזמת "החגורה והדרך", ובנאומו בפני כנס השרים של הפורום הסיני-ערבי ב־2014 הציע את המשוואה (1+2+3) לשיתוף פעולה במזרח התיכון: 1 רומז לאנרגיה, 2 – להקמת תשתיות, לסחר ולהשקעות ו־3 – לאנרגיה גרעינית, לטכנולוגיה של תעשיית החלל ולאנרגיה ירוקה. סין מבקשת להיות מעורבת כלכלית בכל התחומים הללו.
גם סעודיה גיבשה תוכנית שאפתנית המכונה "חזון 2030", שמטרתה לצמצם את התלות בהכנסות מנפט באמצעות גיוון של מקורות ההכנסה והתייעלות. מגבשי תוכנית זו סבורים שיש להפיק את התועלת המקסימלית מהכנסות העתק של הנפט כדי לחולל שינויים במבנה הכלכלה הסעודית כך שלא תהיה תלויה בהכנסות הנפט ולשים את הדגש על התחומים החדשים: תשתיות חכמות, תקשורת, אנרגיה גרעינית ואנרגיה מתחדשת.
השאלה הנשאלת היא האם ישנה אפשרות להתאים בין יוזמת "החגורה והדרך" הסינית לבין "חזון 2030" של סעודיה? נראה כי התשובה על כך חיובית.
היקף שיתוף הפעולה בין סעודיה לסין התרחב בשנים האחרונות כאשר נקודת הזינוק הייתה הסחר באנרגיה, והתהליך הלך והתפתח להשקעות בתשתיות, בתקשורת, בטכנולוגיית ההיי טק, בתעשייה ובפיננסים, בתחבורה, באנרגיה הירוקה והגרעינית ובתעשיית הנשק. בסוף שנת 2021 הגיע הסחר הדו־צדדי בין שתי המדינות ל־87.32 מיליארד דולר, גידול עצום בהשוואה לשנת 1990 בעת כינון הקשרים הדיפלומטיים, אז הסתכם הסחר ב־418 מיליון דולר בלבד.
תחום חדש של שיתוף פעולה בין שתי המדינות הוא החלל. תעשייה הלוויינים במזרח התיכון היא בעלת עדיפות בעיני סין, והסעודים הקימו תשתית מחקר, פיתוח וייצור של לוויינים בסיוע סיני. בדצמבר 2018 דווח על שיגור שני לווייני תצפית מתוצרת סעודיה בעזרת משגר סיני משטח סין – SAT 5 A ו־SAT 5 B.
עניינים ביטחוניים
על פי כל הסימנים, היקף שיתוף הפעולה הצבאי בין סעודיה לסין מוגבל. מאז עסקת הטילים ב־1986 לא סיפקה סין לסעודיה טילים מפותחים יותר מ־CCS2. אולם בשנת 2021 דיווחה רשתCNN כי סין מסייעת לסעודיה בייצור טילים בליסטיים בממלכה. יתרה מכך, סין ממשיכה למכור כלי טיס בלתי־מאוישים מתוצרתה לסעודיה. ב־2017 העניקה סין רישיון לסעודיה לייצר מל"טים סיניים על אדמתה. בתחום נוסף ערכו סין וסעודיה תרגיל ימי משותף ב־2021. אולם למרות הנתונים האלה, הכותב מסביר כי אין להגזים בהיקף שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות. סעודיה מייבאת רק 1% מהרכש הצבאי מסין ו־82% מארה"ב. סעודיה עדיין תלויה בארה"ב מבחינה זו.
בעקבות ההתקרבות בין שתי המדינות ד"ר מלי מעלה את השאלה האם השותפות האסטרטגית בין סעודיה וסין אינה מעוררת את דאגתה של ארה״ב בעלת הברית ההיסטורית של סעודיה במשך קרוב ל־80 שנה, במיוחד בצל התחרות בינה לבין סין? והשאלה המעניינת יותר: האם המתיחות בין סין לארה״ב תתפשט ותגיע עד למפרץ? סין רוכשת 40% מתצרוכת הנפט שלה ממדינות המפרץ ונשענת יותר ויותר על יבוא הגז מקטר, בשעה שארה״ב מחזיקה באזור המפרץ בכוח המונה 80-60 אלף חיילים.
כדי לענות על שאלות אלה, הכותב מנתח את יחסי סעודיה-סין מהיבטים שונים:
המשולש הסיני-סעודי-אמריקאי
הכותב טוען כי למרות ההתחממות בין שתי המדינות, היחסים בין סעודיה לסין הם במהותם יחסי סחר במידה רבה. סין היא היבואנית הגדולה ביותר של נפט הסעודי. ההתפתחויות בשנים האחרונות האיצו את שיתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות לקראת אופקים בלתי־מוגבלים.
