ביום ראשון, 5 במאי 2019, הוכרז על ראשית חודש הרמדאן, החודש שבו מוסלמים ברחבי העולם צמים מזריחה עד שקיעה. השנה ההִג'רית, השנה המוסלמית, היא שנה ירחית. אורכו של כל חודש הוא 29–30 יום (לעומת 28–31 ימים בחודשיה של שנת שמש). שנת הירח ארוכה משנת השמש ב־11 יום. באסלאם לא נהוג עיבור, ולכן חודשי השנה ההג'רית "נעים" על פני שנת השמש, וחודש הרמדאן יכול לחול בחורף, בקיץ, בסתיו או באביב.
אפשר לחזות ולחשב מראש את לוח של שנת ירח. לוח השנה העברי גם הוא לוח ירחי, אך הוא מחושב ואינו דורש ראייה של מולד הירח. נראה שכבר מימיו של הלל הנשיא (שנת 359 לספירה הנוצרית) הונהג חישוב של לוח השנה העברי, וכבר מתקופות מוקדמות מאוד אפשר למצוא לוחות שנה עבריים וחישובים של מועדי ראשי החודשים, החגים והמועדים – עשרות שנים מראש ובלי כל תלות בראייה. לעומת זאת, ברוב קהילות האסלאם בימינו לא מקובל לפעול לפי חישוב, אלא לפי ראייה: רֻאיַה, בערבית. זאת ועוד, יש המקפידים על ראייה בעין דווקא, ולא באמצעים טכנולוגיים הזמינים במאה ה־21, כגון טלסקופים.
הדרישה לצפות בעין מעוררת תמיהה אם בוחנים אותה לאור עמדות של הוגים מוסלמיים בשאלה העקרונית: מהו מעמד החושים לעומת היכולות השכליות של האדם? האם החושים מוסרים אמת ודאית, או שמא ראוי להשתמש בכלים אחרים, במקום החושים או נוסף עליהם? הדיון בסוגיה זו נמשך מאות שנים. אל־ע'זאלי, אחד מאנשי הדת החשובים בעולם המוסלמי (מת 1111), טען שלא תמיד החושים מוסרים אמת. למשל, השמש נראית קטנה כמטבע, אף שידוע שהיא גדולה מאות מונים מכדור הארץ. הוא מציין גם שצורתו של חפץ בכלי מים נראית עקומה, אך אם יוצא מהמים הוא ייראה ישר ללא כל עיקום או שבר.
התמיהה מתחדדת לנוכח השימוש בחישובים בנסיבות אחרות באסלאם. למשל, הצורך בחישוב מדויק של הקִבּלַה (כיוון התפילה), וההבנה שכדור הארץ אינו שטוח אלא כדורי, הובילו להכרה שיש להתחשב בעובדה הזאת בחישוב הכיוון. לשם כך שופר האַצְטְרוֹלָב כדי שיוכל לסייע גם במציאת כיוון התפילה. חישוב זמני התפילה היומית דרש הבנה מעמיקה של אסטרונומיה, ולכן התפתח ענף מדעי שלם "עׅלם אל־מׅקאת", לחישוב מועדי התפילה. אבן אל־שאטר, "שומר הזמן" של המסגד הגדול בדמשק (מת 1375), חיבר חיבור פורץ דרך להבנת תנועת גרמי השמיים ולחישוב זמן מדויק.
באחת המסורות המיוחסות למוחמד עולות שתי האפשרויות, צפייה וחישוב. מדוע אפוא מעדיפים לראות את הירח ולהימנע מחישוב המולד? ייתכן שהדבר קשור לתפיסה עקרונית באסלאם, שלפיה האדם נולד עם הידע הנדרש כדי להיות מוסלמי. על פי מסורת הפִטְרַה המיוחסת לנביא מוחמד, כל בני האדם נולדים מוסלמים. אם האדם סוטה מהדרך שנועד לה מראש, אין זה אלא תולדה של החינוך שקיבל בבית הוריו. חכמי דת, הבולטים שבהם, אבן חנבל (מת 855) ואבן תימיה (מת 1328) פירשו מסורת זו והרחיבו את משמעויותיה. הם טענו שהאדם נולד עם הידע הנדרש לקיום אמונתו באסלאם. לפיכך, כדי לדעת מתי להתחיל לצום די לאדם בכלים שנולד עימם, היינו חושיו.
