המאמר פורסם במקור באתר ליברל ב-14 בספטמבר, 2023
מיה, סטודנטית למדעי המדינה מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, נסעה לחילופי סטודנטים בדרום צרפת. במקום – או לצד – החוויות הרגילות הצפויות לבחורה צעירה בחילופי סטודנטים, חוותה מיה חוויה רוחנית שהייתה חדשה בשבילה: היא התקרבה לדת האסלאם, ולא סתם לדת האסלאם, אלא דווקא לזרם השיעה. בריאיון עימה, מיה מספרת כי בצרפת החלה "להידפק על דלתות שלא ידעה קודם לכן שהן קיימות – הדלתות של אמונה בבורא העולם".
אנקדוטה זו היא אולי יוצאת דופן, אך מסתבר שאינה נדירה עד כדי כך. מאמר חדש שפרסם מהדי א־זאידאווי באל־ג'זירה בוחן את התופעה ההולכת ומתרחבת של מוסלמים שיעים באירופה, את היחס אליהם כאל קבוצת מיעוט בתוך מיעוט ואת הפוליטיקה המשפיעה על היחס אליהם הן מצד הסונים והן מצד אירופאים אחרים.
שיעים באירופה?
לא ניתן להפריד את הסיפור של השיעה באירופה מההיסטוריה של האסלאם ביבשת באופן כללי, סיפור שניתן לסמן את תחילתו עם כיבושי המוסלמים בחצי האי האיברי במאה ה־8, להמשיכו באימפריה העות'מאנית, בתקופת הקולוניאליזם האירופי במזרח התיכון ובאפריקה ולהגיע עד גלי ההגירה של המאה ה־20 וה־21 כתוצאה מהמלחמות והסכסוכים, למשל בעיראק ובסוריה. גלי הגירה אלה הובילו בין היתר להיווצרות של קהילות מגוונות מבחינה אתנית ודתית גם בקרב המוסלמים באירופה ובחלק מהמקרים ליצירת מתחים בין קהילות שונות.
מתחים אלה, שניתן להבחין בהם לראשונה בשנות השבעים של המאה ה־20 בערך, כוללים גם מתחים עדתיים, שהתעצמו כאשר החלו להגיע לאירופה מוסלמים שיעים בהיקפים משמעותיים יחסית (אם כי עדיין קטנים). מספרם של השיעים עלה לאורך השנים בעקבות הגירת סטודנטים מאיראן, מעיראק ואפילו מאוגנדה, והמשיך לעלות בהתמדה בעקבות כמה אירועים – המהפכה באיראן בשנת 1979, המלחמה בעיראק ב־2003 ותקיפות דאעש בסוריה מאז 2014.
מצבם הרעוע במדינות כגון עיראק ובחלק ממדינות המפרץ, גרם למעבר של מספר לא־מבוטל של אנשי דת ופוליטיקה שיעים לאירופה, שם הקימו משרדים ומרכזים שונים ששימשו תשתית לפעילות שיעית ביבשת
חרף היותם קבוצת מיעוט בתוך קבוצת מיעוט גדולה יותר, ניסו השיעים לבסס לעצמם ולקהילותיהם מעמד באירופה. מצבם הרעוע במדינות כגון עיראק ובחלק ממדינות המפרץ, גרם למעבר של מספר לא־מבוטל של אנשי דת ופוליטיקה שיעים לאירופה, שם הקימו משרדים ומרכזים שונים ששימשו תשתית לפעילות שיעית ביבשת אירופה. בשנות התשעים, בחרו דמויות דתיות שיעיות חשובות בעיר לונדון כמעוז השיעה ביבשת, והקימו בה כמה מרכזי דת, מחקר והוראה המפוקחים על ידי דמויות מרכזיות בעולם השיעי, ביניהן עלי חמינאי, מנהיג איראן.
בלגיה כמעוז שיעי
כדי להדגים את תהליך התבססותן של קהילות שיעיות באירופה, א־זידאווי מציג את המקרה של בלגיה, ובפרט של בירתה בריסל. האסלאם הגיע לבלגיה דרך הגירה, אך התפשט גם בקרב חלק מהבלגים עצמם. כיום, על פי ההערכות, יש כ־800-600 אלף מוסלמים בבלגיה (קצת יותר מ־5% מהאוכלוסייה), מתוכם כ־10,000 שיעים, מרביתם בבירה בריסל.
היחס של בלגיה למוסלמים שונה מזה של מדינות אחרות באירופה, שכן כבר בראשית ההגירה אליה שאפה המדינה להסדיר את המעמד של המוסלמים בה, בין השאר על ידי חקיקה המבטיחה שוויון זכויות למוסלמים כבר בשנות השבעים. מוסלמים הורשו ללמד את לימודי הדת שלהם וכן לקבל כספים מארגונים מוסלמיים זרים. במקביל לכך, אפשר הדבר גם יותר פיקוח ורגולציה מצד המדינה על הנעשה במוסדות הדת הללו.
