האם בתוך הכאוס שמתרחש במזרח התיכון, כשנדמה שכל הצדדים רק הולכים ומקצינים ככל שהזמן עובר, תימצא מדינה שביכולתה לקדם רגיעה באזור?
שלושה מאמרים שפורסמו במגזין Foreign Policy גורסים כי סעודיה עשויה לשמש מדינת מפתח כזו בתהליכים דיפלומטיים שיובילו לעצירת ההסלמה במזרח התיכון. שלושתם גורסים כי הקשרים של ריאד עם ארצות הברית ועם ישראל מחד גיסא, ועם איראן מאידך גיסא, עשויים לאפשר יציבות באזור. עם זאת, ייתכן שהדבר תלוי בכך שישראל תשנה את הערכתה – השגויה – שבהפעלת כוח בלתי־מרוסנת היא תקנה לעצמה בעלות ברית בקרב מדינות המפרץ. למעשה, ייתכן שהסלמה כזו רק מהדקת קשרים בין סעודיה לאיראן.
במאמר מאת החוקרים מריה פאנטאפי ובדר א־סייף, השניים טוענים כי לאורך השנים האחרונות, סעודיה מעוניינת להפוך לגורם מייצב במזרח התיכון, וכך למצב את עצמה ככוח עולה מקומי וגלובלי.
השיחות לקראת תהליך נורמליזציה עם ישראל – שעומדות על שלושה עיקרים: הסכם הגנה סעודי-אמריקאי, הסכם סעודי-ישראלי וקידום פתרון שתי המדינות – הותנו מהצד הסעודי, במידות משתנות של תוקף, בפתרון למדינה פלסטינית. עובדה זו מקנה לסעודיה יכולת להציג את עצמה כמדינה מובילה שירצו לתמוך בה מדינות נוספות במפרץ ובעולם הערבי.
בדומה לכך, גם במאמר מאת חוקר היחסים הבין־לאומיים סימון מייבון, נטען כי סעודיה היא הגורם המרכזי שיכול למנוע את המשך ההסלמה בין ישראל לאיראן, דבר שעולה בקנה אחד עם האינטרסים האמריקאים ערב כניסת טראמפ לנשיאות, לאחר שהכריז כי הוא אינו מעוניין בהמשך המלחמה במזרח התיכון.
החוקרים אהרון דיווי מילר ולורן מורגנבסר סבורים אף הם כי בניגוד למדינות ערביות רבות שנמצאות ברמות שונות של אי־תפקוד בימים אלה (סוריה, לבנון, עיראק, תימן ולוב למשל), מדינות המפרץ הן סיפור שונה – יציבות שליטיהן לאורך מהפכות האביב הערבי, הסגנון האוטוקרטי החזק של מנהיגיהן וכמובן היותן משופעות בנפט – הופכים אותן לפרטנריות נוחות לכל ממשל אמריקאי, ובפרט לזה של טראמפ, ולכן סביר שהוא יחתור להסכמים איתן.
מלבד המלחמה, בארבע השנים מאז עזב טראמפ את הבית הלבן, חלו שינויים רבים. בישראל, נתניהו מנהיג את הקואליציה הימנית ביותר בהיסטוריה של המדינה, והוא חייב לשמור עליה למען הישרדותו בשלטון
מה מוביל את שלל החוקרים הללו להפגין רמת ביטחון גבוהה יחסית בכך שמדינות המפרץ, בהובלת סעודיה, עשוית להיות גורם ממתן באזור? כיצד התקרבותה של סעודיה למספר בעלי ברית במקביל (ארה"ב מחד, סין ואיראן מאידך) אפשרית? כיצד התקרבות זו תורמת ליציבות האזור, והאם הניסיון לרקוד על כל החתונות מועד לכישלון? מהי המדיניות של ישראל בהתייחס לכך? כיצד היא מושפעת מהמלחמה בעזה, והאם היא שוגה בהערכותיה את האינטרסים של מדינות המפרץ? שאלות אלה עומדות בבסיס שלושת המאמרים שהוזכרו, וטקסט זה מביא את עיקרי הדברים בהם.