נראה שיצוא הנפט הסעודי לסין והמיזמים להקמת תשתיות אינם מטרידים את ארה״ב. מה שמדאיג אותה הוא שסעודיה תאפשר לסין להקים מתקנים שהם אזרחיים לכאורה, אך מסתירים ייעודים צבאיים. ידוע כי ארה״ב הסתייגה מההסכם שערכה ישראל עם חברת SIPG הסינית לניהול נמל המפרץ החדש בחיפה. בדומה לכך, ארה״ב חוששת כי ההשפעה הכלכלית של סין בסעודיה תהפוך במרוצת השנים להשפעה פוליטית.
סיבה נוספת לדאגה של קובעי המדיניות האמריקאית היא החשש שסין תצליח לרתום את סעודיה למאמציה למוטט את הדומיננטיות האמריקאית על שוק הפיננסים. החשש גבר לאחר הצהרתו של סגן שר הכלכלה והתכנון הסעודי מוחמד א־טווג׳רי באוגוסט 2017 כי סעודיה מתכננת לממן באופן חלקי את הגירעון בתקציב שלה ביואן הסיני כדי להפחית את התלות בדולר. כלכלנים רבים בארה״ב הביעו דאגה לנוכח הנכונות הסעודית לקבל הלוואות במטבע הסיני. בנאומו של הנשיא הסיני בנובמבר אשתקד הוא הצהיר כי מכאן ואילך סין תתמחר את הנפט ביואן בבורסת שנגחאי. הוא קרא למדינות ערב להשתמש במטבע הסיני דרך בורסת שנגחאי.
לפני כן, איימה סעודיה לוותר על השימוש בדולר בסחר בנפט אם יחוקקו חוקים בארה״ב המיועדים להטיל סנקציות על מדינות אופ״ק בטענה למונופול. מהלך סעודי כזה עלול לחולל רעידת אדמה פוליטית וכלכלית ויפגע קשות ביחסים בין סעודיה לארה״ב.
אחת השאלות הסבוכות שמעיבות על היחסים בין ארה״ב לסעודיה נוגעת לתוכנית הגרעין כאשר גובר החשש משיתוף פעולה בין סעודיה לסין בתחום הגרעין. סעודיה פונה לפיתוח תוכנית גרעין לייצור חשמל ולהתפלת מים, והיא פרסמה מכרזים להקמת שני כורים ראשונים. על פי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, סעודיה זכאית להשתמש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום. אולם ארה״ב מביעה חשש כי תוכנית זו עשויה בעתיד להפוך לצבאית ולאיים על מונופול הגרעין של הילד המפונק שלה – ישראל. לכן היא מציבה תנאי שלפיו על סעודיה להימנע מהעשרת אורניום בשטחה, אולם סעודיה סירבה לקבל על עצמה מגבלות בתחום זה. על פי דיווחים בתקשורת העולמית התגלה בסעודיה מתקן למיצוי "עוגה צהובה" ממחצבי האורניום הנמצאים בשטחה.
סין וסעודיה חתמו על כמה מזכרי הבנות לשיתוף פעולה בתחום הגרעין. היחסים ביניהן התהדקו בהדרגה מאז 2012 עם פתיחת שלוחה של תאגיד הגרעין הלאומי הסיני. ב־2017 נסעה לסין משלחת מטעם הקריה לאנרגיה אטומית ולאנרגיות מתחדשות על־שם המלך עבדאללה לצורך לימוד והדרכה בנושא כורי כוח מקוררים בגז. מחקרים ראשונים מראים שיש לסעודיה עתודות אורניום גולמי בכמות של 60 אלף טון. בשנת 2019 הצהיר שר האנרגיה הסעודי עבד אל־עזיז בן סלמאן כי "סעודיה תמשיך בזהירות. ננסה להקים שני כורים בהתחלה". לטענתו של ד"ר מלי, אם הבחירה תהיה בין סין לארה"ב, סעודיה תעדיף את סין בהסתמך על ניסיון העבר בעניין רכישת הטילים.
החשש של ארה״ב גבר לאחר הצהרתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן ב־2018 כי הממלכה תרכוש יכולת גרעינית אם איראן תעשה כן וללא דיחוי. גם שר האנרגיה הסעודי עבד אל־עזיז בן סלמאן, אחיו של יורש העצר, הכריז ב־2019 כי ערב הסעודית מבקשת לעצמה שליטה בכל מרכיבי מעגל הדלק הגרעיני .
