האם ארצות הברית וסעודיה יחתמו על ברית הגנה גם ללא מעורבות של ישראל בהסכם? לאור ההתפתחויות האחרונות באזורנו, תרחיש זה כבר אינו נראה מופרך לחלוטין. מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן ביקר לאחרונה בריאד. ביקור זה והביקור הצפוי של היועץ לביטחון לאומי מעוררים הרגשה של תכיפות וציפייה שיוכרז בקרוב על הסכם. נראה שהסעודים וממשל ביידן מוכנים לעסקה, אך אמצעי התקשורת עדיין מפרסמים כי בדרכו של הסכם כזה "עומדים מכשולים", או בלשון עדינה יותר: ישראל ניצבת. מהי אם כן ברית ההגנה הסעודית-אמריקאית שעליה מדובר, מהו החלק של ישראל בה והאם ישנו סיכוי שהיא תיוותר מחוץ לעניין?
שני כותבים במגזין Foreign Policy נחלקים בשאלה זו. בעוד סטיבן קוק, מומחה ביחסים בין־לאומיים והמזרח התיכון, גורס כי הסכם ללא ישראל הוא אפשרי ואף כדאי עבור סעודיה, שאחרת תימצא בסכנה להפוך ל"מצרים החדשה", עמיתו בלאל סעב, מרצה ליחסים בין־לאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון, משוכנע כי עסקה אמריקאית-סעודית ללא ישראל היא אשליה.
נפט תמורת הגנה
המגעים לקראת הסכם סעודי-אמריקאי החלו להתפתח כבר לפני כמה שנים. אומנם בעבר הכריז הנשיא ביידן על הנסיך מוחמד בן סלמאן כפרסונה נון־גרטה, וחברי קונגרס דרשו להחרים אותו בשל הפרת זכויות אדם, אך זמן לא רב לאחר מכן הפנימה ארצות הברית כי יש לה דווקא אינטרס לשמור על יחסים טובים עם סעודיה. מחירי הדלק, שעלו בחדות בתקופת הפוסט־קורונה, ובמיוחד עם פלישת רוסיה לאוקראינה, הובילו לעליות מחירים חדות בארה"ב. עליות המחירים ערערו את יציבות הכלכלה האמריקאית, וכלכלה לא־יציבה כידוע אינה מבטיחה תוצאות מיטביות בבחירות עבור מי שבשלטון. הדבר גרם לביידן להתחיל בשליחת דיפלומטים לריאד, ובסופו של דבר, ביולי 2022, לנסוע לשם בעצמו – בביקור שמטרתו הייתה לשכנע את הסעודים לתת לאמריקאים גישה נוספת לנפט.
סעב טוען שבעוד הסכם בילטראלי נשמע כמון פתרון הולם למצב, אין לו סיכוי להצליח. זאת מכיוון שהסכם עם סעודיה ללא ישראל לעולם לא יקבל לדידו את אישורם של חברי הקונגרס
הקשר של ארה"ב עם סעודיה, כמדינה ערבית חזקה ומשפיעה, גם הוא חלק מתוכנית גדולה יותר של ממשל ביידן שמטרתה צמצום השפעתם של הסינים באזור. כמו כן, לסעודיה ישנו תפקיד חשוב בריסון האיום האיראני, במיוחד לאחר שטראמפ הסיג את ארה"ב מהסכם הגרעין ב־2018. הסעודים מצידם מעוניינים כמובן לזכות בתמיכה אמריקאית, הכוללת הסכם הגנה וקידום פרויקטים ביטחוניים ואזרחיים שונים. לאחר נסיגת טראמפ מהסכם הגרעין מול איראן, ולאחר סירובה של ארה"ב להגיב לתקיפות האיראניות בשטחה של סעודיה, בריאד לא מסתפקים עוד בהבטחות עמומות, ומעוניינים להסדיר את היחסים בהסכם רשמי, המפרט את ההתחייבויות של ארה"ב כלפי סעודיה.
