הקטל בעזה ומצוקתם של תושבי הרצועה חיזקו את ההזדהות של מוסלמים ברחבי העולם עם המאבק הפלסטיני. ההפגנות הסוערות וההאשמות הקשות שהם הפנו לישראל מתחילת המלחמה בעזה, חיזקו את הרושם ששוררת מלחמת דת בין האסלאם והיהדות, וכי יהודים מסומנים כאויבי האומה המוסלמית. היה לכך אפקט מצנן על הפעילות הבין־דתית שהתחזקה מאז "הסכמי אברהם" בשנת 2020, ושהייתה אמורה לקבל בהמשך חיזוק משמעותי מהנורמליזציה עם סעודיה.
לצד זאת, ולא פעם מתחת לפני השטח, מתקיימים מגעים בין־דתיים בין יהודים מישראל ומוסלמים מהמזרח התיכון במטרה לחזק את הסולידריות ואת היחסים האזרחיים שהתפתחו מאז "הסכמי אברהם". כמה ימים לפני חג פורים האחרון הוזמנתי להצטרף למשלחת פקיסטנית שהגיעה לישראל למשך שבוע במסגרת "שראכה" (שותפות בערבית), ארגון ישראלי שהוקם בעקבות הסכמי אברהם.
הארגון מובל על ידי עמית דרעי ודן פפרמן, ומטרתו קידום דיאלוג, סובלנות ויחסי שלום בין ישראל והעולם הערבי והמוסלמי. הארגון מטפח יוזמות משותפות בתחומים שונים – כלכלה, תרבות, טכנולוגיה וחינוך – וכן קשרים בין אזרחים, אנשי עסקים ומנהיגים כחלק מדיפלומטיה של אנשים לאנשים (P2P diplomacy).
חלק נכבד מפעילות הליבה של הארגון הוא אירוח משלחות של מנהיגים דתיים, של משפיענים, אקטיביסטים ומומחים מהאקדמיה במדינות ערביות ומוסלמיות. הם מגיעים לישראל כדי ללמוד על השואה ולהכיר נקודות מבט ורבדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני שלרוב מושתקים במדינותיהם.
אירוח המשלחות כולל הרצאות מפי מומחים, ביקור באתרים מרכזיים וחשובים, ובעיקר חשיפה ישירה ואישית למציאות הישראלית. שראכה אינו פועל רק באזור המזרח התיכון, אלא גם במדינות בדרום מזרח אסיה כמו פקיסטן. דיאלוג וקידום סובלנות אזרחית יכולים למתן את העוינות הפוליטית כלפי ישראל במדינות הללו בטווח ארוך.
מטרת הארגון "שראכה" היא קידום דיאלוג, סובלנות ויחסי שלום בין ישראל והעולם הערבי והמוסלמי. הארגון מטפח יוזמות משותפות בתחומים שונים – כלכלה, תרבות, טכנולוגיה וחינוך – וכן קשרים בין אזרחים, אנשי עסקים ומנהיגים
המשלחת הפקיסטנית הייתה מגוונת וכללה עיתונאים בכירים, מפיקים, יוצרים דוקומנטריים, אנשי חינוך ואקדמיה ופובליציסטים מובילים, שזהותם מוסתרת מטבע הדברים. האירוח כלל סיור באתרים ההיסטוריים והקדושים בירושלים ובמרכזים ובאתרים חשובים אחרים בישראל, פגישה עם מומחים, מנהיגים ואינטלקטואלים מקהילות מגוונות, לרבות מפגש עם ערבים פלסטינים ישראלים.
המשלחת ביקרה במוזיאון העם היהודי באוניברסיטת תל אביב וכן בכיכר החטופים, שהיא מוקד לתביעה המיידית מהממשלה לשחרר ולהשיב את הישראלים החטופים בעזה.
המשלחת ביקרה גם בבית הספר החקלאי המיתולוגי מקווה ישראל ובעמותת הצל ליבו של ילד (SACH) בחולון, המטפלת בילדים חולי לב ממדינות מתפתחות וחסרות אמצעים רפואיים מתאימים. חברי וחברות המשלחת למדו שהעמותה ממשיכה לסייע תוך כדי המלחמה גם לפלסטינים בגדה המערבית, ועד פרוץ המלחמה היא טיפלה גם בילדים מרצועת עזה. המשלחת ביקרה גם במרכז פרס לשלום ביפו, נפגשה עם שגריר גרמניה בישראל וביקרה באזור העוטף.