אבן תימיה עסק ישירות בשאלת ראיית הירח ברמדאן, וטען שאין להסתפק בחישובים אלא יש לראותו בעין. עד היום מקובל לצפות בירח כדי להחליט על ראשית חודש רמדאן. אחת התוצאות החשובות של קביעה זו היא דחיית ראש החודש אם אין תנאי ראות טובים (למשל בימים מעוננים). ההנחה היא שחודש בשנת ירח נמשך 29–30 ימים, ולכן אם מולד הירח לא נצפָּה היום, ודאי שיופיע מחר.
כך או כך, גם בימינו הכרזה על חודש רמדאן מחייבת הישענות על תצפיות. ההכרזה הבולטת ביותר והמקובלת על רוב מדינות העולם המוסלמי נעשית בסעודיה. אומנם בממלכה נהוג לוח שנה מחושב: אם אל־קרה, אך לוח שנה זה מיועד לצרכים מנהליים ולא להכרזה על חודש רמדאן או על מועדי החגים, לשם כך מונו בממלכה "ועדות הראייה". תפקידן של הוועדות הוא לצפות במולד הירח ולהכריז על ראש חודש. גם אזרחים מן השורה נקראים לשאת ראשם לשמיים ולעדכן אם עלה בידם לצפות בחרמש עולה.
כפי שציין ד"ר איימן כּרְדי, אסטרונום מאוניברסיטת המלך סעוד שבריאד, צפייה בעין מעוררת קשיים. במצבים מסוימים, כגון זיהום אוויר, היא אינה קלה, ולעיתים אף בלתי אפשרית. לעיתים קשה להסתמך עליה בשל אשליות אופטיות, ואף לפסיכולוגיה השפעה, שכן הצופה יודע שהוא אמור לראות את חרמש הירח, ולכן ממהר לזהות גרמי שמיים אחרים בתור ירח. כרדי שוקד על שיפור אפשרויות התצפית, ואף שכלל תוכנת מחשב המאפשרת חישוב מדויק של מופעי הירח (ויש להדגיש שוב: לוח השנה המחושב אינו עומד בפני עצמו, אלא דורש צפייה בעין).
כּרְדי מלין שמדע האסטרונומיה והתצפיות האסטרונומיות מוזנחים בסעודיה, ולראיה הוא מציין שהשנה יש לו חמש תלמידות בלבד (רק חמש ורק נשים). בעיניו הזנחה זו מוזרה ובלתי מובנת, כיוון שסעודיה מנהלת את השנה ההג'רית עבור רוב מדינות העולם המוסלמי, והתקדמות בחקר האסטרונומיה, בפיתוח מכשירי צפייה ובהבנת מפת השמיים הכרחיים לארגון מדויק של השנה.
הכרזות על מולד הירח אינן באות אך ורק מסעודיה. מי שתצפה באתרי חדשות מהעולם המוסלמי תתוודע לשלל הכרזות, רובן ככולן של אנשי דת, ומקצתן של אסטרונומים. למשל, כבר באמצע אפריל הכריז המכון הלאומי לאסטרונומיה וגאופיזיקה במצרים על מולד הירח הצפוי. בד בבד המכון עורך תצפיות לשם הכרזה על מולד הירח. אולם ההודעה הרשמית הגיעה מפיו של המופתי שווקי עלאם מדאר אל־אפתא שבמצרים, והקביעה על ראש החודש הייתה תלויה בתצפית ולא רק בחישוב עתידי.
לעומת זאת, מועצת ההלכה (פיקה) של צפון אמריקה דוחה את ההצמדות לצפייה באמצעות מכשירים או בעין בלבד. בשנים האחרונות המועצה מכריזה על מולד הירח בהסתמכה על לוח שנה מחושב בלבד. בחיבור ארוך מציג זולפיקַר עלי שאה, מנהל המועצה, את הטענות הדורשות צפייה בעין בלבד, ומציע קריאה אחרת של המקורות והפרכה של פסיקות קודמות בנושא. למועצה זו השפעה מועטת בלבד על הקהילה המוסלמית העולמית, וגם מידת השפעתה על מוסלמים בצפון אמריקה חלקית בלבד. עמדתה בנושא זה, כמו בנושאים אחרים, זוכה לביקורת רבה.
נראה אפוא שרוב המדינות המוסלמיות, ואולי אף רוב המוסלמים, נמנעים מחישוב ומעדיפים צפייה. עם זאת, ההבנה שמדידות וחישובים מהימנים יותר מצפייה מובילה לשימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לתמוך במסקנות המתקבלות מתצפיות. מדינות מוסלמיות רבות משקיעות בפיתוח אמצעים מעין אלו, והדבר תורם לצמצום טעויות ולהקטנת אי־הוודאות.