הגישה הפתוחה של ממשלת בלגיה והמשאבים הפוטנציאליים שהיה אפשר להשיג ממנה, גרמו למוסדות המייצגים זרמים שונים באסלאם להתחרות זה בזה על קבלת מעמד רשמי ומוכר מהמדינה, מעמד המביא איתו תמיכה כלכלית.
בבלגיה מוסלמים הורשו ללמד את לימודי הדת שלהם וכן לקבל כספים מארגונים מוסלמיים זרים. במקביל לכך, אפשר הדבר גם יותר פיקוח ורגולציה מצד המדינה על הנעשה במוסדות הדת הללו
כאמור, מרבית השיעים בבלגיה מרוכזים בבירה בריסל ובפרבריה, והם קהילה משולבת היטב בחיי החברה והכלכלה ובשוק העבודה במדינה. כמו כן, מתקיימת עבודת שטח חזקה מצד שיעים להמיר מוסלמים סונים או בני דתות אחרות לשיעה. כך, למרות הדומיננטיות של מוסדות אסלאמיים סוניים המקבלים הכרה מן המדינה, גם השיעים הצליחו להקים ארגונים המפיצים את בשורת השיעה במקומות שונים ואף מחוץ לבריסל.
אחד הגורמים החשובים המאפשרים את הפצת השיעה הוא המסגדים, שם מתקיימות דרשות ופעילויות שונות. מאז שנות התשעים קיימים בבלגיה מסגדים שיעים: אחד מן המפורסמים שבהם הוא מסגד האימאם א־רדא באנדרלכט, פרוור של בריסל, אשר הוקם בידי אנשי דת איראנים. למסגד זה והקהילה שנוצרה סביבו נודע תפקיד מרכזי בקהילה השיעית בבלגיה.
במרץ 2012, הגיע רשיד אל־בח'ארי, מרוקאי המתגורר בבלגיה, למסגד האימאם רדא והצית אותו. בשרפה נהרג אימאם המסגד עבדאללה דחדוח, אף הוא ממוצא מרוקאי, ושני אנשים נוספים. אל־בח'ארי נשפט ל־27 שנים בכלא, ובמשפטו טען שלא התכוון לרצוח את האימאם ואת האנשים האחרים, אלא רק "להתריע" בפני השיעים על הסכנה הטמונה בכך שהם תומכים באסד ובמליציות שטובחות במוסלמים סונים בסוריה.
שיעים באיטליה ובאנגליה
אירוע טרגי זה חושף את המתחים הפוליטיים העומדים בבסיסה של העוינות הסונית-שיעית באירופה ובכלל. העובדה שהשיעה מזוהה על ידי רבים כמקושרת עם איראן או עם משטר אסד (העלאווי) בסוריה, שתחת הנהגתו נרצחו המוני מוסלמים סונים, מלבה את המחלוקת הדתית הקיימת ממילא בין שני הפלגים באסלאם.
דוגמה הממחישה יחסים פוליטיים-דתיים סבוכים אלה ניתן למצוא דווקא בזרם השיעי הבריטי, שאותו מוביל איש הדת השיעי המפורסם יאסר חביב. זרם זה מאופיין במסרים של שנאה כלפי סונים, עד כדי כך שחסן נסראללה עצמו תקף את חביב בטענה שהוא "יוצר פילוג ושנאה בין מוסלמים", ואף האשים את המשתייכים לזרם זה בכך שהם סוכנים הפועלים בשיתוף המודיעין הבריטי.
באיטליה ישנן קהילות שיעיות בערים כגון רומא, מילאנו וקומו, שהיא גם מקום משכנו של המטה של איגוד עורכי הדין הלבנוני. בעוד מרבית הקהילות הללו מתפקדות בעיקר כקהילות דתיות, קיימות גם תנועות פוליטיות בקרב הקהילה השיעית באיטליה. כך למשל, איראנים, אפגנים ופקיסטינים (ומיעוט של ערבים) פעילים במרכז האימאם אל־מהדי ברומא, המנוהל בידי איש הדת השיעי-איטלקי עבאס דה פלמה. פעילותם סובבת סביב נושאים כגון "חגיגות השחרור של לבנון מהכיבוש הישראלי" וכדומה. המרכז, ודה פלמה בראשו, ידועים כתומכים נלהבים של חזבאללה וכן של משטר אסד בסוריה.