הסכמי ביטחון במזרח התיכון
מילר ומורגנבסר מפרטים כי במהלך כהונתו הראשונה, מילאו טראמפ וחתנו ג'ארד קושנר תפקיד חשוב בהסכמי אברהם. בכהונתו השנייה, סביר שטראמפ יהיה מעוניין בהמשך לכך בדמות נורמליזציה בין ישראל לסעודיה. אין ספק שהסעודים הם פרטנרים נוחים עבור טראמפ, שלא לדבר על האינטרסים הכלכליים האישיים שלו שמתערבבים בעניין: לדוגמה, ג'ארד קושנר הצליח להקים את קרן הגידור שלו עם כ־2 מיליארד דולר מכספי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. טראמפ צפוי לנסות להשיג הסכם נורמליזציה כזה, אף על פי שבעקבות המלחמה בעזה, השתנה המצב באזור דרסטית לרעת העניין.
מלבד המלחמה, בארבע השנים מאז עזב טראמפ את הבית הלבן, חלו שינויים רבים. בישראל, נתניהו מנהיג את הקואליציה הימנית ביותר בהיסטוריה של המדינה, והוא חייב לשמור עליה למען הישרדותו בשלטון והתחמקות ממשפטו. הדבר יקשה מאוד את סיום הלחימה בעזה, השניים גורסים, ובלעדיו לא סביר שיהיה הסכם.
לטענה שהמלחמה בישראל מקטינה באופן דרסטי את הסיכויים להשגת הסכם נורמליזציה שותפים גם פאנטאפי וא־סייף. לדידם, בשנים האחרונות – ובפרט מאז חתימת הסכמי אברהם בשנת 2020 – חשבה ישראל שיכולותיה הטכנולוגיות, המודיעיניות והצבאיות יאפשרו לה לקנות בעלות ברית מבין מדינות המפרץ. בשנה האחרונה, לנוכח המלחמה בין ישראל לחמאס שהתפתחה למלחמה אזורית רחבה יותר, החלו בכירים ישראלים לטעון שהסלמה אזורית היא לטובתה של ישראל, שכן החרפת המאבק בין ישראל לבין איראן ובנות חסותה תיאלץ מדינות יריבות של איראן, ובפרט סעודיה, להצטרף לצד של ישראל במאבק.
סעודיה מעוניינת לשמור על כמה שיותר אפשרויות פתוחות, והיא מנהלת שיחות בנושאי ביטחון גם עם ארה"ב וגם עם סין ועם איראן בו־זמנית
בהמשך לעמדה זו, במצב של מלחמה אזורית כוללת, יהיו סעודיה ובעלות בריתה תלויות במידה רבה בסיוע צבאי מארצות הברית. במצב כזה, האינטרס האישי של מדינות אלה להבטחת ביטחונן יגבר על התנגדותן למעשיה של ישראל בעזה, כאשר ההערכה היא שההזדהות עם המאבק הפלסטיני היא בעיקר מס שפתיים עבור מדינות אלה. נתניהו ביטא זאת במפורש בנאומו באו"ם בספטמבר, אז התייחס למדינות המפרץ כ"פרטנרים הערבים לשלום" של ישראל, וקרא להן לשתף פעולה עם ישראל כנגד איראן.
עם זאת, חישוביה של ישראל במקרה זה התבררו כלא־נכונים, ולטענת הכותבים, המלחמה של ישראל בעזה דווקא דוחפת את סעודיה להתקרב לאיראן. אומנם החלישה ישראל במידה זו או אחרת אויבים של סעודיה, כגון חזבאללה והחות'ים, אך הדבר לא דחף את הסעודים להתייצב לצידה במלחמה האזורית. להיפך, סעודיה מעוניינת לשמור על כמה שיותר אפשרויות פתוחות, והיא מנהלת שיחות בנושאי ביטחון גם עם ארה"ב וגם עם סין ועם איראן בו־זמנית.
כמובן, קיימת גם אפשרות שסעודיה תצליח להשיג הסכמי הגנה ישירות עם ארצות הברית מבלי לערב את ישראל – אם כי סבירותה שנויה במחלוקת. כמו כן, הסעודים מדגישים כעת יותר מבעבר ובאופן פומבי את מחויבותם לסוגיה הפלסטינית. כך למשל, כתב שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן בפייננשל טיימס כי הכרה במדינה פלסטינית וביצוע צעדים בלתי־הפיכים להקמתה הכרחיים עבור הסכם נורמליזציה.
איראן מצידה, לנוכח הצלחות צבאיות של ישראל, חוששת כעת להיות מבודדת מתמיד, ונדחפת לנהל שיחות עם מדינות המפרץ ולהציע להן הסדרי ביטחון נדיבים יותר.