לצד רצונם הניכר של חברי המשלחת להעמיק את הבנתם במתרחש מנקודת מבט ישראלית, הם לא היססו להשמיע ביקורת. חלקם ניסו להבין מדוע המאבק המוצדק בחמאס עלה בחייהם של עשרות אלפי חפים מפשע, רובם נשים וילדים. עמדותיהם בנושא היו דומות לאלה של אימאמים בכירים מבריטניה שזמן קצר לאחר השבעה באוקטובר גינו את חמאס, אך גם מתחו ביקורת על ההתקפות של ישראל בעזה.
בניגוד לקולות מוסלמים בולטים בארצות הברית שסירבו לגנות את הטבח של חמאס ואף ניסו להכחישו, הגינוי של חברי המשלחת למעשי הטרור של חמאס היה כולל וחד־משמעי, ועלה בקנה אחד עם שורה של קולות מוסלמיים מתונים שהביעו עמדות דומות.
עמדותיהם של חברי המשלחת כלפי ישראל, חמאס והאסלאם מלמדות על מגוון הדעות הבולט בקרב המוסלמים בעולם. לצערי, רבגוניות זו נעדרת לרוב מהשיח הפרשני הפופוליסטי בישראל
משיחות שהיו לי עם עיתונאית פקיסטנית מהמשלחת, למדתי גם על הביקורת הפנימית כלפי האסלאם השמרני, כמו לדוגמה על חובת האישה המוסלמית לעטות חג'אב ועל הרצון בקידום אסלאם פמיניסטי ופרוגרסיבי שמאמץ את הערכים הליברליים של המערב. השיחה הזכירה לי דמויות מוסלמיות פרוגרסיביות בולטות במערב כמו אסרא נומאני, עיתונאית אמריקאית בולטת ממוצא הודי שתומכת ברפורמה באסלאם ומתנערת מערכים שמרניים ומסורתיים בדת.
טענתה של העיתונאית הפקיסטנית כי דמותו של הנביא מוחמד הולמת ערכים פמיניסטיים מהדהדת מוסלמיות פמיניסטיות אחרות בארצות הברית שמזכירות כי הנביא תמך בהשתתפותן המלאה של נשים בפולחן הדתי, לרבות בשילובן כאימאמיות.
עמדותיהם של חברי המשלחת כלפי ישראל, חמאס והאסלאם מלמדות על מגוון הדעות הבולט בקרב המוסלמים בעולם. לצערי, רבגוניות זו נעדרת לרוב מהשיח הפרשני הפופוליסטי בישראל, שצבר תאוצה אחרי השבעה באוקטובר, ונוטה לצייר את האסלאם או את המוסלמים כמקשה אחת שלילית של אמונות ודעות.
ביקור המשלחת הפקיסטנית בישראל הוא אבן דרך חשובה בניסיון להרחיב את מעגל הקשרים, השותפויות והידידות בין יהודים מישראל למוסלמים ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו. פעילות זו מקבלת משנה תוקף בעידן שלאחר השבעה באוקטובר, ויש בה לסייע במאבק בתפיסות דיכוטומיות שליליות משני הצדדים.
בדומה למשלחת הדתית למרוקו שהצטרפתי אליה בשנה שעברה, שכללה רבנים ישראלים ואימאמים אמריקאים, הפעילות הזו מחזקת את הסולידריות בין יהודים ומוסלמים גם בעיתות של משבר מתוך תפיסה שהדת יכולה להיות חלק מהפתרון ולא רק חלק מהבעיה.
לצד פעילויות מבורכות אלו לקידום דו־קיום בין יהודים ומוסלמים, ישנה כמובן תקווה שהרחבת הדיאלוג תסייע בסופו של דבר לפריצת דרך ולעתיד של שלום בין ישראל למוסלמים בכלל ולפלסטינים בפרט.