אומנם נדמה שהסכם בילטראלי בין ארה"ב לסעודיה עשוי לענות על דרישותיהם של שני הצדדים, אך בכל זאת ישנה סיבה שהצדדים מעוניינים להכניס את ישראל לעניין. כפי שמסביר קוק, כשהחלו השיחות בין ממשל ביידן לריאד, ביידן לא האמין שהסכם עצמאי עם סעודיה יזכה לתמיכה בגבעת הקפיטול. ההערכה בבית הלבן הייתה שרבים מחברי הסנאט יירתעו מלחתום על הסכם הגנה עם סעודיה סתם כך. אולם, אם ההסכם יהיה כרוך בנורמליזציה בין ישראל לסעודיה, הדבר יעורר תמיכה רבה יותר בקונגרס. רעיון זה נשמע מצוין בספטמבר 2023. אך כעת, לאחר שבעה חודשי לחימה בעזה הוא נראה בעייתי בלשון המעטה. מה שסעודיה מבקשת מישראל, לאחר יותר מחצי שנה של לחימה עוצמתית ואלימה בעזה, קרי הכרה במדינה פלסטינית, הוא מחיר גבוה מדי עבור ישראל, ששני שלישים מאזרחיה מתנגדים לעסקה כזו. בהתבסס על נתון זה בלבד, קוק טוען, אין סיבה להאמין שהסכם הגנה בתמורה לנורמליזציה עם ישראל יתרחש.
בנקודה זו גם סעב מסכים – עם ראש ממשלה שמתנגד לכך באופן גלוי, לא סביר שישראל תסכים לאף מתווה שבו היא מכירה במדינה פלסטינית. ישראל בחרה תחת זאת לפלוש לרפיח, מה שיאריך את המלחמה ויסכל סיכוי לעסקת חטופים ולהסכם הפסקת אש. נתניהו כמעט שאינו מפספס אף הזדמנות להצהיר שוב ושוב על התנגדותו למדינה פלסטינית. כתמיד, סעב קובע, הוא ממוקד אך ורק בשרידותו הפוליטית, ביודעו שכאשר התותחים יפסיקו לרעום, הציבור יעניש אותו על כישלונו במניעת המתקפה ב־7 באוקטובר.
הבעייתיות של הסכם בילטראלי – עבור סעודיה ועבור הקונגרס
בנקודת זמן זו, שני הכותבים מסכימים, ישראל עומדת כעצם בגרון של הסכם סעודי-אמריקאי-ישראלי. מדוע אם כן סעודיה וארה"ב אינן מכוננות הסכם בילטראלי ביניהן? בתקשורת, גם הישראלית, מתפרסמות כתבות הדנות ב"תוכנית ב'" שאינה כוללת את ישראל, אך כן כוללת הסכם הגנה אמריקאי, סיוע של ארה"ב בפיתוח אנרגיה גרעינית אזרחית בסעודיה ושיתוף פעולה שיטתי בתחומי בינה מלאכותית וטכנולוגיות חשובות אחרות.
התרחיש הגרוע ביותר מבחינת הסעודים הוא שהם ישפרו במעט את הקשרים הביטחוניים שלהם עם ארה"ב על ידי הסכם חלש, אך בה בעת יקוממו עליהם את האיראנים, וכך יסכנו הסדרי רגיעה לא־יציבים שקיימים כרגע בין שתי המדינות
סעב טוען שבעוד הסכם בילטראלי נשמע כמון פתרון הולם למצב, אין לו סיכוי להצליח. זאת מכיוון שהסכם עם סעודיה ללא ישראל לעולם לא יקבל לדידו את אישורם של חברי הקונגרס. זאת חרף העובדה שלהסכם כזה ישנם יתרונות ברורים נוספים עבור האמריקאים, בראשם נפט, אך גם הרחקת סעודיה מסין, השקעה משותפת בטכנולוגיות ועוד. באפשרותו של ביידן להשתמש בסמכויותיו הביצועיות ולקיים את ההסכם מבלי לאשרר אותו בקונגרס, בדומה למה שאירע עם הסכם הביטחון בין ארה"ב לבחריין. אפשרות נוספת היא שארה"ב תכריז על סעודיה כ"בעלת ברית שאינה חברה בנאט"ו". לדידו של סעב, סעודיה לא תהיה מעוניינת בהסדרים מסוג זה בשל ארעיותם – הסכם הגנה רשמי יבטיח באופן חוקי את המחויבות הביטחונית של ארה"ב לממלכה הסעודית, גם אם הנשיא האמריקאי יתחלף. הסכם רשמי מבטיח שארצות הברית תבוא לעזרת סעודיה אם היא תותקף, ולא תוכל לעמוד מן הצד כפי שקרה במתקפה האיראנית על סעודיה ב־2019.
בעיה נוספת עם הסכם לא־רשמי שאינו מאושרר על ידי הקונגרס היא שהוא אינו מרתיע מספיק אל מול אויבתה הגדולה של סעודיה – איראן. התרחיש הגרוע ביותר מבחינת הסעודים הוא שהם ישפרו במעט את הקשרים הביטחוניים שלהם עם ארה"ב על ידי הסכם חלש, אך בה בעת יקוממו עליהם את האיראנים, וכך יסכנו הסדרי רגיעה לא־יציבים שקיימים כרגע בין שתי המדינות. אם סעודיה מתכוונת לסכן את הסטטוס קוו העדין שלה מול איראן על ידי קירוב היחסים עם ארה"ב, ראוי שהתמורה הביטחונית שהיא מקבלת על כך תהיה משמעותית. במילים אחרות, הסכם לא־מאושרר עם ארה"ב אינו מספיק אמין הן מבחינת אויביה והן מבחינת ידידיה של סעודיה.