העובדה שהשיעה מזוהה על ידי רבים כמקושרת עם איראן או עם משטר אסד בסוריה, שתחת הנהגתו נרצחו המוני מוסלמים סונים, מלבה את המחלוקת הדתית הקיימת ממילא בין שני הפלגים באסלאם
המהפכה באיראן
כאמור, הפצת השיעה היא אחד העקרונות המרכזיים בזרם הדתי השיעי: השיעה מחלחלת בבלגיה בקרב קהילות סוניות וגם בקרב קתולים; סקרים מראים כי מספר השיעים המרוקאים מתקרב כבר לעשרת אלפים איש. מומחים שונים מפרשים תופעה זו כניסיון של איראן לבסס שליטה בצפון אפריקה, ובכך מחברים את הדיון לנקודה חשובה – הקשר של ה"שיעיזציה" באירופה למהפכת 1979 באיראן, שהיא אחד האירועים המכוננים בהיסטוריה השיעית המודרנית.
המהפכה באיראן היא בראש ובראשונה אחד הגורמים לכך שאנשים מכירים ומדברים על הזרם השיעי, זרם קטן יחסית באסלאם. מהפכה זו אף הציגה לעולם כולו דמות שיעית כריזמטית בעלת השפעה משמעותית – אייתוללה חומייני. למהפכה הייתה השפעה מהירה – שלילית וחיובית בה בעת – על התפיסה של מוסלמים ושל אירופאים בכלל לגבי השיעה. צעירים מוסלמים החלו לשאול שאלות ולהתעניין בשיעה, והמהפכה פתחה אפשרות חדשה בפני מוסלמים סונים שחיפשו תשובות אחרות לשאלות אמוניות ודתיות שלהם.
גם כאן, ניתן להבחין בהשפעת השינוי בבלגיה כמקרה בוחן. הגרעין הראשון של השיעה הובא לבלגיה בתיווכם של אזרחים ממוצא מרוקאי שעמדו בקשר עם אימאמים איראנים שנשלחו על ידי טהראן לעקוב אחר המצב הדתי והפוליטי של הקהילה האיראנית באירופה. התקשורת ביניהם כללה בין היתר הכשרות בעיר קום באיראן של שיעים-מרוקאים, שלאחר מכן נשלחו חזרה לאירופה לצורכי הסברה שיעית.
כלומר, המאבק של מוסלמים באירופה אינו רק מאבק תרבותי-דתי אל מול גילויי אסלאמופוביה, אלא כולל גם חיכוכים פנימיים בין שיעים לסונים ואף בין זרמים שונים בתוך הסונה והשיעה עצמן
בשנות התשעים התחזקה הנוכחות השיעית באירופה על ידי שיעים עיראקים שעזבו את מדינתם תוך בריחה ממשטרו של סדאם חוסיין. שיעים אלו הגיעו לאירופה כשהם מצוידים בשני יתרונות מרכזיים מנקודת המבט של ההסברה השיעית: הם היו מתנגדים של משטר הבעת' החילוני, והם דיברו ערבית, כך שהיה להם קל יותר לתקשר עם סונים מקומיים.
בשנות האלפיים, דמויות כמו חסן נסראללה – "מגן הפלסטינים" (והלבנונים) נגד ישראל – הגבירו את האהדה לשיעים בקרב חלק מהקהילות הסוניות. גורם משיכה נוסף שמשך חלק מהמוסלמים לזרועות השיעה, הוא ההרגשה שסגנון החיים והאמונה השיעים הם תגובת נגד משמעותית יותר לאורח החיים המערבי, שאותו הם תפסו כעוין את סגנון חייהם.
כלומר, המאבק של מוסלמים באירופה אינו רק מאבק תרבותי-דתי אל מול גילויי אסלאמופוביה, אלא כולל גם חיכוכים פנימיים בין שיעים לסונים ואף בין זרמים שונים בתוך הסונה והשיעה עצמן. כך למשל, בחלק מהמדינות קיימים מסגדים שונים שנבנו במיוחד עבור שיעים עיראקים, שיעים פקיסטנים ושיעים טורקים.
למרות היותם מיעוט בתוך מיעוט, יש זרמים שונים וקיים פילוג בתוך השיעה עצמה, מה שאולי דווקא מראה שנוכחותם מספיק משמעותית באירופה כדי שיוכלו לעסוק בחיכוכים הנובעים מהבדלים "קטנים" בינם לבין עצמם ולא רק בניסיון הנכחה והישרדות אל מול השלטונות ואל מול אוכלוסיית הרוב במדינתם. לפיכך, קיומם של שיעים באירופה, חרף מספרם הקטן (אך ההולך וגדל), משפיע ומושפע ממערכות חברתיות ופוליטיות גדולות בהרבה ממספרם היחסי.