הקונספציה לגבי מדינות המפרץ
התקרבות בין סעודיה לאיראן עלולה להיות חדשות רעות גם לארה"ב, שבכיריה מנסים כבר שנים לגרום לסעודיה להתקרב לישראל. אולם במבט שני, גם עבור האמריקאים יש יתרון בכך שסעודיה תהפוך למעין מדינה מתווכת, שיש לה ציר תקשורת הן עם ישראל הן עם איראן שיכול לסייע בפתרון מתחים עתידיים במזרח התיכון.
אם כן, לטענת הכותבים, הקריאה של ישראל את האינטרסים האמיתיים של סעודיה לוקה בחסר. העובדה שסעודיה מעוניינת להבטיח את ביטחונה אינה סותרת את התמיכה שלה במדינה פלסטינית עצמאית. המשא ומתן מול האמריקאים על הסכם הגנה היה מבוסס על הנחת היסוד שיינקטו צעדים לכיוון נורמליזציה בין ישראל לפלסטין, וכמו כן סעודיה לא הפסיקה לקיים משא ומתן גם עם איראן בנושאים ביטחוניים בזמן זה.
בינתיים, הממלכה מצליחה לרקוד על שתי החתונות – באוגוסט האחרון למשל היא הצליחה לגרום לאמריקאים להסיר את אמברגו הנשק שלהם עליה, ובמקביל הצליחה להבטיח מעבר בטוח לספינותיהם בים האדום המותקף בידי החות'ים.
מהלך ייצוב לדוגמה הוא שסעודיה תשיג הסכמי אי־תוקפנות עם איראן, ואז תשתמש בהם מול ישראל כדי להוכיח לאחרונה שתוקפנותה רק דוחפת את מדינות המפרץ לזרועות איראן
מאידך גיסא, לאחרונה נראה שלניסיון לתמרן בין בעלות הברית השונות עלול להיות מחיר עבור הסעודים. הרחבת המלחמה בעזה לזירות נוספות והתקיימותם של עימותים ישירים בין ישראל לאיראן במהלך ספטמבר ואוקטובר האחרונים, הוכיחו שארה"ב אינה מעוניינת או אינה מצליחה לרסן את ישראל, ושהאחרונה נחושה להפגין את עליונותה באזור באמצעות כוח צבאי. מאז, חדלה סעודיה להיות שחקנית שקטה מאחורי הקלעים, ובכיריה החלו להתבטא ביתר חריפות כנגד צעדיה של ישראל ובעד הפלסטינים.
מלבד הצהרות, נקטה סעודיה צעדים ממשיים כגון אירוח פסגה ערבית מיוחדת בנושא התוקפנות הישראלית כנגד העם הפלסטיני בנובמבר 2023 והקמת יוזמה בין־לאומית ליישום פתרון שתי המדינות. מסרים אלה הובילו גם להתקרבות של מדינות המפרץ, וביניהן סעודיה, לאיראן – באוקטובר התארח נשיא איראני בדוחא לדיון בתוקפנות הישראלית כנגד הפלסטינים, וכן נערכה הפגישה הראשונה זה 17 שנים של שרים איראנים עם מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, שם בין היתר הביעו מדינות המפרץ נכונות לא לאפשר לכוחות שונים להשתמש בשטחן האווירי כדי לשגר טילים על איראן.
לא די בהפסקת אש: נגד מדיניות ההסלמה למען הרתעה
גם אם לא נאמין שלשליט אוטוקרטי סעודי באמת אכפת מהפלסטינים – ויש יסודות סבירים לא להאמין בכך – המשך מלחמה בעזה מקשה על סעודיה להגיע להסכם עם ישראל ללא התייחסות משמעותית לסוגיית הפלסטינים, שכן הלחץ בעולם הערבי כנגד צעד כזה הוא משמעותי. לפיכך, בעוד מייבון מסכים כי נורמליזציה עם ערב הסעודית תהיה הישג דיפלומטי מרכזי עבור נתניהו וטראמפ, השגתו כמעט בלתי־אפשרית: הפסקת אש בעזה חיונית אך אינה מספקת לסעודיה.
לא כל שכן, קשה לדמיין את ממשלת נתניהו מסכימה להפסקת אש ללא לחץ משמעותי מבעלות בריתה בוושינגטון ובאירופה. טראמפ, שכנראה רוצה לממש הבטחת בחירות לסיום מלחמות, דיווח כי דרש מישראל לסיים את הלחימה לפני השבעתו. נותרת השאלה: כיצד ניתן לגרום לישראל להסכים להפסקת אש?