נוסף על השאלות שצוינו, שיתוף הפעולה הסיני-סעודי בתחום התקשורת וטכנולוגיית המידע הוא מקור נוסף למתיחות בין ריאד לוושניגטון. מוסדות מדינה רבים בסעודיה, ובכלל זה משרדים כמו משרד ההגנה, חתמו על הסכמים עם חברות סיניות כמו HUAWEI הנתונה לסנקציות אמריקאיות. ארה״ב מתמידה להתריע בפני בעלות בריתה שלא לשתף פעולה עם סין בתחום טכנולוגיית התקשורת.
הצרכים של סעודיה בתחום התקשורת וטכנולוגיית המידע עצומים בצל שאיפותיה לעבור לעידן הדיגיטלי. האם תוכל סעודיה להרגיע את החששות של ארה״ב ?בביקורו האחרון של הנשיא האמריקאי ביידן בסעודיה הודיעו שתי המדינות על מיזם משותף לפיתוח טכנולוגיות תקשורת דור 5 ו־6, שמטרתו להחליש את שליטתו של תאגיד וואווי הסיני. משקיפים אמריקאים סבורים כי זהו סימן לנכונות סעודית להשיג טכנולוגיה זו מארה״ב וממדינות המערב במקום מחברות סיניות.
המשולש הסיני-סעודי-איראני
הכותב מציין כי איראן נוכחת ברקע של יחסי סין-סעודיה מאחר שהיא השותף השני של סין באזור המפרץ מצד אחד, ולאור מיקומה האסטרטגי החשוב על המפרץ עם גבול באורך 1,500 ק״מ מצד שני. היחסים בין סעודיה לאיראן התאפיינו עד כה במתיחות ובמאבקי כוח. המלחמה בתימן הייתה דוגמה בולטת להתגוששות בין שתי המדינות. אי לכך, סין מנהלת בזהירות את מערכת יחסיה המורכבים עם שתי המדינות ושומרת על ניטרליות כדי להגן על האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והביטחוניים שלה ולהבטיח שהגישה למשאבי האנרגיה המגוונים שלה לא תיפגע. סביר להניח כי היה זה המניע שעמד מאחורי התיווך הסיני בין סעודיה לאיראן שהסתיים בחתימה על הסכם לנרמול היחסים בין השתיים.
היחסים בין סעודיה לסין שומרים על תנופה ביתר שאת. יש לסעודיה קלפי כוח במשוואת ההעדפה בינה לבין איראן שכן היא מקור עצום לאנרגיה ולשוק השקעות מבטיח נוסף על תפקידה המוביל במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ. אולם יש לסין שיקולים משלה לנקוט מדיניות של ״דיפלומטיה מאזנת״.
מדיניות הריאל פוליטיק של סעודיה
על אף שסעודיה הייתה המדינה הערבית האחרונה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם סין, שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בשלושת העשורים האחרונים הלך והתהדק. זרימת הנפט ומשאבי הטבע האחרים חשובים מאוד לכלכלה הסינית. לעומת זאת, חשיבותה של סעודיה כמקור אנרגיה עבור ארה"ב פחתה, וסין תפסה את מקומה של ארה"ב כיבואנית הנפט הגדולה ביותר של סעודיה.
עניין נוסף שממלא תפקיד ביחסים בין סעודיה לסין הוא מיקומה האסטרטגי של סעודיה על הים האדום, שהוא נתיב שיט ראשי לסחר בין סין לאירופה ועל כן חלק מדרך המשי הימית של סין.
סעודיה מצידה דואגת שהכנסותיה מיצוא הנפט ימשיכו לזרום ללא תקלות. היא חוששת שסנקציות של המערב עליה עשויות לאיים על הכנסות אלה. לסעודיה יש גם ספקות לגבי ההמשכיות של הדולר כמטבע דומיננטי בטווח הארוך.
השותפות הפורחת בין סעודיה וסין כוללת תחומים חיוניים, והשאלה הנשאלת כאן היא האם יש גבול לשיתוף הפעולה הסעודי-סיני, שאם ייחצה ייחשב כהתגרות בארה"ב?
הכותב מעריך שסעודיה מבינה מגבלה זו. היא מתייחסת לקשריה עם סין בהיבט הכלכלי בעיקר. בייג'ין לא תוכל למלא את תפקידה של ארה"ב כמשענת ביטחונית של סעודיה. בקיצור, ההנהגה הסעודית החדשה אינה חפצה להמשיך להיות תלויה בארה"ב באופן מוחלט. היא חותרת לגוון לא רק את כלכלתה אלא גם את יחסיה הביטחוניים בעולם משתנה בקצב מואץ.