כדי להשיג הסכם בר־קיימה שכזה דרוש אם כן אישור הקונגרס, אשר לא סביר שיתקבל ללא נורמליזציה עם ישראל. כל עוד נתניהו וממשלתו – הימנית ביותר אי פעם בהיסטוריה של ישראל – נשארים בשלטון, קשה לדמיין עסקה משולשת. לפיכך, סעב מסכם, עסקה רצינית ללא ישראל אינה אפשרית במצב העניינים הנוכחי. עם זאת, ייתכן שסעודיה וארה"ב יגיעו להסכם חלקי כלשהו, שלא ייגע בתחומי ההגנה אלא בשיתופי פעולה בנושאים כמו תעשייה, טכנולוגיה וייתכן שגם אנרגיה גרעינית אזרחית, אולם זו בהחלט אינה התוכנית המקיפה עבור המזרח התיכון שביידן שואף למכור למצביעיו, ובוודאי לא מה שסעודיה חולמת עליו. הסכם חלקי אף לא יחייב את הסעודים לצמצם את יחסיהם עם סין, וצפויות לו השלכות מעטות בלבד על האזור כולו.
אם ללמוד מהדוגמה של מצרים, לכלול את ישראל בהסכם להבטחת הביטחון האזורי מול סעודיה משמעו לייצר סיבוכים מיותרים ביחסים הסבוכים מלכתחילה של ארה"ב וסעודיה. מה יקרה למשל כשהישראלים יחשבו שהגישה של סעודיה בנוגע לאיראן רגישה מדי, ויפנו לאמריקאים בנושא?
יחסים טרילטראליים: ההשוואה למצרים
בניגוד לעמדתו הנחרצת של סעב, קוק טוען כי הן לסעודיה והן לארה"ב יש סיבות נוספות לרצות לא לכלול את ישראל בהסכם ביניהן מלבד סירובה של ישראל להעניק הצהרות כלשהן בנוגע למדינה פלסטינית. כדי להסביר זאת הוא משווה את סעודיה למצרים. אם המחויבות של ארה"ב לסעודיה תלויה בנורמליזציה עם ישראל, האיכות של היחסים בין סעודיה לישראל תשפיע על היחסים בין ארה"ב לסעודיה. ניתן לראות התפתחות דומה במקרה של מצרים – לאורך שנות שלטונו של מובארכ, ובפרט בסופן, היחסים הטרילטראליים של ישראל-מצרים-ארה"ב סיפקו למתנגדי מובארכ חומר לביקורת נוקבת על השלטון תוך טענה שארה"ב מתייחסת למצרים כבעלת ברית "מדרגה שנייה" בשל מחויבותה הגדולה לישראל.
החשש לסכן את היחסים עם האמריקאים הוא שאילץ את מצרים לצפות מן הצד כשישראל פלשה ללבנון פעמיים, הקימה התנחלויות בגדה המערבית ובעזה וסיפחה את ירושלים. למצרים לא הייתה ברירה אלא להסתפק בתגובה רפה בלבד נוכח אירועים אלה. ב־2007, כשהתגלו מנהרות הברחה בין מצרים לעזה, זעמה ישראל ופנתה לוושינגטון. בשיחות פנימיות הלינו בכירים מצריים על כך שישראל לא פתרה את העניין מול מצרים, אלא פנתה ישירות לארה"ב, דבר שהיה עלול להעמיד את הסיוע הצבאי האמריקאי למצרים בסכנה.
אם ללמוד מהדוגמה של מצרים, לכלול את ישראל בהסכם להבטחת הביטחון האזורי מול סעודיה משמעו לייצר סיבוכים מיותרים ביחסים הסבוכים מלכתחילה של ארה"ב וסעודיה. מה יקרה למשל כשהישראלים יחשבו שהגישה של סעודיה בנוגע לאיראן רגישה מדי, ויפנו לאמריקאים בנושא? כמו המצרים, גם הסעודים תלויים בסיוע צבאי אמריקאי, שיעמוד בסכנה אם תחוש ישראל שביטחונה אינו מובטח מספיק. מסיבה זו, קוק גורס, האינטרס הסעודי הוא לחתור להסכם שאינו כולל את ישראל, גם אם הדבר צפוי להיות קשה יותר לאשרור בקונגרס.