קשה לראות את נתניהו ואת קבינט המלחמה שלו נסוגים ללא לחץ משמעותי. סיום מדיניות ה"הסלמה למען הרתעה" יהיה שינוי דרמטי במדיניות עם השלכות שעלולות להיות הרסניות לקריירה הפוליטית של נתניהו. הקונצנזוס הוא שישראל השיגה ניצחונות אסטרטגיים מול גורמי "ציר ההתנגדות", והפסקת הלחימה תאפשר לאיראן, חזבאללה וחמאס להתארגן מחדש. לא סביר שנתניהו ינטוש בשלב זה את שותפיו הקיצוניים לממשלה ויחבור לגורמי מרכז, משום שזהו סיכון גדול מדי עבור הישרדותו הפוליטית, והמחיר גבוה מדי בהתייחס לתמורה האפשרית.
בכל זאת, מייבון מציע גם סיבות לאופטימיות, ומציין כי אומנם המשך המלחמה נתפס כהכרחי לשרידותו השלטונית של נתניהו, לאור שותפיו הקואליציוניים המשיחיים, אך זהו רק חלק מהתמונה: הלחץ הבין־לאומי ההולך וגובר ומתבטא בבידוד בין־לאומי ובצווים בהאג, לצד היחסים המתוחים עם ארה"ב, עשויים גם הם להשפיע. גם בתוך ישראל, קיימים כיסי התנגדות לנתניהו, שהמשותף להם הוא תביעה לעסקת חטופים, ולא ניתן להתעלם מהשפעות כלכליות – עם עליית המע"ם הצפויה ועיכובים גדולים בענפי הבנייה והחקלאות.
עם מעט מאוד אפשרויות אחרות למתווכים שמסוגלים או מוכנים להביא לסיום הסכסוך, זהו הזמן לנצל את הפוטנציאל הדיפלומטי של סעודיה
האם תיתכן ברית איראנית־סעודית נגד ישראל?
בסיכומו של דבר, התקווה של ישראל היא שעל ידי הפעלת כוח ותמיכה אמריקאית, ישתנה מאזן הכוחות במזרח התיכון באופן כזה שאיראן תיחלש ובריתות אזוריות בין ישראל למדינות המפרץ יוכלו להתחזק. תפיסה זו עמדה גם בבסיס הסכמי אברהם, אך היום, חמש שנים אחרי, נראה שהבסיס לה התערער.
בעקבות המלחמה, ישראל נכונה יותר להשתמש בכוח כדי להוכיח את הדומיננטיות שלה באזור. במקביל לכך, סעודיה נסמכת הרבה פחות על האמריקאים, ולכל הפחות אינה מוכנה להסתמך רק עליהם. בהתאם לכך, ומתוך רצון להגדלת הבריתות האפשריות שלהן, סעודיה ומדינות המפרץ מיצבו את עצמן כנגישות לכל הגורמים באזור, ולכן יש להן פוטנציאל כמייצבות אותו – מה שלחלוטין אי־אפשר להגיד על איראן ועל ישראל.
דוגמה למהלך ייצוב כזה היא מצב שבו ריאד תשיג הסכמי אי־תוקפנות עם איראן, ואז תשתמש בהם מול ישראל כדי להוכיח לאחרונה שתוקפנותה רק דוחפת את מדינות המפרץ לזרועות איראן. המסקנה של הכותבים היא שסעודיה חזקה יכולה להועיל לכולם – ביכולתה לרסן את איראן ובמקביל לדחוף את ישראל לכיוון הסדרה עם הפלסטינים – וזוהי עמדה ייחודית שמדינות כמו ארה"ב צריכות לנצל. עם מעט מאוד אפשרויות אחרות למתווכים שמסוגלים או מוכנים להביא לסיום הסכסוך, זהו הזמן לנצל את הפוטנציאל הדיפלומטי של סעודיה.
נראה שהמכשול הבעייתי ביותר בדרך לשם הוא נתניהו וממשלתו המשיחית הקיצונית, מכשול שהכותבים חלוקים ביניהם לגבי סיכויי הסרתו. ייתכן שכניסתו של טראמפ לבית הלבן, אם הוא אכן יחליט לעמוד מאחורי הבטחתו לסיים מלחמות – תהיה דחיפה בכיוון הנכון לעסקאות ולסיום הסבל הנורא של רבים במזרח התיכון, שהתעצם בשנה האחרונה. לסמוך על מילתם של טראמפ ושל נתניהו הוא בבירור רעיון גרוע, ואין סיבה להמר שהפעם יהיה המצב שונה. עם זאת, ייתכן שעמדתה הייחודית של סעודיה תשמש משב רוח פתאומי ומפתיע בכיוון של ייצוב האזור.
